23 יולי 2013

לפני:

כב' השופטת אביטל רימון-קפלן

החלטה

בפני בקשות הנתבעים 1-3, הנתבעים 4-12 והנתבעת 13 בתיקים המאוחדים שבכותרת (להלן ביחד – הנתבעים), להורות על מחיקת סעיפים וחלקים מכתבי טענות והתצהירים שהוגשו מטעם

התובעות ביום 6.3.2013, מן הטעם שאלו נדונו בהליך אזרחי מקביל, שהסתיים בדחייתן, ולהאריך את המועד להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעים כולם עד לאחר ובכפוף להחלטה בבקשתם שבנדון.

רקע כללי כעולה מן הבקשות

1. במקביל לתביעות המאוחדות שבכותרת, התנהלו שתי תביעות בבית המשפט המחוזי במחוז מרכז בין חלק מהצדדים להליך זה:

- ת.א. 9708-05-09 מפעלי עץ כרמיאל בע"מ ואח' נ' דונרשטיין ואח', בפני כב' השופט מקובר (להלן- תביעת התובעות בבית המשפט המחוזי).

- ת.א. 49562-01-11 רב בריח (08) תעשיות בע"מ ואח' נ' מפעלי עץ כרמיאל בע"מ ואח' בפני כב' השופט גרוסקופף (להלן - תביעת רב בריח).

2. לטענת הנתבעים, תביעת התובעות בבית המשפט המחוזי מושתתת, רובה ככולה, על טענת "הקנוניה'' שעומדת גם במרכזו של הליך בתביעות המאוחדות שבכותרת ועילתה הנטענת ניצול בלתי הוגן של הזדמנות עסקית, קיומה של תחרות עסקית פסולה, והפרת תניות אי-תחרות.

לטענתם, התשתית העובדתית שעמדה בבסיס תביעת התובעות בבית המשפט המחוזי זהה לחלוטין לתשתית העובדתית שנטענת בהליך שבנדון.

3. לטענת הנתבעים, כפי שנמסר לבאי כוחם על ידי עורכי הדין שייצגו את הנתבעים ורב בריח בתביעת התובעות בבית המשפט המחוזי, במחוזי, ערב מתן פסק הדין, לאחר שתביעת התובעות נדונה ונשמעה, ובכלל זה הוגשו תצהירים, הסתיים הליך ההוכחות והוגשו סיכומי הצדדים, זימן כב' השופט מקובר את הצדדים אליו והמליץ להם, להגיע להסכמה לפיה ההליך שבפניו, יסתיים בדרך של דחיית תביעת התובעות, ואף הציע שסיום ההליך בפניו ייעשה כחלק מהסדר כולל בין הצדדים, שיכלול גם את תביעת רב בריח, וכי בהסדר זה יקבלו רב בריח והנתבעים 1 ו 3 סכום כולל של כ- 2 מיליון ₪.

בעקבות כך נחתם בין הצדדים ביום 9.12.2012 הסכם פשרה לאחר הליך גישור, בו התבקש בית המשפט המחוזי ליתן לו תוקף של פסק דין.

במסגרת הסכם הגישור שנחתם בין הצדדים והוגש לאישורו של בית המשפט המחוזי נאמר, בין היתר:

"והואיל: ובית המשפט הנכבד הדן בגדרי ת"א 8708-05-09, לאחר שדן בתביעה לרבות הסיכומים שהוגשו מטעמם, קרא לצדדים הביע את עמדתו ביחס להליכים שבין הצדדים והציע הצעה לסיום תביעת צד א' (התובעות ומזונייט – א.ר.ק.) ותביעת צד ב' (הזוג דונרשטיין ורב בריח – א.ר.ק.);

והואיל: ובית המשפט הנכבד הדן בגדרי ת"א 49562-01-11, לאחר שעיין בכתבי הטענות ובתצהירי עדות ראשית שהוגשו מטעם הצדדים, הביע את עמדתו ביחס להליכים שבין הצדדים והציע הצעה לסיום תביעת צד א' ותביעת צד ב';

....מוסכם בין הצדדים, כי מבלי להודות איש בטענות משנהו ולצרכי פשרה בלבד, תביעת צד א' תידחה בכפוף להשבת האגרות אשר שולמו בגדרי תביעת צד א'..."

....מוסכם בין הצדדים, כי מבלי להודות איש בטענות משנהו ולצרכי פשרה בלבד, תביעת צד ב' תידחה בכפוף להשבת האגרה אשר שולמה על ידי צד ב' בגדרי תביעת צד ב'..."

להסכם זה ניתן תוקף של פסק דין על ידי בית המשפט המחוזי עוד ביום 11/12/12.

לפי סעיף 3 להסכם הפשרה נקבע שגם תביעת רב בריח שעניינה הגבלים עסקיים ותחרות פסולה ובלתי הוגנת – תידחה.

כמו כן במקביל להסכם הפשרה, נחתם בין הצדדים ביום 9.12.12 הסכם נוסף בו הסכימו התובעות לשלם לנתבעים 1-3 סכומים שונים.

עיקרי טענות הנתבעים

4. העובדה שבהסכם הפשרה צוין שהוא נערך "מבלי להודות איש בטענות משנהו ולצרכי פשרה" אינה גורעת כמלוא הנימה מכך שטענות התובעות נדחו, באופן שחוסם אותן מלהעלות ולהתדיין ביחס לטענות אלו בשנית, שכן "דחיה היא דחיה היא דחיה".

ההסכמה בהסכם הנוסף שנחתם ביום 9.12.12 מחזקת במשנה תוקף את משמעות דחיית תביעת התובעות.

5. תצהירי העדות הראשית מטעם התובעות, שהוגשו 3 חודשים לאחר מתן תוקף של פסק דין להסכם שבין הצדדים בתביעת התובעות בבית המשפט המחוזי, לא רק שלא אזכרו את דבר דחיית תביעת התובעות, אלא שבניגוד להסכם הפשרה ולמוסכם בהסכם הנוסף מיום 9.12.12 כללו התובעות בתצהיריהן טענות ועילות שכבר נדחו בבית המשפט המחוזי, וזאת בניגוד מפורש ומוחלט להתחייבויותיהן.

6. עילת התביעה העיקרית שעומדת ביסוד ההליך שבנדון בפני בית הדין היא טענת התובעות בדבר קיומה של "קנוניה' שמקפלת בתוכה טענות להפרת חובות נאמנות מצד הנתבעים, מעבר בצוותא חדא לעבוד ברב בריח, הפרת חוזה, גרם הפרת חוזה וניסיון לפגוע בתובעות, כמפורט בפלוגתאות שנקבעו על ידי בית הדין בתיק זה.

אותה עילת "קנוניה", עמדה גם ביסוד תביעת התובעות שנדחתה בבית המשפט המחוזי. לא זו בלבד שטענת "הקנוניה" היתה העילה המרכזית בתביעה במחוזי (כמו בהליך שבנדון), כשממנה נגזרו עילות נוספות ובהן: הפרת חובות אמונים, הפרת חוזה וגרם הפרת חוזה, מעבר מתוזמן ובצוותא חדא של העובדים לחברת רב בריח, והטענה בדבר "גניבת" הזדמנות עסקית.

בכל מקרה, התשתית העובדתית, "סיפור המעשה" שעמד בבסיס התביעה במחוזי, זהה לחלוטין לתשתית העובדתית שעומדת בבסיס הליך זה. דא עקא ש"סיפור המעשה" נדחה בבית המשפט המחוזי לאחר שלתובעות היה יומן בבית המשפט ולאחר שכב' השופט מקובר התרשם מהעדויות וסיכומי הצדדים בפניו.

במילים אחרות: בבית המשפט המחוזי נדחתה מכל וכל הטענה שהתקיימה קנוניה על כל נגזרותיה, וקביעה זו מהווה מעשה בית-דין.

