1. לפניי מונחת בקשת הנתבעים 3,11,12,17 ו-18 (להלן: "המבקשים") לתיקון כתב ההגנה ובמסגרתה עותרים הם להוספת "טיעונים משפטיים".

רקע

1. הבקשה שבפניי הוגשה במסגרת הליך של סילוק יד ובו היו 26 נתבעים, שלגבי חלק מהם ניתנו זה מכבר פסקי דין וחלק אחר הגישו כתבי הגנה מטעמם.
2. בהחלטה מיום 08.09.13 ניתנה למבקשים רשות להגיש בקשה לתיקון כתב ההגנה מטעמם. ואולם, המבקשים לא עתרו לתיקון כתב ההגנה במועד שנקבע במסגרת ההחלטה האמורה ותחת זאת בחרו לעשות דין לעצמם ולהגיש כתב הגנה מתוקן ישירות לתיק מבלי ליטול רשות לכך.
3. בהמשך, נעתרתי לבקשת התובעים למחיקת כתב ההגנה המתוקן שהוגש כאמור ללא נטילת רשות בית המשפט, תוך שאפשרתי למבקשים להגיש בקשה לתיקון כתב הגנה בהתאם להוראות הדין.
4. על רקע זה הוגשה הבקשה בה עסקינן ולה הגיבו התובעים (להלן: "המשיבים") ומשכך הגיעה העת להכריע בה.

טענות המבקשים

1. המבקשים טוענים, כי תיקון כתב ההגנה נועד לייעול הדיון, ועיקר התיקון הוא בהוספת "טיעונים משפטיים ועשיית סדר בלהט הפרטים" בכדי להעמיד את בית המשפט על אדני המחלוקת הניטשת בין הצדדים.
2. עוד טוענים המבקשים, כי אין בתיקון המבוקש כדי לעכב את הדיון, הואיל והתיקון המבוקש אינו כולל הוספת טענות עובדתיות לכתב ההגנה המקורי.
3. לטענת המבקשים, לבקשה דנן לא צורף תצהיר הואיל וזו נסמכת על טיעונים משפטיים ועל כתבי בי-דין שכבר מונחים בפני בית המשפט.

טענות המשיבים:

1. המשיבים מתנגדים לבקשה וטוענים, כי הבקשה מתעלמת מהעניין הבסיסי ביותר והינו מהות התיקון המבוקש.
2. לטענתם, השוואה בין כתב ההגנה המקורי הקיים בתיק לבין כתב ההגנה המתוקן שהמבקשים אפילו לא טרחו לצרף לבקשתם, מעלה כי יש שינוי מהותי בחזית הטענות, לרבות הוספת טענות עובדתיות.
3. עוד טוענים המשיבים, כי התנהלות המבקשים בכל הקשור לתיקון המבוקש גרמה לעיכוב הדיון בתיק דנן.
4. לבסוף טוענים המשיבים, כי ככל ובית המשפט רואה לנכון להיעתר לבקשה, עותרים הם לחיוב המבקשים בהוצאות משפט משמעותיות.

דיון והכרעה

1. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני מחליטה לדחות את הבקשה, ולהלן טעמיי לכך.
2. כאמור, המבקשים עותרים לתיקון כתב ההגנה ע"י "הוספתם של טיעונים משפטיים", זאת מבלי לפרט בבקשה מהות התיקון המבוקש ומה הם אותם טיעונים שמבוקשת הוספתם, מבלי לצרף לבקשתם תצהיר לתמיכה באמור בבקשה, ואפילו מבלי לצרף את כתב ההגנה המתוקן לבקשה, זאת מתוך הנחה כי כתב ההגנה המתוקן כבר מונח בפני בית המשפט, והכל תוך התעלמות מוחלטת מהחלטה קודמת שניתנה והמורה על מחיקת כתב ההגנה המתוקן שהוגש כאמור לתיק ביהמ"ש ללא נטילת רשות.
3. כך גם בהתעלם מההתנהלות שלעיל, עיון בכתב ההגנה "המתוקן" מעלה כי המבקשים לא חפצים בהוספת טיעונים או ביצוע שינויים לכתב ההגנה המקורי, אלא הם מגישים בעצם כתב הגנה חדש לגמרי ומשנים את חזית הטיעונים, תוך שהם מתעלמים כליל מכתב ההגנה המקורי הקיים בתיק.
4. בבקשתם המונחת בפניי, כך גם בכתב ההגנה המתוקן שהוגש לתיק לפני שניתנה רשות להגשתו, לא טרחו המבקשים להסביר מהם התיקונים הנדרשים ומה הן הסיבות שבעטיין מתבקש התיקון בשלב זה של הדיון ומדוע התיקון המבוקש לא נכלל בכתב ההגנה המקורי.
5. אכן, צודקים המשיבים בטענה, כי מתקבל הרושם שבקשה זו הוגשה רק על מנת לצאת ידי חובה, זאת על רקע החלטתי שבה הוריתי על מחיקת כתב ההגנה המתוקן, ונתתי למבקשים הזדמנות להגיש בקשה חדשה ומנומקת. אך הפעם, בחרו המבקשים - ומתוך הנחה כי מטרת ההחלטה הקודמת הייתה רק להכפיפם לסדרי הדין- להגיש את הבקשה דנן תוך החסרת התצהיר, שהינו דרישה מהותית לבקשה שבה עסקינן, שבלעדיה לא ניתן לקבל בקשה לתיקון כתבי טענות.

