באת-כוח המאשימה: עו"ד שירה נתן (פרקליטות מחוז ירושלים (פלילי))

בא-כוח הנאשם 2: עו"ד יוסי זילברברג

הנאשם 2 (להלן גם – הנאשם), יליד שנת 1979 (כבן 43), הודה בעובדות כתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון ובהתאם לכך הורשע ביום 1.12.2022 בעבירת מרמה והפרת אמונים, לפי סעיף 284 בחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין או החוק).

רקע – הסדר הטיעון, כתב האישום, עניינם של הנאשמים האחרים, הראיות לעונש ועוד

הסדר הטיעון

2. בהתאם להודעה על סדר הטיעון מיום 15.11.2022, הוסכם כלהלן: כתב האישום תוקן, הנאשם יודה בעובדותיו ויורשע לפיהן; המאשימה תעתור להשית על הנאשם תשעה חודשי מאסר בעבודות שירות, אם יימצא מתאים לכך; על הנאשם יוטל קנס שלא יפחת מסך 100,000 ₪ וייקבע מאסר חלף הקנס; ההגנה אינה מוגבלת בטענותיה בעניין משך עבודות השירות והיא אף רשאית לעתור להגדלת סכום הקנס אם משך עבודות השירות יהיה קצר מהתקופה האמורה; הקנס ישולם בתשלומים, כפי שיקבע בית המשפט ואם הנאשם לא יעמוד בהם, יעמוד מלוא סכום הקנס לפירעון מידי; על הנאשם יושת עונש מאסר מותנה, כפי שיקבע בית המשפט.

על-פי חוות דעת הממונה על עבודות שירות מיום 3.1.2023, הנאשם נמצא מתאים לענישה זו.

עובדות כתב האישום המתוקן

3. החלק הכללי: בשנים שקדמו למועדים הנזכרים בכתב האישום ובמהלכם, היה הנאשם 1 פקח בנייה במחלקת הפיקוח על הבנייה בעיריית ירושלים (להלן – העירייה). בתפקידו זה היה אחראי על הפיקוח על הבנייה במספר שכונות במזרח ירושלים ובמסגרתו היה אחראי לפעולות הבאות: איתור חריגות בנייה בדרך של עריכת סיורים יזומים בשטח וצילום החריגות, בדיקת תצלומי אוויר של האזור ובדיקת תלונות; זימון חשודים בעבירות בנייה לחקירה; חקירת החשודים בפועל; הכנת חוות דעת למחלקה המשפטית בעירייה אשר כללו בין השאר, המלצות לסגירת התיק, להוצאת צו הריסה מינהלי או להגשת כתב אישום; עריכת טיוטות כתבי אישום והעברתן אל המחלקה המשפטית בעירייה; עדויות בבית המשפט לעניינים מקומיים כעד תביעה מרכזי בעניין עבירות בנייה; פיקוח על ביצוע צווי הריסה שיפוטיים באותו אופן שבו נעשה גילוי עבירות חדשות וכן נקיטת פעולות אכיפה בדומה לטיפול בעבירות חדשות, אשר כללו זימון חשודים לחקירה בשל אי ציות לגזרי דין, חקירתם, המלצה להגשת כתבי אישום או סגירת תיק ועדות בבית המשפט.

תפקיד פקח בנייה וביחוד בגזרה שעליה היה הנאשם 1 מופקד התאפיין בחופש פעולה רחב בכל הנוגע לבחירת יעדי האכיפה, מועדי ביקור ותיעוד הפעולות בתיק הפיזי והממוחשב בעניין יעד מסוים ולכן הפיקוח על פקח הבנייה מצד הממונים עליו, היה מוגבל. חופש פעולה זה מאפשר לפקחים בין השאר, את המצבים הבאים: הבחנה בעבירת בנייה, אך הימנעות מתיעודה או מנקיטת פעולת אכיפה כלשהי בעניינה; ביקור יזום ולעיתים תכופות ביעד מסוים או בדיקה יזומה בתצלומי אוויר, אם נעברו עבירות בנייה דווקא ביעד מסוים; הימנעות מהגעה אל יעד מסוים למרות ידיעת הפקח על עבירות בנייה באותו מקום ועוד כיוצא באלו מצבים.

4. האישום הראשון – בעניין הנאשמים 1 ו-2: הנאשם 2 הוא אדריכל אשר במועדים הרלוונטיים לאישום הנדון עמד בראש משרד אדריכלים ברחוב הנביאים בירושלים (להלן – המשרד). המשרד עסק בין השאר, בכתיבת תכניות אדריכליות ללקוחותיו אשר ביקשו להגיש בקשות להיתרי בנייה להכשרת חריגות בניה בדיעבד. במסגרת תפקידו כפקח, טיפל הנאשם 1 בין השאר בתיקי עבירות בנייה של לקוחות המשרד הגרים בגזרה שעליה היה ממונה.

במקביל לעבודת הנאשם 1, במהלך השנים 2017-2015 הוא היה בקשר עם הנאשם 2 אשר כאמור, נתן שירות ללקוחותיו במסגרת המשרד, אשר בין השאר, היה קשור בבניה באזור מזרח העיר ירושלים בגזרת הפיקוח שעליה הנאשם 1 היה ממונה. בתקופה זו, קיים הנאשם 1 קשר מקצועי פרטי עם הנאשם 2 ובמסגרתו העביר הנאשם 2 לנאשם 1 תשלומים אשר הצטברו לסך 100,000 ₪ לפחות. בכך פעל הנאשם 1 בניגוד עניינים בין תפקידו כעובד ציבור הממונה על תחום הפיקוח ובין הקשר הפרטי-הכספי שהיה לו עם הנאשם 2, אשר נתן שירותים מקצועיים לאנשים בקשר לבנייה באזור שעליו פיקח הנאשם 1 ובכך פגע בטוהר תפקידו של עובד הציבור.

הנאשם 2 פנה אל הנאשם 1 במסגרת תפקידו כפקח וביקש ממנו בקשות שונות בעניין לקוחותיו. בחלק מהמקרים הנאשם 1 נענה לאותן פניות. בחלק מאותם מקרים, דובר בלקוחותיו של הנאשם 2 אשר הנאשם 1 היה מי שטיפל בעצמו בתיקיהם במסגרת תפקידו כפקח ואילו הנאשם 2 פעל כדי לנצל עובדה זו כדי לקדם אינטרסים שלו. כך נעשה על פי דפוסי הפעולה שלהלן:

א. הנאשם 1 מסר לנאשם 2 מידע פנימי בדבר פעולות אכיפה מתוכננות של העירייה הנוגעת ללקוחותיו של הנאשם 2 ולאינטרסים הכספיים שלו, וכן ייעץ לו, על פי הידע המקצועי שלו כפקח, כיצד לנהוג בעניין לקוחותיו אשר עברו עבירות בנייה.

ב. הנאשם 2 ביקש מהנאשם 1 כי במסגרת תפקידו ינקוט פעולות אכיפה התומכות באינטרסים שלו, לרבות ביקור וצילום מבנים שבהם חריגות בנייה, זימון חשודים לחקירה, המלצות להגשת כתבי אישום או הוצאת צווי הריסה וכן ביקש שישתדל עבורו אצל עובדי עירייה אחרים. הנאשם 1 אמנם פעל כך כדי לקדם את האינטרסים של הנאשם 2.

ג. בעשותו את המעשים המתוארים, פעל הנאשם 1 במצב של ניגוד עניינים, פגע בטוהר המידות ופעל בניגוד לנדרש מעובד ציבורי בתפקידו.

ד. הנאשמים 1 ו-2 פעלו כמתואר לעיל לכל הפחות בשנת 2017 בהזדמנויות רבות ובין השאר, במקרים הבאים:

(1) ביום 17.8.2017 עדכן הנאשם 1 את הנאשם 2 על דבר תוכן חקירה שערך בעניין לקוח שלו, שבמהלכה אמר ללקוח כי הוא מיטיב עמו רק בשל קשריו לנאשם 2. כמו כן, הנאשם 1 נמנע מלערב גורמי עירייה אחרים בעניין כדי להיטיב עם אותו לקוח בשל היותו לקוח של הנאשם 2.

(2) בחודש ספטמבר 2017, טיפל הנאשם 1 בתפקידו כפקח בנייה בעניינו של לקוח של הנאשם 2 ומסר לנאשם 2 מידע בעניין תיקו של אותו לקוח בעירייה. הנאשם 1 השתדל עבור האינטרסים של הנאשם 2 בהקשר זה אצל עובד ציבור אחר, תוך הסתרת קשריו אל הלקוח באמצעות הנאשם 2.

(3) ביום 13.9.2017 ביקש הנאשם 2 מנאשם 1 מידע המצוי ברשות העירייה בקשר לתיק שבו טיפל כאדריכל. הנאשם 1 עדכן את הנאשם 2 כי עתיד להינתן צו הריסה באותו עניין וכי הוא לא יכול לסגור את התיק.

(4) ביום 17.9.2017 מסר נאשם 1 לנאשם 2 מידע על מבנה עם חריגות בנייה שבו ביקר מתוקף עבודתו כפקח והנאשם 2 ביקש ממנו להעביר אליו תמונות שצילם במקום מתוקף תפקידו. הנאשם 1 נענה לבקשת הנאשם 2 ושלח אליו תמונות ואף הנחה אותו להביא את החשוד לחקירה או שיינקטו הליכים נגדו.