על כן התובעות מנועות "מלהחיות" את "סיפור המעשה" ואת טענת "הקנוניה" בהליך זה.

7. פסק דינו של בית המשפט המחוזי הדוחה את תביעת התובעות, מקים מעשה בית דין מסוג השתק עילה ולמצער השתק פלוגתא, ביחס לרובן ככולן של טענותיהן ובראשן טענת ה"קנוניה" על נגזרותיה.

על פי הפסיקה, המבחן לקביעה אם קיימת זהות עילות בין שתי תובענות הוא מבחן רחב שחורג מהבחינה הפרטנית של שני כתבי התביעה זה מול זה, אלא יש לבחון אם מבחינת מהות הדברים מדובר בשתי התדיינויות באותו עניין עצמו, כאשר לצורך קביעת זהות העילות יש חשיבות לשאלה אם הזכות או האינטרס המוגן שנפגעו בשתי התביעות זהים, וכן למידת הדמיון בתשתית העובדתית שניצבת ביסוד שני ההליכים.

ובענייננו, אין ספק שמתקיים המבחן הרחב לקיומה של זהות עילות שמקימה השתק עילה, במובן זה שמבחינת מהות הדברים מדובר בשתי התדיינויות באותו עניין עצמו - שאלת ה"קנוניה" על נגזרותיה, והתשתית העובדתית ביסוד שני ההליכים זהה באופן מוחלט.

גם מבחינת האינטרס המוגן, בשתי התביעות מדובר באותו אינטרס מוגן של התובעות להיפרע את נזקיהן הכספיים, כביכול, ואת תוצאות הקנוניה ממי שנטען שהם מבצעיה כביכול.

8. על פי הפסיקה [ע"א 601/88 עיזבון המנוח מיכאל רודה ז"ל נ' ורדה שרייבר, פ"ד מז (2), 441; ע"א 1545/08 אברהם מוסקונה ואח' נ' סולל בונה בע"מ (פסה"ד מיום 4.3.2010)]. השתק עילה מתקיים גם כשמדובר בפסק דין שניתן על דרך הפשרה ויש תוקף לכללי ההשתק על ענפיהם השונים גם בנסיבות שבהן הסכסוך יושב על ידי פסק דין בהסכמה, כשביסוד גישה זו עומד השיקול של סופיות הדיון.

אי לכך, פסק דינו של בית המשפט המחוזי יוצר השתק עילה ביחס לטענת "הקנוניה" בהקשרה הרחב על כל נגזרותיה, ובכללן הטענות להפרת חובות נאמנות, מעבר בצוותא חדא לרב בריח, הפרת חוזה, גרם הפרת חוזה וניסיון לפגוע בתובעות, וכן ביחס לטענת השימוש בסודות מסחריים.

על כן יש למחוק עילות וטענות אלו מתצהירי העדות הראשית של התובעות.

9. למצער, פסק דינו של בית המשפט המחוזי מקים השתקי פלוגתא ביחס לטענת "הקנוניה" בהקשרה הרחב על כל נגזרותיה כאמור, וביחס לטענה בדבר שימוש בסודות מסחריים, שכן התקיימו בענייננו כל התנאים לקיומו של השתק פלוגתא, ובכלל זה:

הפלוגתא עלתה והוכרעה כבר בדיון קודם (זהות עובדתית ומשפטית בין הפלוגתאות); התקיימה התדיינות בין הצדדים באותה פלוגתא במסגרת ההתדיינות הקודמת, ועל כן לבעל הדין שנגדו מועלית טענת השתק בהתדיינות השנייה "היה יומו בבית המשפט" ביחס לאותה פלוגתא; ההתדיינות הקודמת הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא, ובקביעת ממצא פוזיטיבי להבדיל ממצא של חוסר הוכחה; ההכרעה בפלוגתא בהתדיינות הקודמת היתה חיונית להכרעה, להבדיל מהכרעה שולית שאינה נחוצה לביסוס פסק הדין; פסק הדין בהליך הקודם ניתן על ידי בית משפט בעל סמכות כדין והוא סופי.

10. בעניין מוסקונה שנזכר לעיל, הכיר בית המשפט העליון בהסכם פשרה שניתן לו תוקף של פסק דין כיוצר השתק פלוגתא.

בית המשפט קבע למעשה שני עקרונות מנחים שבהתקיימם יש להכיר ביצירת השתק פלוגתא בפסק דין בפשרה: האחד - כשהשלב בו הושג הסכם הפשרה הוא שלב מתקדם, והשני - בהתחשב בתוכנו של ההסדר שהושג.

11. שני תנאים אלו מתקיימים בענייננו, הן לאור השלב שבו הושג הסכם הפשרה במחוזי והן מן הטעם שתוכנו של ההסכם מחזק אף הוא את המסקנה שנוצרו השתקי עילה שכן ההסכם מתייחס במפורש לדחיית התביעה ואין בו דבר שמסייג את אי-דחייתן של עילות וטענות כלשהן.

12. בנוסף, התובעות מושתקות מלטעון טענות בעניין "הקנוניה", הסודות המסחריים והפרת תנית אי התחרות גם בשל העיקרון של השתק שיפוטי. עיקרון זה מונע מצד שנהנה מהסדר מוסכם שגיבש עם יריבו, מלטעון טענות שכופרות בתוקף ההסדר. השתק זה חל מכוח חובת תום הלב, שממנה נובע האיסור על שימוש לרעה בהליכי משפט[ראה: רע"א 49760/00 בית הפסנתר נ' דליה מור ואח, פ"ד נו(1), 557, סעיף 15 לפסה"ד].

13. אי לכך, לטענת הנתבעים 1-3, יש למחוק מתצהירי העדות הראשית של התובעות את כל הקטעים שעוסקים ב"קנוניה" בהקשרה הרחב על נגזרותיה.

14. בנוסף טוענים הנתבעים 1-3 כי יש למחוק מתצהירי העדות הראשית של התובעות, את כל הקטעים שקשורים בטענה שהנתבעים השתמשו, כביכול, ב"סודות מסחריים" של התובעות, וכן בטענה שדונרשטייו הפר את תניית אי התחרות בהסכם הייעוץ שנחתם בינו לבין מזונייט, שכן:

העילות הנטענות הללו אינן נזכרות בסעדים שנתבעים בכתב התביעה.

טענות אלו אינם חלק מעיקרי הפלוגתאות כפי שנקבעו על ידי בית הדין והעלאת טענות אלו עתה בתצהירי התובעות מהווה הרחבת חזית אסורה, לה מתנגדים הנתבעים.

טענות אלו כבר נטענו בתביעת התובעות בבית המשפט המחוזי, ונדחו כחלק מדחיית התביעה. התובעות מנועות מלהעלותן בשנית במסגרת ההליך הנוכחי מטעמי מעשה בית דין והשתק עילה ו/או השתק פלוגתא כמפורט לעיל.

15. עוד טוענים הנתבעים 1-3 כי יש למחוק מתצהירי העדות הראשית של התובעות, את כל הקטעים שעוסקים ב"התעשרות בדמי הכניסה של רב בריח", שכן עילה זו של ההתעשרות שלא כדין בדמי הכניסה של רב בריח, סולקה על הסף מכתב התביעה, עוד בהחלטת בית דין זה מיום 15.7.2010.

16. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל לטענת הנתבעים 1-3 יש למחוק מתצהירי העדות הראשית של התובעות את הסעיפים הבאים:

סעיפים 209 ,187-188 ,139 ,107 ,105 ,66 ,63 ,31 ,25-28 , 10, 225-238 ,220-223 ,221-215, לתצהירו של אביקם ליף; סעיפים 68-72 ,59-62 ,52 ,35-43 ,18-30 ,15 ,13 ,10-11 לתצהירו של יובל קדר; סעיפים 72-74 ,66 ,59-63 ,36-37 ,24-32 ,19-20 לתצהירו של לארי ריפר; סעיפים 34 ,31 ,17 ,15 ,13 ,10 ,7 לתצהירו של מתיו קלארק.

