26 ינואר 2021

לפני:

כב' השופט עמיצור איתם

החלטה

1. החלטה בשאלת קיומה של תשתית עובדתית ראשונית להכרה בפגיעה בעבודה על דרך של מיקרוטראומה.
2. התובע עבד כנהג אוטובוס וכנהג מונית עצמאי. תביעתו לדמי פגיעה בגין פגיעה בגבו נדחתה על ידי הנתבע.
3. עבודת התובע נחלקת לשלוש תקופות – משנת 1999 ועד 2003 ("התקופה הראשונה") וכן משנת 2009 עד היום ("התקופה השלישית") עבד כנהג אוטובוס באגד, ובשנים 2009-2003 עבד כנהג מונית עצמאי ("התקופה השנייה"). בין הצדדים מחלוקת בין היתר ביחס לנסיבות עבודתו של התובע, והאם הן מקימות תשתית עובדתית למיקרוטראומה.
4. טענת התובע היא כי עבודתו הן כנהג אוטובוס והן כנהג מונית אופיינה בנסיעה על גבי פסי האטה רבים במהלך היום, באופן שגרם לפגיעה בגבו.

עבודתו של התובע כנהג אוטובוס

1. ביחס לתקופה הראשונה התובע טען כי עבד משעה 8:00 בבוקר ועד 01:00 לפנות בוקר, תוך שמסלול נסיעתו היה קבוע (קו 2) ועבר על גבי 97 פסי האטה לכל כיוון, ובסה"כ במשמרת – 1552 פסי האטה (סעיפים 3-5 לתצהירו). בהקשר זה יוער כי התובע לא צירף ראיות ביחס לשעות עבודתו בתקופה זו. נטען כי אף שפנה ל"אגד" בעניין זה, נמסר לו כי מסמכים אלו לא נשתמרו.
2. ביחס לתקופה השלישית טען התובע כי עבד במשמרות של 4 ימים בשבוע למשך 12 שעות ביום, ועוד יומיים במשמרות מקוצרות. בתקופה זו נהג על קו 2 וכן על שני קווים נוספים - קו 15 וקו 74, בהם 680 ו-441 פסי האטה במשמרת, בהתאמה (סעיפים 11-13 לתצהירו). ביחס לתקופה זו צירף התובע דפי ריכוז עבודה לשנים 2009-2011 בלבד.
3. עוד יוער, כי לעניין מספר פסי ההאטה העיד התובע שספר אותם בעצמו בשנת 2017 (עמוד 2 שורות 7-12) לאחר ניתוח שעבר בגבו (הודעת התובע, עמוד 6 שורה 1). ספירה מוקדמת יותר בוצעה על ידי מר דוויק עומר, עד מטעם התובע שעבד בשנים 2010-2004 על קווים שונים בסניף הר נוף (סעיפים 11-13 לתצהירו של מר דוויק), וממנה ניתן ללמוד על כמות פסי ההאטה. אף שמדובר בספירה המסתכמת במספרים נמוכים מאלו שהציג התובע ביחס לתקופה הראשונה, ובשים לב לכך שמדובר בקווים שונים בעלי מסלול נסיעה לא זהה לחלוטין, אין חולק שמדובר בכמות פסי האטה לא מבוטלת. על כך ניתן גם ללמוד מהודעתו של מר רחמים עוזי - מנהלו של התובע, שהשיב כי מדובר במסלול ארוך מאוד ומשופע פסי האטה (עמוד 2 שורות 11-15 להודעתו). ספירה דומה ביצע גם מר פאיז סלאימה, עד נוסף מטעם התובע אשר עבד עימו הן בתקופה הראשונה והן בשלישית בסניף הר נוף, ואף ממנה עולה כי מדובר במאות פסי האטה מדי יום (סעיף 11 לתצהירו).