המסגרת הנורמטיבית

1. אמות המידה לתיקון כתב טענות מוסדרות בתקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סד"א") הקובעת כך:

"בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. תיקון של טענה עובדתית או הוספתה, טעונים הגשת תצהיר המאמת את העובדות".

13. בהתאם לאמות מידה אלה, בית המשפט רשאי לתקן בכל עת כתב טענות, כאשר התיקון נועד להביא בפניו את מכלול השאלות שבאמת שנויות במחלוקת בין הצדדים. המגמה הברורה של הפסיקה היא, שיש לנקוט גישה ליבראלית בתיקון כתבי טענות, וככל שהשלב בו מועלית הבקשה הוא מקדמי יותר, כך תגבר הנטייה לאפשר את התיקון (ראו: א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 11, שם בעמ' 349). יחד עם זאת נקבע, כי קיימים שיקולים הקשורים בהתנהלות מבקש התיקון, אשר יכולים להביא לדחיית הבקשה, בעיקר כאשר מדובר בבקשה המועלית בשיהוי, תוך גרימת עוול לצד שכנגד, או כזאת המועלית בחוסר תום לב (ראו: א. גורן שלעיל, שם בעמ' 350).

1. סיכום ממצה להלכות ולגישה של בתי המשפט בסוגיית תיקון כתבי טענות ניתן לראות בפסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 7192/14 דוד צוקר ובניו חברה לבניין ולהשקעות בע"מ נ' דוד צוקר [פורסם בנבו] (01.01.2015):

"עינינו הרואות כי סמכותו של בית המשפט בהתאם לתקנה 92 לתקנות הינה סמכות ששיקול דעת רחב בצידה ושבית המשפט רשאי להפעילה בכל עת במהלך ההליך המשפטי בדרך ובתנאים שייראו לו צודקים, ובלבד שהשתכנע שהתיקון המבוקש נדרש כדי להכריע הכרעה מלאה במחלוקת שבין בעלי הדין. במילים אחרות, בית המשפט לא יתיר שינוי או תיקון בכתבי הטענות אם לא השתכנע שיהיה בתיקון כדי להועיל להכרעה בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין ... בנוסף נקבע לא אחת בפסיקת בית משפט זה כי כל עוד נזקו של הצד שכנגד מתמצה בטרחה הדיונית הנוספת שנגרמה לו עקב התיקון, הרי שתמיד ניתן לפצותו על ידי פסיקת הוצאות לטובתו [ראו: עניין אגמון בעמ' 218 והאסמכתאות המוזכרות שם]. עם זאת, בית משפט זה הדגיש לא אחת כי על אף שתקנה 92 לתקנות קובעת כי ניתן להתיר תיקון "בכל עת", הרי שלא בכל שלב ולא בכל מקרה יתאפשר תיקון כתב התביעה, וכי יש להביא בחשבון בהקשר זה שיקולים של תום לב ושל שיהוי מצד מבקש התיקון. כמו כן נקבע כי אין לאפשר תיקון שעלול לשנות לרעה את הגנתו של הצד שכנגד: "לא תמיד יאפשר בית המשפט תיקון כתב-תביעה. במקרים שבהם נקט המבקש שיהוי רב או נהג בחוסר תום-לב, לא ייעתר בית המשפט לבקשת התיקון. כמו כן לא יאפשר בית המשפט תיקון כתב-תביעה, אם התיקון ימנע מהצד שכנגד הגנה, שהייתה קמה לוֹ לוּ הייתה מוגשת הבקשה מחדש. דוגמה לכך היא טענת התיישנות..." [עניין אגמון בעמ' 219-218 (ההדגשה הוספה – י.ד.). ראו גם: רע"א 2345/98 דנגור נ' ליבנה, פ"ד נב(3) 427 (1998)].