במעשים המתוארים היה הנאשם 1 בניגוד עניינים בין תפקידו כפקח לבין קשריו עם הנאשם 2, פעל בניגוד לנדרש מתפקידו כעובד ציבור ופגע באמון הציבור וברשויות האכיפה. בכך עשה הנאשם 1 במילוי תפקידו מעשה מרמה והפרת אמונים הפוגעים בציבור. הנאשם 2 השחית במעשיו את עובד הציבור (הנאשם 1) והיה שותף בצוותא-חדא למעשי מרמה והפרת אמונים הפגועים בציבור.

עניינם של הנאשמים האחרים

5. הנאשם 1: הנאשם 1 הורשע ביום 22.4.2021 בשתי עבירות מרמה והפרת אמונים, לפי סעיף 284 בחוק. הרשעתו הייתה על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון אשר כלל את תיקון כתב האישום, הסכמה בעניין העונש והתחייבויות נוספות. בהתאם להסכמות, בגזר הדין בעניינו, מיום 3.3.2022, הועמד עונשו על תשעה חודשי מאסר בעבודות שירות, קנס בסך 100,000 ₪ ומאסר מותנה. כן צוינו התחייבותו שלא לעבוד בעיריית ירושלים או בכל גוף אכיפה אחר במשך עשרים שנה, הצהרתו כי הוא מודע לאפשרות שייקרא להעיד כעד תביעה נגד הנאשמים האחרים ומודעותו לכך שאין בהליך הנדון, בהסדר הטיעון ובעונש כדי למצות הליך משמעתי, אם יינקט נגדו.

6. הנאשם 3: הנאשם 3 הורשע ביום 4.1.2023 בעבירת מרמה והפרת אמונים, לפי סעיף 284 בחוק, בעבירת תחבולה, לפי סעיף 416 בחוק ובעבירת מרמה במס הכנסה, לפי סעיף 220(5) בפקודת מס הכנסה (נוסח חדש). הרשעתו הייתה במסגרת הסדר טיעון, אשר הודעה עליה הוגשה ביום 8.12.2022, לאחר המועד שבו אמורה הייתה להתחיל שמיעת ההוכחות בעניינו ולאחר שכבר הוגש תיק מוצגים רחב היקף. הסדר הטיעון בעניינו כלל את תיקון כתב האישום, הכולל אישום שונה מזה שלפיו הורשע הנאשם הנדון (הנאשם 2) ואף לא כלל הסכמה בעניין העונש. הטיעונים לעונש נשמעו ביום 26.1.2023, אך גזר הדין בעניינו טרם ניתן.

הראיות לעונש

7. אי הגשת תסקיר לעונש מטעם שירות המבחן: במעמד מתן הכרעת הדין ביקש בא-כוח הנאשם כי יוגש תסקיר לעונש בעניין הנאשם, אך בקשתו נדחתה בהחלטה מנומקת מיום 4.12.2022. תמצית נימוקיה היו כי חרף יתרונותיו של תסקיר לעונש המסייע לבית המשפט ללמוד על נסיבותיו האישיות של הנאשם, בהיעדר חובת הגשת תסקיר בנסיבות הנדונות, לא נמצאה הצדקה להורות על הגשתו. זאת בין השאר, לאחר שניתן משקל ל"המלצות הביניים של הצוות בנושא קיצור משכי הזמן להגשת תסקירי שירות מבחן (נובמבר 2022)", בראשות כבוד השופט אביטל חן, נשיא בתי המשפט הקהילתיים (להלן – דו"ח הביניים בעניין תסקירי שירות המבחן). כאמור שם וכפי שידוע זה זמן רב, תסקירים לעונש בעניין נאשמים שאינם עצורים, מוגשים ברחבי הארץ תוך כתשעה חודשים בממוצע ובמחוז ירושלים נדרש פרק זמן בין כתשעה לכאחד-עשר חודש (שם, עמ' 9). בשל כך אחת ההמלצות בדו"ח היא שאם אין חובת הגשת תסקיר לעונש והסדר הטיעון כולל הסכמה מלאה בעניין העונש או הסמכה המותירה מחלוקת מצומצמת, בדרך כלל לא יתבקש תסקיר (שם, עמ' 19). לפיכך, בהתחשב בפרק הזמן הממושך הנדרש להגשת תסקיר ובייחוד בשל היקף ההסכמות בנסיבות הנדונות, לא נמצאה הצדקה להפניית הנאשם להגשת תסקיר לעונש. כן נאמר, כי חזקה על בא-כוח הנאשם שיוכל להציג את כלל נסיבותיו של הנאשם.

8. הראיות לעונש מטעם ההגנה: מטעם המאשימה לא הוגשו ראיות לעונש. מטעם ההגנה הוגשה חוות-דעת מומחית ונשמעו שני עדים, כמפורט עתה.

9. חוות-דעה פסיכו-סוציאלית-קרימינולוגית מטעם הקרימינולוגית והעובדת הסוציאלית, גב' מראם עזאם-נאשף (להלן – המומחית מטעם ההגנה או המומחית): המאשימה הסכימה להגשת חוות דעת המומחית ללא חקירתה, אך בכפוף להודעה כי אין בכך משום הסכמה בדבר אמיתות תוכנה ובכפוף לכך שתוכל לטעון בעניין משקלה. להלן יובאו עיקרי חוות דעת המומחית.

הנאשם כבן 43. משפחת המוצא שלו מונה שמונה אחים ואחיות בני 60-42, כולם נשואים. אמו כבת 80, אביו נפטר בשנת 2015 בגיל 73 על רקע בעיות בריאות. אשתו כבת 35 ממוצא אוקראיני, מהנדסת אזרחית ועובדת במשרדו של הנאשם. הם הכירו בתקופת הלימודים, אשתו התאסלמה והם נישאו בשנת 2004. להם חמישה ילדים, שלוש בנות ושני בנים בני 17-3, הלומדים בבתי ספר פרטיים, שהישגיהם הלימודיים גבוהים. הנאשם למד 12 שנות לימוד בבית ספר ממלכתי בשיח' ג'ראח בירושלים ולאחר מכן למד לימודים אקדמאים באוקראינה. שם סיים לימודי תואר ראשון ושני באדריכלות ובהמשך למד וסיים לימודי תואר שלישי. לאחר סיום לימודיו וחזרתו ארצה עבד כשכיר במשרד אדריכלות ומשנת 2011 הוא מנהל משרד עצמאי בבעלותו, שבו עובדים מספר עובדים, שכירים ועצמאיים, אך הם אינם שותפים לדיונים בוועדות של הרשויות. הוא נושא ברוב העבודה, לרבות ניהול המשרד ולכן הביע דאגה רבה מכך שהיעדרותו מהמשרד בתקופת עבודות השירות תביא להידרדרות בשירותי המשרד ולפגיעה בפרנסתו ובפרנסת עובדיו.

לנאשם אין הרשעות קודמות וכי זו הסתבכותו הראשונה עם החוק. הוא הודה בעבירה ואף הביע חרטה וצער. הוא מביע בושה במעשיו וקושי לעסוק בהליך המשפטי מאחר שלדבריו, התנהלותו בכל הקשור בעבירות אינה מאפיינת את ערכיו הנורמטיביים ואת אורח חייו כשומר חוק. כיום הוא מבין את הנסיבות שהביאו להסתבכותו ולדבריו, דובר בתחושות לחץ חברתי שנבעו מהקשר עם שותפו לעבירה (הנאשם 1), שהיה דומיננטי, היה יוזם הרעיון ואף דחף למעשים בלי שהנאשם הפעיל שיקול דעת נכון. לדבריו, היה מבולבל, לא חשב לעומק על חומרת המעשים וכך הטעה את עצמו בכל הנוגע לעבירה. כיום הוא מבין את חומרת המעשים ולדבריו, עצם ההליך המשפטי משמש עבורו גורם מרתיע ממשי, הוא למד את הלקח והתחייב כלפי עצמו כי לא יחזור על מעשיי העבירות.

התרשמות המומחית היא אפוא, כי הנאשם היה חסר כלים להתמודדות עם מצבי לחץ חברתי מפתה ועם עיוותי חשיבה לצד היגררות. ניכר כי הוא בעל ערכים נורמטיביים, נעדר דפוסי עבריינות וכי הסתבכותו אינה מאפיינת את אורח חייו הנורמטיבי וכן ניכר כי הוא מבויש ממעשיו ומעצם ההליך המשפטי. אף נראה כי לנוכח הצלחתו לזהות את גורמי הסיכון שעמדו בבסיס המעשים לצד הרתעתו מעצם ההליך, הסיכוי להישנות עבירות נמוך.

המומחית ציינה כי גורמי הסיכון שאפשרו את העבירות הם התנהלות אימפולסיבית שלא אפשרה הפעלת שיקול דעת וצפיית חומרת המעשים וכן עיוות חשיבתי. לעומת זאת, גורמי הסיכוי להפחתת הישנות המעשים הם הודאתו והכרתו באחריות לעבירה; הבעת חרטה וצער על המעשים; גילוי תובנות מעמיקות לחומרת המעשים; הסתבכות יחידה עם רשויות החוק; הנאשם נעדר דפוסי עבריינות מושרשים; אופן תפיסתו את ההליכים המשפטיים משמשים גורם מרתיע ממשי.

