1. המשיבה הגישה תביעה שכנגד כנגד תביעתה של המבקשת. המבקשת, המועצה הדתית עכו, מבקשת כי אורה למשיבה להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיה.

2. לטענת המבקשת, הכלל הוא, כי יש להורות על הפקדת ערובה בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט- 1999 (להלן: "חוק החברות") אלא אם הוכיחה החברה כי ביכולתה לשלם ההוצאות במידה ותזכה בדין. מתן פטור הנו חריג לכלל זה. בענייננו בפרט, המדובר בחברה הקרובה לחדלות פירעון אשר אינה בעלת מקורות כלכליים משל עצמה, חברה זו אינה פעילה ורשומה כמפרת חוק אשר שאינה מגישה דו"חות שנתיים לרשם החברות ואינה מבצעת תשלום אגרה כנדרש. לטענת המבקשת עלות ניהול ההליך עשוי להסתכם בעלויות של בין 90,000- 120,000 ₪.

3. לטענת המשיבה, התביעה שכנגד אשר הוגשה על ידה מבוססת על אותה מסכת עובדתית בה עוסקת התביעה המקורית ואף מסתמכת על הודאת בעל דין הכלולה בה. במקרה שכזה אין להורות על הפקדת ערובה. כמו כן לטענתה, אין בטענות המבקשת שום "ממצא חדש" אשר נודע לה לאחר הגשת תביעתה. סטטוס הפניות אשר צורף על ידי המבקשת, כמו גם העדר תשלום אגרה לרשם החברות, אין בהם כדי להעיד על מצבה הכלכלי. הנטל על המבקשת להוכיח בקשתה. אין שחר לטענתה לטענות המבקשת בנוגע לעלויות ניהול התביעה.

4. המבקשת הגישה תשובה במסגרתה הוספו על ידה טענות משפטיות. אגב אורחא נתבקשה על ידה פסיקת הוצאות בגין הגשת הבקשה.

דיון

5. סעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט- 1999 קובע-

353א. הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין.

6. לשון הסעיף ברורה וקובעת כי אי חיוב בערובה מהווה חריג לכלל על פיו רשאי בית המשפט להורות על הפקדת ערובה. כפועל יוצא נקבעה בפסיקה חזקה, כי ככלל חברה המוגבלת בערבון תידרש להפקיד ערובה אלא אם כן נתקיים החריג הקבוע בסייפת סעיף 353א הנ"ל. ברע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ. מרדכי (מוטי) זיסר (נבו, 13.7.08), עמד בית המשפט על הרציונל אשר בבסיס חזקה זו-

"הרציונל לחזקה זו הינו מניעתה של הסתתרות מאחורי האישיות המשפטית של החברה כדי להימנע מלשאת בתשלום ההוצאות שנגרמו לנתבעים. חזקה זו ניתנת לסתירה כיום על פי שתי דרכים חלופיות המוצגות בסעיף 353א לחוק החברות. על פי החלופה האחת, החזקה תיסתר אם הוכיחה החברה כי יהיה לאל ידה לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה הוא בדין...על פי החלופה השנייה, החזקה ניתנת לסתירה אם סבור בית המשפט כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערובה. משמע, בהחליטו בבקשה להפקדת ערובה נתון לבית המשפט שיקול דעת. במסגרת הפעלת שיקול דעתו עליו ליתן דעתו לשיקולים שונים, ובכלל זה לשאלות האם הוגשה התובענה בתום לב ומה סיכוייה, האם הוגשה הבקשה לערובה רק כדי למנוע תביעה אמיתית של החברה וכן האם מצבה הכספי הרעוע של החברה התובעת נגרם על ידי התנהגות הנתבע, ועוד (ראו, יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 900-899 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995); רע"א 544/89 אויקל תעשיות נ' נילי מפעלי מתכת, פ"ד מד(1) 647 (1990))".

