1. בפניי בקשה לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט (להלן: "הפקודה").
2. בקשה זו הינה חוליה נוספת בשרשרת ארוכה של התדיינויות משפטיות בין הצדדים, שבליבן סכסוך בנוגע לחלקים שונים שהוצאו מן הרכוש המשותף והוצמדו לדירתם של המבקשים בבניין מגורים ברחוב הבנים 6 בעפולה (להלן: "הבניין").

תמצית הרקע העובדתי

1. ביום 9.1.2011 ניתן בידי כבוד השופטת שאדן נאשף-אבו אחמד תוקף של פסק דין לפסיקתא שהוגשה בידי המבקשים (להלן: "פסק הדין הראשון"). בהתאם לפסק הדין האמור חויבו המשיבים להימנע מלהפריע בכל דרך לשימוש המלא והבלעדי של המבקשים בחלקים המוצמדים, ובתוך כך גם להימנע מלאחסן בהם מטלטלין מכל סוג. בנוסף, חויבו המשיבים להימנע מלהיכנס אל השטחים המוצמדים, לעבור בהם או למנוע את גישתם של המבקשים אליהם ושימוש חופשי ומלא בהם.
2. פסק הדין הראשון בוטל ביחס למשיבים מס' 3, 11-12 ו-17-18. בנוסף, בהחלטה מיום 22.2.2012 הורה בית המשפט, על יסוד הסכמת המבקשים, על ביטול כל ההליכים נגד משיב מס' 19, מר ניר מורד, בהיותו נתון בהליכי פש"ר.
3. ביום 9.8.2017, בתום הליך שמיעת ראיות, ניתן בידי כבוד השופטת שאדן נאשף-אבו אחמד פסק דין נוסף במסגרתו הורה בית המשפט למשיבים מס' 3, 12-11 ו-18-17, בין היתר, לסלק בתוך 30 יום את דודי השמש וכל יתר המתקנים שהניחו על הגג וכן להימנע מחסימת הכניסה דרך שביל הגישה עד להכרעה בתביעה אחרת שהגישו הנתבעים בטענה לזיקת הנאה. כמו כן, ציווה בית המשפט על משיבים 11-12 להימנע מכל הפרעה למבקשים בשימוש במחסנים שבבעלותם (להלן: "פסק הדין השני").

עיקר טענות המבקשים

1. לטענת המבקשים, המשיבים אינם מקיימים את הוראותיהם של פסקי הדין שניתנו נגדם לאורך השנים ובכלל זה גם שני פסקי הדין שניתנו בידי כבוד השופטת שאדן נאשף-אבו אחמד בתיק זה. המשיבים עושים שימוש במחסנים לאחסון חפצים שונים, הניחו דודי שמש, מזגנים ואנטנות על הגג וממשיכים להחנות את רכביהם על שביל הגישה. המבקשים מציינים כי פנו להליכי הוצאה לפועל במסגרתם בוצע פינוי של החלקים המוצמדים בליווי שוטרים, בשל אלימות מצד המשיבים, וכי לאחר הפינוי המשיבים הרסו חלק מהמחסנים וחסמו את הכניסה אליהם, והמצב חזר לקדמותו.
2. בהתאמה, בבקשה שבפניי עותרים המבקשים לאכוף על המשיבים, בקנס או במאסר, למלא אחר הוראות פסקי הדין האמורים.