לנוכח כל האמור, המומחית סבורה כי תקופת עבודות שירות ממושכת עשויה להביא לפגיעה בעסק שבבעלות הנאשם ולנסיגה במצבו, ולפיכך ישנה חשיבות לכך שבעת גזירת עונשו יחוזקו היבטיו החיוביים, לרבות תעסוקתו באופן שיתרום לאינטרס הציבור.

10. עדים מטעם ההגנה: מטעם ההגנה העידו מר מוחמד עליאן, מנהל המינהל הקהילתי בוואדי ג'וז ואשתו של הנאשם, הגב' קטיה עבד אל-קאדר.

עדותו של מר מוחמד עליאן: הוא מכיר את הנאשם שנים רבות והם חברים כשתיים-עשרה שנה. בשל הימצאות משרד האדריכלות של הנאשם בקרבת המינהל הקהילתי, הוא מתייעץ עמו בענייני השכונה. הנאשם עסוק מאד, אך הרבה לעזור לתושבי השכונה שנזקקו לעזרה בעניינים שונים בעיריית ירושלים ולאחרונה נרתם לסייע בקידום תוספת בניה למינהל הקהילתי, דבר המצריך הקדשת זמן רב. הוא ביקש שלא לפגוע בהצלחת הנאשם, שאליה הגיע בעבודה קשה בכוחות עצמו.

עדותה של גב' קטיה עבד אלקאדר: אשתו של הנאשם סיפרה שהכירה אותו בתקופה שבה שניהם למדו באוקראינה. הוא למד אדריכלות והיא למדה הנדסת בניין. לדבריה, הם התאהבו ועכשיו יש להם משפחה נהדרת, עם חמישה ילדים. היא סיפרה שהנאשם אב טוב ובן טוב לאמו החולה והמבוגרת וכי הוא מקפיד לבקר אותה מדי יום, מטפל בה, קונה לה את מה שהיא צריכה ומביא אותה לעתים אל ביתם. עוד סיפרה כיצד הוא מסייע לאחרים ובין השאר, בביקור האחרון אצל הוריה באוקראינה, הוא סייע כספית ובעניינים נוספים לשכנה של הוריה, אלמנה שזה עתה בעלה נפטר, שעד היום היא אסירת תודה לו. לבסוף פנתה בבקשה שלא להחמיר בעונשו.

טענות הצדדים בעניין העונש ודברי הנאשם

11. טענות המאשימה: באת-כוח המאשימה עמדה על נסיבות העבירה כמפורט בכתב האישום, תוך הדגשת העובדה שהנאשם 2 הוא אדריכל שנתן שירות ללקוחות שנדרשו להגשת בקשות שונות בעניין חריגות בנייה וכי היה שותף למעשיי הנאשם 1, שבמועדי העבירה היה מפקח בנייה בעיריית ירושלים, האחראי על הפיקוח על הבנייה במזרח העיר. בין השניים היה גם קשר פרטי, אך למרות זאת, הנאשם 1 טיפל במסגרת תפקידו בלקוחות משרדו של הנאשם 2 ובמהלך פעילות זו העביר הנאשם 2 לנאשם 1 סך כ-100 אלף ₪. הנאשם 1 פעל בניגוד עניינים בין בתפקידו הציבורי ובין הקשר הפרטי עם הנאשם 2, אשר בכך פגע בטוהר תפקידו של הנאשם 1. עוד הפנתה לכך שכמתואר בכתב האישום, הנאשם 2 פנה אל הנאשם 1 בבקשות שונות שלחלקן נענה הנאשם 1, וכי הנאשם 2 ניצל זאת לקידום ענייניו. עוד הפנתה אל הרשעת הנאשם 2 בכך שהנאשם 1 מסר לו מידע פנימי בדבר פעולות אכיפה בעניין לקוחותיו ובעניין האינטרסים הכספיים שלו. הנאשם 1 ייעץ לנאשם 2 כיצד לנהוג ואילו הנאשם 2 ביקש מהנאשם 1 לנקוט פעולות אכיפה התומכות באינטרסים שלו וכי הנאשם 1 אמנם פעל כך. בכך נמצא כי הנאשם 1, כעובד הציבור פעל בניגוד עניינים, פגע בטוהר המידות ופעל בניגוד לנדרש מעובד ציבור ואילו הנאשם 2 היה שותף פעיל להשחתת עובד הציבור.

בעניין הערכים המוגנים הנפגעים מעבירת מרמה והפרת אמונים הדגישה באת-כוח המאשימה, כי עבירה זו נועדה לשמור טוהר השלטון הציבורי ועל אמון הציבור ברשויות השלטון ובגורמי האכיפה. תפקידו של הנאשם 1 כלל סמכויות רחבות, שעניינן פעולות אכיפה שונות, לרבות הגעה אל השטח, זימון לחקירה, נקיטת פעולות חקירה שונות, המלצה על הגשת כתבי אישום או סגירת תיקי עבירות בניה, הוא היה עד התביעה המרכזי בהליכים שבהם הוגש כתב אישום והוא אף הופקד על אכיפת פסקי הדין של בית המשפט לעניינים מקומיים. היקף סמכויותיו משליך על חומרת העבירות שעברו הנאשמים 1 ו-2 ואף על הפגיעה באמון הציבור ברשויות השלטון, שעליה נועדה עבירת מרמה והפרת אמונים להגן. מכאן גם הצורך בהשתת ענישה מרתיעה, אשר תעביר מסר לציבור, לעובדי הציבור ולגורמים הבאים עמם במגע. בעניין זה הפנתה באת-כוח המאשימה אל פסקי הדין בדנ"פ 1397/03 מדינת ישראל נ' שבס, פ"ד נט(4) 385 (2004) (להלן – דנ"פ שבס) ובבג"ץ 7074/93 סויסא נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מח(2) 749 (1994) (להלן – עניין סויסא), שבהם הודגש האיסור החל על עובד ציבור להימצא במצב של ניגוד עניינים. בכלל זה האיסור לקבל סכומי כסף משמעותיים מהנאשם 2, המתפרנס מתושבי מזרח ירושלים שעברו עבירות בניה, בעוד הנאשם 1 היה אחראי על אכיפת אותן עבירות. אמנם הנאשם 1 הוא עובד ציבור עצמאי שעליו חלות הנורמות האמורות, אך לנאשם 2 אחריות ושותפות הצריכות להישקל במסגרת שיקולי הלימה והרתעה ובייחוד מאחר שלא דובר במקרה בודד, אלא במערכת יחסים ממושכת ומשמעותית, כמתואר בכתב האישום.

עמדת המאשימה היא כי יש לקבוע מתחם עונש הולם בין 9 ל-20 חודשי מאסר בפועל, לצד מאסר מותנה וענישה כספית.

לגבי מדיניות הענישה הנהוגה, טענה באת-כוח המאשימה כי יש קושי במציאת פסיקה שנסיבותיה דומות או פסיקה המחמירה בענישה, אך עמדת המאשימה היא כי הענישה המקובלת מקלה. עם זאת, היא הפנתה אל גזר הדין בת"פ (מחוזי מרכז) 21212-08-21 מדינת ישראל נ' גלעדי (19.12.2022) (להלן – עניין גלעדי), העוסק בעניינו של עובד ציבור (במסגרת פרשת חבר הכנסת ביטן), שהיה המשנה לראש עיריית תל-אביב, אשר הורשע בשתי עבירות מרמה והפרת אמונים, ובהתאם להסדר הטיעון שכלל הסכמה בעניין העונש, הושתו עליו שמונה חודשי מאסר בפועל, שמונה חודשי מאסר מותנה וקנס. ההסכמה לעונש זה הייתה בשל קשיים ראייתיים, נסיבות אישיות ומשפחתיות מורכבות של הנאשם וכן ניתן משקל לפעילותו הציבורית הנרחבת, אך תוך הדגשה כי הענישה ההולמת עבירה זו היא מאסר בפועל וכי נדרשת החמרת הענישה בעניינה.

בכל הנוגע לנסיבותיו של הנאשם טענה המאשימה, כי נשקלו לזכותו הודאתו, אשר חסכה את הצורך בשמיעת הוכחות, אך הודגש כי הצגת הסדר הטיעון הייתה בשלב מאוחר (22.11.2022), ערב מענה לטענות מקדמיות שהעלו סמוך למועד זה וסמוך להגשת תיק המוצגים ולשמיעת ההוכחות. כמו כן, אין לחובתו הרשעות קודמות. בהתאם לכך, עתרה המאשימה להציב את עונשו של הנאשם בתחתית מתחם הענישה ולהשית עליו תשעה חודשי מאסר בעבודות שירות, קנס בסך 100,000 ₪, כפי שהוסכם ומאסר מותנה מרתיע שיחול על עבירות טוהר המידות.

בנושא חוות דעת המומחית טענה המאשימה, כי ככלל המאשימה מתנגדת להגשת חוות דעת מומחים מסוג זה, בשל ההנחה כי הוגשה מטעם הנאשם וכי תתמוך בטענותיו. המאשימה אף סבורה שעמדת מומחית מטעם ההגנה אינה יכולה לשמש ראיה לאמיתות התוכן, מאחר שמדובר בדברים המבוססים רק על דברי הנאשם ולכן משקלם זהה למשקל דבריו. בכלל זה, כל האמור בעניין ההשלכות העשויות להיות למאסר בעבודות שירות על העסק שלו.

