1. התובעת, המועצה הדתית עכו (להלן: "המועצה הדתית"), הגישה תביעה כספית על סך של 139,600 ₪.

המועצה הדתית התקשרה בהסכם עם הנתבעת, איגמי כח אדם והשקעות בע"מ (להלן: "איגמי"), לפיו איגמי תעסיק משגיחי כשרות אשר יספקו שירותי השגחה בעסקים להם מעניקה המועצה הדתית שירותי השגחה. לאחר שפסקה ההתקשרות בין הצדדים, הועסקו משגיחי הכשרות האמורים על ידי המועצה הדתית חלף העסקתם על ידי הנתבעת. לטענת המועצה הדתית התברר בדיעבד כי איגמי לא שילמה למשגיחי הכשרות את הזכויות הסוציאליות המגיעות להם על פי דין ובהתאם לחובתה על פי דין ועל פי ההסכם בין הצדדים.

2. המשגיחים הגישו תביעה לבית הדין לעבודה בחיפה כנגד איגמי כאן בלבד ולא תבעו את התובעת כאן. עב 3002/01 מזרחי נ. אגמי כח אדם והשקעות בע"מ (להלן: "התביעה בביה"ד"), איגמי הגישה הודעת צד ג' כנגד המועצה הדתית. ביה"ד לעבודה חייב את המועצה הדתית לשלם למשגיחים והיא אכן עשתה כן ושילמה סך של 127,048 ₪. בית הדין לעבודה ער היה לבעייתיות של העובדים, משגיחי הכשרות לתבוע את המועצה הדתית באופן ישיר בשל זהות בין ב"כ המועצה לעוה"ד אשר הועמד לרשותם לצורך תביעת זכויותיהם (סעיף 113 לפסק דינו).

3. פסק הדין בתביעה בביה"ד על ידי ערכאת הערער בביה"ד הארצי לעבודה במסגרת ע"ע 556/07 המועצה הדתית עכו נ. איגמי כח אדם והשקעות בע"מ. ביה"ד הארצי קבע כי לביה"ד האזורי לא הייתה סמכות לחייב את המועצה הדתית בתשלום. "...הננו קובעים כי בנסיבות המקרה הספציפי, ולאור הודעת צד ג', לא היה מקום לקבוע כי המועצה הדתית הינה בגדר מעבדתם של משגיחי הכשרות וחבה להם ישירות מכוח מעמדה זה בתשלום זכויותיהם כעובדים." עוד מוסיף ביה"ד הארצי ומבהיר כי איגמי רשאית לתבוע את המועצה הדתית ככל שהיא חושבת שזו מחזיקה בכספיה.

4. לפיכך, דנים אנו כעת בתביעתה של המועצה הדתית להשבת הכסף אשר שילמה על פי פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה שבוטל בערכאת הערעור. טוענת המועצה הדתית כי על איגמי כאן היה לשאת בתשלום זה ולהשיבו לה.

טענות הצדדים

5. לטענת התובעת,המועצה הדתית הסכם ההתקשרות עם איגמי בוטל ביום 19.2.01 לאחר שהאחרונה לא עמדה במחויבויותיה על פי ההסכם. המועצה הדתית מציינת כי מלכתחילה היה ניגוד עניינים בעת ההתקשרות בין הצדדים שכן עו"ד בלזר שימש כיועצה המשפטי של המועצה הדתית ובאותה העת גם אחד מבעלי המניות בפועל אצל איגמי אשר זכתה במכרז ההתקשרות עם המועצה הדתית. לשיטתה די בכך כדי להביא לפסילת הצעתה של אידמי במכרז.

בהתאם לפסק דינו של בית הדין האזורי שילמה המועצה הדתית סך של 127,048 ₪ למשגיחי הכשרות, ערעור על פסק הדין התקבל והמדובר בסכומים אשר למעשה חבה בהם איגמי. המועצה הדתית טוענת להשבת הסכומים מכוח תנאי ההסכם בין הצדדים ומכח דיני עשיית עושר שלא במשפט.