עיקר טענות המשיבים

1. בתגובה מטעם משיבים מס' 18-17, יעקב ומרים בניטו, נטען כי אין להיזקק להליכי הפקודה מקום בו ישנן חלופות אחרות לביצוע החלטה שיפוטית, וכי היה על המבקשים לפנות להליכי הוצאה לפועל בבקשה לאכוף את פסקי הדין. בנוסף, משיבים אלה טוענים כי הם אינם עושים שימוש באיזה מהמחסנים השייכים למבקשים, כפי שאף נקבע בידי כבוד השופטת שאדן נאשף-אבו אחמד בפסק הדין השני. עוד הם טוענים כי חרף התביעה למתן זיקת הנאה אותה הגישו ואשר טרם הוכרעה, הם פעלו להסרת דודי השמש מהגג בהתאם להחלטת בית המשפט ותמכו את טענתם בתמונות.
2. מטעם משיבה מס' 12, גב' רוזליה שמוקר, נטען ביום 31.10.2017 כי משיב מס' 11, מר קורט שמוקר, נפטר וכי דרושה לה ארכה בת שבועיים על מנת להגיש תגובה, אולם עד למתן החלטה זו לא הוגש אף מסמך נוסף מטעמה.
3. לטענת משיבים מס' 13 ו-14, דמיטרי ואירנה חורגין, הם מכרו את דירתם בבניין לפני מספר שנים כך שהבקשה נגדם מתייתרת.
4. משיבה מס' 6, גב' יקטרינה פוגוסיאן, טוענת כי אף שהיא ממשיכה להתגורר בבניין, היא מעולם לא פלשה לאף מחסן ולא הפרה איזו מהוראות פסקי הדין, כך שגם נגדה לא היה טעם ענייני בהגשת הבקשה.
5. בתגובה מטעם משיבים מס' 19, 24 ו-25, ניר, שושנה והרצל מורד, נטען כי בהתאם להחלטתו של בית המשפט מיום 22.2.2012 בוטלו כל ההליכים נגד משיב מס' 19 נוכח הסכמת המבקשים למחוק את התביעה נגדו. הגשת הבקשה דנן נגדו מקורה בטעות טכנית ובהתאמה, הוא מבקש להורות על מחיקתו מההליך. כן נטען כי משיב מס' 25 הרצל מורד נפטר בשנת 2016 וכי הוא ומשיבה מס' 24 לא התגוררו בבניין בתקופה הרלבנטית ועל כן, מבוקש למחוק מהבקשה גם אותם.
6. בתשובה לתגובה מטעם משיבים מס' 18-17 טוענים המבקשים כי התמונה שצורפה לתגובה ובה מצולם דוד תלוי על קיר, לא צולמה בדירתם של המשיבים והיא מזויפת. בנוסף, טוענים המבקשים כי צילום של הגג מיום 28.8.2017 (נספח ג' לבקשה) מלמד כי אף דוד לא פורק מהגג.
7. בנוסף, הגישו המבקשים בקשה למתן הוראות במסגרתה הם ביקשו – על מנת לוודא שעבודות הפירוק יבוצעו תוך שמירה על כללי בטיחות – להורות למשיבים לבצע את כל העבודות באמצעות אנשי מקצוע מוסמכים ולהציג אישורים מתאימים. כמו כן, הם מבקשים להורות לוועד הבית לאטום מחדש את גג הבניין בתום ביצוע העבודות וליתן אחריות לעבודות האיטום.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט להידחות. להלן אנמק את מסקנתי.
2. הליך לפי פקודת ביזיון בית משפט נועד ליצור מערכת תמריצים שתביא לאכיפתו של צו שיפוטי והוא נחשב הליך אכיפה קיצוני, מאחר שהסנקציה הקבועה לצידו, קנס או מאסר, עשויה להיות קשה ופוגענית. על כן, מקובל לראות בו הליך שיורי שהשימוש בו ייעשה לאחר שמוצו הליכים חלופיים שפגיעתם במפר פחותה [ראו רע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט, פד"י נט(4) 49 (2004) (להלן - "פרשת שרבט")]. כבוד השופטת ע' ארבל הדגישה בפרשת שרבט, בעמ' 59, כי "קיימות דרכים אחדות לאכוף פסקי דין וצווים של בית המשפט, ואת אלו ניתן לחלק לשתי קבוצות עיקריות: דרכי אכיפה ישירות, כאשר השכיחה בהן היא ביצוע פסק הדין לפי חוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 באמצעות המוציא לפועל; דרכי אכיפה עקיפות, על דרך של נקיטת פעולות המיועדות לאלץ את החייב בדין לכבד את פסק הדין...".