17. הנתבעת 13 אף היא מעלה טענות דומות לטענות הנתבעים 1-3 ועותרת לכך שבית הדין יורה על מחיקת סעיפים: 5-14, 23-32, 34,35,39,40,44-47, 50-52, 56-58 ,60,61, 64-70 , 86, 98, 104.3 לכתב ההגנה של התובעות בס"ע 10238-09-09; סעיפים1-12,17-19,21,23-26 ,29-35,45,47-49,50,53-55,61-67 לכתב התביעה שכנגד מטעם התובעת בס"ע 10238-09-09.

וכן על מחיקת סעיפים 35,36,65-114,136,142-147,156-158,159.4,161,187-189, 196, 194, 192, 202 ,205 ,208-220 , 222 ,223 ,225-230 לתצהיר אביקם ליף מטעם התובעות; סעיפים 19-30,35,40,42,43,52,53,56,58-66,68-71 לתצהיר יובל קדר מטעם התובעות; סעיפים 21,26,28-32,36-40,45-47,51,52,59,60,61,64,66,73-75 לתצהיר לארי ריפר מטעם התובעות; סעיפים 14,15,16,19-21,30,34 לתצהיר מת'יו קלארק, מטעם התובעות וסעיפים 10-15 לתצהיר מיק ארמסטרונג מטעם התובעות.

18. הנתבעים 4-12 אף הם מעלים טענות דומות לטענות הנתבעים 1-3 ובנוסף לטענות ובקשות הנתבעים 1-3 טוענים הם שמן הטעמים כמבואר מתקיימים התנאים המשפטיים למחיקת כל הסעיפים בתצהירי התובעות התומכים בטענה כי הנתבעים פעלו בקנוניה עם הנתבעים 1-3 להפרה ולגרם הפרת הסכמי עבודתם עם התובעות

כפועל יוצא מדחיית טענת הקנוניה, עותרים הם ליתן פסק דין חלקי הדוחה את הליכי התביעה כלפי הנתבעים 9-12 על פי העילות והסעדים שנוסחו בהחלטת בית דין זה בהחלטתו מיום 15.7.10.

לטענתם, גם מטעמים שבתקנת הציבור אין להתיר לתובעות להמשיך ולעשות שימוש לרעה בהליכי משפט, להתעמר בצדדים חלשים שנגררו בעל כורחם להליך לא להם, ולבזבז זמן שיפוטי בניהול הליכים שתוצאתם עלולה ליצור הכרעות שיפוטיות סותרות.

בנוסף עותרים נתבעים אלו למחיקת כל הסעיפים בתצהירי התובעות העוסקים בטענה בדבר "תארוך לאחור" של חוזי העבודה כלפי הנתבעים, מן הטעם שהטענה בדבר תיארוך לאחר של חוזי העבודה של הנתבעים 4-5 הנטענת כלפי הנתבעים 9-12 לא נכללה בשום כתב טענות מטעם התובעת עד כה ומהווה הרחבת חזית אסורה.

19. אי לכך עותרים הנתבעים 4-12 למחוק מתצהירי העדות הראשית של התובעות את הסעיפים הבאים:

75 ,73-70 ,66 ,65 ,64 ,63 ,35 ,34 ,33 ,20 ,19, 18, 14 229 ,225 ,222 ,220 ,187 ,153 ,140 ,137 ,129.4 ,119 ,115.5 ,105 ,104-99 ,80-82 ,79 לתצהירו של אביקם ליף; סעיפים 72.1 ,70 ,69 ,40 ,39 ,38 ,37 ,36 ,35 ,28 ,19 ,11 , 10 ,8, 72.10 ,72.8 ,72.7 ,72.4 ,72.3 ,72.2 לתצהירו של יובל קדר; סעיפים , f 66 d , 66b, 66a ,63 ,39 ,38 ,36 ,32 ,31 ,30 ,21g,966, ,66 e 27 ,19 ,18 לתצהיר לארי ריפר וסעיפים 27 ,19 ,18, 17 לתצהירו של מתיו קלארק.

עיקרי תשובת הנתבעות

20. מנגד, לטענת התובעות, דין בקשותיהם של הנתבעים אשר הוגשו לשיטתן בחוסר תום לב – להדחות מכל וכל תוך חיוב הנתבעים בהוצאות לדוגמא, שכן לטענת התובעות במקום להגיש תצהירי עדות ראשית במועד, הגישו הנתבעים את הבקשות למחיקה ובצידן בקשה להארכת המועדים להגשת תצהיריהם וזאת למרות שלא חלף חודש מהמועד בו הודיעו לבית הדין הנכבד, במסגרת תגובתם לבקשת התובעות לחייבם להגיש תצהירי עדות ראשית כי ייעשו "כל מאמץ" להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמם בהקדם; הנתבעים הגישו את הבקשות למחיקה רק כעת, צמוד למועד בו עליהם להגיש תצהיריהם, וזאת למרות שהטענות שבבסיס הבקשות ידועות להם מזה חודשים ארוכים.

יותר מכך, הנתבעים הגישו את הבקשות למחיקה, תוך צירוף חלקי של כתבי טענות מחד, והסתרת כתבי טענות אחרים ועובדות רלוונטיות מאידך, הכל במטרה להטעות את בית הדין וליצור מצג שווא; הגישו את הבקשות למחיקה ללא תצהיר, למרות שהן רצופות ב"עדויות" בדבר דברים שכביכול נאמרו על ידי גורם שיפוטי אחר מחוץ לפרוטוקול; הגישו את הבקשות למחיקה תוך הפרת התחייבות חתומה ומפורשת לסודיות שהיוותה בסיס לדחייה הדדית של התביעות בבית המשפט המחוזי.

21. מוסיפות התובעות כי גם לגופם של דברים דין דין הבקשות - דחייה מוחלטת.

קיימת סתירה מובנית בטענות הנתבעים עת מחד מבוקש למחוק סעיפים מתצהירי התובעות, אולם כלל לא מתבקשת מחיקת סעיפים מכתבי התביעה שהגישו התובעות. המדובר בניסיון פסול של הנתבעים לנסות ולחפות על העובדה, כי לא פעלו לפנות ולבקש מבית הדין מחיקת סעיפים מכתבי הטענות מיד עם חתימת הסכם הגישור שקיבל תוקף של פסק דין עוד בחודש דצמבר 2012.

22. בכל מקרה, הנתבעים הסתירו בבקשה, כי באותו האופן בדיוק בו הוסכם על דחיית תביעת התובעות בבית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט מקובר), הוסכם גם על דחיית תביעת הנתבעים כנגד התובעות בתביעתם בבית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט גרוסקופף), במסגרתה העלו הנתבעים שם את אותן הטענות עליהן הם מסתמכים בתביעותיהם הפרטניות המתבררות בפני בית דין זה.

קבלת טענת הנתבעים למעשה בית-דין, משמעותה דחיית תביעותיהם והגנתם המתבררות בפני בית דין זה.

23. הסכם הגישור אינו מקים מעשה בית דין שכן, הסכם הגישור נחתם תוך התייחסות ספציפית אד ורק להליכים המתנהלים בבית המשפט המחוזי (בעוד שהתביעה בפני בית דין זה היתה תלויה ועומדת והפלוגתאות בה היו ידועות לכל הצדדים), ללא כריכת ההליכים בבית הדין לעבודה בהסכם, וכאשר כל צד שומר על טענותיו באופן מפורש, מבלי להודות איש בטענת רעהו וללא ויתור על זכויות.

