1. המבקשת 3 (להלן: "המבקשת") הגישה בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיבה 3 (להלן: "פרטנר") בגין הפרת החובה להעמיד שירות טלפוני חינם למתן מענה לפניות בענייני ליקויים, פגמים בטובין או פגמים בשירותים הניתנים על ידה לציבור לקוחותיה (להלן: "בקשת האישור").
2. לפניי בקשת הצדדים לאישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית לפי סעיף 19 בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "הסדר הפשרה" ו"החוק" או "חוק תובענות ייצוגיות", בהתאמה).
3. תמצית בקשת האישור - על פרטנר מוטלת חובה חוקית בהתאם לסעיף 18ב בחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן"), שנכנס לתוקף ביום 1.3.06, לספק ללקוחותיה שירות טלפוני חינם לשם מתן מענה לפניות בענייני "ליקויים או פגמים בטובין... או בשירותים" הניתנים על ידה לציבור לקוחותיה. וכך קובע סעיף 18ב הנ"ל:

"(א) עוסק המנוי בתוספת השניה –

(1) יספק שירות טלפוני חינם לשם מתן מענה לכל פניה שעניינה ליקויים או פגמים בטובין שמכר או בשירותים שאותם הוא נותן מכוח דין או הסכם (בסעיף זה – שירות טלפוני); השירות הטלפוני יכלול גם מענה אנושי;

(2) יגלה לצרכן, באופן ברור ובולט, את מספר הטלפון שבו ניתן לקבל את השירות הטלפוני וכן את השעות שבהן ניתן השירות הטלפוני, בכל אחד מאלה, אם קיים:

(א) הסכם בין העוסק לבין הצרכן;

(ב) כל חשבונית שהוציא העוסק לצרכן;

(ג)אתר האינטרנט של העוסק.

(ב)...".

פרטנר נמנית על הגופים שבתוספת השנייה, היא מפרה את הוראות חוק הגנת הצרכן בכך שאינה מאפשרת ללקוחותיה להתקשר למוקד השירות והתקלות בחינם אלא מטלפון נייד של פרטנר.

התקשרות למוקד השירות והתקלות של פרטנר (להלן: "מוקד השירות") שמתבצעת באמצעות חיוג למספר 054* מטלפון נייד של חברת פרטנר - אינה כרוכה בתשלום. התקשרות באמצעות חיוג למספר 074-7054054, למוקד השירות של פרטנר מכל טלפון, כרוכה בתשלום. פרטנר התקינה קו 1-800 שהתקשרות אליו מחויבת בתשלום מופחת של 22 אגורות לדקת שיחה מטלפון נייד וללא תשלום מטלפון נייח אולם התקשרות זו מובילה למוקד המכירות והשדרוגים של פרטנר.

עקב תקלה במכשיר הטלפון הנייד, התקשרה המבקשת למוקד השירות מטלפון נייח וחויבה בתשלום רגיל של שיחה לקו טלפון נייח. בגין שתי שיחות שביצעה המבקשת למוקד השירות חויבה בסכום של 7.67 ש"ח כולל מע"מ. המבקשת מעריכה כי היא מתקשרת למוקד השירות בממוצע שלוש פעמים בשנה על כן נזקה החל מיום 1.3.06 ועד למועד הגשת התובענה מסתכם בסכום של 80.5 ש"ח (לפי חישוב של 23 ש"ח למשך שלוש שנים וחצי).

הקבוצה היא "ציבור הלקוחות והצרכנים של פרטנר אשר התקשרו למוקד השירות והתקלות של פרטנר למספר 074-7054054... ואשר חויבו בגין כך בתשלום בניגוד לדין, החל מיום 1.3.2006 ועד למועד בו תפעל פרטנר בהתאם לדין ותעניק לציבור לקוחותיה את האפשרות להתקשר בחינם למוקד השירות והתקלות".

