ערעור על פסק דין בית משפט השלום בחיפה (הש' ג'אדה בסול) מיום 24.7.22 בתביעה בסדר דין מהיר שהגיש המערער כנגד המשיבה, בטענה לאכיפת הסכם מכר. המערער טען שרכש מהמשיבה צמיד כושר אך המכשיר לא סיפק נתונים מדויקים על הדופק, כאשר מדובר במדידה חשובה למצבו הבריאותי של המערער. נטען, שהמשיבה סירבה לתקן את הצמיד כך שיביא להצגת קריאות דופק מדויקות, או למסור לידיו צמיד כושר שיפעל בהתאם למבוקש. המערער טען בפני בית המשפט קמא שלא ייתכן שצמיד כושר יתן נתונים מוטעים בשיעור של עד 50% מהדופק האמיתי, ומאחר שהנתבעת התחייבה לספק לו מוצר האמור למדוד את הדופק בצורה סבירה בטווח טעות של עד 10% חלה עליה חובה לספק לו מוצר בהתאם למובטח. הצמיד נמסר לבדיקה על ידי המשיבה אך לא חל שיפור בביצועים. המשיבה הסכימה לבטל את העיסקה אך המערער סירב לכך ודרש צמיד כושר המסוגל לבצע את מדידת הדופק כמו מכשיר מתוצרת אחרת שעלותו גבוהה יותר. הצמיד נרכש תמורת 165 ₪. המשיבה טענה בפני בית המשפט קמא שמדובר בצמיד תקין המשמש כצמיד ספורט של קופת חולים כללית, ולמרות שנמצא שהמכשיר תקין סופק לו צמיד כושר חדש. כאמור, המשיבה הסכימה לבטל את העיסקה ואף הציעה למערער פיצוי כספי, אך הוא עמד על פיצוי גבוה ופסיקת שכר טרחת עורך דין.

בית המשפט קמא קבע שמשמעות עתירתו של המערער היא קבלת מוצר אחר מזה שנרכש על ידו, שאין חולק שעלותו גבוהה פי כמה מעלות המוצר שרכש, ואין עסקינן בתביעה לאכיפת הסכם מכר אלא לקבלת מוצר אחר. אם המוצר אינו משביע את רצונו של המערער הסעד המתאים הוא ביטול העיסקה ולא חיוב המשיבה בהספקת מוצר אחר יקר יותר. אין לסעד המבוקש על ידי המערער כל בסיס בחוק. על כן, קבע בית המשפט קמא שסכום ההוצאות ששולם על ידי המשיבה במסגרת בקשה לביטול פסק הדין (750 ₪) הוא אף פיצוי על אי ההתאמה הנטענת, ואין צו אחר להוצאות.

המערער הגיש הודעת ערעור שבה טען שהרקע העובדתי פורט והוסבר בהחלטתו של השופט העמית יגאל גריל בבר"ע 40500-02-22. לטענתו לא עתר לחייב את המשיבה לספק לו צמיד כושר שעלותו פי שלושה או ארבעה מעלות צמיד הכושר, אלא רשם בכתב תביעתו שאם ישולם לו סך 700 ₪ שהוא עלות צמיד כושר שעל נתוניו יוכל לסמוך, יראה בכך קיום מלא של החיוב לספק לו צמיד כושר בהתאם לייעודו. לטענתו, לא התנגד לקבל מהמשיבה צמיד כושר ראוי לשמו גם בעלות פחותה, ובלבד שיספק את הפונקציות שהוא אמור לספק ברמת דיוק סבירה. המערער טען שבית המשפט קמא שגה בקובעו שהסעד המתאים הוא ביטול עיסקה, שכן בית המשפט אינו אמור לברור לתובע איזה תביעה להגיש. הסעד של אכיפה הוא הסעד הראשוני בדיני חוזים, וכאשר נמכר לו צמיד כושר המספק נתונים שגויים בצורה קיצונית ומזעזעת, לא רק שיש כאן אי התאמה, אלא המערער זכאי לדרוש שיסופק לו מה שהתיימרה המשיבה למכור לו. המערער טען שהוא זכאי לאכיפת ההסכם בשל הפרת חוזה המכר, ולא ניתנה על ידי בית המשפט הנמקה לקביעותיו, שנבעו משגיאתו כאילו דרש חיוב המשיבה בהספקת מוצר אחר יקר יותר. נתוני המערער על המדידות הבלתי סבירות מצמיד הכושר לא נסתרו, והיה על בית המשפט לקבל את התביעה. בנוסף, היה על בית המשפט לחייב את המשיבה בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.

המשיבה חזרה על טענתה שהצמיד תקין לחלוטין, ואף הוחלף בצמיד חדש. לאחר מכן הוצע לו לבטל את הרכישה ולהשיב לו את כספו, אך המערער דרש מהמשיבה שעון ספורט של חברה אחרת שעלותו פי עשרה ממה ששילם. לטענתה, פעלה לפי חוק הגנת הצרכן ואין פגם בשירות שקיבל המערער. לא סביר שאדם ירכוש רכב סיני זול ואז יבקש שיחליפו אותו למרצדס כי הרכב לא מספיק טוב, או מד המרחק לא מדויק. מדובר בצמיד ספורט של חברת שיומי המשמשת אלפי משתמשי כללית אקטיב. על כן ביקשה המשיבה להסתפק בהוצאות בסך 750 ₪ ששילמה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר.

