1. בפניי התנגדות לתביעה על סכום קצוב בגין חוב ארנונה שהוגשה בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים. הבקשה הוגשה במועד, ההליכים עוכבו וההליך הועבר לבית משפט השלום.
2. מדובר בתביעה שהיא "גלגול חוזר" של הליך ת"ת 35939-05-18, שנמחק מחוסר מעש ביום 21.8.18 וערעור על החלטת מחיקה זו נמחק לבקשת התובעת ביום 19.9.19 (ע"א 71837-03-19).
3. חוב הארנונה נשוא התביעה הוא בגין חוב המיוחס לתקופה שמיום 1.1.07 ועד ליום 13.2.10. הנתבעת טוענת כי עילת התביעה התיישנה ביום 13.2.17 ומשכך הגשת התביעה כעת וגם בגלגולה הקודם, הינה לאחר התיישנות התביעה. המבקשת מפנה לפסק הדין שניתן ברע"א 4301/16 צבי פרידמן נ' עיריית ירושלים, במסגרתו נפסק כי למשיבה לא הוענק מעמד שונה מבעל דין רגיל ונקבע שתקופת ההתיישנות ביחס לחובות ארנונה הינה שבע שנים, ואין בהליכי גביה לעצור את מרוץ ההתיישנות. המבקשת התייחסה לטענת המשיבה שהועלתה בהליך הקודם, לפיה יש לראות בבקשה להנחה בארנונה שהגישה המבקשת עבור שנת הכספים 2012 ככזו העוצרת את מרוץ ההתיישנות, וטענה כי אין לראות בנימוקי הבקשה להנחה כהודאה מצידה בחובות הנטענים בתביעה דנן לא ברמיזה ולא במשתמע, ועל כן אין תחולה לסעיף 9 לחוק ההתיישנות בענייננו.
4. כידוע, אין צורך בשלב זה להוכיח שלנתבע סיכוי טוב בהגנתו. "מספיקה המסקנה שאם תתקבל גרסת הנתבע כמהימנה – אז יש לו סיכוי כלשהו להצלחה" (ע"א 10189/07 ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (15.6.09). נטל ההוכחה המוטל על שכמו של הנתבע מצומצם ביותר בשלב הבקשה לרשות להגן, ואין הוא חייב להראות כיצד יוכיח את הגנתו, וכיצד יבסס את הגרסה העובדתית הנטענת בבקשתו. גם בית המשפט אינו אמור בשלב זה לשקול את מהימנות המבקש או לקבוע ממצאים בעניין הגנתו הנטענת (א' גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה עשירית בעמ' 402).
5. ככל שתתקבל טענת ההתיישנות הרי שיש בפי המבקשת הגנה נגד התביעה, מאידך גיסא, מדובר בטענה יחידה שיש לגביה ספקות הטעונים בירור. בנסיבות אלו, אני מוצאת כי יש מקום להתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדה, כקבוע בתקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, ומורה כי ככל שהנתבעת תפקיד בקופת בית המשפט, בתוך 30 יום 6,000 ₪ תתקבל ההתנגדות.

לעיוני.

ניתנה היום, כ' שבט תש"פ, 15 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.