עילות בקשת האישור: הפרת סעיפים 18ב ו-31 בחוק הגנת הצרכן בכך שפרטנר גובה תשלום בעד התקשרות למוקד השירות; הפרת חובה חקוקה כאמור בפקודת הנזיקין [נוסח חדש] בגין הפרת הוראת סעיף 18ב בחוק הגנת הצרכן.

הסעדים הנתבעים – ליתן צו המורה לפרטנר לתקן את התנהלותה וליצור קו טלפון חינם שיאפשר לציבור לקוחותיה להתקשר למוקד השירות והתקלות של פרטנר בחינם מכל אמצעי תקשורת מקובל; להורות לפרטנר להשיב לחברי הקבוצה את כל הסכומים ששולמו על ידם בגין התקשרות למוקד השירות החל מהמועד בו חלה החובה לספק מספר חינם ועד למועד בו תפעל על פי הוראות החוק. לחילופין, ליתן סעד לפי סעיף 20(ג) בחוק.

הנזק שנגרם לחברי הקבוצה – בפרטנר קיימים כ-2.9 מיליון מנויים. לצורך הערכת הנזק המצרפי מניחה המבקשת כי מנוי מתקשר בממוצע למוקד השירות שלוש פעמים בשנה, שיחה ממוצעת נמשכת 5 דקות, עלות שיחה ממוצעת מטלפון נייד של חברה אחרת שאינה פרטנר או מטלפון נייח עומדת על 40 אגורות ו-30% מהשיחות למוקד השירות כרוכות בעלות השיחה שכן הן נעשות מטלפון נייד שאינו של חברת פרטנר או מטלפון נייח. על כן מוערך נזק מצרפי לקבוצה בסכום של כ-18 מיליון ש"ח.

קיימות שאלות של עובדה ומשפט המשותפות למבקשת ולכלל חברי הקבוצה; סביר להניח שהשאלות שבמחלוקת תוכרענה לטובת חברי הקבוצה; הגשת תובענה ייצוגית עדיפה על הגשת תביעות אישיות, מוצדקת והוגנת להכרעה במחלוקת; קיים יסוד סביר להניח כי המבקשת מייצגת בדרך הולמת את עניינם של חברי הקבוצה; התובענה הוגשה בתום לב; גודלה של הקבוצה מצדיק הגשת תובענה ייצוגית.

