התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעות. הסעד המבוקש הינו: חיוב הנתבעות בהמצאת צמיד כושר תקין או לחילופין סך של 700 ש"ח מחירו של צמיד "אמין וזול".

ביום 18.5.21 הגיש התובע בקשה לפסק דין בהיעדר הגנה כנגד הנתבעת 2. התביעה כנגד הנתבעת 1 נמחקה בהוראת התובע.

ביום 30.5.21 ניתן פסק דין בהיעדר הגנה כנגד הנתבעת 2. במסגרת פסק הדין נאמר בהתאם לניסוח התובע: "נתבעת 2 תצא ידי חובתה זו אם תשלם לתובע תוך 60 יום סך של 700 ש"ח. "

הנתבעת 2 הגישה בקשה לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה. התובע התנגד, אך התקבלה החלטה ביום 6.8.21, לפיה פסק הדין יבוטל באם הנתבעת 2 תשלם לתובע הוצאות בסך של 750 ₪. ביום 30.11.21 התקבלה בקשה מנתבעת 2 למתן אורכה. כיוון שההסבר שנתנה הנתבעת 2 לא היה ברור הורה בית משפט זה לנתבעת להבהיר את דבריה.

לבקשת הבהרה של בימ"ש, טענה נתבעת 2 ביום 31.12.21 כי ביצעה העברה בנקאית לחשבון התובע וזאת בנוסף לכספים שגבה ממנה במסגרת תיק ההוצאה לפועל שנפתח. לאור זאת הוחלט על ידי, כי כיוון שסכום ההוצאות שולם, יחודש הדיון בתיק.

ביום 31.12.21 הגיש התובע לבטל את ההחלטה שניתנה ביום 31.12.21 לחדש את ההליכים בתיק. הבהיר התובע, כי סכום ההוצאות לא שולם. וכן הבהיר כי הסכום לא שולם במסגרת 20 הימים שהוקצו לכך. אם כי, במסגרת סעיף 11 לבקשה לביטול החלטה נאמר על ידי הנתבע שהינו עורך דין, כי הנתבעת שילמה את "הסכומים היו נקובים באזהרה", סכום אגרה, סך של 700 ש"ח.

לבקשת תגובה, צירפה הנתבעת אישור לפיו שילמה ביום 14.11.21 סך של 750 ש"ח לתובע.

הנתבעת הגישה כתב הגנה לתיק ביום 11.1.22 . התובע ביקש להשהות את קבלתו בטענה שהוא ביקש לבטל את ההחלטה מיום 31.12.21 שהורתה לחדש את ההליכים בתיק.

ביום 14.1.22 הודיע התובע כי "מעולם לא קיבל את סכום ההוצאות שפסק בימ"ש".

לאור הכרזת התובע כי לא קיבל את סכום ההוצאות הוריתי לקבוע דיון בתיק ביום 16.1.22.

לאחר קביעת דיון, ביום 23.1.22 נתן התובע את ההסבר הבא: במסגרת פסק דין בהיעדר הגנה נאמר כי "הנתבעת 2 תצא ידי חובתה זו אם תשלם לתובע תוך 60 יום סך של 700 ₪". כשלושה שבועות לאחר תום המועד לביצוע התשלום הוגש פסק הדין לביצוע. לטענתו של התובע מאחר ולתשלומים לא נלווה מכתב כלשהו "פעלתי לפי סעיף 50 לחוק החוזים ...וגם מאחר שזו נראתה לי מטרתו לאור צמידות הזמנים – ועוד מאחר שהמועד לתשלום ההוצאות בסך 750 ₪ חלף עבר למעלה מ-70 יום קודם לכן וזקפתי את הסכום ע"פ החוב בסך 700 ₪ תמורת צמיד הכושר בתוספת הפרשי הצמדה". משכך הגיש בקשה לסגור את תיק ההוצל"פ.

לדיון שנקבע, התייצב התובע ולא התייצבה הנתבעת 2 כיוון שלא זומנה.

במסגרת הדיון סירב התובע למשוך את תביעתו, למרות הכרזתו כי גבה את סכום התביעה.

יודגש כי הדיון בתיק זומן, לאור חוסר הבהירות בתיק וגם, כיוון שלא היה ברור לבית המשפט מהו הסכום שנגבה על ידי התובע ולצורך מה שימש הסכום שנגבה. יודגש כי הכרזת התובע לפיה ביום 14.1.22 הודיע, כי "מעולם לא קיבל את סכום ההוצאות שפסק בימ"ש", גרמו למצב של בלבול באשר לסכום שנגבה ולאיזה מטרה יועד.

בהינתן הסבריי התובע לפיהם: " מאחר שהמועד לתשלום ההוצאות בסך 750 ₪ חלף עבר למעלה מ-70 יום קודם לכן וזקפתי את הסכום ע"פ החוב בסך 700 ₪ תמורת צמיד הכושר בתוספת הפרשי הצמדה ", וגם כיוון שהנתבעת צירפה אישור לפיו שילמה ביום 14.11.21 סך של 750 ש"ח לתובע והתובע נטל סכום זה, אני מורה כי הדיון בתיק יחודש.

כתב ההגנה שהוגש לתיק לא הוגש בהתאם לתקנות החדשות 2018, ועל כן אני מורה לנתבעת 2 להגיש כתב הגנה מתוקן בהתאם לתקנות וזאת עד ליום 5.3.22.

בהינתן שהנתבעת לא התייצבה לדיון, אני נמנע מהטלת הוצאות הדיון על התובע. בהתאם אני דוחה את תביעתו של התובע, כי בית משפט זה יטיל הוצאות כנגד המדינה בשל אי זימון הנתבעת.

ניתן היום, ה' אדר א' תשפ"ב, 06 פברואר 2022, בהעדר הצדדים.