רקע

1. ביום 12.11.2009 הוגש כתב אישום כנגד הנאשמת על ידי המאשימה (להלן "כתב האישום"). מבלי לגרוע מפרטי ורכיבי כתב האישום, טוענת המאשימה כי הנאשמת פולשת ומשתמשת בנכס ציבורי השייך לעיריית אור יהודה ומבצעת עבודות בנייה ושימוש בניגוד לתכנית בניין עיר החלה במקום, וזאת ללא היתר בנייה כדין ותוך פלישה לשטח שהינו בייעוד ציבורי. המאשימה מציינת כי מדובר במבנה ציבורי המיועד לשמש כבית כנסת אליו פלשה הנאשמת ומבצעת בו שימוש חורג באופן שמשתמשת בו למגורים וזאת ללא היתר ובניגוד לתכנית החלה במקום. עוד מציינת המאשימה, כי לא ניתן להוציא במקום הנ"ל היתר בנייה למגורים. המאשימה מבקשת מבית המשפט להורות על הנאשמת להפסיק את השימוש החורג ולפנות את המקום וכן להורות כי היה ולא תעשה כן, בסמכות המאשימה לפנותה.
2. בתיק זה התקיימו דיונים לא מעטים, ובפועל בפני מספר שופטים. בתחילה הנאשמת לא הייתה מיוצגת ומונה לה סניגור ציבורי. לאחר מכן, באחד הדיונים, ולאחר שפורט מצבה של הנאשמת ציין בית משפט כי "פתרונו של מקרה זה אינו בהליך פלילי או הליך של משפט לעניינים מקומיים. מקומו בהליך של מציאת מגורים לנאשמת, תוך בדיקה משמעותית שתיעשה על ידי אגף הרווחה של המאשימה ועל ידי משרד השיכון ומחלקותיו השונות המטפלות במקרים מסוג זה". ראה החלטת כב' השופט אביחי דורון, מיום 28.10.2010. הדבר לא הסתייע, נעשתה הקראה והמבקשת כפרה כפירה כללית, ראה עמוד 1 שורות 10-11 לפרוטוקול הדיון מיום 25.12.2014.
3. בשנת 2015 התחדשו ההליכים בפני בית המשפט במסגרת זו, התקיים הליך הוכחות שהתקיים העידו בפני בית המשפט האדריכל ראובן עילם (להלן "האדריכל עילם") וכן האדריכל מסעוד נאמן (להלן: "האדריכל נאמן") אשר במועדים הרלוונטיים שימש כמנהל מחלקת הפיקוח. העד אלעד כהן אשר הוזמן מטעם המאשימה להעיד אך לא רשום כעד בכתב האישום, לא התייצב אליו בשל מחלוקת בין הצדדים כמפורט להלן.

עמדת בא כוח הנאשמת היא כי האישום מייחס לנאשמת עבירה של שימוש חורג. לעמדתו, המאשימה לא הציגה את היתר הבנייה לנכס המפורט בכתב האישום. כן טען שהמאשימה הציגה הסכם עם מנהל מקרקעי ישראל לפיו השימוש במבנה מותר לבית ספר ולא לבית כנסת. לעמדתו, אין כל ראיה לשימוש חורג, כמפורט בכתב האישום, בעוד שהתכנית מתאר שהוצגה מתייחסת לחלקות אחרות.