1. תמצית תגובת פרטנר - סעיף 18ב בחוק הגנת הצרכן אינו מחייב לאפשר להתקשר חינם למוקד השירות מכל טלפון שהוא. זאת למדים מלשון החוק ומתכליתו; בניגוד לטענת המבקשת, פרטנר מפעילה גם שירות 1-800 המאפשר להתקשר בחינם מטלפון נייח; המבקשת נעדרת עילת תביעה אישית שכן שיחות הטלפון שביצעה למוקד השירות נעשו במכוון על מנת לייצר עילת תביעה. בנוסף, למבקשת לא נגרם נזק שכן כלפי מפעיל הטלפון הנייח שלה היא מנויה על מבצע של שיחות ללא תשלום לתקופה מסוימת; לא מתקיימים שאר התנאים לקיומה של עילת הפרת חובה חקוקה; לא מתקיימים התנאים לאישור התובענה כייצוגית.
2. השתלשלות ההליך
3. ביום 25.7.11 ניתנו על ידי שני פסקי דין המאשרים את הסדר הפשרה שבין המבקשת 4 למשיבה 4 (מירס) ואת הסדר הפשרה שבין המבקשת לבין המשיבות 6 ו-7 (הוט) (להלן: "פסקי הדין הקודמים"). כמו כן, בסמוך ניתנים שני פסקי דין נוספים בעניין הסדר הפשרה שבין המבקשים 1 ו-2 לבין המשיבה 1 (בזק) ובעניין הסדר הפשרה שבין המבקשת 1 למשיבה 5 (Yes).
4. לאחר שהתקיימו שני קדמי משפט ולאחר שהתנהל משא ומתן בין הצדדים הוגשה ביום 20.3.12 הבקשה שלפניי לאישור הסדר פשרה, אליה צורף הסדר הפשרה שנחתם בין הצדדים ביום 19.3.12 (להלן: "הבקשה לאישור הסדר פשרה", ו"הסדר הפשרה" בהתאמה).
5. באותו יום גם הוגשה בקשה לתיקון בקשת האישור באופן שהגדרת הקבוצה שונתה והקבוצה, לאחר התיקון, היא: "כל מי שהתקשר למוקד הטלפוני של פרטנר בקשר עם ליקויים או פגמים בשירות או במוצר המסופקים על ידה בתקופה שמיום 1.3.2006 ועד למועד הקובע". בקשה זו אושרה כאמור בהחלטתי מיום 26.3.12.
6. ביום 26.3.12 הוריתי לצדדים לפרסם הודעה ראשונה בדבר הגשת הבקשה לאישור הסדר פשרה בהתאם לסעיף 25(א)(3) בחוק תובענות ייצוגיות (להלן: "ההודעה הראשונה"). כן הוריתי על משלוח העתק ההודעה, בצירוף העתק מהבקשה לאישור הסדר פשרה, העתק מהסדר הפשרה והעתק מהתובענה, ליועץ המשפטי לממשלה, למנהל בתי המשפט ולממונה על הגנת הצרכן.
7. ההודעה פורסמה ביום 3.4.12 בשני עיתונים יומיים. הצדדים הודיעו כי עד ליום 18.5.12 לא הוגשו התנגדויות להסדר פשרה או בקשות ליציאה מהקבוצה עליה הוא חל.
8. לאחר אורכה שניתנה לבקשת ב"כ היועץ המשפטי לממשלה (להלן: "ב"כ היועמ"ש") להגשת עמדתו, הודיע ב"כ היועמ"ש ביום 15.10.12 כי "לאחר בחינת נוסח הסכמי הפשרה ביחס למשיבות שבכותרת [ופרטנר בכלל זה – מ' נ'] ובהתאם לעמדת ב"כ היועץ המשפטי לממשלה כפי שניתנה ביחס למשיבות 4, 6, ו-7 – לא מצאנו במקרה זה מקום להביע עמדה לעניין הסכם הפשרה. נעיר כי אין עמדה זו גורעת מאפשרות עתידית למתן עמדה שונה" (ההדגשה במקור).
9. עיקרי הסדר הפשרה
10. הקבוצה עליה יחול הסדר הפשרה: "כל מי שהתקשר למוקד הטלפוני של פרטנר בקשר עם ליקויים או פגמים בשירות או במוצר המסופקים על ידה בתקופה שמיום 1.3.2006 ועד למועד הקובע". כאשר "המועד הקובע" הוא "המועד בו יאשר בית המשפט את הסדר הפשרה".
11. בעקבות התביעה, מתחייבת פרטנר להפעיל, החל מהמועד הקובע, קו טלפוני חינם למתקשרים מטלפון נייח או מטלפון נייד, בישראל, עבור כל לקוחותיה של פרטנר. קו הטלפון יתחיל בספרות 1-800, ויינתן בו מענה לפניות בנושאי תקלות. ההתקשרות למוקד באמצעות מספר זה לא תהיה כרוכה בתשלום.
12. ההתחייבות לאפשר שיחת חינם לקו 1-800 גם מטלפונים ניידים, לא תחייב את פרטנר אם יחול שינוי בדין (לרבות ברישיונה), או אם ייקבע בהחלטה של רשות מוסמכת, או שתתקבל החלטה שיפוטית חלוטה (לרבות במסגרת הליך זה או בערעור עליו, בעניינן של משיבות אחרות בתיק ולרבות על דרך של אישור הסדר פשרה), אשר תקבע כי עוסק המנוי בתוספת השנייה בחוק הגנת הצרכן אינו חייב לאפשר התקשרות חינם מטלפונים ניידים.
13. החל מהמועד הקובע, פרטנר מתחייבת לפרסם ולהודיע לכל מנוייה באופן מובלט את מספר החינם, פרטנר תעשה כן בכל הפרסומים המפרטים את מספרי הטלפון של מוקד התקלות והשירותים, ובכלל זה בחשבונות המודפסים הנשלחים למנויים, בהסכם המנוי ובאתר האינטרנט שלה.
14. במשך תקופה של ארבעה חודשים, שתחל תוך 90 יום מהמועד הקובע, תאפשר פרטנר למנוייה לעשות שימוש בקו החינם גם בקשר לפניות בנושאים שאינם תקלות ואשר ביחס אליהם אין פרטנר מחויבת על פי דין לספק פניה טלפונית חינם, ובכלל זה, בנושא שינויי תכנית, בירורים בקשר למסלולים, עדכון פרטים ואובדן או גניבת מכשיר (להלן: "ההטבה").
15. הצדדים ממליצים לבית המשפט לאשר גמול למבקשת בסכום של 17,500 ש"ח ושכר טרחה לבא כוח המבקשת בסכום של 82,500 ש"ח בתוספת מע"מ. הגמול ושכר הטרחה ישולמו בתוך 14 ימים מהיום שפסק הדין המאשר את הסדר הפשרה יהפוך חלוט. במסגרת ההמלצה לגמול ושכר טרחה נלקחו בחשבון: התועלת שהביאה התביעה לחברי הקבוצה וללקוחות עתידיים של פרטנר בשל הפעלת קו טלפוני חינם להתקשרות מכל טלפון ופרסומו, ההטבה הנוספת לציבור, מורכבות הסוגיה שבמחלוקת, החשיבות הציבורית של התובענה והטרחה שטרחו התובעת הייצוגית ובאי כוחה בעבור חברי הקבוצה.
16. בכפוף לאישורו וביצועו של הסדר הפשרה, המבקשת וחברי הקבוצה כלפי פרטנר ו/או כל שלוחיה ו/או עובדיה ו/או מי מטעמה, מוותרים באופן סופי ומוחלט, על כל טענה ו/או דרישה ו/או זכות ו/או עילה בקשר עם איזו מהטענות ו/או הדרישות הכלולות בכתבי הטענות.
17. מינוי בודק
18. הצדדים סבורים, בהתחשב בהסדרה העתידית של הטענות כפי שהועלו במסגרת התביעה, כי ההסדר מגשים את המטרות הקבועות בסעיף 1 בחוק וכי אין מקום למנות בודק.
19. סעיף 19(ב)(1) בחוק תובענות ייצוגיות:

"בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא לאחר שקיבל חוות דעת מאדם שמינה לשם כך, שהוא בעל מומחיות בתחום שבו עוסקת הבקשה לאישור או התובענה הייצוגית (בסעיף זה - בודק), אלא אם כן סבר בית המשפט שחוות הדעת אינה נדרשת, מטעמים מיוחדים שיירשמו; שכרו והוצאותיו של בודק, וכן אופן תשלומם, ייקבעו בידי השר".

בדברי ההסבר להצעת חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (ה"ח הממשלה 234 מיום 26.1.06 בעמ' 269) נאמר בהתייחס לסעיפים 18 ו-19 בחוק תובענות ייצוגיות:

"מטרת סעיף זה [הכוונה לסעיף 18 - מ' נ'] וסעיף 19 היא להסדיר מקרים שבהם מיישבים הצדדים את הסכסוך ביניהם בדרך של הסדר פשרה, והסדר זה מחייב את כל חברי הקבוצה. החשש במקרים אלו הוא מפני קנוניה בין התובע המייצג לבין הנתבע, כך שהתובע המייצג יפיק תועלת אישית מן הפשרה על חשבון חברי הקבוצה. למעשה, במצבים שבהם מושג הסדר פשרה, נוצר אצל התובע ניגוד עניינים בין טובתו האישית ובין האינטרסים של הקבוצה, דבר המצדיק פיקוח מוגבר הן על ידי בית המשפט והן על ידי חברי הקבוצה".

