1. התובעת הגישה תביעה כספית על סך של 139,600 ₪.

2. לטענת התובעת היא התקשרה עם הנתבעת בהסכם לפיו תעסיק הנתבעת משגיחי כשרות אשר יספקו שירותי השגחה בעסקים להם מעניקה התובעת שירותי השגחה. החל בשנת 1998 מונתה ועדת חקירה לבדיקת כשלים בהתנהלות שירותי הדת בעכו בין היתר אצל התובעת. המכרז וההסכם האמור התנהלו בתקופת כהונתם של ראשי התובעת אשר הודחו מתפקידם בעקבות ממצאי אותה ועדת חקירה. לשיטתה של התובעת נפל פגם במכרז אשר די בו להביא לבטלותו נוכח זהות בין יועצה המשפטי של התובעת אותה עת, לבין בעל הזכויות ב- 40% אצל הנתבעת. בתום תקופת ההתקשרות בין התובעת לנתבעת, הועסקו משגיחי הכשרות האמורים על ידי התובעת חלף העסקתם על ידי הנתבעת.

3. ממשיכה התובעת ומפרטת כי בדיעבד התברר כי הנתבעת לא שילמה למשגיחי הכשרות את הזכויות הסוציאליות המגיעות להם על פי דין ובהתאם לחובתה על פי דין ועל פי ההסכם בין הצדדים. המשגיחים הגישו תביעה לבית הדין לעבודה בחיפה עב 3002/01 מזרחי נ. אגמי כח אדם והשקעות בע"מ (להלן: "התביעה בביה"ד"), הנתבעת הגישה הודעת צד ג' כנגד התובעת. פסק דין זה נבחן על ידי ערכאת הערער בביה"ד הארצי לעבודה במסגרת ע"ע 556/07 המועצה הדתית עכו נ. איגמי כח אדם והשקעות בע"מ.

4. מטיעוניה של התובעת ניתן ללמוד כי ביה"ד לעבודה חייב את התובעת לשלם למשגיחים והיא אכן עשתה כן ושילמה סך של 127,048 ₪. במסגרת הדיון בערכאת הערעור קבע ביה"ד כי לא היה מקום לקביעת ביה"ד לעבודה כי התובעת היא האחראית לתשלום זכויותיהם של המשגיחים. לפיכך טוענת התובעת כי היא זכאית כי הנתבעת תשיב לה את הסך של 127,028 ₪ ששלמה. בכתב תביעתה מפרטת היא את הזכויות השונות ששל המשגיחים שנפגעו ובגינם נדרשה היא לאותו תשלום.

5. הנתבעת מאשרת כי הצדדים התקשרו בהסכם ביום 27.4.00. בחודש יולי שנת 2000 פורסמו מסקנות ועדת החקירה המוזכרת אולם לשיטתה של הנתבעת אלו לא התייחסו כלל להתקשרות בין הצדדים. יחד עם זאת נקלעה הנתבעת לעין הסערה אשר פרצה לאחר פרסומו של אותו דו"ח. בחודש 2/01 הודיעה התובעת לנתבעת על הפסקת ההתקשרות לאלתר. הנתבעת עתרה לקבלת צו מניעה עתירה שנדחתה. המועצה שבה להעסיק את המשגיחים והעמידה לרשותם את בא כוחה לצרוך הגשת תביעה בבית הדין לעבודה כנגד הנתבעת בגין הזכויות האמורות. הנתבעת הגישה הודעת צד ג' כנגד התובעת דכאן. לשיטתה של הנתבעת ביה"ד לעבודה קבעה כי התובעת היא אשר הייתה מעבדתם של המשגיחים לכל אורך התקופה ולפיכך חייב אותה לשלם למשגיחים את תביעתם. לשיטתה של הנתבעת ביה"ד הארצי לעבודה קביל את הערעור על ביה"ד מכוח העובדה כי התובעת צורפה כצד ג' להליך ולא כנתבעת ולפיכך לא יכל לחייבה לשאת בעלות תביעת התובעים שם, המשגיחים. אולם, פסק דינו זה המקבל את הערעור של התובעת ניתן לאחר שהתובעת הודיעה כי שלימה למשגיחים קלטה אותם לשורותיה והסכסוך תם.

6. על מנת להכריע בסוגיה, האם יש בהליכים בביה"ד לעבודה כדי להוות מעשה בי דין בין הצדדים יש לבחון את לשונו של פסק דינו של ביה"ד הארצי לעבודה. רק הוא אשר יקבע.

לשון פסה"ד חד משמעית לטעמי. היא מבטלת את החיוב של התובעת שבפני "...הננו קובעים כי בנסיבות המקרה הספציפי, ולאור הודעת צד ג', לא היה מקום לקבוע כי המועצה הדתית הינה בגדר מעבדתם של משגיחי הכשרות וחבה להם ישירות מכוח מעמדה זה בתשלום זכויותיהם כעובדים." עוד מוסיף ביה"ד הארצי ומבהיר כי הנתבעת כאן רשאית לתבוע את התובעת ככל שהיא חושבת שהתובעת מחזיקה בכספיה. איני מוצאת כי הוראה זו סותרת את זכותה של התובעת לתבוע אם היא חשה באופן הפוך. העובדה כי בפסק הדין צוין כי המשגיחים קיבלו את כספיהם מן התובעת כאן, אינה סותמת את הגולל על תביעתה. אמריה זו נועדה על מנת לפיס את הדעת כי המשגיחים אינם ממשיכים להינזק מהמשך המחלוקת בין הצדדים. ביה"ד לעבודה מלמד כי המקום לדון במערכת היחסים בין הצדדים אשר לפני הינו בבית משפט השלום אשר בוחן את מערכת היחסים החוזית בין הצדדים.

7. הנתבעת הוסיפה וטענה להתיישנות תביעתה של התובעת משהתביעה הוגשה שמונה וחצי שנים לאחר ההתקשרות בין הצדדים. איני דנה בשאלה מה המועד בה קמה עילת התביעה, שכן בכל מקרה איני מוצאת כי התיישנה. תקופת הזמן אשר התנהלו ההליכים בבית הדין לעבודה אינה נספרת לצורך בחינת שאלת ההתיישנות. ניתן ללמוד כי ההליכים בבית הדין לעבודה על ערכאותיו השונות נמשכו בין שש לשבע שנים. מכאן כי אין התיישנות גם לשיטתה של הנתבעת.

8. לפיכך, התביעה אינה נדחית על הסף.

9. הצדדים מוזמנים לשיבת קדם משפט ליום 21.1.16 שעה 09:30.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים ותזמנם לדיון.

ניתנה היום, י"ט כסלו תשע"ו, 01 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.