ברוח דומה נקבע כי "אם בית המשפט משתכנע כי בקשה לתיקון כתב טענות מוגשת מטעמים טקטיים או מניפולטיביים, הרי דינה להידחות" [השופט (כתארו אז) א' גרוניס בפסקה 6 בעניין בן ציון (ההדגשה הוספה – י.ד.)].

ובהמשך נאמר כי:

" ..ניתן לסכם ולומר כי שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט בתקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי הינו רחב, וכי הגישה שבה נוקטים בתי המשפט ביחס לבקשות תיקון הינה גישה ליברלית ככלל. עם זאת, כל השיקולים שנמנו לעיל – תום הלב, השיהוי, הפגיעה הפוטנציאלית בהגנתו של הצד שכנגד והשיקול הציבורי-מערכתי – שניתן להגדירם כרכיבים שונים של "המשחק ההוגן" [כדברי השופט א' רובינשטיין בעניין מרקט-פלייס בפסקה ט"ו], תומכים במסקנה כי יש לבחון בקפידה את מועד הגשת הבקשה על פני ציר הזמן של ההליך המשפטי. דהיינו, ככל שבקשת התיקון מוגשת בשלב מאוחר יותר של ההליך, כך נטיית בית המשפט תהיה לדחותה: אין דינה של בקשה המוגשת בשלב מוקדם מאד של ההליך, לאחר הגשת כתבי הטענות המרכזיים אך בטרם התקיימו ישיבות כלשהן לפני בית המשפט, כדינה של בקשה המוגשת לאחר שהסתיים שלב קדם המשפט, על כל הכרוך בו.."

1. שיקולים אלה עדיין עומדים בעינם וניתן לראות שהם צוטטו וקיבלו גיבוי בהחלטות מאוחרת של בית המשפט העליון, כך למשל ברע"א 7070/14 עזבון המנוח מוחמד מוסטפא יוסף אבו ליל ז"ל ואח' נ' עזבון המנוח שריף עומר אלפהום (פורסם בנבו, 14.01.2015), בית המשפט העליון הזדקק לסוגית תיקון כתבי טענות אגב אורחא, ושוב סקר את עיקר השיקולים שיש לשקול במסגרת ההחלטה בבקשה לתיקון כתב טענות.
2. כמו כן, בבחינת בקשת תיקון של כתבי טענות יש לשקול מספר אינטרסים : האינטרס של מבקש התיקון להעלות טענה אמיתית, האינטרס של בעל הדין השני שיריעת המשפט לא תורחב שלא לצורך והאינטרס הציבורי-מערכתי, שבית המשפט מייצגו ביעילות ההליכים. (ראו: "א. גורן שלעיל, שם בעמ' 350, וכן רע"א 3385/08 מרקט-פלייס מערכות נ' טלטל ערוצי תקשוב (פורסם בנבו, 25.9.2008).