4. התובע טען כי בשנים הראשונות ביצע את עבודתו כשהוא ישוב על כיסא עם מנגנון לבלימת זעזועים על בסיס קפיץ בו ניתן לבצע הגבהה או הנמכה באופן ידני (סעיף 18 לתצהירו). על המנגנון הכיסאות העידו גם עדי התובע כי מדובר בכיסא במנגנון קפיץ שמכוון ידנית (עמוד 6 שורות 1-2). מאוחר יותר החל התובע לעבוד על אוטובוסים בהם מותקן כיסא בעל מנגנון אוויר, המאפשר בלימה חלקית של קפיצות. אלא שתחזוקת המנגנון מתבצעת פעמים רבות באופן לקוי לטענתו, ומובילה בפועל לחוסר תפקוד של המנגנון (סעיף 19 לתצהיר התובע). גם כאן נתמכה עדותו של התובע בעדותם של מר דוויק (סעיף 8 לתצהירו) ומר סלאימה (סעיפים 5-6 לתצהירו).
5. בחקירתו השיב מר סלאימה כי עבד עם התובע במסלול נסיעה המאופיין ב"הרבה פסי האטה ועבודה בלי סוף" (עמוד 5 שורות 20-22) וגורם לאוטובוס הרס רב בתקופת זמן קצרה יחסית (עמוד 6 שורות 4-6).
6. הנתבע טען כי לא הוכח מספר פסי ההאטה והשינויים שנעשו בהם בתקופות השונות. כן לא הוכח לדעת הנתבע כי התובע נהג על אוטובוסים ישנים ומהן ההשלכות של הכיסאות השונים על מצבו הרפואי. עוד נטען כי על פי פסיקת בית הדין הארצי בעניין זועבי [עב"ל (ארצי) 31530-11-16 סעיד זועבי – המוסד לביטוח לאומי (29.1.2018)] אין בפסי האטה כשלעצמם כדי להקים תשתית למיקרוטאומה.
7. אין בידי לקבל את טענות הנתבע ביחס לתקופות עבודתו של התובע כנהג אוטובוס. ראשית, עדות התובע אמינה עליי ונתמכת בשני עדיו, בהודעתו ואף בהודעת מנהלו של התובע לחוקר הנתבע. יתר על כן, פסיקת בית הדין הארצי אליה הפנה הנתבע דנה בתובע שעבד כנהג אוטובוס למשך שנתיים בלבד, וכך נקבע בהמשך הדברים:"לאמור נוסיף כי לא שוכנענו כי די ב-"במפרים" (פסי האטה) שהיו במסלול נסיעתו של המערער כדי להקים תשתית מתאימה למינוי מומחה, הן מאחר ובית הדין לא התרשם כי המעבר עליהם במהלך הנסיעה לווה בזעזוע והן נוכח פרק הזמן הקצר שבין תחילת עבודתו של המערער לבין המועד בו החל לחוש בכאבי גב". (הדגשות שלי – ע.א.)
8. לאור האמור, הגעתי לכלל מסקנה כי תקופות עבודתו של התובע כנהג אוטובוס מקימות תשתית עובדתית ראשונית מספקת לצורך מינוי מומחה רפואי. המדובר בתקופה ממושכת של נהיגה בדרכים עירוניות. הוכח כי מסלולי הנסיעה כללו מספר רב של פסי האטה הגורמים לזעזועים. צירוף של התקופה הארוכה יחסית יחד עם קיומם של מספר רב מאוד של פסי האטה הופך את הדרך לשוות ערך לדרך משובשת. מנגד אין בידי לקבל את טענות התובע כי הכיסאות במרבית הזמן לא היו תקינים. בהעדר ראיה לסתור חזקה דווקא כי הכיסאות היו תקינים במרבית הזמן שכן דרך העולם היא כי ציוד שמתקלקל מתוקן ומדובר ממילא בסוג הציוד שאין דרכו להתקלקל לעתים תכופות. על כן יש להניח כי במרבית התקופה היו כסאות תקינים בעלי מנגנון לבלימת זעזועים או על בסיס קפיץ או על בסיס לחץ אוויר. עוד יש לקבוע כי ככלל הנסיעות התבצעו במהירות איטית כיאה לדרכים עירוניות ולכך שהנהיגה בוצעה גם ושמא בעיקר בשעות העומס.