יתרה מכך, בהסכם הגישור לא הוסכם על הגשת הודעה בדבר דחיית התביעה בפני בית דין זה ולא בכדי, שכן כל הצדדים ידעו, כי הסכמתם הינה אך ורק להליכים המוזכרים באופן מפורש בהסכם והמתנהלים בפני בית המשפט המחוזי.

על פי הפסיקה [ראה: ע"א 9542/04 רותם חברה לביטוח בע"מ בניהול מורשה נ' דורי נחום (פסה"ד מיום 02.01.2006], הנתבעים מנועים מהגשת הבקשות למחיקה, שעה שחתמו על הסכם פשרה בהליך האזרחי, כאשר ההליך בבית דין זה היה תלוי ועומד וללא התייחסות בהסכם פשרה להליך זה.

אילו היו הנתבעים עומדים על דרישתם לכלול את ההליך המתנהל בפני בית דין זה, או חלק ממנו, במסגרת הסדר הגישור, לא היו מסכימות התובעות להסדר הגישור ולא הייתה מוסכמת דחייה הדדית של התביעות, ועל כן אין ביכולתם של הנתבעים לדרוש זאת לאחר שנחתם ההסכם וניתן לו תוקף של פסק דין.

לעניין זה יפים דברים שנקבעו ברע"א (עליון) 682/07 לבייב נ' גילר (פסה"ד מיום 21.06.2007),שם דחה בית המשפט העליון טענה למעשה בית דין במקרה בו הסכימו הצדדים על פשרה לפיה יפסוק בית המשפט בהתאם להוראות סעיף 79 א' - הסכמה שהייתה יותר מוגדרת וספציפית מההסכמה נשוא הסכם הפשרה במחוזי.

אי לכך, משלא הסכימו הצדדים במפורש להכללת ההליך בבית הדין לעבודה בהסדר הגישור, ומשהסדר הגישור אינו קובע כי התובענות יידחו תוך הודאה בטענה כזו או אחרת (למעשה הוא קובע ההיפך - כי אין הודאה בטענות), אזי לא ניתן לקבוע, כי הצדדים התכוונו שלהסדר הגישור תהיה השלכה כלשהי על ההליך בבית הדין לעבודה.

24. זאת ועוד, על פי הפסיקה [ראה: רע"א (עליון) 682/07 לעיל], הנתבעים מנועים מלהגיש את הבקשה למחיקה - משלא פעלו לעכב את ההליכים שנוהלו בבית הדין לעבודה או לחילופין את ההליכים בבית המשפט המחוזי מכוח עקרון "עניין תלוי ועומד".

שעה שהנתבעים חתמו על הסכם גישור שקיבל תוקף של פסק דין בהליכים האזרחיים בעוד ההליך בבית הדין הנכבד היה תלוי ועומד, הנתבעים מנועים מלפעול לסילוק ההליך בפני בית דין זה על הסף תוך עשיית שימוש בהסכם הגישור, כפי שנקבע במקרה דומה בע"א 9542/04.

25. אין בענייננו מעשה בית דין מסוג השתק פלוגתא, שכן לא מתקיימים המבחנים שנקבעו בפסיקה ליצור השתק שכזה, ובכלל זה, לא התקיים המבחן לפיו, "ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא של בית-המשפט באותה פלוגתא, בקביעת ממצא פוזיטיבי, להבדיל מממצא הנובע מהיעדר הוכחה".

בענייננו ניתן תוקף של פסק דין להסכמה לאקונית לפיה, מבלי שצד מודה מטענת משנהו ולצרכי פשרה בלבד, התביעות ההדדיות נדחות - ללא כל הודאה או קביעה בטענה או עילה מסוימת.

משכך, וכפי שנקבע בעניין רע"א (עליון) 682/07 לעיל, כאשר עסקינן בפסק דין הניתן בהסכמה, נוצר ספק מובנה באשר לכוחו להקים השתק פלוגתא, וכן, משמעות הדברים, כי ההכרעה באה בגדרי "דרך הפשרה", וקשה להלום כי השתק פלוגתא ייתלה על וו זה, שאינו חזק דיו.

גם התנאי הנוסף בדבר זהות ביו הצדדים בהליכים השונים, לא מתקיים בענייננו.

לו זו אף זו, בחינת הסעיפים בתצהירי העדות הראשית אותם מבקשים הנתבעים למחוק מראה כי לא התקיימו המבחנים להשתק פלוגתא; אף אחד מן הנתבעים לא מפרט בבקשותיו, כיצד הסעיפים בתצהירי העדות הראשית מטעם התובעות, אליהם הוא מפנה הוכרע באופן כלשהו בפסק דין שמחוזי, ויתרה מכך, הוכרע באופן כלשהו בפסק דין העומד במבחנים שנקבעו בדין להחלת כלל השתק הפלוגתא.

26. אין בענייננו מעשה בית דין מסוג השתק עילה בנוגע לעילות הנדונות בבית הדין לעבודה. אין כל זהות בעילות הנדונות, שכן בתביעה הראשונה במחוזי נדונה אד ורק עילת גניבת ההזדמנות העסקית (והפרת תניית אי התחרות על ידי דונרשטייו כבעל מניות) ולא טענת עזיבת העובדים ו/או הקנוניה, בעוד שבבית דין זה נדונות עילות שונות שכולן נובעות מיחסי העבודה שהתקיימו ביו הצדדים והן מצויות בסמכותו הייחודית של בית דין זה.

כך גם, עילות התביעה בבית המשפט מבוססות כל כולן על הוראות סעיפים 193 ,192 ו-254 לחוק החברות, התשנ"ט- 1999, המתייחסות להפרת חובת אמונים ו/או חובת ההגינות של הנתבעים 1-3 כדירקטורים ו/או נושאי משרה ו/או בעלי מניות, שהן בסמכותו הייחודית של בית המשפט המחוזי ומן הסתם, לא יכולה להיות כל חפיפה, בין עילות אלו לבין העילות הנדונות בבית דין זה בנוגע ליחסים עם הנתבעים 1-3 כעובדים ולא כדירקטורים ו/או בעלי מניות.

לא זו אף זו. מסיכומיהם של הנתבעים 1-3 במחוזי ניתן ללמוד כי אף הם עצמם גידרו במו עיטם את גדרי הסכסוך שנדון שם, בעילת תביעה מרכזית אחת: "ניצול הזדמנות עסקית" - עילה שבסמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי ובסמכותו בלבד ושאין לה כל קשר לעילות שנדונות בפני בית דין זה.

מטעם זה התנהלו במשך 4 שנים במקביל התביעות בבית הדין לעבודה ובבית המשפט המחוזי, מבלי שמי מהצדדים ביקש באחת מן הערכאות עיכוב הליכים בטענה ל"עניין תלוי ועומד".

הואיל והתביעות ההדדיות במחוזי לא הוכרעו לגופן, הואיל ומדובר בעילות שונות לחלוטין ולא בין אותם צדדים, אין בענייננו מעשה בית דין בדמות השתק עילה.

27. הנסיבות האמיתיות לחתימת הסכם הגישור, הן שבעקבות הדיון שהתקיים בפני כב' השופט מקובר בתביעה הראשונה במחוזי, התקיים דיון בפני כב' השופט גרוסקופף בתביעה שהגישו הנתבעים ובו הביע כב' השופט את דעתו על סיכויי התביעה של הנתבעים. בעקבות זאת, התקיימו דיונים בין ב"כ הצדדים במחוזי, לגבי סיום הדדי של ההליכים בשתי התביעות.

28. הנתבעים הטעו את בית הדין בטענתם כאילו במסגרת הסכם הגישור שקיבל תוקף של פסק דין, חויבו התובעות בפסק דין לשלם לנתבעים למעלה מ 700,000 ₪ ואף הפרו את הוראת הסודיות כמתחייב מההסכם שבין הצדדים.

