14 אוגוסט 2022

1. בפנינו תביעה להכיר בירידה בשמיעה וטנטון כפגימה בעבודה.
2. רקע כללי:
3. התובע יליד 17.8.1957. עבד במשך 8 שנים במפעל א.ד.ה.פ תעשיות בע"מ ונחשף לרעש מזיק עד למועד הגשת תביעתו הראשונה לנתבע.
4. התובע הגיש לנתבע לראשונה תביעה להכיר בירידה בשמיעה וטנטון. ביום 24.4.2017 הודיע לו הנתבע כי הכיר בירידה בשמיעה כפגימה בעבודה ודחה את טענת התובע בדבר טנטון מהטעם שלא קיים תנאי סעיף 84א(ב)(3) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ב-1995 (להלן – חוק הביטוח הלאומי). ביום 18.11.2017 הודיע לו הנתבע כי גם תביעתו להכיר בירידה בשמיעה נדחית מהטעם שחלפו למעלה מ-12 חודשים ממועד ביצוע בדיקת השמיעה ועד להגשת התביעה לנתבע. קרי: לא התקיים התנאי האמור בסעיף 84א(א)(3) לחוק הביטוח הלאומי.
5. בגין כך הגיש התובע תביעה (בתיק בל 53428-01-18 של בית דין זה) ותביעתו נדחתה בפסק דין מיום 10.5.2019.
6. התובע הגיש ערעור על פסק הדין (בתיק עב"ל 3019-06-19) ובמסגרתו הסכימו הצדדים להצעת בית הדין הארצי, לפיה "הערעור ידחה וכי תוך 60 ימים מהיום יהיה רשאי המערער להגיש לבית הדין האזורי תביעה חדשה ביחס לדחיית ההכרה בליקוי השמיעה ובטנטון. ככל שהתביעה תוגש במועד האמור לא יעלה המוסד טענת התיישנות ושיהוי". להסכמה זו של הצדדים ניתן תוקף של פסק דין ביום 10.12.2019.
7. ביום 23.1.2020 הגיש התובע תביעתו בתיק זה.
8. אין מחלוקת בין הצדדים כי נכון למועד הגשת תביעתו לנתבע, התובע נחשף לרעש מזיק בעבודה.
9. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת קיומם של התנאים המפורטים בסעיף 84א(א)ו-(ב) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ב-1995 (להלן – חוק הביטוח הלאומי)(ראו דברי הנתבע בדיון המקדמי מיום 27.7.2020 בעמ' 1 ש' 27 – 31 לפרוטוקול).
10. המתווה המשפטי:
11. סעיף 84א (א) לחוק הביטוח הלאומי קובע כך:

"(א) אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן התקיימו כל אלה:

(1) המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן – רעש מזיק);

(2) כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים;

(3) הוגשה למוסד תביעה להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, בתוך 12 חודשים מהיום המוקדם מבין אלה:

(א) היום שבו תועד הליקוי לראשונה ברשומה רפואית כמשמעה בסעיף 17 בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 (בסעיף זה – רשומה רפואית);

(ב) היום שבו, לדעת הוועדה הרפואית או הוועדה הרפואית לעררים כמשמעותן בפרק זה, לפי הענין, החלה הירידה בשמיעה.

(ב) רעש תמידי באוזניים (להלן – טינטון) עקב חשיפה לרעש, לא יוכר כפגיעה בעבודה אלא אם כן התקיים האמור בסעיף קטן (א), וכן כל אלה:

(1) כושר השמיעה בתדירויות הגבוהות פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; לענין זה, "תדירויות גבוהות" – תדירויות של 3000 ו-4000 מחזורים בשניה;

(2) הטינטון תועד לראשונה ברשומה רפואית, לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק;

(3) הפגיעה בתפקוד עקב הטינטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית".