1. מינוי הבודק מטרתו אם כן לסייע לבית המשפט לבחון את הסדר הפשרה, ולהבטיח כי הוא ממלא אחר המטרות הקבועות בחוק. דהיינו שההסדר הוא סביר והוגן בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה וכי סיום ההליך בהסדר הפשרה המוצע הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת.
2. ב"כ היועמ"ש לא התנגד להסדר המוצע שכלל, בין היתר, את עמדת הצדדים בדבר העדר הצורך במינוי בודק. בנסיבות העניין, לרבות טיבו של הנזק הנטען, מהות ההפרה הנטענת, סיכויי בקשת האישור ומטרות החוק, לא מצאתי מקום למנות בודק.
3. אישור הסדר הפשרה
4. סעיף 19(א) בחוק תובענות ייצוגיות קובע:

"בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא אם כן מצא, כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בענינם של חברי הקבוצה, ואם הבקשה לאישור הסדר הפשרה הוגשה לפני שאושרה התובענה הייצוגית - גם כי קיימות, לכאורה, שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין".

סעיף 19(ג) בחוק תובענות ייצוגיות:

"(1) החלטת בית המשפט אם לאשר הסדר פשרה או לדחותו תהיה מנומקת ותכלול, בין השאר, את כל אלה:

(א) הגדרת הקבוצה שעליה חל הסדר הפשרה;

(ב) עילות התובענה, השאלות המהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה והסעדים הנתבעים כפי שפורטו בבקשה לאישור או כפי שהוגדרו בהחלטת בית המשפט לפי סעיף 14, לפי הענין;

(ג) עיקרי הסדר הפשרה.

(2) בהחלטתו לפי פסקה (1) יתייחס בית המשפט, בין השאר, לשיקולים אלה:

(א) הפער בין הסעד המוצע בהסדר הפשרה לבין הסעד שחברי הקבוצה היו עשויים לקבלו אילו היה בית המשפט מכריע בתובענה הייצוגית לטובת הקבוצה;

(ב) התנגדויות שהוגשו לפי סעיף 18(ד), וההכרעה בהן;

(ג) השלב שבו נמצא ההליך;

(ד) חוות דעת של הבודק שניתנה לפי סעיף קטן (ב)(5);

(ה) הסיכונים והסיכויים שבהמשך ניהול התובענה הייצוגית אל מול יתרונותיו וחסרונותיו של הסדר הפשרה;

(ו) העילות והסעדים שלגביהם מהווה ההחלטה לאשר את הסדר הפשרהמעשה בית דין כלפי חברי הקבוצה שעליהם חל ההסדר".