1. בדיון מיום 22.10.2015 הודיע בא כוח הנאשמת: "לאור זאת אין להשיב לאשמה, לא הוכחה כל אשמה" (ראה שורה 27 לפרוטוקול הדיון). בכל הנוגע לשימוש חורג ציין כי הדבר צריך להיות ברור ומפורש שאם לא כן, ולטענתו כמו במקרה דנא, יש לזכות הנאשמת. בעניין זה הפנה ל- רע"פ 5633/93 מדינת ישראל נ' אומניפול בע"מ (1957) וכן לע"פ (מחוזי ת"א) 71325/02 מירה אלמוג נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו) .
2. ב"כ הנאשמת נימק הודעתו לעניין "אין להשיב לאשמה" בכך שביום 7.05.2015 העידו כל עדי התביעה וניתן בשלב זה לטעון להעלות טענת "אין להשיב לאשמה". לעמדתו, אין להתיר עדותו של העד אלעד כהן אשר עדותו לא ידועה לנאשמת ולא הופיעה בחומר הראיות שנמסר לנאשמת. כן טען שהתביעה לא הגישה את היתר הבנייה להוכיח טענותיה לשימוש חורג וזאת לאור העובדה כי התב"ע שהוגשה לא חלה על הגוש והחלקה בו נמצא הנכס. כן הוסיף שהפקח לא הוכיח מהו השימוש במקום, בשל היות המבנה בשיפוצים, ועל כן יש להורות כי אין להשיב לאשמה ולהורות על זיכוייה של הנאשמת.
3. המאשימה, בתשובתה, טענה כי על פי תכנית המתאר החלה על המקרקעין (תמ"א מ.א.א./159/במ5) המקום מיועד לשטח מבני ציבור. היתרי הבנייה הקיימים הם לבית כנסת ציבורי. עוד ציינה בתשובתה כי המפקח על הבנייה מצא בסיור שערך במקום ביום 18.03.2009 כי "הנאשמת פלשה למבנה ציבורי המשמש כבית כנסת שנבנה על קרקע ציבורית". בהמשך פירט ב"כ המאשימה כי על פי דוחות הפיקוח משתמשת הנאשמת במקרקעין כדירת מגורים בשטח של 71 מ"ר (נספחים "א" ו- "ב" לכתב האישום), מדובר בשימוש חורג במקרקעין הטעון היתר וללא היתר, של חלק ממבנה בית הכנסת. ב"כ המאשימה ציין כי על תכנית המתאר להתיר במפורש שימוש מסוים, דבר שלא קרה במקרה הנדון, והפנה בהקשר זה לע"א 1216/98 אסתר אבוטבול נ' ועדת ערר מחוז מרכז (פורסם בנבו).
4. עוד מפנה ב"כ המאשימה לדברי ב"כ הנאשמת דאז, עו"ד ואראס, לפיהם "היא מתגוררת במבנה כמעט-4 שנים". ובנוסף פירטה המאשימה שהסבת חלק מבית הכנסת לצורך מגורים הינו בגדר "שימוש חורג", אשר מנוגד לתכניות בנין עיר והיתרי הבנייה (ראה עמוד 1 שורות 11-13 לפרוטוקול הדיון מיום 28.10.2010).
5. בכל הנוגע לטענה כי מספר הגוש המפורט בכתב האישום אינו מופיע בתב"ע שהוצגה (מוצג נ/1) ציין ב"כ המאשימה במסגרת תגובת המאשימה, כי "במועד הדיון ביום 16.07.2015 לא היה ידוע למאשימה כי נעשו הסדרים חדשים לגושים הרלוונטיים ובפועל הם קיבלו מספרים חדשים כחלקה 24 בגוש 6789". השינוי נערך על ידי רשות מקרקעי ישראל. הדברים נודעו לעירייה בתקופה מאוחרת יותר, בשנת 2016, במסגרת בירור מול מנהל מקרקעי ישראל. בנסיבות העניין, ובשים לב לסעיף 165 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982 (להלן "חסד"פ") מבקשים מבית המשפט להתיר ראיה חדשה להוכחת יסודות העבירה המפורטים בכתב האישום. בהקשר הדיוני טוענת המאשימה כי טענה זו הועלתה בטרם המאשימה הכריזה כי "אלו עדיה" ולפיכך ניתן היה לעצור את הדיון ולהביא ראיה זו קודם לדיון בטענת "אין להשיב לאשמה".

דיון והכרעה

1. המסגרת הדיונית נקבעת על ידי כתב האישום וזאת כמפורט בסעיף 85 לחסד"פ כדלקמן:

כתב האישום, אשר הוגש ביום 12.11.2009 מפרט, מבלי לגרוע מהאמור בכתב האישום, את הביקורות אשר נעשו על ידי המפקח, מציין כי הנאשמת הינה פולשת אשר משתמשת בנכס ציבורי השייך לעיריית אור יהודה. כן מציין כתב האישום כי הנאשמת מבצעת עבודות בנייה ושימוש בניגוד לתכנית בנין ערים החלה במקום וללא היתר בנייה כדין וכל זאת תוך פלישה לשטח שהינו בייעוד ציבורי.

1. כתב האישום מפרט את ממצאי המפקח (ראה סעיף 5 לכתב האישום, וכן התשריט והתמונות שצורפו אליו). המאשימה מציינת כי כל הפעולות במקום נעשו על ידי הנאשמת כאשר פלשה לשטח ציבורי וללא היתר כדין. בית המשפט מתבקש להורות על הפסקת שימוש חורג במקום ולחייב את הנאשמת לפנות את המבנה.

העדים המפורטים בכתב התביעה הם: המפקח האדריכל נאמן ומהנדסת הוועדה הגברת מרים ארז. כן צוין כי כתב האישום מסתמך על מסמכים וצילומים.

1. בפרוטוקול הדיון מיום 7.05.2015 ציין ב"כ הנאשמת כי בפרוטוקול הדיון מיום 25.12.2014 כפרה הנאשמת בכתב האישום בהתאם לסעיף 152 (א) לחסד"פ. בהמשך הדיון ביקשה הוועדה להעיד את האדריכל עילם המשמש כאחראי על הרישוי באור יהודה בנימוק שעדותו בעניין, היא עדות טכנית וכי המהנדסת מרים ארז, הרשומה בכתב האישום, סיימה את עבודתה בעירייה. לא הועלתה התנגדות לשמיעת עדותו של האדריכל עילם .
2. בדיון העיד האדריכל עילם ולאחר מכן העיד הנאמן מסעוד נאמן (אשר שימש כמנהל מחלקת הפיקוח במועדים הרלוונטיים וביצע את הפיקוח במקום ביום 18.03.2009). במהלך עדותם של הצדדים הוגשו 9 מוצגים מטעם המאשימה וכן הוצג מטעם הנאשמת מוצג נ/1 שעניינו תב"ע במ/5 מ.א.א./159. בדיון ההוכחות מיום 16.07.2015 התגלעה מחלוקת בין הצדדים האם ניתן להזמין את העד מר אלעד כהן כפי שביקשה המאשימה. המאשימה ציינה כי היא עומדת על שמירת טענותיה בנושא הזמנת העד: "ולמען שלא תועלה טענה כי הסתיימה פרשת התביעה בתיק זה" (ראה עמוד 27, שורות 20-21 לפרוטוקול).
3. בפרוטוקול הדיון מיום 22.10.2015 טען ב"כ הנאשמת כי הכפירה הקובעת בעניין הנאשמת היא הכפירה הכללית מיום 25.12.2014 עוד ציין כי :

