לפני: כב' השופט מוסטפא קאסם, סגן נשיא

נציג ציבור (עובדים): מר עזמי תחאוחו

נציג ציבור (מעסיקים): מר אריה להב

החלטה

1. לפנינו בקשת התובע לפסילת חוות דעת מומחה ו/או למינוי מומחה נוסף.

רקע

2. ביום 3/11/2020 ניתנה החלטה בדבר מינויו של ד"ר ארז בנדט כמומחה מטעם בית הדין, אשר התבקש להשיב על שתי שאלות:

א. האם התובע סובל מטנטון תמידי?

ב. ככל שהתשובה לשאלה הנ"ל חיובית, האם יש קשר סיבתי בין הטנטון לבין החשיפה לרעש מזעק?.

יש לציין כי שאלות אלו הופנו למומחה לאחר שהצדדים הגיעו להסכמה באשר לתשתית העובדתית וכן לאחר שהנתבע הכיר בירידה בשמיעה כפגיעה בעבודה.

3. ביום 2/12/2020 הוגשה חוות הדעת של המומחה, במסגרתה חרג לכאורה המומחה מהעובדות וקבע, בין היתר, כי להערכתו השפעת תנאי העבודה הן על ליקוי השמיעה והן על הטנטון אינה משמעותית (פחות מ-20%).

4. בעקבות חוות הדעת, ביקש התובע להפנות למומחה שאלות הבהרה.

בית הדין נעתר לבקשה וביום 4/4/2020 הגיש המומחה את תשובותיו לשאלות ההבהרה.

בעקבות תשובותיו של המומחה ובשים לב לחוות הדעת, הוגשה הבקשה נשוא החלטה זו.

להלן עיקר טיעוני התובע

5. המומחה חרג מהסמכות שהוענקה לו ודן בשאלת הקשר הסיבתי, בין ליקוי השמיעה ממנו סובל התובע לבין החשיפה לרעש, זאת מבלי שנדרש לעשות כן ומבלי שקיבל רשות לכך. די בנימוק זה על מנת לפסול את חוות הדעת ולמנות מומחה נוסף/אחר במקומו.

6. אין לקבל את מסקנות המומחה כי התובע סובל מטנטון לא תמידי על בסיס הטענה כי "בשום מקום לא מתועד תמידי". שכן עצם התלונה החוזרת והנשנית לקבלת טיפול רפואי, מעידה על קיומו של טנטון תמידי.

7. אין לקבל את מסקנתו של המומחה שאין תיעוד אודות טיפול בטנטון או פניה לבקשת מזור, שכן המומחה בעצמו קבע כי בחלק מהמקרים היה טיפול בניקוי פקקי צרומן.

8. אין ולא יכולה להיות מחלוקת שישנו תיעוד רב של ניסיון לטיפול בטנטון ופניות רבות, חוזרות ונשנות, לבקשת מזור, הן דרך טיפול חוזר ונשנה לניקוי פקקי צרומן והן דרך התאמת מכשירי שמיעה.

9. לא ניתן להתבסס על בדיקת מאפייני טנטון ממכון גלפון אשר הוגשה על ידי הנתבע, שכן התיעוד הרפואי הקיים בתיק מוכיח כי התובע סובל מטנטון תמידי.

להלן עיקר טיעוני הנתבע

10. אין מקום למינויו של מומחה רפואי אחר/נוסף שכן, חוות הדעת של המומחה מפורטת, מנומקת ומבוססת על החומר הרפואי וכלל בדיקות השמיעה שבתיק.

11. אכן המומחה קבע בחוות הדעת שהירידה בשמיעה אינה קשורה לרעש, אך התובע בחר מסיבותיו לא להפנות למומחה שאלות הבהרה בעניין זה.

כמו כן, התובע לא ביקש שבית הדין יבהיר למומחה שהירידה בשמיעה כבר הוכרה על ידי הנתבע.