מן הכלל אל הפרט

1. יישומם של שלל הכללים והשיקולים שנסקרו לעיל על נסיבות המקרה שלפנינו ועל השתלשלות העניינים בתיק עד כה, מוביל למסקנה כי יש לדחות את הבקשה, לא להתיר הגשת כתב הגנה מתוקן ו/או למחקו ככל שזה קיים בתיק.
2. במקרה דנן התנהלותם של בעלי הדין מבקשי התיקון כפי שפורטה לעיל, רצופה במחדלים דיוניים. בבקשתם, לא הסבירו המבקשים כלל ועיקר מה הסיבה שבעטיה מבקשים הם את התיקון כעת, כאשר שינוי בייצוגם המשפטי של המבקשים בהליך דנן אינו יכול להוות עילה המצדיקה את התיקון המבוקש.
3. למרות הגישה הליברלית שבה נוקטים בתי המשפט בבואם לדון בבקשות לתיקון כתבי טענות, מצאתי לדחות הבקשה דנן. תקנה 92 לתקנות סד"א דורשת בצורה ברורה ושאינה מתפרשת לשני פנים, כי על המבקש לתקן כתב טענותיו לצרף תצהיר אשר יאמת את עובדות הבקשה, וכן את העובדות החדשות בכתב הטענות המתוקן. ואילו בעניינינו, המקשים לא טרחו להסביר בבקשתם מהם השינויים ו/או התוספות הנדרשים לצורך תיקון כתב ההגנה המקורי הקיים בתיק, הסתפקו בהעלאת טענות כלליות וסתמיות, ואף לא טרחו לצרף תצהיר לתמיכה בבקשה, כנדרש בתקנות סד"א, מכיוון שכלל אין עובדות בבקשה שמצריכות תמיכה בתצהיר!
4. בנוסף, לא ברור בענייננו מהו התיקון הנדרש, לא ברור היקפו ולא ברור מהן הטענות המשפטיות שמבוקשת הוספתן ושאינן מופיעות בכתב ההגנה המקורי. נראה, כי מדובר בבקשה למתן היתר בלתי מוגבל לתקן את כתב ההגנה כולו, ובכך ליצור כתב הגנבה חדש לגמרי שאין לו זיקה לכתב ההגנה המקורי. על כן, אין בידי להיעתר לבקשה שכזו, מקום שלא ברור כלל מהו התיקון הנדרש ומקום שהעובדות החדשות שיופיעו בכתב ההגנה המתוקן לא ברורות לבית המשפט ולצד שכנגד ולא אומתו כאמור בתצהיר, כמצוות התקנות.
5. מתן אפשרות לתיקון כללי מעין זה יוביל להגשת כתב הגנה חדש לגמרי. מה גם, שתיקון כגון דא משנה באופן מהותי את חזית המחלוקת בין הצדדים, דבר שמחזיר את התיק לנקודת ההתחלה, מקום שעסקינן בהליך שבו התנהלו מספר דיונים מקדמיים, וכרגע אנו נמצאים בשלב של טרום שמיעת ראיות.
6. מעבר לאמור אוסיף, כי התנהלות המבקשים והשיהוי הניכר בעיתוי הגשת הבקשה גרמו לסחבת בתיק ולעיכוב בירורו.
7. איזון בין אינטרס המבקשים להביא טענות משפטיות, אל מול אינטרס המשיבים שיריעת המשפט לא תורחב שלא לצורך, בנוסף לאינטרס של בית המשפט לייעל את ההליך ולקדמו, כל השיקולים הללו תומכים במסקנה אליה הגעתי בדבר דחיית הבקשה.
8. על המבקשים היה להקדים ולהגיש בקשה מנומקת ומפורטת המלווה בתצהיר כבר בשלב מוקדם של ההליך, כאשר נודע להם שיש צורך בתיקון כתב הגנה, או למצער, במועד בו החליפו ייצוג ושיחררו את ב"כ הקודם. כאמור, הזדמנות זו הוחמצה ע"י המבקשים, אך בית המשפט נתן לאחרונים הזדמנות נוספת להגיש בקשה לתיקון כתב הגנתם, בקשה אשר בוששה להגיע כדין, וכיום אין לתת יד לתיקון כללי שעלול לגרום לעיכוב בבירור התובענה ולהרחיב את חזית המחלוקת בין הצדדים שלא לצורך.

סוף דבר

1. לאור כל המקובץ לעיל, אני דוחה את הבקשה לתיקון כתב ההגנה ומורה על מחיקת כתב ההגנה "המתוקן" שהוגש לתיק.
2. אני מחייבת את המבקשים בהוצאות בקשה זו בסך של 2,500 ₪.
3. אני מורה לצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית:

התובעים עד ליום 05.09.16 ;

הנתבעים עד ולא יאוחר מיום 10.10.16.

1. אני קובעת דיון הוכחות ליום 25.10.16 שעה 12:30.
2. המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים ותזמנם כדין.

ניתנה היום, כ"ט תמוז תשע"ו, 04 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.