1. בהתאם לסעיף 173 לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970 הותקנו תקנות הבטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות העובדים ברעש), תשמ"ד-1984 (להלן – התקנות).
2. חוות דעת המומחה הרפואי:
3. התובע הציג שלוש בדיקות שמיעה שהתקיימו במועדים כדלקמן: 3.8.2012, 13.3.2015 ו-17.3.2017. לטענתו, הבדיקה האחרונה מיום 17.3.2017 מעידה על החמרה. הנתבע מאידך סבר שהיא דווקא מעידה על הטבה. בנסיבות אלה, מונה דר' ארז בנדט, מומחה ברפואה אף אוזן גרון, לחוות דעתו בשאלה: האם קיימת החמרה בשמיעה של התובע לפי הבדיקה מיום 17.3.2017 לעומת שתי בדיקות קודמות, מיום 13.3.2015 ומיום 31.8.2012? (החלטה מיום 2.2.2021). תשומת הלב מופנית לכך כי בהחלטה זו (מיום 2.2.2021) נפלה טעות והבדיקה הראשונה היא מיום 3.8.2012 ולא 31.8.2012.
4. לדר' בנדט הועברו העובדות כפי שנקבעו על ידי בית הדין כדלקמן:
5. התובע יליד 17.8.1957. עבד במשך 8 שנים במפעל א.ד.ה.פ תעשיות בע"מ ונחשף לרעש מזיק עד למועד הגשת תביעתו הראשונה לנתבע.
6. ביום 26.10.2016 הגיש התובע תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה בגין ליקוי נטען בשמיעה וטנטון.
7. ביום 24.4.2017 הודיע הנתבע לתובע כי תביעתו להכרה בירידת שמיעה הוכרה עקרונית ותביעתו להכרה בטנטון נדחתה בהתאם לסעיף 84א(ב)(3) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן – החוק).
8. ביום 8.11.2018 הודיע הנתבע לתובע כי תביעתו להכרה בירידה בשמיעה נדחתה הואיל ולא עמד בתנאי המפורט בסעיף 84א(א)(3) לחוק.
9. בהתאם להסכמה בין הצדדים אשר קיבלה תוקף של פסק דין של בית הדין הארצי לעבודה (עב"ל 3019-06-19) ביום 19.12.2019 – הגיש התובע בשנית תביעתו להכרה בירידה בשמיעה וטנטון, תוך התחייבות הנתבע שלא לטעון טענות התיישנות ושיהוי.
10. התובע נבדק בדיקת שמיעה בשלושה מועדים: ביום 31.8.2012 (צ.ל. 3.8.2012. א.ה), ביום 13.3.2015 וביום 17.3.2017 (רצ"ב תוצאות הבדיקות). לטענת הנתבע, לא קיימת החמרה בין הבדיקה מיום 3.8.2012 לבין זו שמיום 17.3.2017.
11. מצבו הרפואי של התובע כעולה מהחומר הרפואי.
12. ביום 1.8.2021 הוגשה לתיק חוות דעת של דר' בנדט מיום 29.7.2021, בה פירט את השכלתו וניסיונו המקצועי, החומר הרפואי שעמד בפניו, פרטי המקרה, בדיקות שמיעה תעסוקתיות, בדיקות שמיעה במכוני שמיעה ולבסוף השיב על השאלה שנשאל כדלקמן:

"להיפך. בדיקת השמיעה מיום 17.3.2017 היא הטובה ביותר מבין 3 הבדיקות. היא דומה בתבניתה לבדיקה מיום 3.8.2012 אך טובה ממנה במעט בתדירויות הדיבור. בדיקת השמיעה מיום 3.8.2012 אמינה בעיניי. גם בדיקות השמיעה התעסוקתיות מ-2011, 2012 מראות תבנית אודיומטרית דומה.

בדיקת השמיעה מיום 13.3.2015 מראה החמרה בשמיעה, לכאורה. אני מפקפק באמינותה/בדיוק שלה לאור ההבדל המשמעותי בין PTA ל-SRT. אמנם בדיקה תעסוקתית שבוצעה ב-2014 מראה ספי שמיעה בתדירויות הדיבור ~ 40 דציבל אך זו בדיקת שמיעה בניידת, לא ע"י קלינאי תקשורת מוסמך.ת ולא בתא אטום.