12. דרך המלך הינה בהפניית שאלות הבהרה ולא בפסילת חוות הדעת.

באשר לקביעת המומחה שמדובר בטנטון שאינו תמידי, הרי שמדובר בקביעה נפרדת. לפיכך, גם אם המומחה הרחיב והתייחס לדברים שלא היה צריך להתייחס אליהם, הרי בשורה התחתונה הוא השיב על שאלת בית הדין וקבע בצורה מנומקת שהטנטון אינו תמידי.

13. הפרשנות שייחס התובע לקביעותיו של המומחה ולפסיקת בית הדין הארצי אינה נכונה, כאשר כבר נקבע כי אין בקיומן של פניות חוזרות ונשנות כדי לספק את הדרישה לתמידיות הרעש מבחינה קלינית.

בית הדין הארצי קבע, כי בהיות המומחה הרפואי נדרש למכלול נסיבות העניין, לרבות פניות קודמות של הפונה, הרי שתדירות הפניות ותוכנן עשויות לבוא לביטוי חוות דעתו.

14. המומחה סקר את כל התיק הרפואי, לרבות תלונות התובע השונות ולא מצא עדות לטנטון תמידי.

המסגרת הנורמטיבית

15. בהנחיותיה המעודכנות של כב' הנשיאה וירט-ליבנה, מיום 10.9.19, נקבע כי "ככלל, על בית הדין להסתפק במינוי מומחה אחד לפגימה אחת. בקשה למינוי מומחה אחר או נוסף ניתן להגיש, באותם מקרים חריגים שבהם הדבר מוצדק..." (סעיף 16 להנחיות).

עם זאת, נקבע באותן הנחיות, מעבר ל"כלל", כי "בית הדין רשאי בהחלטה מנומקת למנות מומחה נוסף אם מצא כי יש בדבר צורך" (סעיף 17 להנחיות).

16. זאת ועוד, במאמרו של כב' הנשיא אדלר, כתוארו דאז, נמנו מספר סיבות למינוי מומחה נוסף, למרות שבית הדין לא מצא טעם לפסול את המומחה שמונה, ובהן כאשר "בית הדין רואה לנכון לשמוע השקפה רפואית אחרת בנושא השנוי במחלוקת במדע הרפואה" (ס' אדלר, מומחים יועצים רפואיים בבית הדין לעבודה, המשפט ב' 199).

17. עוד נפסק על ידי בית הדין הארצי, כי שיטת מינוי המומחים באה לסייע בידי בית הדין בהכרעתו בסוגיה משפטית אשר מתעוררת בה שאלה רפואית. השיטה לא נועדה "לתור" אחר חוות דעת רפואית מסוימת, אלא להבהיר היבט רפואי של הנושא הנדון בבית הדין. באותו פסק דין צוין גם, שכאשר ענין מסוים לא הובהר די צורכו, עומדת בפני הצדדים ובפני בית הדין האפשרות, להציג לאותו מומחה רפואי שאלות הבהרה. דב"ע (ארצי) נו/0-282 המוסד לביטוח לאומי – לרוס, ניתן ביום 20.5.97).

18. בעב"ל 12826-06-12 סילביה שמעון – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 15.5.14, סיכם בית הדין שוב את ההלכה הפסוקה ביחס למינוי מומחה רפואי נוסף, כדלקמן:

"הכלל ביחס למינוי מומחים רפואיים הוא כי על בית הדין להסתפק במינוי מומחה אחד לפגימה אחת. מינוי מומחה נוסף הוא בבחינת יוצא מן הכלל, וייעשה לפיכך במקרים חריגים בלבד. בהתאם להנחיות הנשיאה (בדימוס) נילי ארד בדבר מינוי מומחים יועצים רפואיים, מיום 13.4.10, בית הדין רשאי למנות מומחה נוסף כאשר 'מצא כי בחוות דעת המומחה לא ניתן מענה לכל השאלות שהוצגו, והן חיוניות להכרעה בהליך; או שנראה לבית הדין שהמומחה דוגל באסכולה המחמירה עם הנפגע בהשוואה לאסכולה אחרת, מקלה יותר; או שנדרש תחום מומחיות נוסף לבחינת אותה פגימה; או מטעמים מיוחדים אחרים שיפורטו בהחלטתו'".

