בקשה לתיקון כתב תביעה, שהוכרעה למעשה זה מכבר, אף שדומה כי המבקש מתקשה לקבל זאת.

1. יוזכר: בית משפט זה (כב' השופטת סיגל רסלר-זכאי, בסמכותה כרשמת) נדרש בהחלטתו מיום 13.1.2022 (בקשה 13) לעתירת המשיבים-הנתבעים 3, 5, 6 ו-10 לסילוק התביעה על הסף מחמת אי תשלום אגרת בית משפט כדין. אין אלא להפנות לאותה החלטה מפורטת וסדורה, ויוזכרו רק עיקריה בתמצית ממש. כאמור בה, המדובר בתביעה שהוגדרה ככזו הקוראת ל"סעד הצהרתי וצו עשה", ובמסגרתה טוען המשיב טענות לקיפוח, גזל, השבת זכויות ולחילופין להורות על "הפרדת כוחות", זאת בחברה שהמבקש והמשיבים 15-1 הם בעלי מניות בה. לטענת מבקשי הסילוק על הסף, הגם שהתביעה הוצגה כתביעה לסעדים הצהרתיים וצו עשה, ובגינה שולמה האגרה המינימלית, המדובר בתביעה לסכום קצוב בגינה יש לשלם אגרה בשיעור של 2.5% משווי התביעה בהתאם לשווי מניות החברה. זאת, שכן בפועל המדובר בתובענה וסעדים שמטרתם להביא למכירת מניות המשיב בחברה, כשהוא מחזיק לטענתו בכ-9% מהון המניות בחברה, וזאת בטענות ל"קיפוח המיעוט" ו"הפרדת כוחות". עוד נטען, כי גם מסעיפי כתב התביעה עולה באופן מפורש הסעד והמטרה האמיתיים של התביעה, כך בהתייחס לדרישה ל"זכות יציאה הוגנת" וחיוב ברכישת מניות המשיב כמיעוט והסעד של "הפרדת כוחות" לפי סעיף 191 לחוק החברות, התשנ"ט-1999. בית המשפט, לאחר בחינת עמדת המבקש-התובע, קיבל את עתירת המשיבים האמורים בעניין האגרה, בקובעו כי מטרת ההליך בו נקט התובע היא גם פיצוי בגין קיפוחו הנטען, "הפרדת כוחות" ומינוי מומחה לבדיקת טענות הקיפוח וההפסד שנגרם לו כתוצאה מכך, כאשר חלק מהסעדים בעלי אופי הצהרתי ואולם חלקם האחר בעלי אופי אופרטיבי וכספי מובהק. המדובר, נקבע, בתביעה לסעדים אופרטיביים, בגדרם מתבקש גם סעד כספי במסווה של סעד הצהרתי, ומשמעות האמור היא כי שולמה אגרה בחסר. למבקש-התובע ניתנה האפשרות, חלף מחיקת תביעתו, לפעול לתיקון הנדרש ולשלם את האגרה המתחייבת. המבקש נדרש להודיע תוך 14 יום את השווי המוערך של תביעתו, ולשלם תוך התקופה האמורה את סכום האגרה.

2. ביום 27.1.22 הגיש התובע בקשה לתיקון כתב התביעה, שבגדרה ביקש למחוק את כל אותם ביטויים שמהם עולה כי הוא עותר לסעדים כספיים-אופרטיביים ולהותיר את תביעתו ככזו העותרת לדעתו לסעד הצהרתי בלבד. זאת ביקש להשיג בציינו בסעיף 8 לבקשה נדבכים שונים מתביעתו שאותם ביקש להסיר, והכל תוך שהוא מבקש להשיג למעשה על החלטת בית המשפט בעניין האגרה, בציינו: "התביעה כנוסחה אינה כוללת סעד אופרטיבי כספי, ואף אין להסיק זאת מהתייחסות ל'הפרדת כוחות'" כאשר כל שביקש התובע בכך הוא להקנות סמכות רחבה לבית המשפט לתת סעדים נוספים". קרי, המבקש אינו מסכין עם קביעת בית המשפט שלפיה יש לראות את תביעתו ככזו שהסעד המבוקש בה הוא אופרטיבי וכספי (סעיף 21 להחלטה מיום 13.1.22).