לפי תקנה 138 ניתן פסק הדין על פי טענות הצדדים.

אני דוחה את טענת המערער כאילו לא עתר בכתב תביעתו לחייב את המשיבה לספק לו צמיד כושר אלא רשם בכתב תביעתו שאם ישולם לו סך 700 ₪ שהוא עלות צמיד כושר שעליו יוכל לסמוך יראה בכך קיום מלא של החובה לספק לו צמיד כושר מתאים. כאמור בכתב התביעה, הסעד המבוקש הוא "חיוב הנתבעות בהמצאת צמיד כושר תקין ומתאים לייעודו". הסכום של 700 ₪ הופיע כהערכת שווי של אותו צמיד כושר תקין, שאינו הצמיד שרכש המערער תמורת 165 ש"ח.

המערער טען את טענותיו לפי סעד האכיפה בחוק החוזים [תרופות בשל הפרת חוזה]. מדובר בעיסקת מכר שלפי סעיף 4 לחוק המכר, תשכ"ח-1968, יחול עליה חוק המכר. טענות המערער הן טענות לאי התאמה כאמור בסעיף 11 לחוק המכר בטענה שאין במוצר האיכות או התכונות הדרושות לשימושו הרגיל או המסחרי של המוצר. על פי סעיף 28 לחוק המכר, אם הפר המוכר את חיוביו על פי סעיף 11 ולא תיקן ואין הקונה רוצה לתבוע את ביצוע החוזה או לחזור בו ממנו, זכאי הוא לנכות מן המחיר את הסכום שבו פחת שווי הממכר עקב אי ההתאמה לעומת שוויו לפי החוזה. במקרה שלפנינו, תבע הקונה את ביצוע החוזה. ואולם, תביעתו של המערער לביצוע החוזה, או אכיפה כפי שהוא טען, אינה למעשה לביצוע החוזה אלא לביצוע של חוזה אחר – הספקת שעון אחר תקין ומתאים לייעודו.

המערער טען שצמיד הכושר אינו תקין לפי קריאות שביצע בעצמו. המשיבה טענה שהצמיד תקין לפי בדיקה שביצעה. בית המשפט קמא לא הכריע בשאלה עובדתית זו, אלא עסק בשאלה אם תביעתו של המערער לכפות על המשיבה למסור לו או לממן לו צמיד אחר, יקר יותר שיספק את רצונו היא התביעה הנכונה. משכך, בהיעדר קביעה שצמיד הכושר אינו תקין, לא נקבעה כלל אי התאמה ולא נקבע כלל שהמשיבה הפרה את החוזה בין הצדדים.

אני דוחה את טענתו של המערער לפיה בית המשפט לא היה צריך לקבוע איזה תביעה עליו להגיש. בית המשפט היה צריך לקבוע איזה סעד מתאים לעובדות שטוען להן התובע, ואם הסעד המתאים דומה לסעד שהתבקש, היה עליו לפסוק את הסעד שהתבקש. אכן, צודק בית המשפט בקביעתו שאפילו אם צדק המערער בטענתו שהצמיד אינו תקין, אין הוא זכאי לקבלת צמיד יקר יותר של חברה אחרת, ומשלא תבע את ביטול העיסקה או פיצוי, דין תביעתו להידחות. זאת, משום שעל פי שיקול דעתו של בית המשפט, ובהתאמה לסעיף 3(4) לחוק החוזים [תרופות בשל הפרת חוזה], אכיפה של חוזה להספקת מוצר על ידי חיוב בהספקת מוצר אחר, היקר פי ארבעה ויותר מהמוצר שנרכש, אינה צודקת בנסיבות העניין. אכיפה צודקת על פי חלוקת הסיכונים בין ספקים ללקוחות היא אכיפה בשווי דומה לשווי המוצר שנרכש, המגלם את ערכו על פי תכונותיו. אמנם בית המשפט קמא לא ציין את סעיף 3(4) לחוק החוזים, אך זאת משום שמדובר בתובענה בסדר דין מהיר שניתן לתת בה פסק דין מקוצר.

לפיכך, דין התביעה של המערער היה להידחות. למרות שהמערער לא תבע זאת, סבר בית המשפט קמא שיש לפצותו בסכום כלשהו, והיפנה לסכום שקיבל כתנאי לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר. מכיוון שהמערער לא תבע פיצוי אלא אכיפה, לא היה מקום לפצותו בתביעה זו.

מכיוון שדין התביעה של המערער היה להידחות, כמובן שאין הוא זכאי להוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.

על פי כל האמור, אני דוחה את הערעור ומבטל את הדיון שנועד לערעור. המערער ישלם למשיבה הוצאות משפט בסך 1,000 ₪. המזכירות תעביר למשיבה סכום זה מתוך הערובה שהופקדה ותחזיר את היתרה למערער.

ניתן היום, י"א תשרי תשפ"ג, 06 אוקטובר 2022, בהעדר הצדדים.