1. לפניי בקשה לעיכוב הליכים שהוגשה מטעם הנתבעים בהליך דנא, חברת ADM International S'arl ומר דן ניסר (להלן – ADM International ו-מר ניסר בהתאמה, וביחד הנתבעים).

במסגרת הבקשה מתבקש עיכובו של ההליך שבנדון לצורך העברת ההכרעה על אודות שווי המניות נשואות הסכסוך שבפניי למעריך שווי מאחת מחמש פירמות רואי החשבון המובילות בישראל, והכל בהתאם למנגנון החישוב הקבוע בהסכם בעלי המניות שנכרת בין הצדדים (כהגדרתו להלן). לחלופין, מתבקש בית המשפט למנות מומחה חשבונאי בעל בקיאות בתקינה החשבונאית האמריקאית (US GAAP) שיפעל בחסותו ויקבע את שווי המניות בהתבסס על האמור בהסכם בעלי המניות (להלן – הבקשה).

הצדדים להליך והרקע העובדתי הרלבנטי

1. הצדדים להליך הינם בעלי המניות בחברת איי.די.אם מרכזי תעשיות בע"מ (להלן – ADM ישראל או החברה), חברה פרטית שהוקמה על-ידי התובע 1, מר עומר ערן (להלן – מר ערן). החברה הוקמה בשנת 1982 ומתמחה בייבוא, שיווק ואחסנת חומרי גלם להזנת בעלי חיים (מעלי גירה ובעלי כנף).

המודל העסקי של החברה מתבסס על רכישת מוצרים מספקים זרים, כנגד הזמנות קיימות של לקוחותיה בישראל. מרבית המוצרים אותם מייבאת החברה מיוצרים על ידי ADM אמריקה ושלוחותיה.

1. הנתבעת 1, ADM International, היא חברה פרטית המאוגדת בשוויץ הנמצאת בהחזקתה המלאה של חברת Archer-Daniels-Midland Co, הנסחרת בבורסה לניירות ערך בניו יורק ומוכרת כאחת מספקיות המזון החקלאי הגדולות בעולם (להלן – ADM אמריקה).
2. הנתבע 2, מר ניסר, משמש כמנהל הכספים הראשי של חטיבת השירותים החקלאיים בחברת ADM אמריקה, וכן כיהן בתפקיד יו"ר דירקטוריון החברה, במהלך התקופה בה התרחשו מרבית האירועים נשואי ההליך.
3. תחילתו של הליך זה בהסכם רכישת מניות בו התקשרו מר ערן ו-ADM אמריקה ביום 5.5.2017 [נספח 3 לכתב התביעה המתוקן] במסגרתו רכשה ADM אמריקה ממר ערן 51% מהון מניות החברה בתמורה לסכום של 10 מיליון דולר (להלן – הסכם הרכישה). יתרת מניות החברה (49%) נותרה בידי מר ערן, באמצעות חברת עוגנים ברמות (להלן – עוגנים), חברה פרטית שבבעלותו המלאה והיא התובעת 2 בהליך דנא.
4. במסגרת הסכם הרכישה, גיבשו הצדדים מתווה לחלוקת הסמכויות בין בעלי המניות החדשים ולארגון פעילותה של החברה, ובכלל זה אופן ניהול החברה עד למועד השלמת העסקה. תוקף הסכם הרכישה הותנה בקבלת הסכמה מצד הבנקים, נושי החברה – וזאת, לאור שינוי השליטה הצפוי בחברה. לפי הסכם הרכישה, המועד האחרון להשלמת התנאי כאמור נקבע ליום 3.7.2017.
5. במענה לפנייתה של החברה, הודיעו הבנקים כי אין בכוונתם להתנגד להשלמת הסכם הרכישה, ובלבד שתינתן התחייבות מטעם ADM אמריקה להעמיד לחברה אשראי ספקים קבוע. זאת, נוכח מהותיות הקשר שבין החברה ל-ADM אמריקה כספקית עיקרית, בהתאם למודל העסקי של החברה.
6. ביום 18.7.2017 נענתה ADM אמריקה לדרישת הבנקים והתחייבה בכתב להעמיד לחברה אשראי ספקים, בסכום מינימלי של 2 מיליון דולר (להלן – הסכם אשראי הספקים). על כן, בתגובה להתחייבות זו העניקו הבנקים את אישורם לעסקת הרכישה. בכל הנוגע לבנק המזרחי, נקבעה על ידו התניה להעמדת החוב לפירעון מיידי, וזאת ככל שיפחת אשראי הספקים שיוענק לחברה מהרף המינימלי, קרי 2 מיליון דולר.
7. עם השלמת עסקת הרכישה, התקשרו הצדדים בהסכם נוסף – הסכם אופציה המעניק ל-ADM אמריקה אופציית רכש (Call) ולמר ערן אופציית מכר (Put) ביחס ליתרת החזקתו בחברה, והכל בהתאם לתנאים שנקבעו בהסכם (להלן – הסכם האופציה) [נספח 1 לכתב התביעה המתוקן]. זאת ועוד, במסגרת הסכם האופציה הוסדרה מערכת היחסים בין הצדדים בכובעם כבעלי מניות, לרבות אופן ניהול החברה לאחר ביצוע הסכם הרכישה.
8. תנאי אופציית הרכש עוצבו כך שבמהלך הרבעון הראשון של שנת 2021, קרי מיום 1.1.2021 ועד ליום 31.3.2021, תודיע ADM אמריקה האם בכוונתה לממש את האופציה כאמור ולרכוש את מניותיו של מר ערן. ככל שלא תעשה כן, יוכל מר ערן במהלכו של חודש אפריל 2021 בלבד, להודיע על רצונו למכור את מניותיו ל-ADM אמריקה.
9. נספח 3 להסכם האופציה קובע את התמורה אותה נדרשת לשלם ADM אמריקה עבור כל אחת ממניותיו של למר ערן כנגזרת של מכפלת שווי הנטו של החברה (Net Enterprise Value) בשיעור החזקתו של מר ערן (להלן – מנגנון החישוב). שווי הנטו של החברה נקבע באמצעות הנוסחה הבאה:

שווי החברה (Enterprise Value) הינו מכפלה של ממוצע ה-EBITDA (הרווח התפעולי תזרימי) בשלוש השנים הקודמות במכפיל של 6.5 (ביחס לאופציית הרכש) או במכפיל של 5.5 (ביחס לאופציית המכר); והחוב נטו של החברה (Net Debt), מחושב לפי חוב החברה בניכוי המזומנים העומדים לרשותה.

1. עוד קובע הסכם האופציה (סעיף 11.1), כי מחלוקות בין הצדדים ביחס למנגנון החישוב יוכרעו על-ידי מעריך שווי מומחה מאחת מחמש פירמות רואי החשבון המובילות בישראל, ובזו הלשון:

"Any Dispute as to the Call Option Consideration and the Put Option Consideration (Including but not limited to the determination of Net Debt and EBITDA) shall be referred to the valuer. The valuer will be an independent Top-5 firm of certified public accountants unaffiliated with any of the Shareholders and agreed and appointed by Shareholders".

1. יובהר, כי הסכם האופציה קובע כי אין לראות במעריך השווי בורר, אלא גורם מומחה שחוות דעתו תהא סופית ומחייבת עבור הצדדים.
2. בחלוף מספר חודשים, ביום 5.2.2018, פנה מר ערן למר אנדרו קני (להלן – קני), סגן נשיא בכיר ממחלקת הכספים של ADM אמריקה במועד כריתת הסכם האופציה, ובהמשך יו"ר דירקטוריון החברה מטעמה, וביקש הבהרתו ביחס לשאלה – האם במסגרת מנגנון החישוב יש לראות באשראי הספקים כרכיב חוב.

בו ביום, וכן פעם נוספת ביום 5.3.2018, הבהיר קני כי הוא חולק את עמדתו של מר ערן, לפיה יש לראות באשראי הספקים כחלק מההון החוזר של החברה (Working Capital), אשר אינו נלקח בחשבון כחוב במסגרת מנגנון החישוב.