3. לאחר קבלת תשובות לבקשת התיקון, שבהם עמדו המשיבים על כי המבקש אינו מקיים אלא מנסה לעקוף את החלטת בית המשפט מיום 13.1.2022, הכריע המותב שדן בהליך העיקרי אותה עת, כב' סגה"נ השופט חאלד כבוב, בהחלטתו מיום 17.2.2022, כי בהמשך להחלטה בעניין האגרה, רשאי התובע לתקן את כתב התביעה "ובלבד שיפעל על פי הנחיות בית המשפט בהחלטה", שעניינן בשומת שווי התביעה ותשלום האגרה. ככל שהתובע חפץ לעומת זאת להגיש כתב תביעה שונה מזה שהגיש, "זכותו לעשות כן, אך לא במסגרת בקשה לכאורית לתיקון כתב תביעה שמתעלמת באופן מוחלט מהחלטת בית המשפט". לתובע ניתן פרק זמן של 14 יום להשמיע עמדתו.

4. התובע-המבקש עדיין אינו מסכין עם החלטות בית המשפט. אין ספק כי בקשת תיקון "רגילה" אינה על הפרק, אלא מה שהתובע רואה, כאמור בהודעתו מיום 3.3.2022, משום בקשה אפשרית לדידו ל'ויתור' על סעדים שנקבע כי הם כספיים, סעדים שאין בידו אף לשאת באגרה בגינם, עלה. עתירתו, שב והבהיר המבקש (סעיף 12 לבקשה), טיבה תיקון התביעה כך שלא תכלול את הסעדים הכספיים אלא הסעדים ההצהרתיים לבדם. המשיבים, מטבע הדברים, מסתייגים.

5. במקביל למהלך התיקון, ובהבינו כנראה כי ההחלטה מיום 13.1.2022 עומדת כאבן נגף בפני ניסיונות התיקון-שאינו-תיקון, פעל המבקש גם ל"עיון מחדש" באותה החלטה, בהתבסס על תקלה טכנית הקשורה בקליטת אחת מתגובותיו המרובות בתיק (בקשה 22). בית המשפט (כב' הרשמת סיגל רסלר-זכאי, בסמכותה כרשמת) שב ועיין מחדש באותה החלטה, בהשיתו לבו לאותה תקלה. בהחלטה המפורטת מיום 14.3.2022, ששוב אין אלא להפנות אליה, נותרה ההחלטה מיום 13.1.2022 על כנה. בענייננו, הודגש, עתר המבקש להשבת זכויותיו ומניותיו הנטענות ולמנות חוקר לבדיקת התנהלות החברה לרבות קיפוחו, קרי סעד העשוי להצמיח למבקש תמורה כספית ישירה מפסק הדין תוך שיערוך שווי המניות והנזק שנגרם לו. ההחלטה הועברה לעיוני, ומכאן שניתן להידרש עתה למצב הדברים בכל הנוגע לבקשה 18, שעניינה בקשת תיקון כתב התביעה.

6. ומצב הבקשה: כשהייתה. ההחלטה בעניין האגרה – בעינה. בפרט כך ההוראה בס' 26 להחלטה, שלפיה על המבקש "לשום את סכום הסעד המבוקש ובהתאם יחושב סכום האגרה", וכי הוא "יודיע תוך 14 יום את השווי המוערך של תביעתו וישלם תך התקופה האמורה את סכום האגרה". בעינה גם החלטת כב' סגה"נ השופט כבוב מיום 17.2.2022 בעניין הצורך בתיקון בדיוק בהתאם להחלטה האמורה בעניין האגרה, והאיסור על ניסיון עקיפת אותה החלטה. העובדה שגם גישת המבקש-התובע בעינה לא תסייע לו. התביעה, זו שהמבקש בחר להגישה, אינה ניתנת לפיצול בין ההצהרתי שאינו דורש אגרה לכספי המחייב אגרה, כך נקבע זה מכבר בהחלטה בעניין האגרה, שבית המשפט הותירה על מכונה גם לאחר העיון מחדש בה. יפעל אפוא התובע-המבקש כהוראת ההחלטה מיום 13.1.2022, וארכה אחרונה של 7 ימים לעשות כן, תוך הודעה על כי נשא באגרה האמורה, שאם לא כן תמחק תביעתו.

תז"פ ליום 28.3.22.

ניתנה היום, י"ד אדר ב' תשפ"ב, 17 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.