6. לטענת הנתבעת, איגמי, המועצה הדתית היא אשר שמשה למעשה כמעבידתם בפועל של המשגיחים, כפי שקבע בית הדין האזורי לעבודה. איגמי קיבלה לידה מערך מובנה של משגיחים אשר היו מועסקים קודם לכן בחברת כח אדם אחרת. המועצה הדתית הייתה הגורם היחיד המחליט בעניין שיבוצם, העברתם, פיקוח על עבודתם, העברתם ממקום למקום, אישור ימי חופשה וכו'. מדי חודש הוציאה המועצה הדתית לאיגמי דו"ח שעות עבודה של כל משגיח ובית העסק בו הועסק. בהתאם לדו"ח זה הפיקה החברה הקבלנית תלושי שכר למשגיחים. ע"פ ההסכם זכאית הייתה איגמי לעמלה בשיעור של 0.61% בלבד אשר נועדה לכסות את הוצאות הפקת תלושי השכר ולא לממן את שכר המשגיחים. המועצה הדתית הפרה את ההסכם וביטלה אותו לאחר שבחודש 07/2000 פורסמו מסקנות ועדת חקירה אשר הקים שר הדתות דאז לבדיקת כשלים בהתנהלות שירותי הדת בעכו. מסקנות הועדה היו חמורות וביום 24.1.2001 פוזרה המועצה הדתית ומונתה במקומה ועדה ממונה. מסקנות אלו לא התייחסו כלל להתקשרות עם איגמי, אך איגמי נקלעה לעין הסערה על לא עוול בכפה. במכרז לא נפל כל פגם ואיגמי פעלה על הצד הטוב ביותר לקיים את ההסכם, מילאה אחר דרישות המועצה הדתית, שילמה למשגיחים את שכרם בהתאם לדו"חות המועצה הדתית ואף נאלצה להעסיק על חשבונה איש קשר שלא היה כלול בהסכם. מאידך, המועצה הדתית הפרה את ההסכם וביטלה אותו בטרם מלאה שנה להתקשרות (בחודש 02/2001). המועצה הדתית הודתה כי גבתה ממקומות השגחה שונים את הכספים השייכים לאיגמי על פי ההסכם ושלשלה אותם לכיסה. עד היום מחזיקה המועצה הדתית בכספים של איגמי ומסרבת לגלותם.

7. בהחלטה מנומקת ביום 1.12.2015 ובהתייחס לטענות מקדמיות שהועלו, נקבע על ידי, כי אין בהליכים בביה"ד לעבודה משום מעשה בי- דין ביחס לתביעה זו וזאת נוכח קביעת בית הדין הארצי המבטלת את חיובה של המועצה הדתית. טענת ההתיישנות אף היא נדחתה מן הטעם שתקופת ניהול ההליכים בבית הדין לעבודה, אינה נספרת במניין ההתיישנות.

דיון

8. לענייננו, מעבר לטענה כללית להשבה מכח פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, לא הוכיחה המועצה הדתית, כי הנה זכאית להשבת כספים מכח היותה של איגמי המעבידה של משגיחי הכשרות. כמו כן, לנוכח הודאתה בקבלת כספים מבתי העסק ובהעדר דו"חות כספיים לראיה בדבר היקף ומועדי התשלומים שהועברו למועצה הדתית, הרי שלא הוכחה זכותה להשבה שכן המדובר בתקבולים שהודתה בקבלתם ואשר אמורים היו להגיע לידי איגמי, על פי הוראות ההסכם בין הצדדים, כפי שיבואר להלן.

9. בהתאם להוראות ההסכם בין הצדדים (נספח א לכתב התביעה, צורף לתצהירי הצדדים) "בית העסק ישלם לחברה (איגמי- ה.ש.- ש.פ.כ.) עבור שירותי ההשגחה את העלות החודשית שנקבעה למשך שישה חודשים מראש" (סעיף 23 להסכם, הדגשה לא במקור). "החברה תקבל מבעלי העסק פעמיים בשנה.. שישה שקים כתשלום מראש עבור אחזקת העובד בבית העסק" (סעיף 24 להסכם, הדגשה לא במקור). "האחריות לגביית הכספים מבתי העסק הינה על החברה בלבד" (סעיף 27 להסכם, הדגשה לא במקור).