1. במהלך חודש אוגוסט 2020, בהתקרב מועדי מימוש האופציות, החלו הצדדים לנהל מגעים ביחס לדחיית המועדים כאמור, במסגרתם דנו בשווי מניות מר ערן בהתאם לתרחישים השונים. כבר באותה העת, התעוררו המחלוקות הראשונות בין הצדדים ביחס לאופן יישום מנגנון החישוב.
2. בין הצדדים התנהל דין ודברים משך כשלושה חודשים, במסגרתו אף ניתנו על-ידי ADM אמריקה למר ערן מספר הצעות, אולם אלו נדחו נוכח פערי הצדדים, ועל רקע המחלוקת מושא בקשה זו.
3. בסמוך לכישלון המגעים, ביום 30.11.2020 הודיעה ADM אמריקה, באמצעות מר ניסר, למר ערן ולחברה כי החליטה לבטל את הסכם אשראי הספקים בטענה כי נגיף הקורונה יצר קשיי נזילות עבורה, ועל כן אין ביכולתה להמשיך ולהעמיד אשראי לחברה. בתוך כך, התבקשה החברה לפרוע את חובותיה בעבור הסחורות שכבר סופקו עד ליום 31.12.2020.
4. ביום 2.12.2020 התקיימה שיחה בין מר ערן לבין מר ניסר, בה הובהרו למר ניסר ההשלכות הכלכליות הקשות שעתידות לקום לחברה כתוצאה מביטול הסכם אשראי הספקים. למחרת, פנה מר ניסר למר ערן באמצעות דואר אלקטרוני והציע כי החברה תתקשר עם ADM אמריקה בהסכם למתן מסגרת אשראי (מעין הלוואה) בהיקף זהה לאשראי הספקים שהועמד לרשותה עד כה (להלן – הסכם ההלוואה).
5. ביום 17.12.2020 אישר דירקטוריון החברה, בראשות מר ניסר ויתר נציגי ADM International, את התקשרות החברה עם ADM אמריקה בהסכם ההלוואה, וזאת חרף התנגדותו של מר ערן.
6. נוכח השתלשלות האירועים שתוארה לעיל, ביום 27.12.2020 הוגש כתב תביעה מטעמו של מר ערן לבית משפט זה. ביום 6.1.2021, בטרם הוגש כתב ההגנה, פנו הצדדים לבית המשפט בבקשה להשהיית ההליך היות ועלה בידם לגבש הסכמות עקרוניות בקשר עם מימוש אופציית המכר. באותו היום נעתרתי לבקשתם והוריתי על השהיית ההליך לתקופה בת 60 ימים.
7. ביום 14.2.2021 פנה מר ערן לבית משפט זה בבקשה לחידוש ההליך ולתיקון כתב התביעה עקב כישלון המו"מ שהתנהל בין הצדדים ביחס לשווי המניות הנמכרות. במסגרת הבקשה כאמור, צוין כי הצדדים חתמו על הסכם אופציית המכר, וכי כעת תחומה המחלוקת ביניהם לאופן יישום מנגנון החישוב, ובפרט לשאלת הכללתו של אשראי הספקים בחישוב החוב נטו של החברה (Net Debt). ביום 28.2.2021 נעתרתי לבקשת מר ערן, ובימים 13.5.2021 ו-2.6.2021 הוגשו כתבי הגנה מטעם הנתבעים.
8. ביום 21.3.2021 הוגשה בקשת ADM International, היא מושא החלטתי זו, לעיכוב ההליכים ולהפניית הצדדים למומחה חשבונאי שיכריע בשאלה האם יש לראות באשראי הספקים כחלק מהחוב נטו של החברה.
9. בימים 8.6.2021 ו-15.7.2021 נערכו בפניי דיוני הוכחות, ובעקבותיהם הוגשו סיכומים מטעם הצדדים. אעמוד עתה על תמצית טענותיהם של הצדדים בנדון.

תמצית טענות הצדדים

תמצית טענות הנתבעת 1 – ADM International

1. לשיטת ADM International, הוראות סעיף 11.1-11.4 להסכם האופציה אינן מותירות כל ספק בדבר כוונת הצדדים כי כל מחלוקת הנוגעת למנגנון החישוב תוכרע בפני מעריך שווי. זאת, בעיקר, לשם הבטחת פתרון יעיל, סופי ומהיר. לעניין זה, מפנה ADM International לסעיף 11.2 להסכם האופציה, הקובע כי הכרעת מעריך השווי תינתן תוך 25 ימים.
2. זאת ועוד, ADM International מוסיפה וטוענת כי המחלוקת אליה נתחם ההליך כעת, קרי הרכב הגדרת המונח חוב נטו לצורך חישוב שווי המניות, ניצבת בליבת המשימה שהוטלה על מעריך השווי. בהקשר זה, ADM International סבורה כי יש לזקוף לחובתו של מר ערן את העובדה כי לא הציג שום הסבר מתקבל על הדעת ביחס לסמכויות אשר כן נמצאות, לשיטתו, בסמכות מעריך השווי.
3. על כן, נטען כי הצדדים לא התכוונו להטיל על מעריך השווי מטלה מתמטית וטכנית גרידא, הנעדרת כל הפעלת שיקול דעת, אלא את מלאכת בירור המחלוקת, בין אם בהיבטים חשבונאיים או היבטים "עובדתיים" (כלשון מר ערן) בעלי זיקה ברורה לשאלה החשבונאית.
4. לבסוף, טוענת ADM International כי אין לקבל את עמדת מר ערן לפיה יש לראות בהתכתבות שנערכה בינו לבין קני בשנת 2018 כאינדיקציה פרשנית להסכמת הצדדים בהסכם כאמור. זאת, בשל מספר טעמים, ובהם העובדה כי מדובר בעמדה שהובעה בדיעבד ואינה מייצגת את אומד דעתה של ADM אמריקה באותה העת, אלא מהווה, לכל היותר, פרשנות אישית ובלתי מחייבת של קני.