1. הקבוצה המוגדרת בהסדר הפשרה ושעליה חל ההסדר היא "כל מי שהתקשר למוקד הטלפוני של פרטנר בקשר עם ליקויים או פגמים בשירות או במוצר המסופקים על ידה בתקופה שמיום 1.3.2006 ועד למועד הקובע". כאשר "המועד הקובע" הוא "המועד בו יאשר בית המשפט את הסדר הפשרה".
2. עילות התובענה נגד פרטנר - הפרת סעיפים 18ב ו-31 בחוק הגנת הצרכן בכך שהיא גובה תשלום בעד התקשרות למוקד השירות; הפרת חובה חקוקה כאמור בפקודת הנזיקין [נוסח חדש] בגין הפרת הוראת סעיף 18ב בחוק הגנת הצרכן.
3. הסעד שנתבע בבקשת האישור – ליתן צו המורה לפרטנר לתקן את התנהלותה וליצור קו טלפון חינם שיאפשר לציבור לקוחותיה להתקשר למוקד השירות והתקלות של פרטנר בחינם מכל אמצעי תקשורת מקובל; להורות לפרטנר להשיב לחברי הקבוצה את כל הסכומים ששולמו על ידם בגין ההתקשרות למוקד השירות החל מהמועד בו חלה החובה לספק מספר חינם ועד למועד בו תפעל על פי הוראות החוק. לחילופין, ליתן סעד לפי סעיף 20(ג) בחוק.
4. התובענה מעוררת שאלות עובדתיות ומשפטיות משותפות לחברי הקבוצה קרי האם חלה על פרטנר חובה על פי דין שלא לגבות תשלום עבור ההתקשרות למוקד השירות והתקלות ללא סייג וללא הגבלה; האם הפרה פרטנר את חובתה החוקית לאפשר ללקוחותיה להתקשר למספר חינם; האם המבקשת וחברי הקבוצה שילמו עבור התקשרות למוקד התקלות, למרות זכותם להתקשר למספר חינם; האם מגיע למבקשת ולחברי הקבוצה פיצוי או השבה של הכספים שנגבו מהם בשל השיחות שביצעו אל פרטנר כאמור.
5. הסדר הפשרה הושג בין הצדדים לאחר שהתקיימו שני קדמי משפט בבקשת האישור ולפני אישור התובענה.
6. הצדדים הודיעו כאמור לעיל כי עד ליום 18.5.12 לא הוגשה כל התנגדות להסדר (בהתאם לסעיף 18(ה) בחוק) וכי לא הוגשה בקשה ליציאה מהקבוצה (לפי סעיף 18(ז) בחוק). ב"כ היועמ"ש, כאמור הודיע כי אינו מבקש להתנגד להסדר.
7. בית המשפט בבואו לאשר הסדר פשרה צריך להשתכנע "כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה...וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין" (סעיף 19(א) בחוק).

מטרתו של החוק מוגדרת בסעיף 1 בחוק כדלקמן:

"(1) מימוש זכות הגישה לבית המשפט, לרבות לסוגי אוכלוסיה המתקשים לפנות לבית המשפט כיחידים;

(2) אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו;

(3) מתן סעד הולם לנפגעים מהפרת הדין;

(4) ניהול יעיל, הוגן וממצה של תביעות".

1. בעניין שלפניי נראה לי כי הסדר הפשרה יש בו כדי לענות על מטרות החוק, וכי בנסיבות העניין ההסדר הוא אכן סביר והוגן.
2. טענות ההגנה של פרטנר אינן מופרכות ואין מקום לקבוע בשלב זה כי אין להן סיכוי להתקבל. ב"כ היועמ"ש, שחזקה עליו שבחן את העניין, לא מצא להתערב בהסדר וגם לא הוגשו כל התנגדויות או בקשות ליציאה מהקבוצה, על ידי חברי הקבוצה. הסדר הפשרה מביא לכך שפרטנר תעמיד לרשות לקוחותיה קו טלפון להתקשרות אליה בחינם הן מטלפון נייח הן מטלפון נייד, בכך תענה פרטנר בוודאות על דרישות חוק הגנת הצרכן. בנוסף, הסדר הפשרה נותן לקבוצה הטבה למשך ארבעה חודשים לפיה יזכו מנויי פרטנר להתקשר אליה בחינם גם בנושאים שאינם תקלות ואשר ביחס אליהם פרטנר אינה מחויבת להעמיד קו חינם.

נוכח העובדה שהשבה לכל אחד מחברי הקבוצה בענייננו אינה פשוטה וכרוכה בעלויות גבוהות, סיכויי בקשת האישור, והעובדה שההסדר מביא לתיקון המצב ככל שיש ממש בטענות שבבקשה ואף נותן הטבה, נראה לי כי ההסדר נותן סעד הולם לחברי הקבוצה.

על כן אני מוצאת לאשר את ההסדר.