7. ברע"א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ. נוריס לפיתוח והובלות בע"מ (ניתן ביום 23.5.11, פורסם בנבו) נפסק, כי הכלל הנו כי יש להטיל ערובה על חברה תובעת ומתן פטור הנו בגדר חריג בלבד. במסגרת זו נפסק, כי

"הנטל להוכיח שנסיבות העניין מצדיקות לפטור את החברה מהפקדת ערובה הוא נטל המוטל על כתפי החברה-התובעת, ועל דרך הכלל אין מקום לבחינה מעמיקה של סיכויי ההליך ויש להיזקק לשיקול אחרון זה רק מקום שבו מדובר בסיכויים גבוהים ביותר או קלושים ביותר. עם זאת, גם משהגיע בית המשפט לכלל מסקנה כי יש הצדקה לחיובה של החברה התובעת בהפקדת ערובה, עליו לקבוע את שיעורה באופן מידתי המאזן כראוי בין כלל השיקולים הצריכים לעניין (עניין ל.נ. הנדסה ממוחשבת, בפסקה 13 לפסק-הדין). "

8. לענייננו, לא זו בלבד שלא הוכח על ידי החברה, כי יהא לאל ידה לשאת בהוצאות המבקשת ככל שתזכה היא בדין, אלא שהטענות למצבה הכלכלי נסתרו והוכחשו בכלליות ובשפה רפה. בקשר לכך אמנם לא הוכחה הרלוונטיות של נספח ג' לבקשה אשר אינו נושא את שמה של החברה המשיבה דכאן. כמו כן לא הוכח, כי "סטטוס פניות" כפי שהועתק מיוחס למשיבה דווקא. מנגד לא נסתרו וכלל לא הוכחשו על ידי המשיבה טענות בנוגע לאי תשלום אגרה ואי דיווח לרשם החברות. באשר לכך, כל שנטען על ידה הנו, כי אין המדובר ב"ממצא חדש" שלא ידוע היה למבקשת מבעוד מועד, עובר להגשת התביעה.

9. הנטל להוכחת יכולת כלכלית מוטל על המשיבה וזה לא הורם על ידה. מנגד הוצגו על ידי המבקשת מסמך "התראה לפני רישום החברה כחברה מפרת חוק" מיום 1.2.11 הימנו עולה, כי טרם הוגשו על ידי החברה דו"חות השנתיים על פי חוק. כמו כן, כי טרם שולמה אגרה לשנים 2004-2010. בעקבות כך ניתנה התראה לחברה בדבר כוונתו של הרשם לרשום את החברה במרשם החברות כחברה מפרה חוק. כעולה ממידע מרשם החברות (מיום 6.3.2017), אשר אף הוא לא נסתר, נכון לאותו מועד מעמדה של החברה במרשם הנו כ"חברה מפרה חוק". המשיבה לא הכחישה טענות אלו והללו לא נסתרו. המשיבה לא סיפקה הסבר בנוגע להתנהלות זו שאכן מעוררת שאלה לפחות, אם לא יותר מכך, בדבר יכולתה הכלכלית. בתא (ת"א) 1778-09 בנק דיסקונט סניף ראשי ת"א נ. ג'רני הפקות בע"מ (פורסם בנבו, 8.7.2012) נפסק כי,

"בנסיבות בהן הוכח כי התובעת איננה משלמת את האגרה השנתית לרשם החברות במשך שנים ארוכות, מתבקש היה כי התובעת תצרף ראיות באשר למצבת חובותיה, נכסיה והתחייבויותיה, את הדוחות הכספיים המבוקרים שלה ואף את התייחסות הבנק בו מנוהל חשבונה להתנהלותה במסגרת ניהול החשבון ולמידת כיבוד התחייבויותיה, אם בכלל".

המשיבה לא הגישה כל ראיה מסוג זה.

10. המשיבה לא הציגה כל ראיה בדבר יכולתה הכלכלית, טענות בנוגע ליכולתה הכלכלית כלל לא נתמכו בתצהיר ו/או בכל אסמכתא אחרת. טענתה לעניין שיקוליה בהגשת התביעה מכל מקום אינה יכולה לסייע לה בנקודה זו.

