1. ביום 29.5.16 ניתנה החלטתי בבקשת הנתבעת / המבקשת לגילוי מסמכים והארכת המועד להגשת כתב תביעה שכנגד. בהחלטתי זו הורתי למשיבה לגלות תצהיר את המסמכים המבוקשים והמנים באותה החלטה עד לא יאורח מיום 1.7.16. כמו כן נקבע כי כתב תביעה שכנגד יוגש בתוך 30 יום לאחר מכן אם לא כן אסיק כי הנתבעת ויתרה על זכותה זו.

2. לאחר שממועד מתן אותה החלטה ועד ליום 4.10.16 לא הייתה כל פניה לבית המשפט לא כל שכן לא הוגש כתב תביעה שכנגד, ניתנה על ידי באותו מועד החלטה לפיה "בחלוף המועד להגשת כתב תביעה שכנגד, הנני מסיקה כי הנתבעת ויתרה על זכותה זו.". באותו יום ניתנה החלטה נוספת הקובעת מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית ושמיעת ראיות.

3. כעת מונחת לפני בקשת הנתבעת / המבקשת לתיקון החלטת בית משפט. לטענתה, היא לא ויתרה על זכותה להגשת כתב תביעה שכנגד, אלא נבצר ממנה לעשות כן מאחר והמשיבה לא מילאה אחר החלטת בית משפט לגילוי מסמכים.

4. המשיבה מודה, כי לא מילאה אחר החלטת בית משפט להגשת תצהיר גילוי מסמכים, אך בד בבד עם הגשת תגובתה הועבר תצהיר גילוי המסמכים לידי המבקשת. כמו כן לשיטתה אין בו כדי לקדם את המבקשת לכדי הכנת כתב תביעה שכנגד שכן המסמכים אותם הייתה צריכה המבקשת לשם הכנת כתב התביעה פורטו כבר בתגובת התובעת מיום 16.3.2016. המבקשת לא דרשה מן המשיבה למסור לה התצהיר כמקובל ובמקום זאת בחרה להגיש הודעתה דכאן. מטרת המבקשת בגילוי המסמכים הנו דייג ראיות פסול.

המבקשת הגישה תשובתה לתגובת המשיבה ומסבה את שתומת הלב כי רק ביום 26.10.2016 ולמעשה חמישה חודשים מיום מתן ההחלטה, שלחה המשיבה "תצהיר גילוי מסמכים" אשר אין בו כדי למלא אחר החלטת בית המשפט, ואכן אין בו כדי לקדם כתב התביעה שכנגד.

דיון

5. ראוי היה כי בקשת המבקשת תוגש קודם למתן החלטתי מיום 4.10.2016, על פיה הוסק, כי ויתרה המבקשת על הגשת כתב תביעה שכנגד. לא בנקל מורה בית המשפט על ביטול החלטה, וזו משמעות בקשתה של המבקשת הלכה למעשה.

6. חרף האמור, איני מוצאת, כי בנסיבות העניין קיימת עדיפות לזכויותיה הדיוניות של המשיבה על פני זכויותיה הדיוניות של המבקשת. המשיבה מודה, כי תצהיר גילוי המסמכים לא הוגש על ידה (אלא בד בבד עם הגשת תגובתה) חרף החלטתי מיום 29.5.2016. בהחלטה זו קבעתי,

"נחה דעתי, כי המסמכים שגילויים מבוקש רלוונטיים לבירור המחלוקת. אין חולק בנוגע להפסקת ההתקשרות בין הצדדים במהלך תקופת ההתקשרות. במסגרת זו מודה המשיבה, כי פנתה לבעלי ההתקשרות וקבילה לידה כספים עבור שירותי ההשגחה. המשיבה תובעת כספים מכוחו של החוזה שהופסק כאמור, ובד בבד מודה בקבלת כספים שלכאורה אמורה הייתה לקבל המשיבה מכוחו. על כן מדובר במסמכים שנדרשת המשיבה לגלותם..." (פסקה 4 להחלטתי).

7. המשיבה מושתקת לפיכך מלטעון טענות נוספות לעניין דייג ראיות ושאלת הרלוונטיות שלהן לענייננו. משניתן צו שיפוטי לגילוי מסמכים ומועד אחרון לביצוע, אף מושתקת המשיבה מלטעון להעדר פניה קולגיאלית אליה טרם פניה לבית המשפט.

8. שעה שהמשיבה אינה ממלאת אחר החלטות בית המשפט הרי שבוודאי אין היא זכאית לקידום ולקיום זכותה הדיונית, תחת שיח של זכויות פרוצדוראליות- מהותיות, ומנגד תוך פגיעה של ממש בזכויותיה הדיוניות של המבקשת. יחד עם זאת אין להתעלם מכך כי המבקשת נמנעה מכל פעולה ולא פנתה לבית המשפט בבקשה להארכת מועד על אך שההחלטה מפרטת באופן ברור תוצאות אי הגשת כתב תביעה שכנגד במועד הנקוב. יצוין כי החלטתי כי ויתרה על זכותה זו ניתנה פרק זמן של כמעט חודש מאז תום המועד להגשת כתב התביעה שכנגד.

9. לאור האמור, הנני מוצאת להורות על ביטול החלטותיי מיום 4.10.2016 והמועדים הקבועים בהם ובכלכל זה המועדים להגשת תצהירים ושמיעת ראיות.

ארכה אחרונה למשיבה, התובעת, למלא אחר החלטת בית משפט להגשת תצהיר גילוי מסמכים וזאת עד ליום 21.11.2016, שאם לא כן תמחק התביעה על פי תקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

כתב תביעה שכנגד יוגש עד ליום 21.12.16, שאם אל כן אסיק כי הנתבעת / המבקשת ויתרה על זכותה זו.

10. בשל התנהלותה של המבקשת איני מוצאת לנכון לתת צו להוצאות.

11. התיק יובא בפני ביום 22.12.16, או עם הגשת כתב התביעה שכנגד על פי המוקדם מבניהם.

ניתנה היום, ב' חשוון תשע"ז, 03 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.