תמצית טענות הנתבע 2 – דן ניסר

1. לשיטת מר ניסר, המחלוקת שנותרה בין הצדדים – שווי המניות במימוש האופציה – היא בדיוק המחלוקת שנקבע כי תובא בפני מעריך שווי בהוראות סעיף 11 להסכם האופציה. זאת ועוד, נטען כי הגם שלשון נספח 3 להסכם האופציה אינה נוקבת מפורשות באשראי הספקים, אין להתעלם מסיווגו של רכיב זה ככלי מימוני אותו כן ביקשו הצדדים במפורש לכלול בהגדרת החוב נטו. לעניין זה, יש לקרוא את מנגנון החישוב על רקע הרציונאל שלו, אשר מבקש לעמוד על שוויה האמיתי של החברה, בניכוי כל רכיב חוב או דמוי חוב.
2. עוד טוען מר ניסר, כי אין לקבל את הנימוק עליו סומך מר ערן את עמדתו, לפיו המחלוקת שנוצרה מחייבת בירור משפטי ועובדתי, אשר אינו נמצא בתחום מומחיותו של מעריך השווי, ועל כן עליה להתברר בפני בית המשפט. זאת, הואיל ובהתאם לסעיף 17.4 להסכם האופציה, הקובע כי כל שינוי או תיקון ייעשה בכתב וייחתם על ידי הצדדים, הרי שלא ניתן לראות בהתכתבות שנערכה בין קני לבין מר ערן כתיקון או שינוי של ההסכם, אלא לכל היותר מקור פרשני להבנת תוכנו.
3. על כן נטען, כי הלשון המרחיבה בה נוקט סעיף 11.1 להסכם האופציה ("Any Dispute") נבחרה בכוונת מכוון כך שסמכות מעריך השווי תכלול כל סכסוך, בין אם חשבונאי, עובדתי או משפטי. אילו התכוון מר ערן להחריג אופי סכסוך מסוים מסמכות מעריך השווי, היה עליו לעשות כן במפורש בהסכם האופציה.
4. מר ניסר סבור כי קבלת עמדת מר ערן תוביל הלכה למעשה לריקון מתוכן של תניית מעריך השווי ותחתור תחת הסכמות הצדדים, שכן עצם הניסיון להבחין בין דיון עובדתי-משפטי לדיון מקצועי הינו מלאכותי. וממילא, בתי המשפט מכירים זה מכבר בפרקטיקה של מינוי מומחה מקצועי שאינו משפטן ובורר.
5. היות והצדדים הגיעו להסכמה על מימוש אופציית המכר, מר ניסר סבור כי קיימת חשיבות רבה בהשלמת הליך המכר תוך זמן קצר. אחרת, עולה חשש שמא מר ערן יעשה שימוש בכוחו במוסדות החברה על מנת להפעיל לחץ סחטני על ADM אמריקה, וזאת בשים לב לכך שמנגנון החישוב מבוסס על נתוני עבר בלבד.
6. אשר להתכתבות שנערכה בין מר ערן לבין קני, מפנה מר ניסר לחוות הדעת של פירמת רואי החשבון BDO שצורפה לכתב ההגנה לטעמו, בה מצוין כי במסגרת ההון החוזר עשויים להיכלל גם פרטי חוב אשר אינם מהווים חלק מההון החוזר במובנו הצר, אלא גורמים המממנים אותו. על כן, עצם סיווגו של אשראי הספקים כחלק מההון החוזר אינו משנה את מהותו כאמצעי מימוני בו יש להתחשב בבחינת החוב נטו של החברה.
7. וממילא, אין בעמדתו של קני או בהתכתבות עמו כדי לאיין את הסכמות הצדדים בדבר מנגנון החישוב, או לחלופין כדי לחייב את ADM אמריקה, שכן קני לא היה מוסמך לעשות כן.

