לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בחיפה (כב' השופטת רויטל באום) שניתנה ביום 26.11.20 ב-ת.א. 21217-12-19 ואשר במסגרתה קבע בימ"ש קמא כי יש למנות שמאי רכב כמומחה מטעם ביהמ"ש.

בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, ולאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, אני מוצא כי אין היא מצריכה תשובה ויש לדחותה על הסף.

החלטת בימ"ש קמא וטענות המבקשים בתמצית:

בפני בימ"ש קמא נדונה תביעת המבקשים, בני זוג נשואים, נגד המשיבה. מדובר בתביעה כספית על סך 130,000 ₪ בטענה לרשלנות של המשיבה בהליכי מימוש רכב מסוג יגואר, שנת יצור 2009. המימוש בוצע במסגרת הליכי גביה למימוש חוב לרשויות המס.

בימ"ש קמא קבע כי מומחה מטעם בית המשפט שאינו "מטעם" מי מהצדדים יבחן את המסמכים שיוצגו לו ויוכל לתת לביהמ"ש נקודת מבט מקצועית ביחס לשווי הרכב במועד מכירתו, זאת על אף שלא יוכל לבדוק את הרכב בעצמו. על כן, ונוכח הפערים בין חוות דעת מומחי הצדדים, מינה בימ"ש קמא את מר רפי דגן כמומחה מטעם ביהמ"ש בתחום שמאות רכב.

לטענת המבקשים, שני הצדדים טענו שאין צורך במינוי מומחה מטעם ביהמ"ש. כן נטען כי שני השמאים מצד שני הצדדים נסמכו על מחירון הרכב של לוי יצחק והפער נבע בהתאם לתאריך השמאות – כאשר שמאי אחד קבע את הערך לפי היום בו נתפס הרכב ושמאי אחר קבע לפי היום שבו נמכר הרכב. נטען כי על בימ"ש קמא להכריע קודם בעניין חזקת התקינות המנהלית ורק לאחר מכן לעמוד על גודל הנזק. כן נטען כי שגה בימ"ש קמא כאשר קבע כי על המומחה מטעם בימ"ש לחוות דעתו באשר לשוויו של הרכב במועד בו נמכר בפועל. נטען כי החלטה זו אינה תואמת את המציאות שעה שהרכב נתפס כמעט שנה לפני כן ולא ברור כיצד קבע בימ"ש קמא את מועד המכירה כנקודת ייחוס. נטען עוד כי לא בשלו התנאים למינוי מומחה מטעם ביהמ"ש. כן נטען כי בימ"ש קמא הביע דעתו לעניין סיכויי התביעה וזה מעשה שאינו ראוי בשלב זה.

דיון והכרעה:

לאחר שבחנתי את הבקשה למתן רשות הערעור על נספחיה ואת החלטות בימ"ש קמא הגעתי למסקנה כי יש לדחותה. לא מצאתי כי בהחלטות בימ"ש קמא נפל כל פגם המצדיק התערבות בנסיבות העניין.

החלטת בימ"ש קמא נוגעת לניהול ההליך שלפניו, וכבר נקבע בפסיקה כי אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות ביניים של הערכאה הדיונית הנוגעות לאופן ניהול המשפט על ידה ולרבות בעניינים הקשורים למומחים [רע"א 3763/18 מודיסופט בע"מ נ' סיטי פארק נציגות הבית המשותף אבא הלל רמת גן (11.07.2018); רע"א 4741/19 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' פלוני (18.09.2019)].

ככלל, גם אם שני הצדדים אינם סבורים שיש צורך במינוי מומחה לביהמ"ש שמורה הזכות למנות מומחה מטעם ביהמ"ש. במקרה שבפני בית משפט קמא סבר כי המומחה שמינה יכריע במחלוקת בנוגע לאופן עריכת השמאות והנתונים אליהם יש להתיחס, וזאת בשים לב למחלוקת שבין שני השמאים שהגישו חוות דעת לבית המשפט. מדובר במחלוקת מקצועית בין שני עדים מומחים ואין פגם בהחלטת בית המשפט למינוי מומחה מקצועי שיכריע במחלוקת.

באשר לשלבים לפיהם על ביהמ"ש להכריע בתובענה הרי שגם בעניין זה מדובר בעניין של ניהול ההליך שאין מקום להתערב בו בנסיבות העניין. אינני סבור גם כי יש לקבל את הטענה כי בימ"ש קמא הביע דעתו לעניין סיכויי התביעה בכך שציין כי "במלוא הזהירות הנדרשת אומר כי נוכח סיכויי התביעה, בשכר טרחת של המומחה ישאו, בשלב זה, התובעים" ועוד ציין כי חלוקת תשלום שכר טרחתו של המומחה תקבע בפסק הדין.

לאור האמור, אינני סבור כי יש מקום להתערב או ליתן רשות ערעור על החלטת בימ"ש קמא. על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות וגם אין צורך להיזקק להליך של הפקדת ערבון.

המזכירות תעביר עותק מהחלטה זו לצדדים ולתיק בית משפט קמא.

ניתנה היום, כ"ז כסלו תשפ"א, 13 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.