מכתב הערכת הנכות של דר' פרנקל לא רלבנטי לשאלה. הוא מתייחס נקודתית להערכת נכות על סמך הבדיקה מיום 13.3.2015 (הוא טעה והקליד 13.3.2017) ולהחמרה ביחס לבדיקה מיום 3.8.2012.

ייתכן שהשיפור בספי השמיעה בין הבדיקה מיום 3.8.2012 לבדיקה מיום 17.3.2017 הוא עקב הפסקת עבודתו ברעש מזיק (על פי ההחלטה: עבד ברעש מזיק עד להגשת תביעתו ביום 26.10.2016). בדיקות שמיעה שמתבצעות בסמוך לחשיפה לרעש מזיק יכולות להיות גרועות יותר בגלל אלמנט של TTS (Temporary threshold shift) שנובע מחשיפה לרעש בסמוך לזמן הבדיקה ומתווסף לליקוי השמיעה הקבוע (Permanent threshold shift = PTS). אלמנט של TTS יכול לחלוף לאחר הפסקת החשיפה לרעש – האוזן "מתאוששת"".

1. לאחר מכן, לבקשת התובע, הופנו שאלות הבהרה לדר' בנדט והוא השיב עליהן כדלקמן:

שאלה 1:

האם בהתאם לעקומות השמיעה ולירידה בשמיעה יש מקום להכיר בטנטון לאור תלונות התובע לאורך זמן?

המומחה השיב: "ביקורים בהם נזכרת תלונת טנטון: 19.2.2015 דר' אייזן זאב, רופא אא"ג: "ירידת שמיעה וטיניטוס במשך שנים, חשיפה לרעש במשך שנים, מציין החמרה, נבדק על ידי רופא תעסוקה". בבדיקה: ניקוי צרומן, מירינגוסקלרוזיס דו"צ. אבחנות: Sensorineural Hearing Loss.

13.3.2015 אנמנזה במכון קולן: "סחרחורת חולפת. טינטון דו"צ. חשיפה לרעש. עובד ברעש כ-6 וחצי שנים, מרכיב הגנה באוזניים בעבודה. מרגיש הדרדרות בשמיעה. הופנה מרופאה תעסוקתית".

18.3.2015 דר' דגן אלעד, רופא אא"ג: אמנם אין תיאור של תלונות טנטון בגוף הביקור אך אבחנות: Sensorineural Hearing Loss.

7.3.2017 דר' חטב חי קלוד, רופא אא"ג: אמנם אין תיאור של תלונות טנטון בגוף הביקור אך נכללת אבחנה Tinnitus.

17.3.2017 אנמנזה במכון קולות: "חש ירידה בשמיעה דו"צ, טנטון דו"צ. עובד כרתך מזה 18 שנים. מטופל לסוכרת".

בדיקת אפיון טנטון: הנבדק אפיין את תדר הטנטון ללא קושי ועוצמתו הוגדרה ללא קושי. לא נבדקה כל אוזן בנפרד. תדר הטנטון הותאם ל-3000 הרץ. עוצמתו 4 דציבל SL (מעל סף שמיעה). הטנטון נחלש בעוצמתו בהרכבת אוזניות. עוצמת מיסוך מינימלית 9 דציבל SL. דיכוי שיורי (Rl) חלקי – הטנטון נחלש בעוצמתו לאחר השמעת רעש המיסוך.

12.5.2017 מכתב הערכת נכות דר' פרנקל: "סובל מירידת כושר השמיעה עם החמרה הדרגתית וטיניטוס דו"צ". בסיכום נכתב שסובל מטיניטוס קבוע (אבל זהו מכתב "מטעם" ואיני יכול להסתמך עליו).

28.6.2018 דר' אייזן: "ירידת שמיעה וטיניטוס שנים, חשיפה לרעש". אבחנה Tinnitus.