11. באשר לטענותיה, כי הטענות בכתב תביעתה שכנגד הנן בגין אותה מסכת עובדות בהן עוסקת התביעה העיקרית, ברע"א (מרכז) 7619-04-13 י.ל. קרנליאן ניהול פרויקטים בע"מ נ. סויסה (פורסם בנבו, ניתן ביום 14.4.2013) נדרש בית המשפט לטענה דומה, כי הטענות שנטענו על ידי המבקשת בכתב התביעה שכנגד נטענו על ידה בכתב הגנתה. נפסק,

"לא מצאתי כל אסמכתא לטענת המבקשת כי אין דין תובעת בתביעה ראשונית כתובעת בתביעה שכנגד, ובוודאי שלא נמצאה אסמכתא לכך שהנטל להראות כי אין לחייב את החברה בהפקדת ערובה מתהפך מקום שבו התביעה שהגישה הינה תביעה שכנגד.

גם לא מצאתי ממש באבחנה הנעשית ע"י המבקשת, לאמור כי אם תפסיד בתביעה הראשונית ממילא תאלץ לשאת בהוצאות וע"כ אין לחייבה בהפקדת ערובה להוצאות במסגרת התביעה שכנגד. הדעת נותנת כי בגין כל הפסד, בין בתביעה הראשונית ובין בתביעה שכנגד, יפסק חיוב בהוצאות.

כמו"כ לא מצאתי ממש בטענה כי המבקשת נגררה לבית המשפט בעל כורחה. עצם העובדה שהמבקשת נתבעה אינה בה כדי בהכרח כדי לאלץ את המבקשת להגיש תביעה שכנגד, ועל כן אין שוני עקרוני בין סוגי התביעות השונים".

12. באשר לסיכויי התביעה התייחסתי זה מכבר בפסקה 10 להחלטתי מיום 3.4.2017 ואיני מוצאת כי הנם מובהקים במקרה זה עד כי יכולים להוות נסיבה שלא להורות על הפקדת ערובה (השווה להלכת ל.נ הנדסה הנ"ל).

13. טענת המשיבה מכל מקום, על פיה כתב התביעה שכנגד הוגש בין היתר, בהסתמך על הודאת בעל דין בכתב התביעה, הגם שאינה מהווה לטעמי נסיבה חריגה המצדיקה חריגה מהפקדת ערובה כדין, מהווה שיקול רלוונטי בפסיקת גובה הערובה. לעניין זה,

"משמסתיים שלב הבדיקה השני במסקנה שעל החברה להפקיד ערובה להוצאות הנתבע מגיע שלב הבדיקה השלישי, במסגרתו יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולדאוג שתהיה מידתית ותאזן אל נכונה את כלל השיקולים הרלבנטיים"

(רע"א 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ. בנק הפועלים בע"מ (פורסם בנבו, 11.2.2009)).

14. בקשר לכך הודאתה של המבקשת בסעיף 8 לכתב התביעה לא נעלמה מעיניו של בית משפט ומכוחה קמה למשיבה עילת התביעה. לנוכח התארכות הליכי גילוי המסמכים, אין לשקול רק לחובתה של המשיבה את מועד הגשת התביעה.

15. באיזון בין זכותה החוקתית של המשיבה לגשת לערכאות ובין זכותה של המבקשת להבטחת הוצאות משפט בגין התביעה שכנגד דווקא, ומאחר שעל פניו אין המדובר בתביעת סרק טורדנית, ולו מן הטעם כי הוגשה על רקע הודאת המבקשת, מוצאת אני להורות על הפקדת ערובה מידתית ומופחתת ביחס להוצאות התביעה (אשר גובהן מכל מקום לא הוכח ואינן סבירות ביחס לסכום הנתבע על ידי שני הצדדים).

16. מעבר לכך, איני מוצאת להורות על פסיקת הוצאות בגין בקשה זו. המדובר בבקשה שהוגשה מכח זכותה של המבקשת לעשות כן ואיני מוצאת עילה להורות למשיבה לשאת בהוצאות המשיבה בגינה.

17. לאור האמור לעיל הנני מורה למשיבה להפקיד ערובה בסך 10,000 ₪ בקופת בית המשפט וזאת עד ליום 1.10.2017.

איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.

למעקב המזכירות.

ניתנה היום, כ"ב אב תשע"ז, 14 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.