בעניין עונשו של הנאשם 1 הוסיפה באת כוח המאשימה, כי כאמור בגזר הדין בעניינו, הסדר הטיעון בעניינו נבע משיקולים ראייתיים, אך בעיקר בשל נימוקים אישיים חריגים ייחודיים אשר נגעו לנסיבותיו האישיות והמשפחתיות בתקופה שבה נחתם הסדר הטיעון. לעומתו, הנאשם 2 לא הציג נסיבות מיוחדות או נימוקים אישיים מיוחדים. מכל מקום, בסופו של דבר, אף הנאשם 2 נהנה מהסדר הטיעון המקל עם הנאשם 1, מאחר שלאחר מחיקת עבירת השוחד מכתב האישום בעניין הנאשם 1, עבירה זו נמחקה גם מכתב האישום בעניין הנאשם 2. במענה לשאלת בית המשפט בעניין מדרג החומרה בין הנאשמים הבהירה באת-כוח המאשימה, כי בשל שונות האישומים ובשל שונות העבירות שבהן הורשע כל אחד מהנאשמים, חלקו של הנאשם 2 ומעשיו הם המצומצמים ביותר מבין השלושה וכי חלקו של הנאשם 3, שאף הורשע ביותר עבירות, הוא החמור יותר.

12. טענות ההגנה: בא-כוח הנאשם 2 טען כי כפי שעולה מכתב האישום, הרוח החיה והגורם היוזם והמדרבן הוא הנאשם 1, עובד הציבור. אמנם אין להקל ראש בחלקו של הנאשם 2, אך יש לתת את הדעת להבדלים המהותיים בין הנאשמים. מלכתחילה הנאשם 1 הואשם בשלושה פרטי אישום ואילו הנאשם 2 הואשם רק באישום אחד. בדומה, ישנו הבדל מהותי בינו לבין הנאשם 3, המעורב בפרשות רבות. כך גם עצם העובדה שהנאשם 1 הוא עובד ציבור, מעמידה את מעשיו בדרגת חומרה גבוהה יותר, לנוכח נורמות ההתנהגות המחמירות יותר המחייבות אותו. אף אין מדובר במצב שבו עובד הציבור פותה או נקלע למצב מורכב, אלא במי שכאמור, היה הרוח החיה.

בעניין הסדר הטיעון עם הנאשם 1 טען בא-כוח הנאשם 2, כי הסתרת נימוקיו מקשה להתמודד עם ההקלה המפליגה בעונשו. עם זאת, לטענתו, על בית המשפט לשקול את העובדה שההקלה בעונשו של הנאשם 1 לא הייתה קשורה לנסיבות ההליך הנדון. לעומת זאת, אם בוחנים את הנימוקים שכן גולו, אזי נשקלו העובדה שהנאשם 1 נעדר הרשעות קודמות, הודה בשלב מוקדם, העבירות נעברו בשנת 2017 ואף הושת עליו קנס משמעותי. לטענת בא-כוח הנאשם 2, נימוקים אלו יפים גם לגבי הנאשם 2, אשר חלקו הוא הקטן ביותר ואף חלקו באירועים המתוארים באישום הראשון הוא כמחצית מהיקף האירועים בעניין הנאשם 1. בעניין זה הפנה גם אל האמור בגזר הדין בעניין הנאשם 1, בכל הנוגע לכך שרובו ככולו של כתב האישום בעניינו נמחק במסגרת הסדר הטיעון וכי תהיה לכך השלכה על גזרי הדין בעניין הנאשמים האחרים. עוד הדגיש, שיש לזכור כי כתב האישום הוגש חרף הראיות שעמדו בבסיס הגשתו ואף נערך לנאשם 1 שימוע קודם הגשתו.

בעניין נסיבותיו של הנאשם 2 טען בא-כוחו, כי הוא גדל במשפחה מורכבת בשכונת שייח ג'ראח וכי בילדותו משפחתו הייתה נתונה לדוחק כלכלי ממשי. בשל חיבתו לתחום הארכיטקטורה, הוא נסע ללמוד באוקראינה, שם הכיר את אשתו, מהנדסת בניין והשניים נישאו ונולדו להם חמישה ילדים. לנאשם יש משרד אדריכלות בינוני שבו הוא עובד קשה שעות ארוכות מדי יום. אמנם יש לו עובדים, אך המשרד לא יכול להתקיים בלעדיו וכי הוא מי שמטפל גם בכל ענייני ניהול המשרד ומשתתף בדיונים בוועדות התכנון וכדומה. הנאשם יעמוד בתשלום קנס, אפילו יידרש להלוואות לשם כך, אך אם יישא במאסר בעבודות שירות, המשרד עלול לקרוס ומפעל חייו יתרסק.

בעניין חוות דעת המומחית טען בא-כוח הנאשם, כי לאחר שבקשתו להגשת תסקיר נדחתה, הוא פנה אל המומחית, אשר לטענתו, ניתן למצוא בפסיקה הערכה רבה לחוות דעה מטעמה. חוות דעתה אינה מגמתית ואף לא הייתה כל התערבות מצדו בכתיבתה.

בא-כוח הנאשם הדגיש את הנסיבות הבאות אשר לטענתו, מצדיקות הקלה בעונשו של הנאשם: הודאת הנאשם, חרטתו וצערו וכן התחייבותו כי לא יעבור עוד עבירות נוספות; החיסכון המשמעותי בזמן לנוכח הודאתו, אשר ייתר את הצורך בשמיעת כשישים עדים בהליך שחומר החקירה בו רחב היקף ומחזיק עשרות קלסרים של מסמכים והקלטות; לנאשם אין הרשעות קודמות, הוא בעל רצף תעסוקתי, ללא דפוסי עבריינות וכי זה ההליך הראשון שבו הוא מעורב; הוא כבן 43, בעל תואר שלישי באדריכלות והוא אף מי שמטפל באמו המבוגרת, מממן אותה וסועד אותה; אף מדובר במי שעסוק במעשיי חסד ומחלק מצרכי מזון רבים לנזקקים בתקופת חודש הרמדאן; כמו כן וכאמור, חלקו של הנאשם 2 קטן משמעותית מחלקו של הנאשם 1, שהיה הרוח החיה.

בא-כוח הנאשם חזר והדגיש בטיעוניו את חשיבות פרנסתו של הנאשם ולכן ביקש כי אם יושת עליו עונש מאסר בעבודות שירות, יהיה זה לתקופה קצרה, שלא תעלה על כשלושים יום. כנגד הקלה בעונש זה וכאמור, הנאשם הביע נכונות לשלם קנס בסכום גבוה, כפי שייקבע. לבסוף טען, כי לא ניתן ללמוד מגזר הדין שאליו הפנתה המאשימה, בשל שונות מובהקת בין הנסיבות ובשל חומרת הפרשה שבה היו מעורבים חבר כנסת, סגן ראש העיר וקבוצות רכישה של בניינים.

13. דברי הנאשם: הנאשם היה נרגש מאד בדבריו והוא חזר על דברי בא-כוחו בכל הנוגע לחששו מכך שמשרדו ייפגע ויקרוס בשל עבודות השירות שיושתו עליו. הוא דיבר על בניית משרדו בעשר אצבעותיו ועל השקעתו הממושכת בבנייתו. הוא פנה וביקש בשם ילדיו, אשתו ואמו להתחשב בכך והביע נכונות לשלם קנס גבוה חלף עבודות שירות ממושכות.

דיון והכרעה

קביעת מתחם העונש ההולם

הערכים החברתיים שנפגעו מהעבירות ומידת הפגיעה בהם

14. שלושת הערכים הנפגעים מעבירת מרמה והפרת אמונים הם אמון הציבור בעובדי הציבור; שמירה על טוהר המידות של פקידי הציבור; וההגנה על האינטרס הציבורי שעליו מופקדים עובדי הציבור ועל פעילותו התקינה של המינהל הציבורי (דנ"פ שבס, כבוד הנשיא א' ברק, פסקאות 38-32; ע"פ 3817/18 מדינת ישראל נ' חסן (3.12.2019), כבוד השופט י' אלרון, פסקאות 13-11 (להלן – עניין חסן)). בעניין עוצמת הפגיעה בערכים המוגנים, נקבעו מבחנים שונים, שהעיקריים הם עוצמת ניגוד העניינים שבו מצוי עובד הציבור; מידת הסטייה מהשורה, ובכלל זה מידת השפעתה על הפגיעה באינטרס המוגן ותקופת התמשכותה; מעמדו של עובד הציבור ומידת השפעתו על עובדי ציבור אחרים ועל הציבור (דנ"פ שבס, פסקאות 53-50; עניין חסן, פסקה 13).

אמנם הנאשם אינו עובד ציבור, אך הרשעתו בעבירת מרמה והפרת אמונים נובעת מכך שעבר עבירה זו בצוותא עם עובד הציבור. בנסיבות אלו נקבע, כי אף מי שאינו עובד ציבור בעצמו, יורשע "כמבצע בצוותא של עבירת הפרת האמונים, בהיותו צד לעבירה, ובהיות שותפו לביצועה עובד ציבור" (בש"פ 5984/18 פלוני נ' מדינת ישראל (14.8.2018), כבוד השופט י' אלרון, פסקה 12 (להלן – עניין פלוני) (דובר בבקשת רשות ערעור (רע"פ), שסומנה כבש"פ). ראו גם עניין חסן, פסקה 16).