אם כן, לאור תלונות עקביות של טנטון במשך מספר שנים, בדיקת אפיון טנטון שמאששת את תלונתו ותבנית אודיומטרית של NIHL – אני סבור שמדובר בטנטון אותנטי שסיבתו היא בראש ובראשונה נזק לאוזן פנימית, דו"צ, עקב חשיפה לרעש מזיק. סיבות אפשריות נוספות הן מחלת הסוכרת ממנה סובל עם סיבוך של נאורופתיה סוכרתית; מחלת כלי דם פריפרית שאולי פגעה גם באספקת הדם לאוזן הפנימית; יתר לחץ דם; פוליציתמיה על רקע עישון כבד. אני מעריך בסבירות של מעל 50% שהחשיפה לרעש מזיק היא הגורם המשמעותי ביותר (>20%) להתפתחות הטנטון. עם זאת, בהעדר תיעוד מפורש לטנטון תמידי או עדות עקיפה שבה מתוארת מידת הסבל/מצוקה/הפרעה לשינה/עצבנות ו/או ניסיון לטיפול כלשהו בטנטון – איני יכול לקבוע בביטחון רפואי סביר שמדובר בטנטון תמידי".

שאלה 2:

האם נכון כי הבדיקה מיום 13.3.2015 היא הבדיקה הרלוונטית לתקופה האמורה לחשיפה לרעש? אם תשובת המומחה שלילית – מתבקשת הנמקה.

המומחה השיב: "על פי ההחלטה וכתב המינוי מיום 2.2.2021 הרי שהתובע עבד ברעש מזיק עד למועד תביעתו הראשונה לתובע ביום 26.10.2016. בדיקת השמיעה מיום 13.3.2015 בוצעה בתקופה שבה עדיין עבד בחשיפה לרעש. היא הייתה עשויה להיות רלבנטית לתקופה האמורה בה נחשף לרעש אך אם בדיקת שמיעה עוקבת (17.3.2017 במכון קולות) מראה שיפור בספי השמיעה הרי שהיא הרלבנטית. זאת משום שליקוי שמיעה עקב חשיפה לרעש לא יכול להשתפר. החריג היחידי הוא TTS כפי שהסברתי בחוות דעתי (או שבבדיקה מיום 13.3.2015 הייתה אגרבציה).

שאלה 3:

ממה נובע ההבדל בין PTA לבין SRT?

המומחה השיב: "ייתכן עקב ניסיון אגרבציה או בדיקה לא מדויקת".

שאלה 4:

האם נכון כי הבדיקה מיום 13.3.2015 היא הכי קרובה בסמיכות לסיום העסקתו של התובע?

המומחה השיב: "אם אכן סיים העסקתו ביום 26.10.2016 אזי התשובה היא לא. 17.3.2017 יותר סמוך למועד סיום העסקתו מאשר 13.3.2015".

שאלה 5:

האם יתכן כי השיפור בין בדיקות השמיעה הוא בשל הפסקת חשיפתו של התובע לרעש? אם תשובת המומחה שלילית – מדוע אין מקום להכיר בירידה בשמיעה ובטנטון בעקבות בדיקה זו?

המומחה השיב: "בספק רב. לא הייתי מצפה לשיפור כה משמעותי רק מ-TTS. אני, כרופא, מכיר בליקוי השמיעה ובטנטון כנובעים עקב חשיפתו של התובע לרעש מזיק. המחוקק קבע את תנאי הסף של סעיף 84א(א)(2) לצורך הכרה כמחלת מקצוע שמזכה בפיצוי מהמדינה. בנוסף, אינני יכול לקבוע שהתובע סובל מטנטון תמידי". (הדגשה במקור. א.ה).

שאלה 6:

האם נכון כי הסיבה לשיפור בבדיקות השמיעה נובעות מאי החשיפה לרעש? אם תשובת המומחה שלילית – מתבקשת הנמקה.

תשובת המומחה: "נראה לי שהשאלה חוזרת על עצמה ונענתה לעיל. מכל מקום התשובה היא לא. כאמור לעיל, לא הייתי מצפה לשיפור כה משמעותי רק עקב אלמנט של TTS ומכל מקום לא ניתן לקבוע מצב שמיעה אמיתי וקבוע לצורך הערכת נכות על סמך בדיקת שמיעה שבוצעה בסמוך לחשיפה לרעש ושיש בה אלמנט של TTS". (הדגשה במקור. א.ה).

שאלה 7:

מדוע אין להעדיף הבדיקה משנת 2015 ביחס ליתר הבדיקות בפרט כי היא קרובה למועד החשיפה לרעש?

