לפני בקשת התובע לעיון מחדש בהחלטה מיום 13.1.2022 בבקשת נתבעים 3,5,6 ו- 10 לסילוק התביעה על הסף מחמת אי תשלום אגרת בית משפט כדין (בקשה 13) (להלן: "ההחלטה"). בהחלטה נקבע כי עסקינן בתביעה לסעדים אופרטיביים, בגדרם מתבקש גם סעד כספי במסווה של סעד הצהרתי ולכן על התובע לשום את סכום הסעד המבוקש ולשלם את סכום האגרה בהתאם. בבקשה שלפני נטען כי ההחלטה ניתנה בנסיבות בהן לא עמדה לפני בית המשפט תגובתו של התובע לבקשה 13, כפי שהוגשה ו"נדרסה" בשוגג על ידי מזכירות בית המשפט. החלטתי לעיין מחדש בהחלטה. לאחר עיון מחדש, לא מצאתי לשנות ההחלטה.

הבקשה לעיון מחדש

1. בהתאם לנטען, ביום 10.11.2021 הגישו הנתבעים ארבע בקשות שונות (בקשות מס' 12-15). שלוש עניינן סילוק התביעה על הסף. ביום 7.12.2021 הגיש התובע שתי תגובות לבקשות מס' 12 ו- 13 בהפרש של מספר דקות. נטען, כי התגובה לבקשה מס' 13 נקלטה ואילו התגובה לבקשה מס' 12 נדחתה על ידי המזכיר המשפטי. ביום 8.12.2021, הגיש התובע, בהגשה חוזרת, את תגובתו לבקשה מס' 12 שנקלטה. בסמוך הועברו העתקים של התגובות בדוא"ל לב"כ הנתבעים. נטען, כי אגב הכנת עמדת התובע לבקשה אחרת (מס' 18), הבחין כי תגובתו לבקשה מס' 13 לא אותרה במערכת "נט המשפט" ובמקומה אותרו שתי תגובות לבקשה מס' 12, אחת מקורית שלכאורה נדחתה על ידי המזכיר המשפטי, ואחת שהוגשה תחתיה. נטען, כי מבירור מול מוקד המידע התברר, כי אגב הדחייה של תגובה מס' 12, "דרסה" מזכירות בית המשפט בשוגג את התגובה לבקשה מס' 13, כך, שבמערכת "נט המשפט" מצויות שתי תגובות לבקשה מס' 12. בנסיבות אלה, בהן תגובתו של התובע לבקשה מס' 13 לא עמדה לפני בית המשפט בעת מתן ההחלטה, מבקש התובע לעיין מחדש בהחלטה.
2. בגדרי הבקשה לעיון מחדש, ביקש התובע כי ככל שבית המשפט יגיע לאותה המסקנה, מבוקש להיעתר לבקשה מס' 18 – הבקשה לתיקון כתב תביעה, בשים לב לכך כי הוא כבר שילם את הוצאות המבקשים בגין ועבור תיקון כתב הגנתם.
3. נתבעים 3,5,6 ו- 10 מתנגדים לבקשה. לטענתם, ההחלטה ניתנה לפני כחודשיים ימים ולאחר שבית המשפט "קם מכסאו". נטען כי ההחלטה מבוססת על הוראות הדין והפסיקה, תוך התייחסות לכתב התביעה והסעדים שנוסחו בו וכי אין בבקשה לעיון מחדש טעם כלשהו לשינויה. נטען, כי התובע לא הצביע על מקור סמכות או הוראת דין המאפשרות הגשת בקשה מסוג זה והיעתרות לה. עוד נטען, כי במסגרת בקשה מס' 18 הודיע התובע כי הוא מבקש לתקן את כתב התביעה ואיננו מעוניין עוד בהיפרדות, הפרדת כוחות ובחיוב הנתבעים ברכישת מניותיו, שכן חלו לטענתו מספר שינויים עובדתיים "שמחזקים את רצונו של התובע להיוותר בעל מניות בחברה" (ס' 9). קרי, ממילא בקשת התובע לעיון מחדש הינה תיאורטית ועיונית לשיטתו שלו – ודינה להיות מסולקת על הסף. עוד, נטען כי אין להיעתר לבקשה גם לאור תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 המחייבים קיומו של דיון משפטי צודק, מהיר ויעיל, חיסכון במשאבי זמן ועלויות, מניעת הכרעות סותרות ושימוש לרעה בהליך השיפוטי. לפיכך, עתרו הנתבעים לדחיית הבקשה תוך חיוב התובע בהוצאות ושכ"ט ב"כ.
4. נתבע 1 מתנגד גם הוא לבקשה. לטענתו ההחלטה מסתמכת רובה ככולה על האמור בכתב התביעה וההלכות הרלוונטיות. לטענות התובע בתגובתו, ביחס לעמדת המדינה בה"פ 47299-07-19 מרכז שיר נ' בוכריץ (7.12.2021) נטען, כי עמדת המדינה שם אינה רלוונטית לענייננו שכן התובע ביקש שסעד "הפרדת כוחות" יתבצע באופן של קניית מניותיו. נטען כי הדבר בא לידי ביטוי במכתב ההתראה ששלח בא כוחו ביום 25.10.2020 לבעלי המניות בחברה טרם נקיטה בהליכים משפטיים. נטען כי לאור היעדר תום הלב מצידו של התובע, המתעלם מהחלטות בית המשפט וטרם שילם אגרה כדין עבור ההליך בו נקט לפני למעלה משנה חרף אורכות שניתנו לו לעשות כן, הרי שיש להורות על דחיית בקשתו לשוב ולעיין בהחלטה, אשר תוביל לדחייה נוספת של בירור ההליך, אולם לאותה התוצאה לפיה תביעתו של התובע אינה יכולה לעמוד, שכן האגרה בגינה שולמה בחסר. לפיכך, יש להורות על דחיית הבקשה לעיון מחדש וחיוב התובע בהוצאות בגין עריכת תגובה זו.