מכל מקום, גם תביעת הנתבעים כנגד התובעות נדחתה בבית המשפט המחוזי, כך שאם תתקבל טענת הנתבעים למעשה בית-דין, פירושה גם דחיית תביעותיהם הפרטניות של הנתבעים בבית הדין לעבודה.

29. מוסיפות הנתבעות וטוענות כי יסוד לבקשה למחיקת הסעיפים הנזכרים בפרק ב. 2 לבקשת הנתבעים 1-3 העוסק בשימוש בסודות מסחריים של עובדיהן לשעבר של התובעות.

הטענות בדבר שימוש בסודות מסחריים ו/או הפרת חובת הסודיות ו/או טענה בדבר יצירת קשר עם ספקים בחו"ל ומחיקת תיבת הדוא"ל, נטענו גם נטענו בכתב התביעה שהגישו התובעות כנגד 12 הנתבעים (ראה: סעיפים 71-80 ו-36 לכתב התביעה האמור).

באשר לטענה כאילו יש למחוק את הסעיפים מתצהירו של מר לארי ריפר הנוגעות להפרת התחייבות אי-התחרות עליה חתום דונרשטיין, המדובר בטענה חיונית לצורך פריסת התמונה כולה והבנת הרקע העובדתי, שהוליד את הפרות הסכמי העבודה וגרם הפרות הסכמי העבודה הנטענות כלפי הנתבעים בכתבי הטענות.

30. באשר לטענות למחיקת "עילת ההתעשרות כדין" טוענות התובעת כי אין כל טענה בתצהירי העדות הראשית מטעמן להתעשרות שלא כדין, שנמחקה על ידי בית הדין בהחלטתו מיום 15.07.10.

לטענתן, הסעיפים אליהם מפנים הנתבעים הם סעיפים בהם מתוארים שורה של מעשים שהסבו לתובעות נזק - מעשים הכוללים הפרת התחייבויות לסודיות באמצעות מחיקת תיבת דוא"ל, שימוש בידע עסקי סודי, הזנחת מחסנים, שידול עובדים וכו', וטענות אלה לא נמחקו בשום החלטה שיפוטית, אלא כל שנמחק הוא הסעד הנתבע בעילת התעשרות שלא כדין, קרי הטענה, כאילו הנתבעים התעשרו שלא כדין בגין המעבר לרב בריח.

31. באשר לבקשת הנתבעים הנתבעים 4-12 למחיקת טענות ולמתן פסק דין שהן מעבר לטענות המשותפות לכלל הנתבעים, טוענות התובעות:

א. אין שחר לטענת נתבעים כאילו דחיית התביעות ההדדיות במחוזי משמעותה גם דחיית טענת הקנוניה באופן המקנה לנתבעים אלו זכות לקבלת פסק דין חלקי בעניינם.

כמבואר לעיל לא קיים מעשה בית דין בטענות המתבררות בפני בית הדין כנגד הנתבעים, בפרט כאשר נתבעים אלו אפילו לא היו צד להליכים במחוזי.

יותר מכך, בתיק זה נטענו כלפי נתבעים אלו טענות בדבר הפרת הסכם עבודה וגרם הפרת הסכם עבודה - טענות שכלל לא היו במחלוקת בבית המשפט המחוזי.

ב. אין יסוד לטענת הנתבעים כאילו טענת "התיארוך לאחור" של הסכמי העבודה כלפי הנתבעים 6-1 4, מהווה הרחבת חזית.

בכתב התביעה שכנגד פרטו התובעות כלפי כל הנתבעים לרבות הנתבעים 4 ו 6- , את טענותיהן בדבר חתימת חוזי עבודה "פיקטיביים', "מפוברקים", "חסרי תוקף", "בטלים", "ללא ידיעת חברי הדירקטוריון היושבים בחו"ל".

כבר בכתב בית הדין הראשון שהגישו התובעות בתיק זה, ובהמשך בכתבי הטענות בהליך המאוחד שבפני בית הדין, עלו התובעות טענות כנגד הנתבעים בדבר הכנת הסכמים "פיקטיביים" ו"מפוברקים" בכלל, בדבר היותם הסכמים "שלכאורה" ו- "כביכול" נחתמו במועד המופיע בהם, ואף טענו באופן מפורש, כי המדובר בהסכמים שתוארכו לאחור. יתרה מכך, בכתב ההגנה שהגיש דונרשטיין לתביעה שכנגד, התייחס דונרשטיין מפורשות לטענה בדבר התיארוך לאחור, והכחיש אותה מכל וכל.

בכל מקרה יוזכר - ענייננו בהליך בו אוחדו מספר הליכים להליך אחד באופן כולם נדונים יחדיו. לא יכול בעל דין בכל אחד מהתיקים המאוחדים להשמיע טענה, כאילו טענה שהועלתה באחד מכתבי בי-הדין האחרים אינה מוכרת לו ומפתיעה אותו.

דיון והכרעה

32. בעקבות הבקשות שהוגשו וההתפתחויות שחלו ביחסי הצדדים או למצער חלקם, נקבע דיון בפני במעמד באי כח הצדדים ליום 15/7/13.

בפתח אותו דיון התקיים דיון לא פורמלי לבחינת האפשרות להעביר את הסכסוך בתיקים שבנדון להליך של גישור במסגרתו נשמעו גם דבריהם, שלא לפרוטוקול, של עורכי הדין שייצגו את הצדדים בבית המשפט המחוזי, ואולם למרבה הצער, לא רק שלא גובשה כל הסכמה בין הצדדים, אלא שאף לא הושגה כל הבנה או למצער התקדמות כלשהי בנוגע להמשך ההליכים בתיקים המאוחדים שבנדון.

אי לכך, פנינו לדון בטענות הצדדים בכל הנוגע לבקשה למחיקת סעיפים מתצהירי התובעות.

במסגרת דיון זה התבקשו הנתבעים להשיב להצעת בית הדין, להשאיר את ההחלטה בטענותיהם שבנדון לעניין מעשה בית דין והשתק עילה, לדיון בתביעה לגופה תוך שתינתן להם אורכה להגשת תצהירי עדות ראשית מטעמם.

לאחר התייעצות שהתקיימה בין הנתבעים הודיעונו הנתבעים 1-3, אליהם הצטרפו גם הנתבעים 4-12 ו-13 כי הם עומדים על כך שתינתן החלטה בבקשות שהגישו למחיקת סעיפים מתצהירי התובעות.

33. בהמשך לכך, ועל מנת לאפשר לכל הצדדים את יומם בבית הדין, ניתנה אורכה לנתבעים להשיב בקצרה בכתב על תגובת התובעות לבקשותיהם למחיקת סעיפים, ולב"כ התובעות ניתנה אורכה להגיב בקצרה בכתב על הבקשה שהועלתה ע"י ב"כ הנתבעים 1-3 בדיון למחוק גם סעיפים מכתב התביעה.

34. כמו כן ובאשר לבקשה להאריך את המועד להגשת תצהירי הנתבעים בתביעות המאוחדות שבנדון, הבהרתי כי אינני רואה כל סיבה לעכב את מועד הגשת תצהירי העדות הראשית של הנתבעים בתביעותיהם כנגד התובעות, בפרט כך, בהינתן כי זכות התשובה של התובעות בתצהיריהן מתייחסת אך ורק לתצהיר תשובה לתביעות הנתבעים כלפיהם ואינה כרוכה בהגשת תצהירים נוספים מטעם התובעות.

על כן קבעתי כי הנתבעים יגישו את תצהירי עדותם הראשית ביחס לתביעותיהם כנגד התובעות עד ליום 7/8/13 באופן שיאפשר לתובעות להגיב בתצהירי תשובה מטעמן לתביעת הנתבעים כנגדן בתוך 60 יום מקבלת תצהירי הנתבעים בתביעותיהם כנגד התובעות, והוספתי כי לגבי הגשת תצהירי הנתבעים בהתייחס לתביעת התובעות כנגדם, הצורך בכך והמועד לעשות כן, יידון ויקבע במסגרת החלטה זו, ובכפוף לה.