המומחה השיב: "כי תבניתה שונה משתי הבדיקות האחרות ומהבדיקות התעסוקתית ומכיוון שיש הבדל משמעותי בין PTA ל-SRT. כלומר, אני מטיל ספק במהימנותה/דיוקה".

המומחה הוסיף עוד כך: "מעבר לתשובות לשאלות אני מקווה שיורשה לי להוסיף הערה. להערכתי הרפואית התובע סובל מ-NIHL. בדיקת השמיעה ממכון קולות שפוסלת את התובע עקב אי עמידה בתנאי הסף 84א(א)(2) כמעט ועושה לו עוול בגלל 2 דציבל בודדים בממוצע השמיעה בתדירויות הדיבור באוזן השמאלית. מה גם שהבדיקה ב-2012 הדגימה ספים סביב 30 דציבל. אולי אם בית הדין יחליט להפנות את התובע לבדיקת שמיעה "קובעת" במכון בלתי תלוי (של בי"ח לדוגמה), יהיה אפשר לנסות ולעשות צדק. אני מודע לכך שחלפו למעלה מ-5 שנים מעת סיום עבודתו ברעש (האם המשיך לעבוד בחשיפה לרעש במקום אחר?) ושהתקדמות הגיל (בן כ-64 כיום) עלולה להחמיר את שמיעתו. לשיקולו של בית הדין. או להחליט לפסוק לפי "בית הלל" (2 בדיקות במכון קולן בהן הממוצע >20 דציבל, אם כי אחת מהן בעייתית). כמו כן לעניין הטנטון כתמידי או לא. ייתכן שדלות הרישום של רופאיו מטה לכף חובה. בפני בית הדין עומדים מן הסתם תצהירי התובע או עדותו (ומן הסתם גם תיעוד תלונותיו בפני הוועדה/ות של המוסד לביטוח לאומי) ובית הדין יכול להתרשם האם מדובר בטנטון תמידי".

1. נוכח קביעות המומחה בחוות דעתו ותשובותיו לשאלות הבהרה, הנתבע התבקש להודיע עמדתו בנוגע להמשך ההליך (החלטה מיום 15.12.2021). הנתבע הודיע כי מקובלת עליו קביעת דר' בנדט, לפיה לא נמצא קשר סיבתי בין מצבו הרפואי של התובע לבין תנאי עבודתו, וכי הוא עומד על דחיית התביעה.
2. דיון והכרעה:
3. המומחה הרפואי מונה כדי לחוות דעתו בשאלה אם קיימת החמרה בשמיעה של התובע לפי הבדיקה מיום 17.3.2017 לעומת שתי בדיקות קודמות, מיום 13.3.2015 ומיום 3.8.2012. תשובת המומחה נדרשה כדי לקבוע האם קיימת החמרה בבדיקת השמיעה משנת 2017.
4. בחוות דעתו, ציין המומחה כי הבדיקה מיום 3.8.2012 אמינה בעיניו וכך גם בדיקות השמיעה התעסוקתיות מהשנים 2011 ו-2012 (ראו בעמ' 2 ו-3 לחוות הדעת). הבדיקה מיום 13.3.2015, אשר מראה החמרה בשמיעה, לא אמינה בעיניו "לאור ההבדל המשמעותי בין PTA ל-SRT". המומחה נשאל ממה נובע ההבדל בין PTA לבין SRT? והוא השיב: "ייתכן עקב ניסיון אגרבציה או בדיקה לא מדויקת" (ראו שאלת הבהרה 3). המומחה אפוא פקפק באמינות בדיקה זו או בדיוק שלה. בדיקת שמיעה תעסוקתית משנת 2014 (עמ' 3 לחוות הדעת), שלכאורה תמכה בהחמרה, נשללה על ידי המומחה כי היא "בדיקת שמיעה בניידת, לא ע"י קלינאי.ת תקשורת מוסמך.ת ולא בתא אטום". כמו כן שלל המומחה את מכתבו של דר' פרנקל מיום 12.5.2017 (נספח לכתב התביעה), שלכאורה תמך בהחמרה, בטענה כי הוא מתייחס נקודתית להערכת נכות על סמך הבדיקה מיום 13.3.2015 ולכן לא רלוונטי.
5. המומחה קבע כי בדיקת השמיעה האחרונה, מיום 17.3.2017, לא רק שלא מעידה על החמרה אלא מעידה על הטבה. המומחה הסביר ההטבה וציין עוד כי "ייתכן שהשיפור בספי השמיעה בין הבדיקה מיום 3.8.2012 לבדיקה מיום 17.3.2017 הוא עקב הפסקת עבודתו ברעש מזיק (על פי ההחלטה: עבד ברעש מזיק עד להגשת תביעתו ביום 26.10.2016)".

