לבקשת המשיבה/התובעת א. ארנסון נכסים בע"מ (להלן: "ארנסון"), הוטל תחילה, במעמד צד אחד, עיקול על נכסים וזכויות שונות של המבקשת/הנתבעת, אוסיף השקעות ופיתוח בע"מ (להלן: "אוסיף"). לאחר דיון שהתקיים במעמד הצדדים, הגיעו הצדדים (ביום 6.10.09), להסדר דיוני (להלן: "ההסדר הדיוני"), לפיו צומצם הצו, באופן שהעיקול הוחל רק על כל המניות של חברת הבת של אוסיף, א. ארנסון בע"מ (להלן: "חברת הבת"), בחברת משכנות מוצא בע"מ (להלן: "משכנות מוצא") ועל זכויות שונות הנובעות מאחזקה במניות אלה, עד לסך כולל של 9.4 מיליון ₪ (להלן: "העיקול המוסכם").

בבקשה זו מבקשת אוסיף לעיין מחדש בעיקול המוסכם ולהמירו בערבות של חברת האם של אוסיף - ישרס חברה להשקעות בע"מ (להלן: "ישרס"). לחלופין מוצע, חלף העיקול המוסכם, עיקול על נכס מקרקעין, הכולל מבני תעשיה במגרשים 237 ו- 238 בתכנית 167/03/5, חלקה 34 בגוש 38143 וחלקות 43-47 בגוש 38144, הנמצא ברח' הפלדה באזור התעשיה "עמק שרה" באר שבע, אשר לחברת בת נוספת של ישרס - ישרס מבני תעשייה בע"מ - זכויות בהם, מכח הסכם חכירה עם מינהל מקרקעין שיראל, עד ליום 4.2.2028 (להלן: "הנכס החלופי").

אוסיף טוענת, כי העיקול המוסכם הפך למכביד, עקב מכירת הנכס העיקרי של משכנות מוצא, המזכה את חברת הבת בסכום השווה לסכום העיקול ובמאחר שמניעת העברת הכספים לחברת הבת (עקב העיקול המוסכם), מכבידה על פעילותה השוטפת של חברת הבת, לרבות תשלומים לספקים, ותשלום משכורת לעובדים, דבר המכביד גם על פעילותה של אוסיף.

לטענתה, הכבדה זו הינה מיותרת וניתן למנעה באופן שלא יפגע בארנסון וזאת - באמצעות המרת העיקול המוסכם, כמבוקש. נטען, כי מאז הטלת העיקול המוסכם, חל שיפור ניכר במצבה של אוסיף, עד כי אין עוד, כלל, צורך בעיקול כלשהו, אולם אין אוסיף מבקשת ביטול העיקול המוסכם, אלא המרתו בערבות שוות ערך של ישרס, שהינה חברה איתנה, כלכלית או, לחילופין בעיקול על הנכס החלופי.

ארנסון מתנגדת לבקשה בטענה, כי על פי ההסדר הדיוני, אוסיף אינה רשאית לבקש המרת העיקול על נכס אחר ומכל מקום, הערבות המוצעת אינה מהווה בטוחה הולמת ובוודאי שהיא פחותה בטיבה מהעיקול המוסכם, הן מאחר שאין היא מייחדת נכס ספציפי עליו יוטל עיקול, כך שהליך המימוש הינו מכביד ואף תוצאתו אינה ידועה (בין היתר מאחר שלא ידוע מה תהיה מצבת הנכסים של ישרס אם וכאשר יקום צורך לממש את העיקול) והן מאחר שההצעה נוגדת את כוונת הצדדים בעת שהגיעו להסדר הדיוני בדבר העיקול המוסכם, לפיו ייוחד לארנסון נכס מעוקל, שהוא נכס ספציפי, בשווי של 9.4 מיליון ₪.

ארנסון טוענת עוד, כי בהעדר חוו"ד מומחה, לא ביססה אוסיף את טענתה בדבר חוסנה הכלכלי של ישרס, מה גם שמדובר בחברת נדל"ן, על הבעייתיות שבכך, בין היתר לאור מצב השוק בכלל ומצב חברות מסוג זה במשק הישראלי, בפרט. כן נסמכת ארנסון על פרסומים שונים בדבר כשלון הנפקת אג"ח שביצעה ישרס לאחרונה, בדבר ביקורת על שכר מנהלים גבוה ותביעה נגזרת שהוגשה בגין כך ועוד.

