בפניי בקשת הנתבעים 3, 17 ו- 18 (להלן: "המבקשים") לביטול פסק דין שניטל כנגדם בתיק דנן במעמד צד אחד ביום 09.01.11.

ברקע לבקשה עומדת תביעה לסילוק ידם של הנתבעים מ- 8 מחסנים והמבואה ביניהם שבבעלות התובעים והמצויים בקומת הקרקע של בניין מגורים בו מתגוררים בעלי הדין.

בדיון שהתקיים ביום 15.09.10 הוריתי לנתבעים להגיש הודעה אודות המשך ההליכים בתיק עד ליום 15.10.2010. עוד קבעתי, כי העדר הודעה תיחשב כהסכמה למתן פסק דין המקבל את התביעה.

משלא הוגשה כל הודעה מטעם הנתבעים במועד שנקבע לכך, עתרו התובעים בבקשה למתן פסק דין וקבלת התביעה, וכך הוריתי ביום 09.01.2011.

בנימוקי הבקשה, נטען כי כתב התביעה מעולם לא הומצא למבקשים, ולכן לא היה מקום ליתן כנגדם פסק דין ויש להורות על ביטולו מחמת שיקולי צדק. עוד נטען, כי בא-כוחם הקודם התרשל בטיפול בעניינם. המבקשים חתמו בפניו על ייפוי כוח על מנת שייצגם ויטפל בתיק, אך הוא לא עשה כן.

התובעים (להלן: "המשיבים") מתנגדים לבקשה. ביחס לטעם הראשון בדבר אי המצאת כתב התביעה, טוען ב"כ המשיבים כי הוא בעצמו ביצע ביום 16.02.09 מסירה כדין של כתב התביעה לידי המבקשים. עוד נטען, כי קיימת סתירה פנימית בבקשה, שכן מחד טוענים המבקשים כי מעולם לא הומצא להם כתב התביעה, ובאותה נשימה הם טוענים כי פנו אל ב"כ הקודם על מנת לייצגם בתיק זה, באופן המלמד כי הם ידעו אודות ההליך שהתנהל כנגדם.

באשר לנימוק השני שעניינו ברשלנות בא-כוחם הקודם אשר לא הגיש לטענת המבקשים כתב הגנה, נטען כי אין כל ממש בטענה זו, משום שכתב הגנה מטעם כל הנתבעים הוגש לתיק ע"י בא-כוחם הקודם של המבקשים כבר ביום 11.05.2010.

לטענת המשיבים, משהתברר כי אין כל בסיס לנימוקים המועלים בגדר הבקשה, הרי שאין מקום להיעתר לה.

בתשובה לתגובת המשיבים, הבהירו המבקשים כי בא-כוחם הקודם לא טרח ליידעם אודות ההתפתחויות בתיק ואף לא מצא לנכון להיוועץ עמם בקשר להתנהלות בתיק, זאת בשים לב לעובדה כי המבקשים הינם אנשים מבוגרים אשר אינם בקיאים בסדרי הדין ובהליכים משפטיים.

אחר עיון בכתובים ושקילת טענות הצדדים, אני מחליטה להיענות לבקשה, ואלה טעמיי לכך.

ביטול החלטה שיתנה במעמד צד אחד יכולה להיעשות מכוח שתי עילות: האחת – ביטול מתוך חובת הצדק, העוסק בהחלטה אשר נפל פגם בנתינתה ; והשנייה – ביטול על פי שיקול דעת.

בענייננו, המבקשים הודו בעצמם כי ידעו אודות ההליך שמתנהל כנגדם ואף חתמו לבא-כוחם הקודם על ייפוי כוח לצורך הטיפול בתיק זה, ולכן פסק הדין שניתן כנגד המבקשים במעמד צד אחד, בדין ניתן. לאור זאת, אין מדובר בעילת ביטול מן הצדק ויש לבחון ביטול פסק הדין לפי שיקול הדעת.

המסגרת הנורמטיבית המסדירה את השיקולים לביטול פסק דין על פי צד אחד בנויה על שני אדנים: האחד – סיבת מחדלו של בעל דין ; והשני – סיכויי ההצלחה של המבקש אם יבוטל פסק הדין ויינתן לו יומו בבית המשפט. מדובר בשני שיקולים הנבחנים באופן מצטבר, כאשר הפסיקה העניקה לשיקול השני מעמד של בכורה.

בענייננו, נראה כי סיבת אי מסירת ההודעה בהתאם להחלטה מיום 15.09.2010, כפי שהיא מובאת בבקשה ובתצהיר שצורף לה, מקורה במחדל בא-כוחם הקודם של המבקשים אשר לא עדכן את המבקשים באשר להתפתחויות בהליך בפניי. לדידי, על מחדל מסוג זה ניתן לפצות בתשלום הוצאות עבור הטרחה ואי הנוחות אשר נגרמו למשיבים בשל העיכוב שחל בבירור תובענה. לא התרשמתי, כי המחדל נבע מזלזול בהליך המשפטי או התעלמות מכוונת מקיומו, ולדידי על מחדל זה ניתן לכפר כאמור בפסיקת הוצאות.

אשר לשאלה השנייה שדנה בסיכויי ההגנה, שהיא השאלה העיקרית, די בשלב זה להצביע על הגנה אפשרית. עיון בכתב ההגנה מלמד, כי המבקשים מראים נימוקי הגנה אשר מצדיקים ביטול פסק הדין.

על יסוד האמור, אני מורה על ביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד כנגד הנתבעים 3, 17 ו- 18 מיום 09.01.2011.

המבקשים ישלמו למשיבים הוצאות בגין בקשה זו בסך של 3,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מיום קבלת עותק החלטה זו.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ט"ז סיון תשע"ג, 25 מאי 2013, בהעדר הצדדים.