15. לא ניתן לחלוק על כך שהפגיעה המשמעותית ביותר בערכים המוגנים נובעת ממעשיי עובד הציבור עצמו, הנאשם 1. עם זאת, הנאשם 2 פעל בצוותא עם עובד העירייה, בעל הסמכויות הנרחבות דוגמת אלו שהיו לנאשם 1, ועשה כן לשם קידום האינטרס הכלכלי שלו, תוך ניצול מעמדו ותפקידו של עובד העירייה. לכן אף מצב זה הוא בגדר פגיעה של ממש בערכים המוגנים שעליהם נועדה להגן עבירת מרמה והפרת אמונים (השוו, עניין פלוני, שנסיבותיו יפורטו בהמשך הדברים).

בחינת מדיניות הענישה הנוהגת

16. בא-כוח הנאשם 2 לא הפנה אל פסקי דין המשקפים את מדיניות הענישה הנהוגה. עם זאת, במסגרת הטיעונים לעונש בעניין הנאשם 1, הפנה בא-כוחו אל פסקי דין רבים שעניינם ענישה בשל הרשעה בעבירת מרמה והפרת אמונים, אשר לפיהם בדרך כלל הושתו עונשי מאסר למספר חודשים, בעבודות שירות או בפועל, לצד קנסות, אשר לרוב סכומם היה נמוך משמעותית מסכום הקנס שהוסכם במסגרת הסדרי הטיעון בעניין הנאשמים 1 ו-2 (פסקה 24 בגזר הדין בעניין הנאשם 1).

אלו הם פסקי הדין העיקריים שאליהם הפנה בא-כוח הנאשם 1 (הושמטו אלו שלא אותרו או שעסקו בהרשעה בעבירות רבות): (1) רע"פ 3292/15 לחיאני נ' מדינת ישראל (17.11.2015)‏‏ – ראש עיר הורשע במסגרת הסדר טיעון בשלוש עבירות מרמה והפרת אמונים בקשר לשלוש פרשות. בבית משפט השלום הושתו 6 חודשי עבודות שירות, מאסר מותנה וקנס בסך 250,000 ₪ (ת"פ (שלום ת"א) 2906-10-13 מיום 30.9.2014)). בערעור העונש הוחמר ל-8 חודשי מאסר בפועל (ע"פ (מחוזי ת"א) 34767-11-14 מיום (27.4.2015)). בקשת רשות הערעור נדחתה; (2) ע"פ (נצרת) 7476-03-16 ביטון והמאירי נ' מדינת ישראל (5.7.2016) – דובר בהליך מורכב וממושך שבסופו, לאחר ניהול הוכחות, הנאשמים הורשעו בעבירות מרמה והפרת אמונים ובעבירות נוספות. בבית משפט השלום הושתו על אחד מהם 8 חודשי מאסר בפועל ועל השני 6 חודשי עבודות שירות, מאסר מותנה וקנס (ת"פ (שלום נצרת) 1397/07, מיום 20.1.2016). הערעור על הכרעת הדין נדחה, אך העונש על השניים הושווה ל-6 חודשי עבודות שירות; (3) ת"פ (שלום ירושלים) 40462-10-13 מדינת ישראל נ' צמח (26.9.2017) – הרשעה על-פי הודאה בשתי עבירות קבלת דבר במרמה ובשלוש עבירות מרמה והפרת אמונים. הושתו 6 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה וקנס. הערעור נדחה (עפ"ג (מחוזי ירושלים) 28691-11-17 מיום 18.3.2018); (4) ת"פ (שלום ירושלים) 11468-10-15 מדינת ישראל נ' חמורי (7.1.2019) – הרשעה על-פי הודאה במספר עבירות מרמה והפרת אמונים. הסדר הטיעון כלל הסכמה בעניין העונש ובהתאם לכך הושתו 4 חודשי עבודות שירות, מאסר מותנה וקנס בסך 20,000 ₪. לאחר שנמצא כי מסיבות רפואיות אינו כשיר לעבודות שירות, עונשו הועמד על חודשיים מאסר בפועל; (5) ת"פ (שלום בא"ש) 59203-02-20 מדינת ישראל נ' מלכה (10.12.2017) – הרשעה על-פי הודאה בעבירת מרמה והפרת אמונים ובעבירת מרמה והפרת אמונים בתאגיד. הושתו 8 חודשי עבודות שירות, מאסר מותנה וקנס בסך 30,000 ₪; (6) ע"פ 846/12 ויטה נ' מדינת ישראל (19.6.2013) – הורשע לאחר ניהול הוכחות בשלוש עבירות מרמה והפרת אמונים ובערעור זוכה מאחת. בהתאם לכך עבודות השירות הופחתו מ-6 ל-5 חודשים, המאסר המותנה וקנס בסך 40,000 ₪ נותרו; (7) ת"פ (שלום ראשל"צ) 44917-02-18 מדינת ישראל נ' עזריאל (19.7.2018) – הרשעה בשתי עבירות מרמה והפרת אמונים. הושתו 6 חודשי עבודות שירות, מאסר מותנה וקנס בסך 100,000 ₪; (8) ת"פ (שלום בא"ש) 27151-12-19 מדינת ישראל נ' בן-דוד (12.7.2020) – הרשעה בעבירות גניבה בידי מורשה, זיוף בכוונה לקבל דבר בנסיבות מחמירות ומרמה והפרת אמונים. הסדר הטיעון כלל הסכמה בעניין העונש שלפיו הושתו 4 חודשי עבודות שירות, מאסר מותנה וקנס; (9) ת"פ (שלום ת"א) 26344-10-18 מדינת ישראל נ' ליטבינוף (30.7.2019) – הרשעת ראש מועצה על-פי הודאתו בעבירת מרמה והפרת אמונים. הושתו 3 חודשי עבודות שירות, מאסר מותנה וקנס בסך 10,000 ₪; (10) ת"פ (שלום ת"א) 55649-12-15 מדינת ישראל נ' יוסף (13.11.2017) – הרשעה לאחר ניהול הוכחות בעבירת מרמה והפרת אמונים. נדון למאסר מותנה וקנס; (11) ע"פ (מחוזי ירושלים) 8271-09-15 כהן נ' מדינת ישראל (1.2.2016) – הורשע בעבירת מרמה והפרת אמונים ונדון למאסר מותנה ו-220 שעות של"ץ. בערעור בוטלו ההרשעה והמאסר המותנה.

ראו גם את פסקי הדין הרבים שנסקרו בת"פ (שלום בא"ש) 59203-02-20 מדינת ישראל נ' מלכה (10.12.2017) (פסקה 23), הנזכר לעיל, שלפיהם רמת ענישה דומה לזו העולה מפסקי הדין האמורים.

17. באת-כוח המאשימה ציינה כי יש קושי במציאת פסקי דין שנסיבותיהם דומות לאלו הנדונות. היא אף לא חלקה על כך שרמת הענישה הנהוגה בשל הרשעה בעבירת מרמה והפרת אמונים אינה חמורה. עם זאת, לשיטת המאשימה, לנוכח חומרת העבירה ופגיעתה הרעה והקשה בשירות הציבורי ובאמון הניתן בו ובעובדיו, הגיעה העת להחמרת הענישה בשל עבירה זו. לתמיכה בעמדה זו הפנתה כאמור, אל גזר הדין בעניין גלעדי. באותו עניין ובשל מצבור נסיבות מקלות, בית המשפט אימץ את הסדר הטיעון שכלל הסכמה לענישה הכוללת שמונה חודשי מאסר בפועל, תוך הדגשת הצורך בהחמרת הענישה. כאמור שם, "הצדק עם המאשימה, כי בעבירות מן הסוג הנדון, על נקודת המוצא להיות מאסר מאחורי סורג ובריח (...), ובשנים האחרונות יוצא מפסיקת בית המשפט העליון מסר ברור של החמרה בכל הנוגע לעבירות שחיתות, לרבות מי שהורשע בעבירה של מרמה והפרת אמונים" (עניין גלעדי, כבוד השופטת דנה מרשק-מרום, פסקה 6) בקביעה זו הפנה בית המשפט אל דברי בית המשפט העליון ברע"פ 3292/15 לחיאני נ' מדינת ישראל (17.11.2015) (כבוד המשנה לנשיאה, השופט א' רובינשטיין, פסקה לז), כי " בעבירות מן הסוג הנדון על נקודת המוצא להיות מאסר מאחורי סורג ובריח " (ראו גם את פסקי הדין הנזכרים שם).