תמצית עמדת התובע 1 – עומר ערן

1. לשיטת מר ערן, ישנן מספר אינדיקציות ברורות התומכות בעמדתו כי בין הצדדים הוסכם שאשראי הספקים לא ייכלל ברכיב החוב שבמנגנון החישוב:

האחת, העובדה כי למרות שבמועד חתימת הסכם האופציה העמידה ADM אמריקה אשראי לרשות החברה, היא לא הואילה להוסיף להגדרת החוב נטו את אשראי הספקים; השנייה, ההתכתבות שנערכה בין מר ערן לבין קני, מי שחתם במו ידיו על הסכמי הרכישה והאופציה, ובה אישר קני את עמדתו של מר ערן בשני הזדמנויות שונות; השלישית, הודאת בעל דין מצד מר ניסר שהוקלט לכאורה מודה בנכונות עילת התביעה; והרביעית, התנהלות ADM אמריקה עת שהבינה את משמעויות מנגנון החישוב שהוסכם, לרבות המרת אשראי הספקים בהלוואה הנכללת בהגדרת החוב נטו של החברה.

1. עוד נטען, כי אין לקבל את עמדת הנתבעים לפיה קני לא היה מוסמך לחתום בשם החברה, וזאת שעה שבעל תפקיד זוטר ממנו לכאורה, מר עמנואל איוק, היה מוסמך לחתום לבדו מטעם החברה על מסמך מימוש האופציה. וממילא, טענה זו ביחס לסמכות שהוקנתה לקני, וכן טענות אחרות הנוגעות להטעיה לכאורה מצדו של מר ערן, הינן טענות משפטיות מובהקות המצריכות בירור עובדתי בפני ערכאה שיפוטית.
2. לעמדת מר ערן, אין לקבל את עמדת הנתבעים המבקשת למקד את הדיון בשאלה מהי הדרך המקובלת לסיווג חשבונאי של אשראי הספקים, שכן זהו לא מוקד ההליך דנא. חלף זאת, יש לבחון את אומד דעת הצדדים עת שהתקשרו בהסכם האופציה, אשר אינו בהכרח יעלה בקנה אחד עם המוסכמה החשבונאית.
3. בהקשר זה, מר ערן סבור כי בהנחה שמוקד המחלוקת הבלעדי עוסק בהסכמת הצדדים ביחס לטיפול באשראי הספקים ולא ביחס לנתונים כמותיים הנוגעים לחישוב האופציה, הרי שלמעשה אין כל תחולה לסעיף 11 להסכם האופציה, אלא במקרה שכזה יחול סעיף 17.10 להסכם האופציה הקובע תניית שיפוט בלעדית לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו.
4. לבסוף, מציין מר ערן כי אף לשיטת הנתבעים אין במקרה דנא תחולה לסעיף 11 להסכם האופציה. זאת, בגין מספר טעמים, ובהם: לשון סעיף 5 להסכם מימוש האופציה (שנחתם ביום 3.1.2021, קרי לאחר הגשת כתב התביעה) המעניק למר ערן את הזכות לחדש את ההליך המשפטי בהתקיים מחלוקות על אודות היקף התמורה; ודברי באי כוחן של ADM International ומר ניסר בדיון ביום 8.6.2021 המעידים על הצורך בבירור בפני ערכאה שיפוטית.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית

1. הלכה היא, כי צדדים להסכם רשאים לקבוע במסגרתו מנגנון הכרעה מוסכם, לפיו קביעתו של גורם מקצועי, אשר אינו בגדר בורר, תחייב אותם ביחס למחלוקת עתידית. בכלל זאת, אין זה תנאי סף כי הגורם המקצועי יהיה בעל השכלה/הכשרה משפטית. עמד על כך כב' השופט מצא ברע"א 7608/99 לוקי ביצוע פרוייקטים (בנייה) 1989 בע"מ נ' מצפה כנרת 1995 בע"מ, פד נו(5) 156, 162 (2002) (להלן – עניין לוקי), כדלהלן:

"המתקשרים בחוזה נזקקים לא פעם לקביעת מנגנוני הכרעה מוסכמים [...] כך, למשל, עשויים הם להסכים כי הערכתו של שמאי פלוני, או חוות-דעתו של מומחה אלמוני, תחייב אותם. הסכמתם שאדם שלישי יכריע במחלוקת (קיימת או עתידית) שביניהם גבי עניין כלשהו לא בהכרח תעיד על הסכמתם להקנות לו סמכויות של בורר וליטול על עצמם חובת ציות להחלטתו שיסודה בחוק הבוררות".