35. בהמשך להחלטתי הנ"ל הגישו באי כח הנתבעים 1-3, הנתבעים 4-12 והנתבעת 13 תשובותיהם לתגובת התובעות לבקשותיהם למחיקת סעיפים, כמו כן ב"כ התובעות הגיבה בכתב על הבקשה שהועלתה ע"י ב"כ הנתבעים 1-3 בדיון למחוק גם סעיפים מכתב התביעה, ואף הוגשה תשובה קצרה בכתב מטעם הנתבעים 1-3 בהמשך לתגובת התובעות.

36. לאחר שעיינתי בבקשות הצדדים, תגובותיהם ותשובותיהם לתגובות, החלטתי לדחות את הבקשות למחיקת סעיפים מתצהירי העדות הראשית של התובעות או מכתבי די דין מטעמן, גם אם לא מטעמי הצדדים לגופו של עניין, ואבאר.

37. בתיק המאוחד שבכותרת, עסקינן בתביעותיהן של התובעות כלפי הנתבעים, תביעות של חלק מהנתבעים כלפי התובעות, תביעות שכנגד של חלקם האחר של הנתבעים ותביעות שכנגד של התובעות כנגד חלק מהנתבעים, הנובעות מתקופת העסקתם של הנתבעים אצל התובעות, סיומה והתנהלות הנתבעים לאחר סיומה.

38. בהחלטת בית הדין מיום 15/7/10 ולאחר דיון בבקשות מקדמיות שהגישו הצדדים, נקבעו עיקרי הפלוגתאות בתיקים המאוחדים שבכותרת, כדלקמן:

א. האם כטענת התובעות, המוכחשת על ידי הנתבעים, התארגנו הנתבעים והתובעת בתיק ס"ע 10238-09-09 (להלן ביחד – הנתבעים), תוך כדי עבודתם בתובעות, לקבוצה ששיתפה פעולה במירמה ותוך הפרת חובות הנאמנות למעסיקותיהם, על מנת לרוקן את התובעות מנכסיהן הכלכליים והקניינים, כאשר מחד עברו כולם כמקשה אחת לעבוד בחברה מתחרה רב בריח מוצרי בטחון, לאחר שהשתלטו על אותה חברה, ומאידך, תוך כדי עבודתם בתובעות, דאגו להחתמה פיקטיבית ושלא בסמכות, לשיטתן, של חברי הקבוצה על הסכמי עבודה פיקטיביים המעניקים להם הטבות מפליגות ובלתי הגיוניות ועשו בכספי התובעות כבשלהם לצורכיהם הפרטיים, והכל תוך הסתרת מעשיהם מחברי הדירקטריון ומבעלי המניות היושבים בחו"ל (להלן - טענת הקנוניה), או שמא כטענת הנתבעים התובעות אשר פועלות לפתח מפעל ליצור דלתות פלדה על מנת להתחרות ברב בריח, בדו קנוניה זו עד שיתבססו בשוק דלתות פלדה ונוקטות בצעדים משפטיים במטרה להתיש את הנתבעים ורב בריח, אין קשר בין מועד עזיבתם של הנתבעים את התובעות לבין המיוחס להם שכן ממילא בתקופה זו עזבו את התובעות כ-40 עובדים בשל יחסי העבודה בתובעות, מה גם שחלק מן הנתבעים פוטרו, כאשר לטענת הנתבעים 4-12 לאיש מביניהם לא היה כל חלק ברכישת רב בריח.

ב. מבלי לגרוע מטענת הקנוניה, האם כטענת התובעות, המוכחשת על ידי הנתבעים, הסכמי ההעסקה שנחתמו עם הנתבעים או מי מהם, חסרים חתימות מהותיות ועל כן חסרי תוקף ובטלים מעיקרם?

ג. האם כטענת הנתבע מס 1 לא התקיימו בינו לבין מי מהתובעות יחסי עובד ומעביד בתקופה הרלוונטית לתביעת התובעות שבנדון, כך שדין התביעה כנגדו להדחות בהעדר עילה וסמכות.

ד. בכפוף לפלוגתאות א-ג לעיל, האם התובעות זכאיות מאת הנתבעים או מי מהם לסעדים הבאים:

- פיצוי בגין סכומים ששולמו על פי הסכמים בטלים, ואם כן באיזה סכומים ומאיזה נתבעים?

- השבת סכומים בגין גילום הלוואות ואם כן באיזה סכומים ומאיזה נתבעים?

- פיצוי בגין גניבת סכומים ממעביד ואם כן באיזה סכומים ומאיזה נתבעים?

- פיצוי בגין הפרת הסכמי עבודה ובגין גרם הפרת הסכמי העבודה של שאר הנתבעים ואם כן באיזה סכומים ומאיזה נתבעים?

- השבת דמי הודעה מוקדמת, ואם כן באיזה סכומים ומאיזה נתבעים?

ה. בנוסף, ומבלי לגרוע מן הפלוגתאות א-ג לעיל:

האם התובעת שכנגד שרון חזן זכאית מאת התובעת 1 לגמול עבודה בשעות נוספות, ואם כן באיזה סכום?

בכפוף לתשובה חיובית לשאלה זו, האם זכאית לפיצויי הלנת שכר בגין כל סכום שייפסק?

האם התובעת שכנגד קלאודיה כהן זכאית מאת התובעת 1 לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין תוך הפרת זכות השימוע, ואם כן באיזה סכום?

האם התובעת שכנגד גלית אילוז זכאית מאת התובעת 1 לשכר חודש פברואר 09' ועמלות מכירה, ואם כן באיזה סכום?

בכפוף לתשובה חיובית לשאלה זו, האם זכאית לפיצויי הלנת שכר בגין כל סכום שייפסק?

האם התובעת שכנגד מיה דונרשטיין זכאית מאת התובעת 1 לסעדים הבאים:

פיצוי ממוני ולא ממוני בשל עוגמת נפש עקב פיטורי עובדת בהריון.

פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ללא עילה וללא שימוע.

פיצוי בגין אי תשלום דמי הבראה..

פיצוי בגין אבדן שימוש ברכב.

פיצוי בגין אבדן פיצויי פיטורים.

פיצוי בגין אבדן הפרשה לקופות גמל.

ואם כן, באילו סכומים.

ו. בנוסף ומבלי לגרוע מן הפלוגתאות א-ג לעיל, האם הנתבע דרור שטרנשוס (התובע בתיק ס"ע 13597-12-08) זכאי מאת התובעת מס' 1 לסעדים הבאים:

מתן צו הצהרתי קבוע לנתבעת להורות לחברת הביטוח לרבות חברת הבטוח פניקס וחברת הבטוח כלל לשחרר את מלוא הכספים שנצברו עבור התובע בגין פיצויי פיטורים ובגין תגמולים - חלק עובד ומעביד.

לתשלום השלמת פיצויי פיטורים, ואם כן באיזה סכום? והאם זכאי הוא ל פיצויי הלנת פיצויי פיטורים או לחילופין, להפרשי הצמדה וריבית כחוק.

לתשלום יתרת הבונוס השנתי לשנת 2007, הבונוס השנתי לשנת 2008, לפדיון הודעה מוקדמת ו/או פיצוי בגין הודעה מוקדמת ומענק הסתגלות, ואם כן באיזה סכומים?

ז. בנוסף ומבלי לגרוע מן הפלוגתאות א-ג לעיל, האם הנתבע אלי שמיני (התובע בתיק ס"ע 5548-04-09 ) זכאי מאת התובעת מס 1 לסעדים הבאים:

- הפרש מענק הסתגלות ו בונוס שנתי, ואם כן באיזה סכומים .

