1. עיינתי בבקשה לתיקון כתב התביעה ומצאתי שדינה להידחות בלא צורך בתשובה. התובע טוען, בעיקרו של דבר, כי יש מקום לאפשר לו לתקן את כתב התביעה על סמך עובדות שגילה, לדבריו, במהלך שמיעת ההוכחות, עובדות "חדשות" המצדיקות לתקן את כתב התביעה בעת הזו (לאחר שתמה שמיעת ההוכחות והמועד להגיש את סיכומיו חל היום), ואלו הן: (1) נטישת המושכר מצד השוכר המקורי בשנת 2004-2003, כשעבר לאחוזת ראשונים; (2) נטישת המושכר על ידי נתבעת 2 כשהפסיקה לעבוד בעסק בשנת 2010; (3) לא שולמו דמי מפתח מעולם; (4) שינוי מטרת המושכר מקונדיטוריה למסעדה; (5) העלמת עובדות מצד הנתבעות (טענה כללית ולא מפורטת); (6) לא שולמו דמי שכירות משנת 2000.

2. אף אם אניח, לצורך הדיון בלבד, שהטענות האמורות "התגלו" לתובע במהלך דיון ההוכחות (וספק רב אם אלה הם פני הדברים, למצער ביחס לטענה שלא שולמו דמי מפתח ושלא שולמו דמי שכירות, אך גם לגבי הטענות האחרות), אין מקום לדון בהן כעת, לאחר שהושלמה שמיעת ההוכחות והמועד להגיש סיכומים חל היום. דין הבקשה להידחות אפוא בשל עיתוי הגשתה, שכן אין מקום לאפשר ניהול של עילות עובדתיות חדשות ורחבות כשהליך ההוכחות הסתיים. אם היה נמצא שמדובר בטענות חדשות שהתגלו רק עתה שלא באחריות התובע (וספק אם כך הוא), הדרך הנכונה לשמוע אותן היא במסגרת תובענה חדשה שתוגש, ולא בדרך של תיקון כתב תביעה כעת. די בכך כדי לדחות את הבקשה.

3. אולם בכך לא סגי, והדברים אינם בשוליים: ברקע הבקשה מונחות שרשרת של החלטות שנתן בית המשפט לאורך ההתדיינות לאחר שהתובע ניסה שוב ושוב להרחיב את חזית המחלוקת ולברר כלפי הנתבעות טענות עובדתיות שלא נכללו בכתב התביעה. בהחלטה מפורטת מיום 6.9.2021 נינתה לתובע אפשרות למחוק את התובענה כדי להגיש תביעה חדשה ולכלול בה טענות נוספות שביקש לטעון ובהן הטענות הנוגעות לזהות בעל העסק שהפעיל אותו לאורך השנים (טענה שחופפת לטענותיו כעת שלפיהן המנוח עזב את העסק בשנת 2004 והנתבעת 2 עזבה אותו בשנת 2010). לגבי טענה זו נקבע שהתובע רשאי להגיש תביעה חדשה, לטעון את הטענות באופן קונקרטי מספיק על סמך התשתית העובדתית שידועה לו, ואם יטען אותן במידת פירוט מספקת (דבר שלא עשה בכתב התביעה המקורי), יהיה מקום להתיר גילוי ועיון במסמכים ולאפשר לו לתקן את כתב התביעה לאחר מכן על סמך עובדות שיגלה. אלא שהתובע בחר שלא להגיש תביעה חדשה. הוא החליט להמשיך בתביעה זו כמות שהיא, על כל המשתמע מכך. בחירתו זו מגבשת הכרעה שלא לשנות את חזית הדיון, ושטענות שלא הועלו במפורש בכתב התביעה – לא יתבררו כאן.

4. אף שהחליט שלא לתקן את התביעה בדרך של חזרה לסוף התור (קרי: הגשת תביעה חדשה במקום זאת), התובע המשיך לנסות להרחיב את חזית הדיון בכך שביקש, שוב שוב, צווים המופנים כלפי צדדים שלישיים שיאפשרו לו להעלות טענות הנוגעות לנטישת המושכר באמצעות הפעלתו על ידי אחר, ופעם אחר פעם בית המשפט דחה את ניסיונותיו (ראו החלטות מהימים 28.2.2022, 17.5.2022 (התדיינות בנושא זה בדיון), 3.8.2022). בקשה זו היא אפוא ניסיון רביעי (!) להכניס בדלת האחורית טענות שבית המשפט קבע, פעם אחר פעם, שלא יידונו בגדרי הליך זה, וזאת לאחר שהתובע עשה את בחירתו להמשיך בניהול ההליך על סמך העילות הקיימות. המשמעות היא שעילות נוספות שהתובע מבקש לברר כעת לא יתבררו בהליך זה, וככל שהתובע יבקש לבררן בהליך מאוחר, יהיה עליו לשכנע שלא יכול היה, בשקידה סבירה וראויה, לכלול אותן בהליך זה בדרך של מחיקת התובענה והגשת תביעה חדשה במקומה שתכלול את אותן טענות (למעשה, חזרה לסוף התור). אם וככל שהתובע יבחר לעשות כן (קרי: להגיש תובענה נוספת), הרי שמבלי לקבוע מסמרות ולכאורה בלבד, נראה כי תעמוד בפניו משוכה לא נמוכה לאחר שניתנה לו אפשרות לתקן את התביעה הזו בדרך של הגשתה מחדש, הוא בחר שלא לעשות כן, וקם ספק לא מבוטל בשאלה אם יש הצדקה לנהל הליך נוסף בטענות שהמבקש יכול היה להעלות בתביעה חדשה שניתנה לו אפשרות להגישה, והוא בחר שלא לעשות כן. מאחר שהדבר אינו נדרש להכרעה, איני מביע עמדה נחרצת או קובע מסמרות מעבר לאמור.

5. כך או אחרת, אין מקום לדון בטענות שהתובע מעוניין להעלות לאחר שהליך ההוכחות הסתיים, וחזית המחלוקת שהועלתה בכתב התביעה התבררה עד תום. לכל היותר (וכאמור, ספק אם כך הוא, אם כי איני מכריע בכך), יוכל התובע לנסות להעלות את הטענות בהליך חדש שיגיש, ככל שיהיה בכך צורך לאחר פסק הדין בתביעה זו (ואיני מביע עמדה לגבי הליך זה).

6. התוצאה היא שיש לדחות את הבקשה. מאחר שמדובר למעשה בניסיון רביעי להרחיב חזית ולכלול דיון בעניינים אשר נקבע שלא יידונו כאן, ומשלא התבקשה תשובה, יש מקום לחייב בהוצאות לאוצר המדינה. מאחר שכבר חייבתי את התובע היום בהוצאות לאוצר המדינה בסך של 2,000 ש"ח בעניין אחר (אך קשור), אסתפק בסכום מתון של 2,000 ש"ח נוספים.

המזכירות תמציא לצדדים.

ניתנה היום, כ"ז בחשוון התשפ"ג, 21 בנובמבר 2022, בהעדר הצדדים.