עבודתו של התובע כנהג מונית

1. ביחס לתקופה השנייה טען התובע כי עבד כנהג מונית עצמאי משך 14 שעות מדי יום, למעט ימי שישי, בהם עבד לעיתים ובכל מקרה 4 שעות לכל היותר. עיקר נסיעותיו אופיינו בתחומי השכונות החרדיות בירושלים, והתובע העריך את פסי ההאטה על פני מסלול נסיעה אופייני בכמות של כ-600 פסי האטה ליום לערך. עוד נטען כי בתקופה זו נהג על רכב ללא כיסא מיוחד או בולם מיוחד לגב.
2. לגבי תקופה זו טען הנתבע כי לא הובאה ראשית ראיה לקיומה של תשתית מיקרוטראומה וכי ממילא מדובר בנהיגה על מונית אשר היא כנהיגה רגילה כיתר הנהגים הנוסעים בכביש.
3. טענת הנתבע כי נהיגה על מונית כמוה כנהיגה רגילה אינה מקובלת עליי, שכן לא הרי נסיעות ספורות ביום כהרי נסיעות מרובות במסלולים קבועים משך שעות רבות מדי יום.
4. אלא, שבשונה מתקופות עבודתו של התובע כנהג אוטובוס, מסקנתי היא כי לא הוכחה תשתית מספקת בהתייחס לתקופה זו. הצהרתו של התובע אינה נתמכת במאום, אף שבנקל ניתן היה לכל הפחות לצרף ראיות בדבר הכנסותיו והוצאותיו אותה עת מהן ניתן היה להסיק דבר ביחס להיקף עבודתו של התובע. גם בהינתן שמסמכים חשבונאיים מתקופת עבודתו של התובע כעצמאי לא נשתמרו באופן מלא במרוצת השנים, וכך אף לא נטען על ידי התובע, סביר כי עותק מהם מצוי בידי מי שהיה אמון על כך מטעמו אותם ימים.
5. בדומה, גם לא הובא תצהיר של מי מסביבתו הקרובה של התובע, בין אם בן משפחה, מכר או לקוח, אשר עשוי לחזק את גרסתו ביחס לתקופה זו, ואף תקופת עבודתו כנהג מונית לא נזכרת כלל בהודעתו לחוקר הנתבע.
6. טענה בדבר נסיבות עבודתו של התובע במשך 6 שנים אינה יכולה לעלות בחלל ריק ויש להראות אחיזה ראייתית כלשהי. הגם שלא ניתן היה להביא כל ראיה סבירה לעניין זה מהחלופות שלעיל, ניתן היה לכל הפחות לצפות כי יהא לכך אזכור בהודעתו של התובע לחוקר הנתבע, אך כאמור לא כך היא.
7. מכל האמור, בהעדר כל ראיה תומכת, לא עלה בידי התובע להוכיח קיומה של תשתית עובדתית למיקרוטראומה בתקופת עבודתו כנהג מונית.