1. גמול לתובעת המייצגת ושכר טרחה לבא כוח המייצג
2. סעיף 19(ו) בחוק תובענות ייצוגיות קובע:

"אישר בית המשפט הסדר פשרה, יקבע גמול למבקש או לתובע המייצג, לפי העניין, בהתאם להוראות סעיף 22, ושכר טרחה לבא כוח המייצג בהתאם להוראות סעיף 23, ורשאי בית המשפט להתחשב בהמלצה מוסכמת שהוגשה לו על ידי הצדדים לעניין זה" (הדגשה שלי- מ' נ').

סעיף 22 בחוק תובענות ייצוגיות דן בגמול לתובע המייצג וקובע:

"(א) הכריע בית המשפט בתובענה הייצוגית, כולה או חלקה, לטובת הקבוצה, כולה או גם חלקה, לרבות בדרך של אישור הסדר פשרה, יורה על תשלום גמול לתובע המייצג, בהתחשב בשיקולים כאמור בסעיף קטן (ב), אלא אם כן מצא, מטעמים מיוחדים שיירשמו, שהדבר אינו מוצדק בנסיבות הענין.

(ב) בקביעת שיעור הגמול יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה:

(1) הטרחה שטרח התובע המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, בפרט אם הסעד המבוקש בתובענה הוא סעד הצהרתי;

(2) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה;

(3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית" (הדגשה שלי- מ' נ').

סעיף 23 בחוק תובענות ייצוגיות דן בשכר טרחתו של בא כוח מייצג וקובע:

"(א) בית המשפט יקבע את שכר הטרחה של בא הכוח המייצג בעד הטיפול בתובענה הייצוגית, לרבות בבקשה לאישור; בא הכוח המייצג לא יקבל שכר טרחה בסכום העולה על הסכום שקבע בית המשפט כאמור.

(ב) בקביעת שיעור שכר הטרחה של בא כוח מייצג לפי סעיף קטן (א), יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה:

(1) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה;

(2) מורכבות ההליך, הטרחה שטרח בא הכוח המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, וכן ההוצאות שהוציא לשם כך;

(3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית;

(4) האופן שבו ניהל בא הכוח המייצג את ההליך;

(5) הפער שבין הסעדים הנתבעים בבקשה לאישור לבין הסעדים שפסק בית המשפט בתובענה הייצוגית" (הדגשה שלי- מ' נ').

1. הצדדים ממליצים כי בית המשפט יאשר תשלום גמול למבקשת בסכום של 17,500 ש"ח ושכר טרחה לבא כוח המבקשת בסכום של 82,500 ש"ח בתוספת מע"מ.
2. אני סבורה כי הייתה תועלת בתובענה הייצוגית לחברי הקבוצה וללקוחות עתידיים של פרטנר בכך שהופעל קו טלפוני חינם להתקשרות מכל טלפון, ובכך שהוסכם על דרכי פרסומו. כמו כן התובענה הייצוגית נתנה לקבוצה הטבה נוספת למשך 4 חודשים להתקשרות חינם גם בעניינים שאינם תקלות.

אשר לאופן ניהול ההליך - בא כוח המבקשת הגיעו להסדר פשרה לאחר שהתקיימו שני דיונים מקדמיים ובכך הביא לסיום מהיר וענייני של ההליך.

1. בעניין משיבה 4 (להלן: "מירס"), ומשיבות 6 ו-7 (להלן: "הוט") אישרתי גמול בסכום של 10,000 ש"ח לתובעים המייצגים ושכר טרחה לב"כ המייצגים בסכום של 40,000 ש"ח בצירוף מע"מ.
   • 1. בהחלטתי מיום 3.2.12 התבקשו הצדדים להסביר מדוע הם סבורים שהגמול ושכר הטרחה צריכים לעמוד על הסכומים שננקבו בהסדר הפשרה בעוד שבפסקי הדין הקודמים (שניתנו בעניין מירס ובעניין הוט) נפסקו סכומים אחרים, נמוכים יותר.
     2. פרטנר בחרה שלא לטעון בעניין. המבקשת טענה כי יש הבדל בין מירס והוט לבין פרטנר. ההבדל הוא בכך שלמירס ולהוט היה קו 1-800 קודם להגשת בקשת האישור: למירס היה קו 166* שאפשר פנייה חינם למוקד התקלות מכל מכשיר מירס, וגם היה לה קו 1-800, שלטענתה נועד לטיפול בתקלות, שבמסגרתו התאפשרה פניה באמצעות שיחת חינם גם מטלפון נייח. להוט היה גם כן קו 1-800 שבמסגרתו התאפשרה פניה באמצעות שיחת חינם מטלפון נייח. בפרטנר היה המצב שונה, לה לא היה כלל קו 1-800 והפנייה החינמית התאפשרה רק מטלפון של פרטנר. לכן במקרה של פרטנר, כאשר הייתה תקלה במכשיר הסלולרי שלא אפשרה להוציא שיחות, לא הייתה כלל חלופה חינמית.