18. נראה כי אמנם יש קושי במציאת פסקי דין העוסקים בנסיבות דומות לנסיבות הנדונות, אך דומה כי ישנם קווי דמיון רבים לנסיבות שנדונו בעניין פלוני, שכבר הוזכר. באותו עניין נדון עניינם של שני נאשמים. הנאשם 1 היה מנהל אגף ההכנסות ומנהל הארנונה בעירייה, אשר בין השאר הוסמך להודיע לבתי עסק על שומת הארנונה שהונפקה להם, לרבות שומה רטרואקטיבית, לדון בהשגות של נישומים עליה, לקבלה או לדחותה ולשנות נתונים העשויים להשפיע על השומה. הנאשם 2 (המבקש בבר"ע), היה חברו הקרוב של הנאשם 1, לשניים הייתה שותפות עסקית בשתי חברות ואף חשבון בנק משותף והוא החל לעסוק בהפחתת ארנונה לחייבים. הנאשם 1 העביר אל הנאשם 2 מידע שהגיע עליו במסגרת עבודתו בעירייה, שעניינו בתי עסק שחויבו בארנונה באופן רטרואקטיבי, אשר כלל מידע ומסמכים פנימיים רבים של העירייה לרבות נתוני חישוב השומות. על בסיס מידע זה פנה הנאשם 2, בידיעת הנאשם 1, אל בתי העסק והציע להם את שירותיו בהפחתת היטלי הארנונה תמורת תשלום. שני הנאשמים הואשמו בעבירת הפרת אמונים בצוותא, בכך שעשו כן תוך ניצול תפקידו ומעמדו של הנאשם 1.

בהתאם להסדר טיעון שכלל את תיקון כתב האישום והסכמה בעניין העונש, הושתו עליהם חמישה חודשי עבודות שירות, מאסר מותנה וקנס בסך 5,000 ₪ (ת"פ (שלום, כפר סבא) 53640-11-15 מדינת ישראל נ' א' ואח' (18.10.2017)). הסדר הטיעון, אשר כלל תיקון משמעותי של כתב האישום, לרבות שינוי סעיף העבירה והסכמה בעניין העונש, נומק בקשיים ראייתיים. בהחלטתו לאמצו קבע בית משפט השלום (כבוד השופטת מ' גרינברג), כי הנימוק העיקרי לכך נעוץ בקשיים הראייתיים הנטענים, לצד מתן משקל גם לנסיבותיהם האישיות של הנאשמים ובכלל זה פיטורי הנאשם 1 והנזק הכלכלי שנגרם לנאשם 2 (שם, פסקה 7). עם זאת הודגש, כי "הפסיקה הנוהגת מורה לדון בחומרה במעשים כגון אלו, נוכח חשיבות הוקעת התנהלות זו בשירות הציבורי ולשם הגברת האמון בשירות הציבורי וטוהרו... לולא הטעם להסדר הטיעון היה ברובו ראייתי, ספק אם היה מקום לאמצו ואני תקווה כי לא יועבר במסגרת הענישה המקלה שתוטל על הנאשמים בתיק זה מסר המקל עם נאשמים אחרים ופוטנציאליים שיחטאו בעבירות דומות" (שם, פסקאות 8-6).

ערעורו של הנאשם 2 נדחה, לאחר שחזר בו מהערעור בהמלצת בית המשפט המחוזי (ע"פ (מחוזי מרכז) 31221-12-17 מיום 22.4.2018). בקשת רשות הערעור, שבה טען כי הוא עצמו אינו עובד ציבור ולכן עובדות כתב האישום אינן מגלות כלפיו עבירת הפרת אמונים, נדחתה כאמור לעיל.

19. ניתן אפוא, לסכם כי חרף הדגשת חומרת עבירת מרמה והפרת אמונים, לרבות הדגשת הצורך בהחמרת הענישה בשל עבירה זו תוך השתת מאסר בפועל, דומה כי מדיניות הענישה הנהוגה היא כי על-פי רוב ניתן עונש מאסר בעבודות שירות, או לכל היותר מאסר בפועל למספר חודשים.

נסיבות העבירה

20. כמתואר בהרחבה בכתב האישום, הנאשם 1 היה מפקח בניה בעיריית ירושלים, אשר היה מופקד על אזור מזרח ירושלים ואשר סמכויותיו בתחום האכיפה היו רבות ורחבות, כך שהשתרעו על כל מסלול אכיפת העבירות, החל משלב איתורן עד שלב מימוש הצווים השיפוטיים, אם ניתנו. במשך תקופה במהלך שנת 2017, במקביל לקשר הפרטי-חברי בין הנאשם 1 לנאשם 2, אדריכל שנתן שירות לתושבי מזרח ירושלים שלהם היו חריגות בניה, היה בין השניים גם קשר מקצועי, אשר התבטא בכך שהנאשם 1 טיפל במסגרת עבודתו בעניינים שונים של לקוחותיו של הנאשם 2.

חומרת הנסיבות שבהן נעברו העבירות נעוצה בעוצמת ניגוד העניינים שבה היה נתון הנאשם 1 לנוכח מהות תפקידו ורוחב סמכויותיו; האינטרס הזר בניגוד העניינים, המניע לעבירות והסיבות שהובילו את הנאשם 2 לעבור אותן, היו כלכליים; חומרת המעשים אף התבטאה בכך שבמהלך התקופה שבה נעברו העבירות העביר הנאשם 2 אל הנאשם 1 כספים אשר הגיעו לסך כ-100,000 ₪; מעשיי הנאשם 2 וחלקו בעבירות התבטאו בניצול קשריו החברתיים עם הנאשם 1 בין השאר, כדי לקבל ממנו מידע פנימי בעניין פעולות אכיפה מתוכננות הנוגעות ללקוחותיו ובניצול העובדה שהנאשם 1, בהיותו עובד ציבור, פעל תוך ניגוד עניינים ותוך פגיעה בטוהר המידות לשם קידום האינטרסים של הנאשם 2, אשר בכך היה לשותף פעיל בהשחתת עובד הציבור; הנזק ממעשיי העבירות היה הפגיעה באמון הציבור ובאופן מיוחד בגורמי האכיפה; לנוכח מקצועו של הנאשם 2 והיכרותו את הליכי התכנון והאכיפה בתחום עבירות הבניה, אף חזקה עליו שהבין היטב את מעשיו, את הפסול שבהם ואת משמעותם וממילא הוא יכול היה להימנע מכך.

קביעת מתחם העונש ההולם – סיכום

21. מתחם העונש ההולם נקבע בהתחשב בעיקרון ההלימה, בערכים החברתיים שנפגעו ממעשיי העבירה ומידת הפגיעה בהם, תוך מתן משקל למדיניות הענישה הנהוגה, ולנסיבות העבירה, כפי שכל אלו פורטו בהרחבה לעיל. בהתאם לכלל שיקולים אלו, מתחם העונש ההולם הוא בין חמישה חודשי מאסר, לרבות בעבודות שירות, לבין שישה-עשר חודשי מאסר בפועל.

גזירת עונשו של הנאשם

חוות דעת המומחית מטעם ההגנה

22. קודם שנפנה אל נסיבותיו של הנאשם, נבקש להידרש אל חוות דעת המומחית בתחום הסוציאלי-קרימינולוגי מטעם ההגנה ולמשקל שיינתן לה. זאת אף לנוכח אי הסכמת המאשימה לתוכנה, בהיותה נשענת על דברי הנאשם וכן בשל חוסר האובייקטיביות המובנה בחוות דעה כזו.

23. הגשת חוות דעת מומחה פרטי חלף תסקיר לעונש מטעם שירות המבחן, מעלה מספר קשיים שעליהם נבקש לעמוד (לאחרונה נדרשתי לכך בנסיבות שבהן הנאשם נהג כך לאחר שוויתר על הגשת תסקיר מטעם שירות המבחן (ת"פ (מחוזי ירושלים) 58725-08-18 מדינת ישראל נ' כהן (2.3.2022), פסקאות 29-26). אולם נראה כי עיקריי הדברים נכונים גם אם לא הוגש תסקיר בשל דחיית בקשת הנאשם להגשתו. זאת בשונה מחוות דעת פסיכיאטרית מטעם ההגנה המוגשת חלף תסקיר (ע"פ 5052/22 סזונוב נ' מדינת ישראל (11.1.2023)‏‏, כבוד השופט ד' מינץ, פסקאות 3, 12)).

כידוע, תסקיר מטעם שירות המבחן מוגש בהתאם להוראות סעיף 37 בחוק העונשין, הקובעות את הנושאים שבהם יעסוק ובכלל זה, עברו של הנאשם, מצבו המשפחתי, מידע על אודות בני משפחתו הקרובים, מצבו הכלכלי, מצבו הבריאותי והנסיבות העומדות ברקע העבירות. כן נקבעה סמכות קצין המבחן להמליץ על העונש המתאים מן ההיבט השיקומי. סעיף 38 בחוק קובע את המקרים שלגביהם חלה חובת הגשת תסקיר, בכפוף להוראות אכרזת דרכי ענישה (תסקיר של קצין מבחן), התשכ"ד-1964 המצמצמת מקרים אלו. לא אחת הודגש כי קצין המבחן הוא גורם מקצועי אובייקטיבי, אשר תפקידו "לתת לבית המשפט תמונה אמיתית, אובייקטיבית" וכן "להשיב על השאלה, מהו העונש שיש להטיל על הנאשם כדי להחזירו למוטב" (ע"פ 286/79 חיג'אזי נ' מדינת ישראל, פ"ד לג(3) 753 (1979)‏‏, כבוד השופט (כתוארו אז) א' ברק, פסקה 4. כן ראו: ע"פ 3472/11 פלוני נ' מדינת ישראל (3.9.2012), כבוד השופט צ' זילברטל, פסקה 14 (להלן – ע"פ 3472/11 פלוני)). אמנם אין חובה לאמץ את המלצות שירות המבחן, אך הן בעלות משקל רב (למשל: רע"פ 638/18 גולן נ' מדינת ישראל (1.5.2018)‏‏, כבוד השופט א' שוהם, פסקה 13; ע"פ 8706/15 חמודה נ' מדינת ישראל (6.7.2016)‏‏, כבוד השופט י' דנציגר, פסקה 19). קצין המבחן הוא אפוא, הגורם המקצועי האובייקטיבי בעל המומחיות והסמכות להכנת התסקיר שתכליתו "לשמש כלי בידי בית המשפט לרדת לעומקם של נסיבותיו האישיות של הנאשם ולחקר הגורמים האפשריים להתדרדרותו לפלילים, כמו גם לבחינה מעמיקה ומקצועית של סיכויי שיקומו" (ע"פ 3472/11 פלוני, שם).