בכפוף לתשובה חיובית לשאלה זו, האם זכאי לפיצויי הלנת שכר ולחילופין ריבית והצמדה כחוק.

- צו לשחרור פוליסת ביטוח מנהלים בחברת הראל.

ח. בנוסף ומבלי לגרוע מן הפלוגתאות א-ג לעיל, האם הנתבע עמי פביאן אנדרס לעאל (התובע בתיק ס"ע (1281-04-09 זכאי מאת התובעת מס 1 לסעדים הבאים:

-הפרש מענק הסתגלות ובונוס שנתי, ואם כן באיזה סכומים.

בכפוף לתשובה חיובית לשאלה זו, האם זכאי לפיצויי הלנת שכר ולחילופין ריבית והצמדה כחוק.

ט. האם הנתבעת שכנגד בתיק ס"ע 10238-09-09 - שלווה מוזס התובעת בתיק ס"ע 10238-09-09 זכאית מאת מפעלי עץ כרמיאל ויובל קידר לסעדים הבאים , ואם כן באילו סכומים:

- שכר חודש יולי 2009 .

- תשלום בגין רכיב מענק חודשי לחודש יולי .

- פיצויי פיטורים .

- דמי הודעה מוקדמת .

- דמי חופשה .

- דמי הסתגלות .

- תשלום בונוסים לשנים 2008-2009 .

- דמי הבראה .

בכפוף לתשובה חיובית לשאלות כאמור לעיל, האם זכאית לפיצויי הלנת שכר ולחילופין ריבית והצמדה כחוק.

האם קיימת יריבות בין התובעת בתיק ס"ע 10238-09-09 לבין מר יובל קידר.

39. הנה כי כן, מעבר לתביעות הנתבעים (עובדי התובעות לשעבר) כלפי התובעות למימוש זכויותיהם כעובדים, חלק לא מבוטל מתביעות התובעות כלפי הנתבעים מתבסס על טענת ה"קנוניה" שהועלתה על ידי התובעות כאמור לעיל, ואשר לטענת הנתבעים, המוכחשת על ידי התובעות, היא אותה טענה שהועלתה בבית המשפט המחוזי כלפי הנתבעים 1-3 ואחרים.

40. כפי שניתן להיווכח מטיעוני הצדדים, למעשה המבוקש על ידי הנתבעים במסגרת בקשה למחיקת סעיפים מתצהירי התובעות, הוא להורות על סילוקה על הסף, של רובן ככולן של תביעות התובעות כנגדן, בשל מעשה בית דין בעקבות הסכם הפשרה בבית המשפט המחוזי שקיבל תוקף של פסק דין.

41. אינני מתכוונת להידרש לטענות הצדדים לגופם של דברים, בכל הנוגע לשאלת קיומם או אי קיומם של השתק עילה או השתק פלוגתא, שכן לטעמי בנסיבות המקרה שבנדון, מקומו של דיון זה, הוא במסגרת בירור התובענה עצמה ולא כטענת סף כמבוקש על ידי הנתבעים בבקשותיהם שבנדון, ואבאר.

42. אכן, תקנות 44 ו-45 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991, עוסקות באותם מקרים בהם ניתן לסלק תובענה על הסף.

תקנה 44 דנה במחיקה על הסף ולפיה בית הדין רשאי, בכל עת, לבקשת בעל דין או אף בלא בקשה כזאת, למחוק על הסף כתב טענות, אם: אין הכתב מראה עילה; מתוך כתב הטענות נראה שהוא טרדני או קנטרני; בעל הדין נדרש, מכוח סעיף 18(ד) לחוק, לבצע פעולה בקשר לכתב טענות שהגיש, ולא ביצע אותה במועד.

תקנה 45 דנה בדחיה על הסף ולפיה בית הדין רשאי, בכל עת, לבקשת בעל דין או אף בלא בקשה כזאת, לדחות על הסף תובענה, מאחד הנימוקים האלה: מעשה בית דין; חוסר סמכות; כל נימוק אחר שעל פיו סבור בית הדין שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע.

43. הנה כי כן, "מעשה בית דין" הינו אחד הנימוקים שיכול להצדיק סילוק תובענה על הסף, ואולם הלכה פסוקה היא, כי מחיקת תובענה או דחייתה על הסף הן בגדר אמצעים הננקטים בלית ברירה, ופתרון המחלוקת, לגופה, הוא לעולם עדיף [ראה: ע"א 693/83 שמש נ. רשם המקרקעין, פ"ד מ(2) 668].

קל וחומר שכך בבתי הדין לעבודה. לעניין מחיקה על הסף, שהיא סעד פחות חמור מדחיה על הסף, נפסק לא אחת על ידי בית הדין, כי "סעד זה של מחיקה על הסף מופעל על ידי בית המשפט ביד קמוצה ובמשורה, ובבתי הדין קצרה המשורה עוד יותר" [ראה למשל: דב"ע מז/3-1 הסתדרות מדיצינית הדסה – רון ורדי ואח' פד"ע יט, 63; דב"ע מז/3-15 יצחק אפנר – מפעלי הדסה לנוער, עבודה ארצי, כרך כ[2], 242; דב"ע נא/195-3 תוכנה מכונות תרגום בע"מ – עמיחי סגל, פד"ע כג, 275; דב"ע נא/3-31 חיפה כימיקלים בע"מ- אברהם חלפון, פד"ע כב, 518).ב

על מנת שכתב תביעה ימחק על הסף, נקבע כי חייב בית הדין להיות בטוח ומשוכנע כי גם אם יוכיח התובע את כל אשר הוא טוען בכתב תביעתו, לא יהיה לו הדבר למועיל מאחר ואין באותה מסכת עובדות כדי ליצור עילת תביעה [ראה: דב"ע נא/31-3 לעיל; דב"ע מז/1-3 לעיל), וראה לעניין זה דברים מפורשים בדב"ע מז/78-3 ישראל חבס ובניו בע"מ ואח' - דבי סנדיק חבס, פד"ע יט, עמ' 138, כדלקמן:

"בבואנו לשקול באם מן הראוי למחוק תביעה בעודה באיבה, נעשה זאת רק אם נשתכנע כי אין לתובע כל סיכוי, ולו הקלוש ביותר, לזכות בתביעתו, ואם ניתן לתקן פגמים שנפלו בכתב התביעה על מנת שיכשירוה - יאפשר זאת בית הדין.."

44. אם כך נפסק לגבי הסעד של מחיקה על הסף של כתב טענות, ברי כי הדברים נכוחים המה בבחינת קל וחומר, עת מדובר בדחיית תובענה על הסף, ומקל וחומר עת מדובר בדחייתה על הסף של תובענה מפאת מעשה בית דין.

ואמנם, וככל שהדברים נוגעים לבית הדין לעבודה, כל שעלה בידי הנתבעים 1-3 להציג ב תשובתם לתגובת התובעות היה דוגמאות ספורות, של מקרי קצה קיצוניים, בהם נעתר בית הדין הארצי לעבודה לבקשת נתבע להורות על דחיית תובענה על הסף מפאת מעשה בית דין.

כך למשל, בעניין ע"ע 143/10 גדעון כהן - מדינת ישראל (פסה"ד מיום 1.5.11) אליו הפנו הנתבעים, דובר בתובע שהגיש תביעות חוזרות ונשנות לבית הדין לעבודה בכל הנוגע לפיטוריו מהנתבע, בית הדין האזורי דן לגופן של התביעות ודחה אותן, על אותם פסקי דין ערער אותו תובע לבית הדין הארצי לעבודה ואף לבג"צ ולאחר שמיצה את כל ההליכים, אף הגיש תביעה נוספת לבית הדין האזורי בה ביקש "משפט חוזר" אזרחי בכל הנוגע לפיטוריו.