1. נפקותה העיקרית של ההחלטה לקבוע מנגנון הכרעה מוסכם הכולל מינוי גורם מקצועי חלף בוררות, נוגעת למקור סמכותו ולהיקפה. בעוד שסמכות הבורר נובעת מחקיקה ראשית (חוק הבוררות, התשכ"ח-1968) ומוגדרת במסגרתה; מקור סמכות הגורם המקצועי היא אינה אלא הסכמתם החוזית של הצדדים, ועל כן לצדדים חופש רב בעיצובה [עניין לוקי, עמ' 162-163].
2. על כן, אין כל הכרח כי לרשות הגורם המקצועי תינתנה סמכויות בעלות אופי שיפוטי, לרבות ניהול דיון וגביית ראיות, כחלק מתפקידו. אין לגורם המקצועי אלא את שמעניקה לו התניה החוזית הקבועה בהסכם [ע"א 609/93 מרום שירותי תעופה בע"מ נ' רשות שדות התעופה, פד מח(5) 381, 391 (1994) (להלן – עניין מרום)].
3. החלטת הצדדים על מינויו של גורם מקצועי להכרעה בשאלת עתידית, אשר ייתכן כי תעמוד לפתחם, נעשית על פי רוב במטרה לקדם פתרון יעיל וסופי במהירות. על כן, תהא התערבותו של בית משפט זה בהכרעת הגורם המקצועי מוגבלת למקרים חריגים בלבד, בהם ניתן להצביע על פגם מהותי בהתנהלות הגורם המקצועי [שם; עניין לוקי, עמ' 162].
4. הגם שהגורם המקצועי אינו עונה להגדרת בורר, ולעיתים (כבמקרה דנן), אף מוחרג ממנה מפורשות בהסכם, רשאי בית המשפט להורות על עיכוב ההליכים בתובענה שהוגשה מטעם אחד הצדדים, ובלבד שהכרעת הגורם המקצועי מתבקשת לצורך הכרעה באותו ההליך:

"דיני החוזים הכובלים את המתקשרים להתחייבויותיהם החוזיות בדרך-כלל יחייבו אותם להיזקק להכרעתו של המנגנון המוסכם ואף לקיים את הכרעתו. בין היתר עשוי בית-המשפט לשקול אם הסכמה להיזקק להכרעתו של גורם שלישי, שלא במסגרת בוררות, מצדיקה לעכב את ההליכים בתובענה שהגיש אחד הצדדים לבית-המשפט כשכוחו ליתן צו עיכוב כזה אינו נובע מחוק הבוררות אלא מסמכותו הכללית, ומתן הצו חייב להתבסס על אמות-המידה המקובלות למתן סעד של אכיפת החוזה" [עניין לוקי, עמ' 162].

1. ודוק: הסמכות להורות על עיכוב הליכים היא סמכות שבשיקול הדעת, ובבואו של בית המשפט לבחון טענה לעיכוב הליכים מכוח הסכמת הצדדים, עליו לבחון את נחיצותה ותרומתה הפוטנציאלית של הכרעת הגורם המקצועי להליך השיפוטי, ובכלל זה גם את חלוף הזמן מהיווצרות המחלוקת [שם, עמ' 169; בש"א (מחוזי נצרת) 772/98 מצפה כנרת 1995 בע"מ נ' לוקי ביצוע פרוייקטים בניה 1989 בע"מ (18.12.2002); הפ"ב (מחוזי י-ם) 8399/09 מדינת ישראל משרד השיכון והבינוי נ' חברת י. תורג'מן ובניו (פורסם בנבו, 30.6.2010)].

לצד זאת, על בית המשפט לשים לנגד עיניו גם מגוון רחב של שיקולים ביסודם ניצבות תכליות שונות המאוזנות אלה מול אלה, כגון יעילות דיונית, מניעת הליכי סרק, מניעת הכבדה שלא לצורך וחיסכון במשאבים שיפוטיים. תכליות אלו, שהוכרו במסגרת דוקטרינת ה"הליך תלוי ועומד" – יפות במהותן גם לעניין שלפניי [ראו למשל רע"א 253/20 קוגיטו קפיטל אס.אמ.אי. שותפות מוגבלת נ' ויצמן, פס' 21 (18.05.2020); רע"א 7202/18 ‏קוזליק נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פס' 9 (11.02.2019); רע"א 2812/13 קולומביה ציוד וצרכי צילום בע"מ נ' דלתה דיגיטל בע"מ, פס' 10 (11.7.2013)].