דיון והכרעה

1. בית משפט יידרש לבקשה לעיון חוזר ככל שחל שינוי נסיבות מהותי לאחר קבלת ההחלטה המקורית, או במקרים שבהם נפלה בהחלטה טעות טכנית מובהקת, אשר תיקונה יביא לשינויה. השימוש בסמכות זו ייעשה במשורה על מנת למנוע מצב שבו בעלי הדין יבקשו עיון מחדש בהחלטה "כמקצה שיפורים" או כמכשיר לשינוי החלטות דיוניות שאינן לרוחם (ר' רע"א (י-ם) 28880-03-21 חיים אייזנטל נ' כ.ז. משכנות-יצחק בע"מ (18.4.20211); רע"א 1687/17 קואופ ישראל סופרמרקטים בע"מ נ' ליברטי פרופרטיס בע"מ (7.3.2017)).
2. בנסיבות המקרה שלפני, מצאתי כי התובע עמד בתנאים לעיון מחדש בהחלטה. שוכנעתי כי נפלה שגגה וטעות "טכנית" בהגשת וקליטת תגובת התובע לבקשה מס' 13 ולפיכך ההחלטה ניתנה על בסיס תגובתו לבקשה מס' 12, בעת שלא היתה לפני ביהמ"ש התגובה הנכונה והמלאה ביחס לבקשה מס' 13. בהקשר זה, אפנה לסעיף 9 להחלטה, שם ציינתי כי התובע "לא התייחס לנטען לגופו של עניין לסוגיית שוויו וסיווגו של הסעד המבוקש והצורך לשלם בגינו אגרה." לאור האמור, מצאתי לנכון לקבל את הבקשה לעיון חוזר – משמע - לעיין בתגובת התובע לבקשה מס' 13, כפי שצורפה לבקשה שלפני, ולשוב ולשקול מחדש את ההחלטה (להלן: "התגובה"). כפועל יוצא, מורה למזכירות לסרוק אותה במסגרת בקשה 13 גם כן.

