בפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות והרחבת חזית.

כפי שנראה להלן, דין הבקשה להידחות.

רקע

1. התובעת הגישה תביעת ארנונה בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים, הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע התביעה, וביום 15.2.20 קבעתי כי היות שטענת ההגנה היחידה של הנתבעת היא התיישנות, יש מקום להורות על הפקדה כתנאי למתן הרשות להתגונן, והנתבעת אכן הפקידה כ- 10% מסכום התביעה, 6,000 ₪, ההתנגדות התקבלה והתביעה הוסבה לתביעה בסדר דין מהיר.

במסגרת הסבת התביעה, הגישה התובעת תצהיר מטעם נציגת מחלקת אכיפה של עיריית ירושלים ולאחר מכן הגישה הנתבעת בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות ומחמת הרחבת חזית.

טענות הצדדים

2. לטענת הנתבעת, חלק מהטענות המובאות בסעיפים 3-5 ו- 8-12 לתצהיר של הגב' קצב, מטעם התובעת, הינן בגדר הרחבת חזית שכן מדובר בעובדות שלא הוזכרו בכתב התביעה. טענה שלא נטענה במפורש בית המשפט לא ישעה אליה ולא ידון בה; יש לראות בתצהיר הנתבעת כתב הגנה, ומשלא הוגש כתב תשובה הרי שהסעיפים הנ"ל לתצהיר התובעת לא תומכים בעילת התביעה כפי שהיא מופיעה בכתב התביעה עצמו, ויש להורות על מחיקתם. הנתבעת טוענת מדובר בסיבוב שני של אותה בקשת ביצוע שהוגשה בתאריך 21.3.18 בהוצאה לפועל ונמחקה על ידי כב' השופטת מלר וערעור על החלטה זו נדחה.

3. בתגובתה, הפנתה התובעת לכך שבקשת הנתבעת אינה נתמכת בתצהיר וכי אין מקום לקבל את טענת ההתיישנות מקום שהנתבעת פנתה אל התובעת בבקשה להסדיר את החוב מספר פעמים בעבר. כך שטענת ההגנה היחידה של הנתבעת אינה מחזיקה מים. הימנעות הנתבעת מתשלום חיוביה הינו על חשבון כלל ציבור משלמי המיסים, ומקום שהודתה בחיוביה, כאשר ביקשה לפרוס אותם לתשלומים, הרי שיש למנות את שבע שנות ההתיישנות ממועד הודאת הנתבעת בקיום החוב שהתקבלה אצל התובעת ביום 15.1.2013 (עמ' 12 לתגובת התובעת, יצוין כי בטופס הבקשה עולה כי הנתבעת עובדת בעיריית ירושלים), הודאה נוספת היא תכתובת של עובדת התובעת ככל הנראה מיום 23.4.18 בה נרשם, על גבי תדפיס פרוט יתרות לחשבון, "גלית נכחה במשרדנו הוסבר לגבי הסדר של קרן + הצמדה + מחצית מהריבית והמצאת מסמכים על מנת להביא לדיון בוועד פשרות). התובעת עמדה על כך שסילוק תביעה על הסף הוא סעד שנועד למקרים חריגים וקיצוניים שאינם מתקיימים כאן. הנתבעת השיבה כי תצהיר ההתנגדות הוא תצהיר התמיכה בבקשה לסילוק התביעה על הסף, וכי מקום שהתביעה הינה בגין חוב מיום 24.1.2007 – 13.2.2010 הרי שהתביעה התיישנה לפני למעלה משנתיים, ונקודת המוצא היא הטענות המופיעות בכתב התביעה. עוד טענה הנתבעת להודאת הנתבעת בחובה, הוא בכתב יד, לא חתום על ידה וממילא נערך לאחר תקופת ההתיישנות.

4. באשר לטענת הנתבעת כי חלף המועד להגיב לטענת ההתיישנות משלא הוגש כתב תשובה, טענה כי התובענה הוסבה לתביעה בסדר דין מהיר, ולא לתביעה בסדר דין רגיל, ולכן רק עם השלמת תצהיר לאימות העובדות שבכתב התביעה ותצהיר גילוי מסמכים, מתבסס כתב התביעה ולאחריו קמה לנתבעת החובה להגיש כתב הגנה – באותו האופן, ולאחריו קמה לתובעת זכות להגיש כתב תשובה. מאחר והנתבעת טרם השלימה מסמכיה, הרי שעדיין לא חלף המועד להגשת כתב תשובה.