10. חרף הוראות אלו בהסכם בין הצדדים, הודתה המועצה הדתית בסעיף 8 לכתב התביעה, כי ביום 19.2.2001 ולמעשה בטרם חלוף תקופת ההתקשרות עם איגמי על פי ההסכם, הוסדרה בין המועצה הדתית לבין משגיחי הכשרות סוגיית העסקת המשגיחים על ידי המועצה הדתית, במקום העסקתם על ידי איגמי. עוד ובהמשך הסעיף הודתה; "לא זו אף זו, המועצה הדתית אף פנתה לבעלי העסקים וקיבלה מהם לידיה תשלום עבור שירותי ההשגחה".

11. על בסיס הודאת בעל דין זו, נדרשה המועצה הדתית במסגרת ההליכים המקדמיים, לגילוי מסמכים ולגילוי מסמכים ספציפי בגין אותם תשלומים אשר קיבלה עבור שירותי ההשגחה. מעבר לרשימת בתי העסק אשר עמם התקשרה, לא הוגשו כל מסמכים בגין התקבולים מאותם בעלי עסקים בגין שירותי ההשגחה. התנהלות זו הובילה למתן פסק דין המורה על מחיקת התביעה מחמת אי מילוי צו בית משפט לגילוי מסמכים (מיום 20.12.16). פסק הדין בוטל בהחלטה מיום 1.6.17, תוך קביעה כי מחדלים נוספים ישקלו בחומרה. לראשונה בתצהירו של מר סרי מיום 3.5.17, נטען להעדרם של המסמכים ככל הנראה בשל שריפה שארעה בארכיב המועצה הדתית. בעדותו שב המצהיר על טענה זו באשר לשריפת הארכיב במהלך שנת 2000 ותלונה שהוגשה בשל כך (עמ' 13, ש' 28-31לפר'). עד זה העיד, כי הוא עצמו חיפש מסמכים בארכיון ובין היתר מצא, "נספחים קשורים שהוצגו פה" בין היתר העיד כי ראה "קבלות של אגרת כשרות" משנת 2001 (עמ' 9, ש' 23-26 לפר').

12. בפועל, מסמכים רלוונטיים לא הוצגו בפני בית המשפט, לראיה בדבר קיומם של תקבולים מבתי עסק, עבור אילו חודשים, האם במסגרת ההסכם בין הצדדים או שמא בניגוד להוראותיו ופועל יוצא מי נדרש לשלם למשגיחים שכר עבודתם הנטען בכל תקופה. בהעדר ראיות לעניין ניהול כספי התקבולים וביצוע הוראות ההסכם מצד המועצה הדתית, לא הוכחה זכותה של המועצה הדתית להשתתפות מצד איגמי.

13. הדברים אמורים בפרט לנוכח הודאת המועצה הדתית בדבר ביטולו החד צדדי של ההסכם בין הצדדים ומאידך בהעדר הוכחת טענתה להפרות מצד איגמי וכי קמה למועצה הדתית עילת ביטול באופן חד צדדית.

ביטול חד צדדי של ההסכם מצד המועצה

14. טענתה של המועצה הדתית להפרת ההסכם באופן חד צדדי נטענה בכלליות בכתב התביעה ולא נתמכה בראיות. זאת, כאשר בד בבד הודתה בקבלת תקבולים מצד בתי עסק במועדים והיקפים שלא הוכחו על ידה.