בע"פ 3472/11 פלוני דן בית המשפט בהרחבה בנושא תסקיר קצין המבחן, מהותו, חשיבותו ומעמדו (שם, פסקאות 19-11). בין השאר, הודגש כי קצין המבחן אינו מייצג את אחד הצדדים, אלא הוא בגדר ידו הארוכה של בית המשפט, שתפקידו הבאת כלל העובדות הנוגעות לנאשם ולסביבתו (שם, פסקה 15). כמו כן, למרות הבעת דעתו בעניינים מקצועיים, הוא אינו בגדר עד מומחה (כמשמעו בסעיפים 20 ו-26 בפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971 (להלן – פקודת הראיות)), ואף אינו בגדר מומחה מטעם בית המשפט (שם, פסקה 16). התסקיר והמידע הנכלל בו לא בהכרח עומדים בכללי הקבילות, תוכנו אינו עומד לחקירה נגדית והם אינם בגדר ראיות (שם, פסקה 17). אף אם התסקיר מתבסס על דברי מומחים, חוות דעתם אינן מוגשות, אלא משולבות בתסקיר עצמו (שם). כאמור שם, "מעמדו של קצין המבחן מיוחד. הוא אינו שופר של מי מהצדדים, אינו עד או עד מומחה, אלא הוא גורם ממליץ החב חובת אמון לבית המשפט ומשמש כ'קצין בית המשפט' (Officer of the Court). לפיכך... קצין המבחן אינו נחקר על תסקירו, התסקיר אינו בגדר ראיה וכך גם אינו בהכרח מבוסס על מידע העומד בתנאי הקבילות המקובלים" (ההדגשה במקור) (שם).

24. כל האמור בעניין תסקיר קצין מבחן, שאותו עורך קצין מבחן מכוח הוראות סעיפים 37 ו-38 בחוק העונשין ובהתאם לסמכותו מכוח החוק, אינו חל לגבי חוות דעת מומחה פרטי, אפילו הוא בעל מומחיות בהכנת "תסקיר", המבקש להחליף את התסקיר לעונש מטעם שירות המבחן. על חוות דעה זו לעמוד בכל כללי הקבילות החלים על ראיות ואף משקלה עומד למבחן. כך למשל, החלק הכולל עובדות שהן בגדר עדות מפי השמועה, אינו קביל. בדומה, בשונה מקצין מבחן, ניתן להתנות את הגשת חוות דעת המומחה בחקירתו על האמור בה (סעיף 26 בפקודת הראיות). כל זאת בעוד ששלב הגשת הראיות לעונש לא נועד להפוך למעין "משפט זוטא", הכולל חקירות נגדיות מורכבות ועימותים (אם כך נקבע לעניין עדות נפגע עבירה, חרף מעמדו המיוחד בשלב הטיעונים לעונש (ע"פ 9150/08 מדינת ישראל נ' ביטון (23.7.2009), כבוד השופטת ע' ארבל, פסקאות 8-6), אזי על אחת כמה וכמה שכך לעניין חוות דעת מומחה מטעם ההגנה המחליפה את התסקיר לעונש).

25. מקרים שבהם הוגשו חוות דעת מומחים פרטיים כראיה לעונש, הם מועטים, אך עולה חשש כי מספרם יעלה על רקע העומס העצום המוטל על שירות המבחן ובעיקר בשל קשייו להגיש תסקירים תוך פרקי זמן סבירים (ראו לעניין זה את דו"ח הביניים בעניין תסקירי שירות המבחן). מכל מקום, באותם מקרים מועטים שעלה בידינו לאתר, חוות דעת המומחים הפרטיים מטעם ההגנה הוגשו נוסף לתסקיר מטעם שירות המבחן, אך לא במקומו (ראו למשל, ע"פ 6928/16 מדינת ישראל נ' נופל (20.04.2017), פסקה 6; ע"פ 7243/17  כץ נ' מדינת ישראל (21.5.2018)‏‏, פסקה 4). אף נראה כי בכל מקרה ישנה עדיפות לתסקיר האובייקטיבי המוגש מטעם שירות המבחן (השוו: בש"פ 4907/06 דולינסקי נ' מדינת ישראל (3.8.2006)‏‏, כבוד השופטת א' פרוקצ'יה, פסקה 6; בש"פ 2076/19 מדינת ישראל נ' אבו רקייק (20.3.2019)‏‏, כבוד השופט מ' מזוז, פסקה 13).

26. לבסוף, כפי שנקבע לא אחת, אם לא הוגש תסקיר לעונש מטעם שירות המבחן, בין בשל ויתור הנאשם על הגשתו ובין בשל דחיית בקשת נאשם להגשת תסקיר, בכל מקרה יכולה ההגנה להביא לפני בית המשפט את מלוא המידע הנוגע לנאשם, לרבות באמצעות מסמכים (ראו למשל, ע"פ 4626/20 גולדשטיין נ' מדינת ישראל (4.4.2021)‏‏, כבוד השופטת י' וילנר, פסקה 31). כך בעוד שכידוע, הבאת מידע רלוונטי אינה מצריכה כל חוות דעת מומחה. אף בענייננו, לא היה בחוות דעת המומחית כדי להוסיף דבר על טענותיה של ההגנה, אשר בפועל, לא נתמכו בראיות או במסמכים ובכלל זה, בכל הנוגע לנטען בעניין פעילות משרדו של הנאשם.

אף דומה כי יש להיזהר ממצב שבו נאשמים בעלי ממון, היכולים לממן חוות דעת מומחים, יעדיפו דרך זו על פני תסקיר מטעם שירות המבחן, בין כדי להימנע מהצורך בהמתנה ממושכת מאד להגשתו ובין בשל העדפה להצגת עניינם באמצעות מומחה פרטי מטעמם.

נסיבותיו של הנאשם

27. במסגרת שקילת נסיבותיו של הנאשם אשר אינן קשורות במעשי העבירה ניתן משקל לכך שהנאשם כבן 43, מנהל אורח חיים נורמטיבי ונעדר הרשעות קודמות. הוא נשוי ואב לחמישה ילדים בני 17-3, בעל תואר שלישי באדריכלות ומנהל משרד אדריכלות בבעלותו, שבו עובדים רבים, חלקם שכירים. על-פי טענת ההגנה ולפי דברי הנאשם, המשרד נשען בעיקר על הנאשם ולפיכך הודגש כי היעדרותו הממושכת מהמשרד עלולה להביא לקריסת המשרד, לקריסתו הכלכלית של הנאשם ולפגיעה משמעותית בבני משפחתו, באמו המבוגרת שהנאשם תומך בה כלכלית ואף לשבירת מטה לחמם של עובדיו. בנוסף לכך, ניתן משקל לנטען בדבר מעשי החסד והעזרה שהנאשם נוהג להושיט לנזקקים. עם זאת, חרף המשקל שנמצא כי יש לתת לנטען בעניין משרדו של הנאשם ובעניין העזרה שעל-פי הנטען הוא מושיט לנזקקים, ניתן משקל גם לכך שכל אלו לא נתמכו במסמכים או בכל ראיה אחרת, מעבר לדברי הנאשם, לעדותה של אשתו ולעדותו של מנהל המינהל הקהילתי.

לזכות הנאשם נזקפה גם הודאתו והחיסכון בזמן השיפוטי לנוכח היקפו של כתב האישום, היקף חומר החקירה ומספר עדי התביעה. עם זאת, ניתן משקל גם לכך שהודאה זו באה בשלב מאוחר, חודשים רבים לאחר סיום עניינו של הנאשם 1; כעשרה ימים קודם תחילת שמיעת ההוכחות ולאחר שנקבעו מועדי הוכחות רבים ביומן בית המשפט; סמוך למועד הגשת תיק המוצגים רחב ההיקף שעל הכנתו טרחה באת-כוח המאשימה; ולאחר שבשלב מאוחר זה, הנאשם אף העלה טענות מקדמיות שלהן עמדה המאשימה להשיב.