מן הכלל אל הפרט

1. אקדים את המאוחר ואציין כבר עתה, כי לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, שמעתי עדיהם, נתתי דעתי לנימוקיהם ושקלתי את מכלול השיקולים הדרושים, באתי לכלל מסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשה לעיכוב ההליך שלפניי, ואנמק מדוע.
2. כאמור, ליבת המחלוקת בין הצדדים עוסקת בשאלת סיווג אשראי הספקים במנגנון החישוב, ובפרט האם הגורם המוסמך להכריע בשאלה זו הוא מעריך שווי או בית המשפט. מדובר אפוא בשאלה משפטית-פרשנית, להבדיל משאלה חשבונאית טהורה, הנוגעת להגדרה שהוסכמה בין הצדדים ביחס להגדרת המונח "חוב נטו של החברה" (Net Debt) כפי שמופיע בנספח 3 להסכם האופציה [וראו סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973].

במילים אחרות: יש להבחין בין ההגדרה החשבונאית המקובלת לבין ההגדרה עליה הסכימו הצדדים בהסכם האופציה. בעוד שהראשונה חורגת מנסיבות ההליך דנא ואינה נתונה לשליטת הצדדים, האחרונה, היא הרלבנטית לענייננו, נגזרת מאומד דעת הצדדים בעת כריתת ההסכם כאמור.

1. שאלה זו מתעוררת אגב שני קשיים עליהם הצביע מר ערן:

האחד, שתיקת הסכם האופציה, אשר אמנם מתייחס לקשת רחבה של מושגים שנכללים בהגדרת חוב, אולם לא לאופן סיווגו של אשראי הספקים, וזאת על אף שאין חולק כי מדובר ברכיב מהותי בפעילות החברה;

והשני, הוא ההתכתבות שנערכה בינו לבין קני, בה אישר האחרון כי אשראי הספקים מהווה חלק מההון החוזר אשר לא יילקח בחשבון בעת חישוב התמורה עבור מניותיו של מר ערן בחברה.

1. סעיף 11.1 להסכם האופציה אמנם מעניק למעריך שווי סמכות להכריע במחלוקות הנוגעות להיקף התמורה שתשולם, אולם טיעוניו של מר ערן הם אינם טיעונים חשבונאיים, אלא טיעונים בעלי אופי משפטי שעוסקים בשאלה האם הוסכם בין הצדדים כי אשראי הספקים ייחשב כחלק מהחוב נטו של החברה לצורך חישוב התמורה.

לא נעלמה מעיניי הפנייתה של ADM International בסיכומיה לרע"א 9649/09 משה בן דוד חברה לבנין בע"מ נ' עיריית חיפה (פורסם בנבו, 3.5.2010) ביחס לסמכותו של מומחה מקצועי להכריע גם בנושאים משפטיים, אולם נוכח נסיבותיו הפרטניות של ההליך שם, אין בכך כדי להועיל לה. ודוק, נסיבות אותו המקרה עסקו בגורם מקצועי שמונה כבורר, קרי גורם שיפוטי, להבדיל מנסיבותיו של ההליך דנא בו נקבע במפורש כי אין לראות במעריך השווי בורר. וממילא, דומה כי אף לשיטת ADM International (ס' 5 לסיכומים מטעמה), הסמכות שהוענקה למעריך השווי היא אינה בעלת אופי שיפוטי.

1. כמו כן, סבורני כי לא ניתן להתעלם מאמירותיו הפוזיטיביות של קני, נציג בכיר של חברת ADM אמריקה ומי שחתם מטעם ADM International על הסכם האופציה, העומדות בסתירה מובהקת לעמדתם של הנתבעים ביחס לתוכנו של ההסכם והפרשנות הראויה לו.

התבטאויות אלו של קני, בשתי הודעות דואר אלקטרוני שונות שנשלחו בהפרש של חודש אך חודשים ספורים לאחר מועד חתימת ההסכם וטרם התעוררות המחלוקות בין הצדדים, יש בהן כדי לחזק את עמדתו של מר ערן.