כך גם בעניין ע"ע 194/06 פנחס יאיר - סולל בונה בע"מ (פסק הדין מיום 28.1.08), אליו הפנו הנתבעים שאף בו דובר בעובד שלא השלים עם פיטוריו, והתנהלו בעניינו הליכים משפטיים רבים בינו לבין מעבידתו בבתי הדין לעבודה וברשות השיפוט של ההסתדרות, ואף נחתם הסכם פשרה במסגרתו הוסכם כי לתובע אין "ולא תהיינה לו יותר תביעות כספיות ואחרות נגד סו"ב או מי מטעמה, ו/או מי מעובדיה בכל עניין הנובע מעבודתו וסיום עבודתו, לרבות שכר עבודה, פיצויי פיטורין, זכויות סוציאליות וכל זכות או תביעה מכוח הסכמי עבודה אישיים ו/או קיבוציים"

ואילו בעניין ע"ע 722/06 יגאל צברי - הופ הנדסה בע"מ (פסה"ד מיום 11.6.07), אליו הפנו הנתבעים, דובר בעובד שהגיש תביעה כנגד מעבידתו בבית הדין האזורי לעבודה בה טען כי מנהלי החברה פיטרו אותו מעבודתו ללא הודעה מוקדמת ובמקביל הוגשו על ידי הצדדים תביעות לבית המשפט המחוזי בקשר עם חלקו של העובד בחברה ועם טענות החברה להפרת חובות נאמנות של העובד כנושא משרה.

במובחן מענייננו, בהסכמה דיונית בין הצדדים שם, נקבע במפורש כי בית המשפט המחוזי יכריע בכל הסכסוכים שבין הצדדים בהתאם לסעיף 79א לחוק בתי המשפט, כאשר הסכסוכים כוללים את כל התביעות המתנהלות בבית המשפט המחוזי בתל אביב, התביעה המתנהלת בבית הדין לעבודה, ואף סכסוך שלא הוגשה לגביו תביעה בקשר לערבות אישית (להלן – התובענה המאוחדת). כמו כן ובמובחן מענייננו בהסדר הדיוני נקבע כי "פסק הדין שיינתן כאמור לעיל יהווה סוף פסוק לכל הסכסוכים שבין הצדדים הקיימים כיום". לאחר שניתן פסק דין על ידי בית המשפט המחוזי שאף פסק לעובד סכומים בגין רכיבי תביעתו בבית הדין לעבודה, הגיש אותו עובד תביעה חדשה לבית הדין לעבודה בה תבע מהנתבעים פיצוי כספי בגין הפרת ההתחייבות להעסיקו בחברת הופ, על פי הסכמי ההתקשרות בין הצדדים.

45. הנה כי כן המדובר במקרים בודדים וקיצוניים שבהם נעתר בית הדין לעבודה לסילוק תובענה על הסף מפאת "מעשה בית דין", וזאת עת ניתן היה להשתכנע על פני הדברים שמדובר במעשה בית דין, וכי אין לתובע כל סיכוי, ולו הקלוש ביותר שייקבע אחרת.

46. שונים הם עם זאת פני הדברים בענייננו.

בענייננו המדובר במחלוקת עובדתית ומשפטית סבוכה ומורכבת המתבררת בפני בית דין זה, ואוחזת עשרות רבות של סעיפים בכתבי הטענות ובתצהירים. כעולה מדברי הצדדים כזו אף היתה המחלוקת העובדתית והמשפטית שהתבררה בבית המשפט המחוזי.

מבלי להביע דעה בשלב זה, לגבי השאלה האם פסק דין לפשרה הדוחה את תביעת התובעות בבית המשפט המחוזי "מבלי להודות איש בטענות משנהו ולצרכי פשרה בלבד", יכול ככלל, ומבלי שנקבע בו כל ממצא פוזיטיבי שהוא, לעלות כדי השתק עילה או השתק פלותגא - ברי כי בנסיבות המקרה שבנדון, בהן חלוקים הצדדים ביניהם מן הקצה אל הקצה באשר להגדרת העילה בכל אחת מהערכאות והתשתית העובדתית המסוימת הרלוונטית לגביה – המבוקש בעצם על ידי הנתבעים הוא שבית דין זה ילמד את כתבי הטענות, את הראיות ואת העדויות שנשמעו בבית המשפט המחוזי, ויתן למעשה פסק דין בתיק זה לאחר שינתח את הראיות והעדויות, שלא הוא שמע, יגיע למסקנה, איזה טענות או עובדות בדיוק שהעלו התובעות בבית המשפט המחוזי, נדחו במסגרת אותו פסק דין לפשרה ומה נפקותן לעניין העילות התלויות ועומדות בבית דין זה, אם בכלל ומכאן יסיק, האם מדובר במקרה זה במעשה בית דין, המצדיק את דחייתה על הסף של תביעת התובעות.

47. בכל הכבוד, לא רק שלא ניתן לדעת מפסק הדין לפשרה בבית המשפט המחוזי, אילו עובדות שנטענו על ידי התובעות בדיוק נדחו, ואילו טענות של התובעות בדיוק נדחו, אלא שעתירתם זו של הנתבעים, כי בית הדין יכריע בסילוק הלכה למעשה של תביעות התובעות על הסף, מבלי ששמע את עדי הצדדים ומבלי שאף הוגשו תצהירי הנתבעים, עומדת בסתירה להלכה פסוקה ומושרשת בבית דין זה.

48. אי לכך בקשת הנתבעים למחיקת סעיפים מתצהירי העדות הראשית של התובעות או מכתבי בי דין מטעמן – נדחית ואני מורה כי טענות הנתבעים נשוא בקשותיהם יידונו ויוכרעו במסגרת בירור התביעה לגופה.

והוא הדין גם באשר לבקשותיהם הנוספות של הנתבעים או חלקם להורות על מחיקת סעיפים מתצהירי הצדדים בשל הרחבת חזית.

רשמתי בפני את התנגדותם של הנתבעים להרחבת חזית ואף את טענות התובעות לפיהן כלל לא מדובר בהרחבת חזית, לרבות הבהרתן כי הן אינן תובעות דבר מכח העילה של "התעשרות שלא כדין", שנמחקה על ידי בית הדין בהחלטתו מיום 15.07.10, ואני מורה גם טענות אלו של הצדדים יידונו ויוכרעו במסגרת בירור התביעה לגופה.

49. סוף דבר –

אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, בקשות הנתבעים למחיקת סעיפים מתצהירי העדות הראשית של התובעות או מכתבי די דין מטעמן – נדחות.

משזו התוצאה אליה הגעתי אני מורה כי המועד להגשת תצהירי עדותם הראשית של הנתבעים בהתייחס לתביעות התובעות כלפיהם, מוארך עד ליום 3/9/13.

לאחר שנתתי דעתי למהות הבקשה, לתוצאה אליה הגעתי ולהיקף הבירור שנדרש בה, אני מחייבת את הנתבעים 1-3 ביחד ולחוד לשלם לכל אחת מהתובעות את הוצאות הבקשה בסך של 15,000 ₪ לכל תובעת.

מתוך התחשבות במעמדם המיוחד של הנתבעים 4-12 ונתבעת 13, במובחן מהנתבעים 1-3, אני מחייבת כל אחד מהנתבעים הנתבעים 4-12 ונתבעת 13, לשלם לכל אחת מהתובעות את הוצאות הבקשה בסך של 1,000 ₪ בלבד, לכל תובעת.

ההוצאות כאמור לעיל ישולמו עד ליום 25/8/13, שאם לא כן ישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

זאת ועוד, לאור הארכת המועדים להגשת תצהירי עדות ראשית, אני מורה על ביטול הישיבות שנקבעו בתיק זה ליום 9/912, 12/9/13 ו-10/10/13.

ניתנה היום, ט"ז אב תשע"ג, (23 יולי 2013), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.