דיון והכרעה

הרחבת חזית

5. אכן, כטענת הנתבעת, על תובע לפרט מהם טענותיו, וכי טענה שלא נטענה במפורש לא תידון על ידי בית המשפט. מקבלת אני גם את הטענה כי לא מוטל על הנתבעת להבין כנגד אילו טענות עליה להתגונן. ברם, התביעה כפי שהוגשה- דיה והיא עונה על הדרישות הקבועות בתקנה 9 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן "התקנות"). חלק אחד של התביעה הוא טופס סטנדרטי של רשות האכיפה והגבייה, כאשר התובעת רק ממלאת פרטים- ובהתאם ציינה את החיקוק מכוחו הוגשה התביעה ובכתב התביעה שנלווה לבקשה, נרשמו זהות ופרטי הצדדים והנכס, סכום התביעה, כי מדובר בחיובי ארנונה, תקופות החיוב. נרשם כי מדובר בנכס בירושלים ומכאן הסמכות המקומית, נרשם הסעד המבוקש (כספי והסכום הנתבע) ונרשמו "העובדות העיקריות המהווה את עילת התובענה, ואימתי נולדה", כקבוע בתקנה 9(5) לתקנות. ודוק, "העובדות העיקריות", מיום 27.9.2012

תק' (מס' 5) תשע"ב-2012

ק"ת תשע"ב מס' 7159 מיום 27.8.2012 עמ' 1648

אין הכרח שכל ההשתלשלות העובדתית תפורט כבר בכתב התביעה, וניתן להגיש כתב תביעה תמציתי. בעניין זה אין פגיעה דיונית או מהותית בנתבעת, שכן היא מגישה ראיותיה ומוסרת את גרסתה לאחר שהתובעת מגישה ראיותיה ותצהיריה. בתצהיר התמיכה שצירפה התובע אין עילה חדשה או תביעה לתשלום מכוח חיקוק נוסף לזה המופיע בכתב התביעה כך שאין מדובר בהוספת עילה שלא נזכרה בכתב התביעה. כל השתלשלות העניינים בין הצדדים אינה חייבת להיות מפורטת בכתב התביעה. כך שהטענה להרחבת חזית – נדחית.

התיישנות

6. גם דינה של טענה זו להידחות שכן אני מקבלת את טענת התובעת כי כתבי הטענות מתגבשים לאחר שכל צד משלים מסמכיו.

תקנה 211 לתקנות חלה רק בתביעות שסכומן עולה על 75,000 ₪. התביעה דנן הינה על סכום נמוך יותר ובהתאם לכך הוריתי על הסבתה לתביעה בסדר דין מהיר – כקבוע בתקנה 214ב1 (המפנה לתקנה 214ב(א) לתקנות). במצב שכזה על התביעה לעבור השלמה של אגרה, תצהיר (כקבוע בתקנה 214ג לתקנות), ורשימת מסמכים והעתקם (כקבוע בתקנה 214ח לתקנות). התובעת השלימה הנ"ל בום 28.6.2020. זכותה של התובעת להגיש כתב תשובה היא בתוך 15 יום מהמועד שבו הנתבעת תגיש אף היא רשימת מסמכים והעתקם (תקנה 214ד(ג) לתקנות). בהתאם להחלטה מיום 16.3.20, על הנתבעת לעשות כן 45 יום לאחר מכן, דהיינו היה עליה להשלים המסמכים עד ליום 17.9.20. משטרם השלימה הנתבעת מסמכיה, הרי שטרם החלו להימנות 15 הימים להגשת כתב התשובה.

באשר ליתר הטענות לעניין ההתיישנות, ברי כי מדובר בטענות המצריכות בירור עובדתי של ממש, ולא ניתן להכריע בהן על יסוד הכתב (כמו המסמך מיום 23.4.18).

7. הבקשה לסילוק התביעה על הסף נדחית, הנתבעת תשלים מסמכיה בתוך 14 יום ותישא בהוצאות התובעת בגין בקשה זו בסך של 750 ש"ח.

ניתנה היום, ב' תשרי תשפ"א, 20 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.