15. הודאה זו רק מתווספת לטענות איגמי בבית הדין הארצי לעבודה "אנו חתמנו הסכם עם המועצה. אנו קיבלנו כסף מבתי העסק אשר שילמו למועצה והמועצה העבירה אלינו, בחלק מהמקרים שילמו ישירות אלינו" (פסקה ראשונה לפסק דינו של בית הדין הארצי). אשר לאורה בפרט לא הוברר, באיזה אופן פעלו הצדדים ליישום הוראות ההסכם בתקופה שקדמה לביטולו ובהתאם על מי הנטל הלכה למעשה לשאת בביצוע התשלום למשגיחים בתקופת קיום ההסכם.

16. יש לציין, כי כנספח לתצהיר עדות ראשית מטעם איגמי צורף תצהירו של מר ראובן לוזון, חבר הוועדה הממונה על המועצה הדתית עכו, במסגרתו נטען להפרת ההסכם באי העברת תשלומים והטבות לעובדים על פי ההסכם שבין הצדדים ולרבות התשלומים בגין ימי חופשה, פדיון, ימי חופשה וימי מחלה. כמו כן, כי לא שולם לעובדים גמול מיוחד בגין עבודה בתקופת הבחירות. תצהירו לא הוגש מטעם המועצה הדתית בהליכים דכאן והוא או עד אחר רלוונטי מטעם המועצה הדתית אשר היה בידיעתו להעיד אודות ההתנהלות הנטענת ופרטים רלוונטיים בקשר לנסיבות ההתקשרות, לא הובאו לעדות.

17. המצהיר שהובא לעדות מטעם המועצה, מנהל משק כספי מטעם המועצה הדתית, העיד כי נמצא מבין אלו שהוטלה עליהם אחריות לאי סדרים במועצה, על פי מסקנות וועדת החקירה (עמ' 7, ש' 8-17 לפר' עדותו מיום 8.1.2019). על פי עדותו, לא היה לו קשר עם איגמי ולא עם היועץ המשפטי (עמ' 7, ש' 31-32 לפר'). אף לא היה לו חלק בהסכם או בביצוע ההסכם, מעבר להגנה על זכויות העובדים דרך האיגוד המקצועי (עמ' 8, ש' 11-14 לפר'). בהתאם לעדותו, הוא אינו מכיר את ההסכם שנחתם ביום 21.2.01 בין המועצה למשגיחי הכשרות (נספח ד לתצהיר הנתבעת), התקשרות בה הודתה התובעת (עמ' 10, ש' 16-17, 33 לפר'). הוא לא נכח בדיון בבית הדין הארצי (עמ' 11, ש' 1-2 לפר') ולא ידע להעיד אודות עריכת התחשיב הנדרש בכתב התביעה וכיצד נערך. כל שהשיב כי הנתונים הנם לפי הנהלת חשבונות ועל פי פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה (עמ' 11, ש' 4-5 ש' 12-17 לפר').

18. עד זה מטעם המועצה הדתית לא תרם בעדותו והוכח, כי הסוגיות הנדרשות להוכחה, כלל אינם בידיעתו. כך למשל העיד, כי חברת איגמי היא שגבתה את הכסף ממקומות ההשגחה וכי למיטב ידיעתו המועצה הדתית לא קיבלה כסף עבור שירותי הכשרות, זאת חרף הודאת המועצה הדתית בסעיף 8 לכתב התביעה (עמ' 9, ש' 4-7 לפר' עדותו).

19. לענייננו, אין כל חולק, כי החל משנת 1998 נתגלעו ליקויים חמורים בפעולותיהן של המועצה הדתית והרבנות הראשית לעכו. בעקבות אותם ליקויים חמורים הוקמה ועדת חקירה לבחינת תפקודה של המועצה הדתית [עובדות אלו נטענו הן בסעיפים 4-5 לתביעה והן בסעיפים 11-12 לתצהירי איגמי]. הטענה לפיזורה של המועצה הדתית אשר התגלו ליקויים רבים בהתנהלותה, אינה מתירה ביטולו של ההסכם שלא כדין ובאופן חד צדדי מטעם זה בלבד ובלא שהוכח כי קמה עילה לעשות כן.