3. עוד צוין בפרשת שרבט כי עקרון מרכזי בהחלטה אם להפעיל את מנגנון האכיפה בהתאם לפקודת ביזיון בית משפט אם לאו הינו כי יש לאכוף צו שיפוטי באמצעי הכפייה החמור פחות מבין אלה העומדים לרשות המבקש. בעניין זה נפסק שם, בעמ' 61, כי "אין ליתן צו על פי סעיף 6 לפקודת הביזיון אם יש דרך חלופית לאכיפה. עיקרון זה כונה על ידי השופטת שטרסברג-כהן 'עקרון הדרך החמורה פחות'...". בהקשר זה התאימה כבוד השופטת ארבל, בעמ' 64, כי "הכלל שלפיו אין להיזקק להליכי ביזיון כאשר קיימת דרך אחרת לביצוע ההוראה השיפוטית, משמעו כי כאשר קיימת אפשרות בחירה בין כמה דרכים חלופיות לאכיפתה של הוראת בית המשפט, יש לנסות קודם את הדרך הקשה פחות לחייב, ורק אם יתברר כי דרך זו אינה יעילה להשגת המטרה, יהיה ניתן להיעזר בדרך המכבידה עמו יותר".
4. לענייננו, מתווים סעיפים 64(א) ו - 66 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (להלן - "חוק ההוצאה לפועל") דרך לאכיפת ביצוע פסק דין של פינוי: "ניתן פסק דין לפינוי מקרקעין, לרבות סילוק יד, ולא מילא החייב אחרי פסק הדין בתוך התקופה שנקבעה באזהרה... יקבע רשם ההוצאה לפועל מועד לפינוי...; לא פונו המקרקעין עד המועד שנקבע, ייכנס מנהל לשכת ההוצאה לפועל למקרקעין האמורים, יפנה אותם וימסרם למי שזכאי לקבלם לפי פסק הדין".
5. במקרה של שיבת החייב לנכס לאחר הפינוי נדרש הזוכה להגיש בקשה חוזרת לפינוי בהתאם להוראת סעיף 66 לחוק ההוצאה לפועל, לפיו מקום בו "הושלמה פעולת פינוי לפי סעיף 64, והחייב או אדם אחר מטעמו חזר ותפש שלא כדין את המקרקעין שפונו, יחזור מנהל לשכת ההוצאה לפועל, לפי בקשתו של הזוכה, ויפנה את המקרקעין לשם ביצועו של פסק הדין...".
6. כאמור, טוענים המבקשים, בסעיף 4 לבקשה, כי נפתח תיק בהוצאה לפועל בתל אביב וכי בוצע פינוי בחסות המשטרה, אולם הם מוסיפים וטוענים כי לאחר הפינוי חזר המצב לקדמותו (סעיף 5). המבקשים אינם מרבים בפרטים בעניין זה ובפרט לא הוסבר ולא הוכח מהן הפעולות שנקטו במסגרת הליכים אלה ובאילו מועדים, ואם מיצו המבקשים את זכויותיהם באפיק זה, וזאת, בין היתר, בשים לב לעובדה שפסק הדין השני ניתן רק לאחרונה, ביום 9.8.2017.
7. בשים לה לקיומה של חלופה אחרת ופחות חמורה לביצוע פסק הדין, הרי שאין לנקוט בהליך של ביזיון ויש להורות על דחיית הבקשה.
8. כמו כן ובבחינת למעלה מן הצורך בעת הזו, יצוין כי אף על פי שבתיק זה צדדים רבים, טענותיהם של המבקשים נטענו באופן כללי וגורף, מבלי שהם מבהירים באיזה אופן מפר כל אחד מהמשיבים את פסקי דין האמורים. כך ובתגובה טוענת משיבה מס' 6 כי אינה מפרה כלל את פסק הדין.
9. חלק מהמשיבים כפי שצויין לעיל אינם מתגוררים עוד בדירתם לאחר שנמכרה (משיבה 25 ו- משיבים 13 ו- 14 ) וביחס למשיב 11 ומשיב 24 נטען כי הם נפטרו.
10. כאמור, הליך הביזיון צופה פני עתיד ומטרתו אינה עונשית אלא להביא לביצוע פסק הדין. כעולה מהאמור לעיל , דהיינו פטירת חלק מהמשיבים, מעבר חלקם האחר לדירות האחרות, הרי שאין הליך הביזיון רלבנטי לגביהם וגם מסיבה זו יש לדחות את הבקשה נגד אותם משיבים.
11. לגבי משיב מס' 19 ההליכים נגדו עוכבו עוד בשנת 2012 . גם מסיבה זו יש לדחות את הבקשה נגדו.

סוף דבר

1. כאמור לעיל – הבקשה נדחית.
2. המבקשים ישלמו הוצאות הבקשה בסך של 600 ₪ לכל אחד ממשיבים שהתגוננו (לכל קבוצה 500 ₪ ): למשיבים 12,17,18 , למשיבים 6,13,14 , למשיבה 6, וכן משיבים 19,24,25.

ניתנה היום, י"ב ניסן תשע"ח, 28 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.