במענה לשאלת הבהרה המשיך המומחה והסביר כי הוא בספק רב כי סיבת השיפור בין בדיקות השמיעה היא בשל הפסקת חשיפתו של התובע לרעש, והוא לא היה מצפה לשיפור כה משמעותי רק מ-TTS.

1. עוד קבע המומחה כי בבדיקת השמיעה האחרונה מיום 17.3.2017, חרף ההטבה נמצא כי ממוצע השמיעה לצלילים טהורים בתדירויות הדיבור בהולכת עצם באוזן ימין – 28.3 דציבל ואילו באוזן שמאל – 18.3 דציבל (ראו בעמ' 4 לחוות הדעת).
2. נוכח קביעת המומחה כי חלה הטבה וזאת בהתאם לסוגיה שהופנתה אליו, דין התביעה להידחות. בנוסף בהתאם לתוצאות הבדיקה משנת 2017, התובע לא הראה כי כושר השמיעה שלו פחת והוא אינו עומד בתנאי האמור בסעיף 84א(א)(2) לחוק הביטוח לאומי. די בכך כדי לדחות את תביעתו להכיר בירידה בשמיעה.
3. נציין כי המלצת המומחה לבדיקת שמיעה נוספת "קובעת" במכון בלתי תלוי נבחנה ונדחתה (החלטה מיום (2.2.2022).
4. באשר לטינטון, המומחה הרפואי לא התבקש לחוות דעתו בענין זה ומשנדחתה תביעתו של התובע בהתאם לסעיף 84א(א), לא יוכר טנטון כפגיעה בעבודה. למעלה מן הצורך נוסיף ונציין כי במסגרת שאלות הבהרה, המומחה נשאל אם בהתאם לעקומות השמיעה ולירידה בשמיעה יש מקום להכיר בטנטון לאור תלונות התובע לאורך זמן (שאלת הבהרה 1). המומחה בתשובתו סקר את תלונות התובע באשר לטינטון בתיעוד הרפואי שעמד בפניו וקבע כי קיימות תלונות עקביות של טנטון במשך מספר שנים ולכן הוא סבור "שמדובר בטנטון אותנטי שסיבתו היא בראש ובראשונה נזק לאוזן פנימית, דו"צ, עקב חשיפה לרעש מזיק". עם זאת "בהעדר תיעוד מפורש לטנטון תמידי או עדות עקיפה שבה מתוארת מידת הסבל/מצוקה/הפרעה לשינה/עצבנות ו/או ניסיון לטיפול כלשהו בטנטון – איני יכול לקבוע בביטחון רפואי סביר שמדובר בטנטון תמידי".
5. בנסיבות אלה ולמעלה מהצורך נקבע כי התובע לא עומד בתנאי של סעיף 84א(ב)(3) לחוק הביטוח הלאומי וממילא אינו עומד בתנאי סעיף 84 א(א).
6. משהגענו למסקנותינו לעיל, די בהן כדי לדחות את התביעה ומתייתר הצורך לדון בטענת הנתבע בדבר פרשנות טענת השיהוי המוזכרת בפסק הדין של בית הדין הארצי בעב"ל 3019-06-19 (ס' 8 לסיכומיו).
7. סוף דבר:

התביעה נדחית.

משעסקינן בהליך בתחום הביטחון הסוציאלי – אין אנו עושים צו להוצאות.

1. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי בירושלים בתוך 30 יום ממועד קבלתו.

ניתן והודע היום, י"ז אב תשפ"ב, (14 אוגוסט 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.