באשר לנכס המקרקעין, טוענת ארנסון, כי השמאות עליה מתבססת הבקשה (אשר נערכה ביום 31.12.11), איננה עדכנית וכי אף השווי המוערך בה אינו שווי נקי. ארנסון טרחה ובדקה את הנכס באמצעות שמאי מטעמה, אשר העריך את השווי הנקי של הנכס, במימוש כפוי, בסכום של 7.6 מיליון ₪. כן נטען, כי מימוש הנכס הינו קשה ומסובך לאור מבנים ללא היתר הבנויים עליו, לאור מיקומו, לאור מצב תחזוקת המבנים ועוד.

אינני סבורה, כי ההסדר הדיוני העומד בבסיס העיקול המוסכם מונע מאוסיף המרת העיקול המוסכם, בעיקול על בנכס אחר, גם אם הדבר לא נכתב, במפורש, בהסדר הדיוני ובלבד שהנכס החלופי מהווה חלופה ראויה. "אין למבקשים זכות מוקנית להקפיא דווקא נכס פלוני שעקלו, אם מובאת לידיהם בטוחה חלופית וטובה אחרת. ואולם, אין בית המשפט חייב להעתר לבקשת המרת בטוחה, אם הבטוחה החלופית שהוצעה להבטחת החוב איננה נותנת לבעל דין בטחון מספק" ראו: רע"א 4042/91 חנ רון בע"מ נ' מחצבות חיפה בע"מ (3.11.1991).

אציין, כי זכות זו, להמיר נכס מעוקל בנכס אחר, המהווה בטוחה מספקת, לא נשללה בהסדר וממילא, שלילתה לא יכולה היתה להחשב מידתית.

לגופו של ענין, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים סבורה אני כי האיזון הראוי בין זכויות הצדדים מצדיק המרת חלק מהעיקול המוסכם, בעיקול על הנכס החלופי והותרת חלקו האחר, בהתאם לשווי ההפרש בין הסכום המעוקל לבין שווי הנכס החלופי, על כנו.

לא השתכנעתי כי ערבות של ישרס מהווה תחליף ראוי לעיקול המוסכם. גם מבלי להתייחס לכך שלא הומצאה חוו"ד מומחה באשר לחוסנה הכלכלי של ישרס ובאשר למצבת נכסיה, זכויותיה וחובותיה ואף מבלי שאדרש להערכת טענותיה של ארנסון בנוגע לחוסנה הכלכלי של ישרס, ברי כי ערבות חברה איננה שוות-ערך לעיקול על כספים או לעיקול על נכס ספציפי ולפיכך, אין ערבותה של ישרס יכולה, בנסיבות הענין, להוות חלופה ראויה לעיקול המוסכם.

מאידך - עיקול על הנכס החלופי, שהינו נכס ספציפי, מהווה חלופה ראויה (גם אם מימושו מכביד מעט יותר מאשר מימוש העיקול המוסכם), ובלבד שיובא בחשבון שוויו הנקי של הנכס, במימוש כפוי, אשר על פי חוו"ד השמאי מר ישראל יעקב מטעם ארנסון (אשר לא נסתרה), הינו 7.6 מיליון ₪.

לפיכך אני נעתרת חלקית לבקשה ומורה על המרת 7.6 ₪ מהעיקול המוסכם, בעיקול על הנכס החלופי. בנוסף, העיקול המוסכם יישאר בעינו, אולם היקפו יצומצם לסך של 1.8 מיליון ₪. מובהר, כי צמצום העיקול המוסכם ייעשה רק לאחר רישום העיקול על הנכס החלופי.

בנסיבות הענין אני מחייבת את אוסיף לשלם לארנסון הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בגינה, בסך כולל של 10,000 ₪. הסכום אינו כולל מע"מ.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים.

ההחלטה ניתנה על ידי בסמכותי כרשמת בית המשפט המחוזי בחיפה.

ניתנה היום, ג' תשרי תשע"ג, 19 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.