לגופו של עניין,

1. בתגובה נטען כי את תקנות בתי המשפט (אגרות) התשס"ז-2007 יש לפרש באופן ליברלי, כך שבכל מקרה של ספק יש להעדיף את הפירוש המקל עם המתדיין (בש"א 457/01 קרליץ נ' פקיד הבחירות (25.4.2001)). נטען, כי במסגרת כתב התביעה עתר התובע לתת הוראות בדבר אופן כינוס בעלי המניות, מנגנון קבלת ההחלטות בחברה כדי להבטיח שלא יקופחו זכויותיו ולביטול כתב הוויתור שנכפה עליו. לחילופין, ובהתאם לרוחו של סעיף 191 לחוק החברות תשנ"ט- 1999 (להלן: "חוק החברות"), התבקש להורות על "הפרדת כוחות" בכל דרך שתראה לבית המשפט. נטען , כי התובע עתר לקשת רחבה של סעדים שעניינם הסרת הקיפוח, בהתאם לשיקול דעתו הרחב של בית המשפט, ובשים לב לנסיבות העניין. נטען כי טענת הנתבעים שעל התובע לשלם אגרה בהתאם לשווי מניותיו בעת שבית משפט מורה על רכישה כפויה הינה מוטעית וזאת כפי שעולה מרע"א 9920/17 סיריל כהן נ' Keyrus Sa France (18.6.2006) (להלן: "עניין סיריל") שם הדגיש בית המשפט כי המדובר בבקשה לסעד "אופרטיבי" כספי לקניית המניות, וזאת בשונה מהמקרה דכאן.
2. עוד, הפנה התובע להחלטת כב' השופטת ר. רונן בת"א 17949-03-17 נחמה נ' קלינסק (12.11.2018) (להלן: "עניין נחמה") שם קבעה כי בעת שהתובע ביקש סעד הצהרתי שיורה לו לרכוש את מניות הנתבעים "ולא להיפך" והסתפק באמירה כללית לפיה בית משפט "יוכל ליתן כל הוראה לצורך הסרת או מניעת הקיפוח", נקבע כי אין לראות בתביעתו תביעה לסעד כספי אלא לצו עשה, אשר האגרה בגינה אינה מחושבת לפי סעיף 6 לתקנות האגרות. וכן לפס"ד של כב' הנשיא (בדימוס) א. אורנשטיין בבש"א 23017/07 אביטל נ' לוי (15.6.2018) (להלן: "עניין אביטל") שם נקבע כי אם התובע לא עתר לסעד ספציפי הטומן בחובו סכום כספי מוגדר, יש לראות את התביעה הנדונה כתביעה ללא ביטוי כספי.
3. לטענתו, עמדתו מתיישבת עם ההלכה שנקבעה בתחום קיפוח בעלי מניות בע"א 8712/13 אמיר אדלר נ' שי לבנת (1.9.2015) (להלן: "עניין אדלר") ועם עמדת המדינה כפי שהובאה בה"פ 47299-07-19 מרכז שיר נ' בוכריץ (7.12.2021) (צורפה לתגובה) כי תביעה לפי סעיף 191 לחוק החברות תלויה בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה ומהותם של הסעדים המבוקשים. לאור המפורט נטען יש ולדחות את הבקשה לסילוק על הסף תוך חיוב הנתבעים בהוצאות ושכ"ט עו"ד. לחילופין, לאפשר לתובע להעריך מניותיו ולהשלים את האגרה הנדרשת.
4. לאחר שעיינתי בתגובת התובע לבקשה מס' 13, כפי שפורטה לעיל, ולאור המפורט והמנומק בהחלטה, שוכנעתי כי אין מקום לשנות את ההחלטה, שכן התביעה בנוסחה הינה לסעד כספי ויש לשלם אגרה בגינה בהתאם לתקנה 6 לתקנות האגרות.
5. לטענת התובע, לא תבע סעד כספי ספציפי, שכן הותיר לשקול דעת בית המשפט כיצד להורות על הסרת הקיפוח והשבת המצב לקדמותו תוך ביטול כתב הוויתור. לפיכך, אין המדובר בבקשה לסעד אופרטיבי או כספי. ברם, טענותיו אלה אינן עולות בקנה אחד עם סעיפי כתב התביעה והנספחים לו, כפי שפרטתי במסגרת סעיף 21 להחלטה. בעניין נחמה התבקש סעד לכפיית רכישת מניות הנתבעים על ידי התובע. לפיכך, קבע בית המשפט כי בעת שהתובע לא עתר לסעד חלופי לפיו מניותיו יירכשו על ידי הנתבעים והסתפק באמירה כללית לפיה התבקש בית המשפט ליתן כל הוראה לצורך הסרת מניעת הקיפוח, אין לראות בתביעה תביעה לסעד כספי אלא תביעה לצו מניעה בלבד. בעניין אביטל נקבע, כי בעת שהתובע לא עתר לחייב את הנתבעים לרכוש מניותיו בסכום כספי מוגדר, יש לראות את הסעד המבוקש כסעד הצהרתי גריידא. לפיכך, אין בהלכות אלו כדי לשנות את ההחלטה.
6. ראשית, בענייננו עתר התובע להשיב לו את זכויותיו, את המניות וכן למנות חוקר לבדיקת התנהלות החברה לרבות קיפוחו "ולא להיפך" כבעניין נחמה. קרי, המדובר בסעד שעשוי להצמיח לתובע תמורה כספית ישירה מפסק הדין תוך שיערוך שווי המניות והנזק שנגרם לו. זאת, ניתן ללמוד, בין השאר, מנספחי כתב התביעה מהם עולה כי התובע פנה לנתבעים בדרישה לקניית מניותיו תוך פניה לרו"ח/מעריך אשר ייקבע את שוויון. קרי, בתביעה שלפנינו מדובר בסעד לחיוב הנתבעים לרכוש את חלקו של התובע במניות בשווי כספי מוגדר. עוד אוסיף, כי הלכת אדלר וסעיף 191 לחוק החברות יושמו ופורטו במסגרת ההחלטה.
7. מכל האמור, עולה כי גם לאחר עיון מחדש בבקשה, לאור הנטען בגדרי התגובה, לא מצאתי לשנות את ההחלטה. לא מצאתי לנכון לחייב התובע בהוצאות הבקשה הגם שנדחתה לאור התקלה הטכנית בקליטת התגובה. לפיכך, כל צד ישא בהוצאותיו.
8. אשר לבקשה מס' 18, היא תידון על ידי המותב המטפל בתיק. מזכירות תעביר החלטתי לעיונו של כב' השופט צימרמן.

ניתנה היום, י"א אדר ב' תשפ"ב, 14 מרץ 2022, בסמכותי כרשמת, בהעדר הצדדים.