שיהוי

1. טענת התובע היא כי החל לסבול מכאבי גב בשנת 2011 אשר הלכו והתגברו. אולם רק בשנת 2017, החריפו כאביו עד כדי שפנה לטיפול רפואי, אובחן כסובל מפריצת דיסק בחוליה L4-5 וספונדילסיס, ולא שב לעבודתו אלא כחודשיים לאחר ניתוח שבוצע לו ביום 22.6.2017.
2. נוכח האמור, הנתבע סבור כי התובע החל לסבול מפגיעה בעמוד השדרה בשנת 2011 ועל תביעתו הוגשה בשיהוי.
3. מקובלת עליי טענת התובע כי עד לשנת 2017 המשיך בעבודתו אגב נטילת משככי כאבים בעת הצורך ובאופן שלא גרם להיעדרותו מהעבודה, ועל כן גם לא פנה לנתבע במועדים אלו. מנגד, כאשר החריף מצבו באופן שנזקק לניתוח ואגב כך נעדר מעבודתו משך חודשים רבים – מצא לנכון להגיש את תביעתו בעת הזו. טענה זו אף נטענה מיוזמתו של התובע בהודעתו לחוקר הנתבע (עמוד 2 שורות 12-17 להודעה), ועל כן גם מטעם זה היא אמינה עליי.
4. לסיכום – משעלה בידי התובע להוכיח תשתית עובדתית לפי תורת המיקרוטאומה, בכוונת בית הדין למנות מומחה אורתופד מטעם בית הדין על מנת לקבוע את הקשר הסיבתי בין עובדות אלה לבין הפגיעה הנטענת בגבו של התובע.
5. התשתית אשר תונח בפני המומחה:
6. התובע יליד 1961.
7. בשנים 2003-1999 עבד כנהג אוטובוס באגד. בתקופה זו עבד בימים א', ב', ד' ו-ה' בין השעות 08:00 בבוקר ועד ל01:00 בלילה. בימי ג' עבד במשמרת בוקר בלבד, בין השעות 08:00-15:00. מסלול נסיעתו של התובע בתקופה זו היה בשכונת הר נוף והשכונות הסמוכות לה, תוך מעבר על כ- 1500 פסי האטה במשמרת מלאה (להלן "התקופה הראשונה").
8. בשנים 2009-2003 עבד התובע כנהג מונית- לגבי תקופה זו לא הוכחה תשית למיקרוטראומה.
9. משנת 2009 ועד היום עובד התובע כנהג אוטובוס באגד. 5 ימים בשבוע למשך 12 שעות ביום, ובימי חמישי החל מהשעה 08:00 ועד 15:00. מסלולי נסיעתו של התובע עוברים בשכונת מאה שערים, שכונת הר נוף ובשכונות הסמוכות לה. מספר פסי ההאטה נעים בין 400 ל- 650 פסי האטה ביום במשמרת מלאה (להלן: "התקופה השנייה").
10. החל משנת 2011 החל התובע לסבול מכאבי גב, אשר הלכו והתגברו. בשנת 2017, החריפו כאביו והוא פנה לטיפול רפואי, אובחן כסובל מפריצת דיסק בחוליה L4-5 וספונדילסיס, ולא שב לעבודתו אלא כחודשיים לאחר ניתוח למינקטומיה ושחרור של תעלת עמוד השדרה שבוצע לו ביום 22.6.2017.
11. הכיסאות עליהם ישב התובע במסגרת עבודתו כנהג אוטובוס השתנו במרוצת השנים. בתחילה כיסאות בעלי קפיץ לבלימת זעזועים אשר ניתן לכיוון ידני ולאחר מכן כיסאות בעלי מנגנון פניאומטי לבלימת זעזועים. לעתים היו הכיסאות לא תקינים. מהירות הנסיעה, ככלל ובהתחשב בשעות שבוצעה הנסיעה ובעובדה שמדובר בדרכים עירוניות- הייתה איטית.
12. מצבו של התובע הוא בהתאם למסמכים הרפואיים.
13. הצדדים יודיעו לא יאוחר מיום 31.1.2021 מהו החומר הרפואי שאותו הם מבקשים להזמין בעניינו של התובע. בכוונת בית הדין למנות מומחה רפואי בתחום האורתופדיה, אלא אם מי מהצדדים יסבור אחרת עד לאותו מועד.
14. החלטה על מינוי מומחה תינתן לאחר איסוף כל החומר הרפואי וסריקתו לצורך העברתו למומחה.
15. עיון בחלוף המועד.

ניתנה היום, י"ג שבט תשפ"א, (26 ינואר 2021), במעמד הצדדים/בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.