בפניי בקשה ליתן רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ב' יהלום) מיום 20.9.20 בתיק תא"מ 570-02-20.

בגדר אותה החלטה לא התקבלה בקשת המבקשת דנן לסלק על הסף תביעה שהגישה כנגדה המשיבה - בגין חוב ארנונה בסכום של כ- 56,000 ₪.

יאמר בקצרה כי על אף שמדובר בחוב הנוגע לתקופה אשר מיום 1.1.07 ועד ליום 13.2.10, הרי שבפי המשיבה טענות העשויות להאריך את תקופת ההתיישנות. נטען להודאות של המבקשת בקיום חובה ובכלל זה אף טענה בדבר התייצבות המבקשת במשרדי המשיבה לצורך תשלום אותו החוב.

התביעה החלה בלשכת ההוצאה לפועל. בהמשך, ניתנה רשות להתגונן, בכפוף להפקדה. בית המשפט הורה כי התביעה תידון בסדר דין מהיר. עת ניתנה החלטת בית משפט קמא, מושא הבקשה, אף טרם השלימה המבקשת הגשת מסמכיה כנדרש בסד"מ ולפיכך עמדה עדיין למשיבה הזכות להגיש כתב תשובה ולהתייחס שם לטענות באשר לסוגיית ההתיישנות. בית משפט קמא לא מצא לדון בטענת ההתיישנות - בשלב זה.

ויוטעם, בית משפט קמא לא קבע כי לא קמה התיישנות אלא כל שנקבע הוא כי הדבר דורש בירור עובדתי. ממילא זה יערך בהמשך ההליך.

לאחר עיון לא מצאתי כי יש מקום ליתן רשות ערעור וזאת אף ללא צורך בתשובה.

כדברי כב' השופטת וילנר ברע"א 6648/19 Smiths Detection LLCנ' ווטאירפול הנדסה בע"מ (30.4.20):

כלל נקוט הוא בידינו כי ערכאת הערעור תתערב בהחלטות הדוחות בקשה לסילוק על הסף במשורה ולעיתים נדירות בלבד. התערבות ערעורית בהחלטות מעין אלה תיעשה אך במקרים שבהם קיים חשש ממשי לניהולו של הליך סרק הכרוך בהשקעת משאבים יוצאת דופן, או כאשר נפלה טעות מהותית בהחלטת הערכאה הדיונית (ראו: רע"א 8552/16 איתי פיננסים א.א השקעות בע"מ נ' יחזקאל, פסקה 6 (10.1.2017); רע"א 2498/19 הרוש נ' הנאמן לנכסי החייבת, פסקה 12 (3.6.2019)). העניין שלפנינו אינו נמנה עם המקרים הנדירים המצדיקים התערבות כאמור, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה דנן.

במקרה דנן מדובר בתביעה אשר עתידה להתברר בהליך מהיר. לפיכך, אפילו יונח כי שגה בית משפט קמא (ולמען הסר ספק אין בדבריי כל אמירה כי זהו המצב), הרי שממילא לא ידובר בניהול הליך אגב השקעת משאבים חריגים. יש לזכור כי מתן רשות ערעור על החלטת ביניים תוענק מקום בו: "שוכנע בית המשפט כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה" (ר' סעיף 52(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד - 1984). איני מוצאת כי זהו המקרה שבפניי.

לא ראיתי מקום להידרש לכל טענות המבקשת. לזו שמורה הזכות להעלות את מלוא טענותיה, במידת הצורך, במסגרת ערעור על פסק הדין שיינתן בהמשך.

בשולי הדברים יוער כי יש לתמוה על הגשת בקשה המחזיקה כ- 14 עמ' וזאת עת עסקינן בהחלטה של כ-3 עמ'. אין לי אלא להפנות לדברים שאמרה כבר חברתי כב' השופטת בר אשר בהחלטתה מיום 22.11.20.

לפנים משורת הדין ועת שלא התבקשה תגובה לבקשה - לא יעשה צו להוצאות.

העירבון שהופקד יוחזר למבקשת באמצעות בא כוחה.

ניתנה היום, ו' שבט תשפ"א, 19 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.