19. במקרים אחרים צוין, כי מינוי מומחה נוסף מביא בהכרח להתארכות ההליך ואף להוצאות נוספות, ולפיכך יש לנקוט במשורה במינויים מסוג זה, וקיימת גם חובת הנמקה מדוע מונה מומחה נוסף (עב"ל 421/09 המוסד לביטוח לאומי – בן סימון, ניתן ביום 8.3.10; עב"ל 11988-08-11 המוסד לביטוח לאומי – מוניס, ניתן ביום 22.11.12).

20. הדברים באו לידי ביטוי גם בפסיקת בית המשפט העליון, שם נקבע כי מינוי מומחה נוסף לא יעשה כדבר שבשגרה, אלא רק כאשר תחושת השופט היושב לדין הינה כי אין בידו להכריע במחלוקת שבהליך שבפניו בהסתמך על חוות דעתו של המומחה הרפואי שמונה, או במידה שנותרו ספקות או שאלות בלתי מוכרעות גם לאחר מתן חוות הדעת (רע"א 337/02 מזרחי - כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נו(4) 673).

מן הכלל אל הפרט

21. לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובחוות הדעת של המומחה ותשובותיו לשאלות ההבהרה, הגענו לכלל מסקנה אשר לפיה, יש מקום למינויו של מומחה רפואי נוסף מנימוקים שונים עליהם נעמוד בהמשך ובין היתר, על מנת לקבל השקפה רפואית נוספת.

22. מעיון בחוות הדעת של המומחה, ניתן לראות כי המומחה שלל קיומו של קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה ממנו סובל התובע לחשיפה לרעש, אשר כבר הוכר על ידי הנתבע כפגיעה בעבודה.

יש לציין כי עוד במסגרת התשתית העובדתית שהובאה בפני המומחה, נקבע בצורה מפורשת בסעיף 3 ה' להחלטת המינוי שהנתבע הכיר בירידה בשמיעה כפגיעה בעבודה וכי כל שנדרש מהמומחה הוא לקבוע, האם התובע סובל מטנטון תמידי והאם יש קשר סיבתי בין הטנטון לבין החשיפה לרעש מזיק.

23. בקביעותיו של המומחה, כי אין מקום להכיר בליקוי השמיעה, יש משום חריגה מהנחות היסוד שהובאו בפניו כאמור.

כמו כן, יש לכאורה בקביעה זו כדי להשפיע על התייחסות המומחה לטענות באשר לטנטון התמידי.

24. לא נעלם מעינינו כי המומחה התייחס בפירוט נרחב לתלונותיו של התובע בכל הקשור לטנטון וקביעותיו בעניין זה יכולות בהחלט להיות רלוונטיות להכרעה בדבר עצם קיומו של טנטון תמידי, אם לאו.

יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מקביעותיו של המומחה בכל הקשור לליקוי השמיעה, אשר כאמור מהווה תנאי בסיסי כדי לדון בשאלת עצם קיומו של הטנטון.

25. לאור כל האמור לעיל ובין היתר, על מנת לקבל השקפה רפואית נוספת, אנו סבורים כי בעניינינו יש מקום למינויו של מומחה רפואי נוסף.

כמו כן, לא מצאנו כי יש מקום לפסול את חוות הדעת של המומחה בכל הקשור לאותו חלק, שבחוות הדעת, בו התייחס המומחה לטנטון.

26. החלטה בדבר מינויו של מומחה נוסף, תינתן בנפרד ותישלח לצדדים.

ניתנה היום, י"א כסלו תשפ"ב, (15 נובמבר 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.