בהסדרי הפשרה בעניין הוט ומירס ניתנה התחייבות להפעיל קו חינם למוקד תקלות הן מטלפון נייד הן מטלפון נייח ולהבלטת הפרסום של המספר החינמי, והוסכם לוותר על פיצוי בגין העבר (ר' סעיף 5.3 בהסדר הפשרה עם מירס וסעיף 7 בהסדר הפשרה עם הוט).

בשל השוני בעניינה של פרטנר, שכאמור לא היה לה קו 1-800, הוסכם בהסדר הפשרה עמה, כי נוסף על ההתחייבות להפעיל קו חינם, שההתקשרות אליו תהיה הן מטלפון נייח הן מטלפון נייד תוך פרסומו באופן מובלט, תעניק פרטנר הטבה עתידית בגין פיצוי על העבר. ההטבה המוסכמת היא מתן אפשרות להתקשר חינם לקבלת שירותים שבגינם פרטנר אינה מחויבת לספק קו חינמי, למשך ארבעה חודשים (סעיף 7 בהסדר הפשרה). על כן התועלת לציבור מהקמת קו החינם גם לגבי העתיד גבוהה יותר. המבקשת מזכירה גם שב"כ היועמ"ש לא התנגד להסדר הפשרה.

• • 1. נוכח ההבדלים עליהם עמדה המבקשת, ובהתחשב בהטבה הנוספת עליה הוסכם, אני סבורה כי השכר והגמול המוסכמים הם סבירים בנסיבות העניין ואני מאשרת אותם.

1. סוף דבר
2. אני מאשרת את הסדר הפשרה ונותנת לו תוקף של פסק דין.
3. אני מאשרת גמול למבקשת בסכום של 17,500 ש"ח ושכר טרחה לבא כוח המייצג בסכום של 96,525 ש"ח כולל מע"מ.
4. אני מורה על פרסום הודעה שנייה לפי סעיף 25(א)(4) בחוק תובענות ייצוגיות. גודל ההודעה יהיה 15X15 ס"מ.
5. נוסח ההודעה יובא לאישור בית המשפט בתוך 14 יום מהיום ויהא בהתאם לסעיף 25(ד) בחוק תובענות ייצוגיות ובהתאם לסעיף 25(א)(4) בחוק, המורה על פירוט הפרטים המנויים בסעיף 19(ג)(1) ו-(2) בחוק.
6. הפרסום יהיה בשני העיתונים היומיים "מעריב" ו"ידיעות אחרונות". הוצאות הפרסום תחולנה על המשיבה והיא תשלח עותק מההודעה לאחר אישורה למנהל בתי המשפט בהתאם לסעיף 25(ז) בחוק תובענות ייצוגיות.
7. הצדדים ישלחו העתק מפסק הדין בצירוף הסדר הפשרה למנהל בתי המשפט בהתאם להוראות סעיף 19(ה) בחוק תובענות ייצוגיות לשם רישומם בפנקס תובענות ייצוגיות.

ת.פ. ליום 20.1.13 לאישור נוסח ההודעה השנייה לפרסום.

ניתן היום, כ"א טבת תשע"ג, 03 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.