גזירת עונשו של הנאשם

28. עיקרון אחידות הענישה: עיקרון אחידות הענישה הוא כידוע, "עיקרון יסוד בשיטתנו המשפטית. עיקרון זה נגזר מעיקרון השוויון והוא משמיע לנו כי במצבים דומים מבחינת אופי העבירות ונסיבות הנאשמים ראוי להחיל – במידת האפשר – שיקולי ענישה דומים" (ע"פ 3065/15 חסין נ' מדינת ישראל (26.6.2016)‏‏, כבוד השופט ע' פוגלמן, פסקה 11). "כך במיוחד כאשר מדובר בנאשמים שונים המורשעים בגדרה של אותה פרשה, אז מקבל עיקרון זה משנה תוקף" (ע"פ 27/17  בסל נ' מדינת ישראל (12.12.2017)‏‏, כבוד השופט י' אלרון, פסקה 11 והפסיקה שם). כך, אפילו "אין המדובר בכלל 'מתמטי' שבלעדיו אין, כי אם בשיקול אחד מבין מכלול השיקולים הרלוונטיים לגזירת העונש" (שם).

בהתאם לעיקרון אחידות הענישה, ניתן משקל לעונש שהושת על הנאשם 1, אשר בשונה מעניינו של הנאשם הנדון, נקבע תוך אימוץ הסדר הטיעון אשר כלל הסכמה בעניין העונש. לפיכך על עונשו של הנאשם הנדון לעמוד ביחס סביר לעונשו של הנאשם 1, בהתחשב בחלקו של כל אחד מהם במעשיי העבירות ובעבירות שבהן הורשע כל אחד מהם. חרף חומרת מעשיו של הנאשם הנדון, חלקו של הנאשם 1 חמור יותר. כך מאחר שבשונה מהנאשם הנדון, הנאשם 1 הוא עובד הציבור שסרח והוא אף הורשע בשתי עבירות מרמה והפרת אמונים בקשר לשני פרטי אישום (האישום הראשון בעניין הנאשם הנדון והאישום השלישי בעניין הנאשם 3) ואף חלקו באישום הנדון נרחב יותר.

29. עונשו של הנאשם בגדרי מתחם העונש: איזון כלל השיקולים שנדונו, תוך מתן משקל לעמדותיהן של המאשימה ושל ההגנה, מוביל להעמדת עונשו של הנאשם בתחתית מתחם העונש ההולם. בהתאם לכך, יוטל עליו מאסר בעבודות שירות, בהתאם לאמור להלן, לצד קנס משמעותי, אף זאת כפי שיובהר עתה, וכן מאסר מותנה, שישמש גורם מרתיע מפני הישנות עבירות.

30. שיקולים בקביעת סכום הקנס והיקף עבודות השירות: בטענותיה של ההגנה ניתן משקל רב למשך עבודות השירות שייקבע לנוכח חששו של הנאשם כי ענישה זו עלולה לפגוע באורח משמעותי בעבודת משרדו, עד כדי קריסתו. מטעם זה הוסכם במסגרת הסדר הטיעון כי הנאשם יוכל לעתור לקיצור משך עבודות השירות תוך הגדלת סכום הקנס.

אכן, בדרך כלל, תשלום קנס בסכום משמעותי עשוי להצדיק הקלה ברכיבי ענישה אחרים, כפי שאף נעשה בעניין הנאשם 1, אשר סכום הקנס הגבוה שהוסכם כי יושת עליו, היה אחד הנימוקים שהמאשימה הציגה להצדקת תקופת עבודות השירות שעליה הוסכם בעניינו (פסקה 18 בגזר הדין בעניין הנאשם 1). אולם דומה כי יש להיזהר ממצב שבו בעל ממון או מי שיכול לגייס סכומי כסף ניכרים יוכל "לקנות" את קיצור תקופת מאסרו, בפועל או בעבודת שירות, בדרך של הגדלת סכום הקנס, כפי שמבקשת ההגנה. מטעם זה נראה כי ככלל, אין הצדקה להעמדת הקנס על סכום העולה על זה שביקשה המאשימה כנגד קיצור תקופת עבודות השירות.

עם זאת, הוראות חוק העונשין בעניין עבודות שירות מאפשרות לקבוע הוראות שונות בכל הנוגע לימי עבודות השירות ולשעות שבהן הן ייעשו, באופן העשוי למזער את הנזקים הנטענים שמהם חושש הנאשם. זו אפוא, הוראת סעיף 51ו בחוק העונשין, שעניינו "תקופת עבודות השירות":

(א) תקופת עבודת השירות תהיה כפי שקבע בית המשפט בגזר הדין (בסימן זה – תקופת עבודת השירות), והנידון יבצע את עבודת השירות במהלך התקופה האמורה ברציפות, בכפוף להוראות סעיף זה.

(ב) שבוע עבודה של עובד שירות יהיה בן חמישה ימי עבודה; מספר שעות העבודה ביום עבודה של עובד שירות יהיה שמונה שעות וחצי רצופות, ואולם רשאי בית המשפט או הממונה, במקרים חריגים בשל נסיבות מיוחדות של הנאשם או בהתאם לנהוג במקום עבודת השירות, לאשר ביצוע עבודת שירות בהיקף שעות יומי נמוך יותר, ובלבד שלא יפחת משש שעות עבודה ביום.

(ג) עובד שירות לא יעבוד ביום מנוחה כמשמעותו בסעיף 18א(א) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח-1948, בימי שבתון שנקבעו בחיקוק, וכן ביום נוסף במהלך השבוע שיקבע הממונה על פי הנהוג במקום עבודת השירות ולפי צרכיו של מקום העבודה האמור; הימים המנויים בסעיף קטן זה יבואו במניין תקופת עבודת השירות.

על-פי סעיף 51ו בחוק העונשין, עבודות השירות ייעשו ברציפות; שבוע העבודה יהיה בן חמישה ימי עבודה; יום עבודה יהיה בן 8.5 שעות רצופות, אך בנסיבות מסוימות ניתן לאפשר יום עבודה מקוצר ובלבד שלא יפחת מ-6 שעות; ועובד שירות לא יעבוד ביום מנוחה, כמשמעותו בסעיף 18א(א) בפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח-1948. על-פי הוראה זו, ימי מנוחה של יהודי הם שבת ומועדי ישראל ואילו לגבי מי שאינו יהודי נקבע לאמור: "לשאינם יהודים הזכות לקיים ימי מנוחה בשבתם וחגיהם. חגים אלה ייקבעו לגבי כל עדה על פי החלטת הממשלה שתפורסם ברשומות". החלטת הממשלה הגדירה את חגי הנוצרים, המוסלמים והדרוזים אשר ייחשבו ימי שבתון לעניין זה (הודעת מזכיר הממשלה, שפורסמה בי"פ תשי"ד מס' 356 מיום 17.6.1954 עמ' 1284)).

31. בהתאם לכל האמור ובהתחשב בכלל השיקולים שעליהם עמדנו, על הנאשם יושת קנס בסך 100,000 ₪, כפי שביקשה המאשימה בהתאם להסדר הטיעון.

עבודות השירות יהיו למשך חמישה חודשים והם ייעשו חמישה ימים בשבוע לפי בחירת הנאשם (הרשאי לבחור לעשותם גם בימי שישי או שבת). בשלושה ימים קבועים, אשר ייקבעו מראש, היקף העבודות יהיה 8.5 שעות ובמשך יומיים, שייקבעו מראש, היקפן יהיה 6 שעות. בימים שבהם היקפן יהיה 6 שעות, הנאשם יוכל לעשותן גם בשעה מאוחרת, לרבות שעות אחר הצהריים או הערב.

גזר הדין – סיכום

32. לנוכח כל השיקולים שהובאו לעיל, על הנאשם נגזרים העונשים הבאים:

א. מאסר בעבודות שירות למשך חמישה חודשים בהתאם לאמור בפסקה 31 לעיל. מקום עבודות השירות, מועד התחלתן ושאר ההוראות, ייקבעו לאחר קבלת חוות דעתו המשלימה של הממונה על עבודות שירות.

ב. מאסר מותנה למשך שלושה חודשים. הנאשם יישא עונש זה אם תוך שלוש שנים מהיום יעבור עבירת מרמה והפרת אמונים, עבירת שוחד או ניסיון לעבור עבירות אלו.

ג. קנס כספי בסך 100,000 ₪, או 50 ימי מאסר תמורתו. הנאשם רשאי לשלם זאת בעשרה תשלומים חודשיים, שווים רצופים ועוקבים, החל מיום 1.4.2023. אם לא ישולמו שני תשלומים ברציפות, תעמוד יתרת הקנס לפירעון מידי.

33. עד יום 20.3.2023 יגיש הממונה על עבודות שירות חוות דעת משלימה, בהתאם לאמור בפסקה 31 לעיל.

המזכירות תמציא את גזר הדין אל הממונה על עבודות שירות ותעביר את התיק לעיוני עם הגשת חוות דעתו או ביום 21.3.2023, המוקדם מהשניים.

[לעניין הימים להגשת ערעור במצב שבו גזר הדין ניתן לאחר שכבר התקבלה חוות דעת הממונה על עבודות שירות בהתאם להוראת סעיף 51ב(ב) בחוק העונשין, אך בטרם השלמתה, ראו: ע"פ 537/89 מדינת ישראל נ' אברהמין, פ"ד מג(4) 772 (1989)‏‏, כבוד השופט א' גולדברג, פסקאות 11-7; בש"פ 6125/09  רבין נ' מדינת ישראל (11.8.2009), כבוד השופט א' גרוניס, פסקה 8].

זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך ארבעים וחמישה יום.

ניתן היום, ז' באדר התשפ"ג, 28 בפברואר 2023, במעמד הנאשם 2 ובאי-כוח הצדדים כאמור בפרוטוקול הדיון מהיום.