בהקשר זה יוער, כי מוטב היה אילולא הועלתה על ידי הנתבעים הטענה לפיה מדובר היה בהבעת 'דעה אישית' בלבד מצד קני [ס' 30 לסיכומי ADM International; ס' 30-31 לסיכומי מר ניסר; ועמ' 9 שורה 23 לפרוטוקול הדיון מיום 15.7.2021]. ודוק, עסקינן בחברה בין-לאומית בעלת עסקים חבקי עולם, אשר שומה על הגורמים הבכירים בשורותיה – המוסמכים, ומספקים, מענה בשמה ביחס לסוגיות משמעותיות ובעלות השלכות כספיות לא מבוטלות (כפי שבעניין כאן), שמענה זה אכן משקף נאמנה את עמדת החברה עצמה.

מדובר בטיעון שבית המשפט אינו יכול לקבלו דרך כלל, מקל וחומר כאשר אותה החברה מגישה בקשה לעיכוב ההליכים המשפטיים המתנהלים בין הצדדים סביב אותה סוגיה בדיוק – בה הובעה כאמור עמדתה. מר ערן פנה ל-ADM International נוכח תמיהתו מהחלטתה להגדיל את היקף אשראי הספקים בפרק זמן קצר, וביקש לקבל עמדתה הפרשנית בסוגיה – וזו הובהרה, הבהר היטב, כתומכת בעמדתו של מר ערן.

1. ויובהר, כי איני בא לקבוע כעת איזו מן פרשנויות הצדדים היא העדיפה בנסיבות העניין, אולם ברי כי יש צורך בהכרעה שיפוטית לשם כך, וזאת תוך מתן אפשרות לצדדים להציג את עמדתם ביחס לפרשנות העדיפה, לשיטתם, להסכם. ובדיוק כך נהג מר ערן, עת שהציג ראשית ראיה למערכת היחסים החוזית בין הצדדים בדמות התכתבותו עם קני.
2. מקובלת עליי לעניין זה עמדתו של מר ערן לפיה אין הכרח כי תהיה חפיפה בין ההגדרה עליה הסכימו הצדדים בהסכם האופציה לבין הפרקטיקה החשבונאית המקובלת. הגדרתה של תניה חוזית נמצאת בלב ליבה של הפררוגטיבה העומדת לצדדים לעצב את ההסכם כרצונם, והשאלה האם החליטו הצדדים לסטות, ולו במידה מה, מההגדרה החשבונאית המקובלת תתברר בפני בית המשפט באמצעות הכלים העומדים לרשותו.
3. למען הסר ספק – אין בהחלטתי זו כדי לגרוע מתוקפן של הסכמות הצדדים לעניין הבירור החשבונאי בפני מעריך שווי. עם השלמת הבירור המשפטי בדבר פרשנות הסכם האופציה, או אז תברר הסוגיה החשבונאית בהתאם להסכמות הצדדים בעניין.
4. בשים לב לאמור והמפורט, על יסוד השיקולים עליהם עמדתי לעיל – ובפרט שיקולי יעילות דיונית, חיסכון בזמן שיפוטי וזכותם של הצדדים לניהול ההליך באופן יעיל – וכל שכן במשקלים המצטבר גם יחד, מצאתי כי אלו מטים את הכף לטובת דחיית הבקשה לעיכוב הליכים במקרה דנן.

סוף דבר

1. אשר על כן, הבקשה לעיכוב הליכים נדחית.
2. בנסיבות העניין, לא מצאתי לחייב את הנתבעים בהוצאות. בתוך כך זקפתי לזכותם של הנתבעים את נכונותם לקבל את הצעת בית המשפט למינוי מומחה בעל מומחיות משפטית וחשבונאית לצורך הכרעה במחלוקת – וזאת, בטרם חקירת העדים, ומתוך נכונות לחסוך במשאביהם של הצדדים וזמנו של בית המשפט. התנגדותם של התובעים מנגד, לא בוארה ולא הושתתה על כל נימוק בעניין.
3. אשר למתווה המשך שמיעת התיק, אני קובע דיון לפניי ליום 17.1.2022 שעה 09:00.
4. הצדדים יפעלו להשלמת הליכים מקדמיים כמפורט בפרק ט' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, וכן להגשת רשימת בקשות ורשימת עדים מטעמם.
5. המזכירות תפיק זימונים בהתאם ותזמן את הצדדים.

המזכירות תשלח החלטתי זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"ג תשרי תשפ"ב, 19 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.