20. טענות המועצה הדתית, לניגוד עניינים אשר היה בו כדי לפסול את הצעתה של איגמי בטרם התקשרות במכרז, נגועות בחוסר ניקיון כפיים מצדה, בהיות בא כוחה, לכאורה, גם מחזיק במניות החברה. טענות אלו אינן מקימות למועצה זכות כ"פתח מילוט" בכל עת שתחפוץ, מהסכם אשר הנה צד לו. אפילו יוכח, כי בא כוחה המחזיק במניות החברה, הוא אשר ניסח את ההסכם אשר שימש כבסיס להתקשרות. באשר לטענות אלו, הרי שדינן היה להתברר בהליכים משפטיים, בטרם החלטה חד צדדית באשר לביטולו של ההסכם. לא הוכח כי ניגוד עניינים נטען זה משליך בסופו של יום על המחלוקת הנוכחית בין הצדדים. לא הוכח ולא נטען כי ניגוד עניינים נטען זה הוא המניע לקביעת תניות בהסכם הנוגעות למחלוקת זו וכי השפיע על אופן יישומו של ההסכם.

21. סופו של יום הרי שההסכם בוטל באופן חד צדדי על ידי המועצה הדתית בלא שהוכח, כי בדין נעשה כן. עוד הוכח, מכח הודאת בעל דין, כי המועצה הדתית קיבלה לידה תקבולים אשר בהתאם להוראות ההסכם בין הצדדים אמורים היו להגיע לידי איגמי ואשר היקפם ומועדם לא הוצגו לראיה. תקבולים אלו אמורים היו לשמש על פי הוראות ההסכם לתשלום שכר המשגיחים וזכויותיהם, נושא הועמד בבסיס המחלוקת. לפיכך, לא הוכח כי איגמי, היא אשר אמורה לשאת בתשלום ששילמה המועצה הדתית על פי פסה"ד אשר בוטל.

22. יש לציין, כי בהתאם להודאת המועצה הדתית, בוטל ההסכם בינה לבין הנתבעת בחודש 02/2001. התובעת הודתה בהסדרת העסקתם של משגיחי הכשרות החל ממועד זה. לראיה בגין ביצוע תשלומים על פי פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה צירפה המועצה הדתית פירוט התשלומים ששולמו למשגיחים על פיו, כנספח ג לכתב התביעה, בגין משכורת מרץ 2001. נוכח טענתה לביטול ההסכם והתקשרות להסדרת העסקתם במישרין של משגיחי הכשרות החל מחודש 02/01, הרי שלא הובררה פשר טענות ההשבה בגין ביצוע תשלומים אלו עבור חודש 03/01 בפרט. אופן ביצוע התחשיב לא בוצע בעדותו של העד שהובא או בראיות אחרות. המועצה הדתית נמנעה מהבאת עדים רלוונטיים ועובדה זו פועלת לחובתה. לא הוצגו כל ראיות מכל מקום לתימוכין בטענתה לזכות להשבה. טענתה הכללית לחובתה של איגמי מכוחו של הסכם אשר בוטל באופן חד צדדי על ידי המועצה הדתית כאשר היא מודה בכספים שקיבלה מכוחו, בניגוד למוסכם ובהעדר תחשיב הולם או כל ראיה ולפיכך לא הוכחה זכותה להשבה.

23. מכלל טעמים אלו מוצאת אני כי דין התביעה להידחות.

24. התובעת, המועצה הדתית, תישא בהוצאות שכ"ט עו"ד לנתבעת בסך 5,000 ₪ .

מובהר כי מדובר בהוצאות מופחתות נוכח העובדה כי בסופו של יום שילמה התובעת, המועצה הדתית, על פי פסק דין שבוטל, בהליך משפטי בו נתבעה הנתבעת, איגמי, וזו הגישה כנגדה הודעת צד ג'.

כלל הסכומים ישולמו בתוך 60 יום מהיום, שאם לא כן יתווספו להם הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד למועד ביצוע התשלומים בפועל.

פסק הדין יישלח לצדדים .

ניתן היום, כ"ד טבת תש"פ, 21 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.