המסגרת הנורמטיבית

1. טענת "אין להשיב לאשמה" נשענת על סעיף 158 לחסד"פ ומועלית עם תום פרשת ראיות המאשימה. בהתאם לפסיקה, מידת ההוכחות בשלב זה היא לצורך בדיקות "דיות הראיות לבדם".

להלן לשון סעיף 158:

בפסיקה נקבע כי די בקיומן של ראיות ואפילו דלות, להוכחת יסודות העבירה המיוחסת לנאשם כדי לחייבו להשיב לאשמה (לעניין זה ראה ער"פ 732/76 מ"י נ' כחלון, פד"י לב(1) 170; רע"פ 405/80 מ"י נ שדמי, פד"י לה(2) עמ' 757). יש לציין כי בשלב זה בית המשפט אינו שוקל שיקולי מהימנות ואינו בוחן משקלן של הראיות (ראה בש"פ 829/98 מ"י נ' דחלה פד"י נב(1) 625, 629).

1. בשים לב לאמור לעיל, אבחן האם יש לזכות את הנאשמת בשלב זה בשל היעדר ראיות לכאורה. יובהר כי במסגרת החלטה זו נבחן את הראיות שהוצגו בהליכים קודם לטענת "אין להשיב לאשמה" אשר הועלה על ידי ב"כ הנאשמת. על מנת לשמור על זכויות דיוניות ומהותיות של הנאשמת מצאתי לנכון להכריע בשאלה זו טרם הכרעה בבקשת המאשימה לראיות נוספות ו/או העדת עד נוסף. להלן יבחנו הראיות.
2. בתיק נשמעה עדותו של האדריכל נאמן. במסגרת זו העיד על סיור פיקוח שערך במקרקעין הרלוונטיים. ראה עדותו בעמוד 23 :

1. בנוסף לעדותו יש לעיין לצורך ההחלטה גם במסמכים שהוגשו במהלך עדותו:
2. ת/1- דו"ח ביקור במקום שערך האדריכל נאמן ביום 18.06.2009 הדו"ח מציין עבודות שבוצעו במקום ופלישה. וכן מציין "לא צילמתי כי לא נתנו לי להיכנס אך ראיתי שינויים + חלוקת פנימיים בפנים".
3. ת/2- שרטוט שצורף לדו"ח הפיקוח.
4. ת/3- צו מנהלי להפסקת העבודות. הצו מפרט את שמה של הנאשמת כמי שפלשה ומבצעת את העבודות וכן מציין כי מקבלת הצו סירבה לחתום על הצו.
5. ת/4 ו- ת/5- דו"ח ביקור במקום מיום 31.03.2009 שנעשה על ידי האדריכל מסעוד פור.
6. ת/6- נסח מקרקעין של חלקה 24 בגוש 6879.
7. ת/8 ו- ת/9- צילומים שנעשו במקום ביום 03.11.2009 על ידי הפיקוח של המאשימה.
8. בנוסף ראה עדותו של אדריכל ראובן עילם בנושא השימושים המותרים במקום ומנגד ראה מוצג נ/1 שהוגש על ידי הנאשמת לפיה תכנית הבניין הרלוונטית אינה חלה על המקרקעין הידועים כחלקה 24 בגוש 6879 המפורטים בכתב האישום. אדריכל עילם העיד ופרט בהרחבה המצב התכנוני במקום (ראה עדותו עמ' 21 ו-22 לפרוטוקול הדיון מיום 7.05.2015).
9. בהתאם לפסיקה שצוינה לעיל, בשלב הדיוני במסגרת בדיקת הראיות בעניין טענת "אין להשיב לאשמה" היא ברמה נמוכה. טענת הנאשמת, בין היתר, היא שאין צילומים מתוך הבניין ואין ראיה ממנה ניתן ללמוד שהנאשמת נמצאת במקום המפורט בכתב האישום ומבצעת העבירות הנטענות. לפיכך, לטענת הנאשמת, המאשימה לא הוכיחה את האשמה.
10. כעולה מעדותו של האדריכל נאמן וכן דו"חות הביקור שלו במקום, הנאשמת סירבה להתיר לפיקוח להיכנס למקום על מנת לבדוק האם מבוצעות במקום עבירות הבנייה הנטענות , וכן סירבה לקבל עותק מצו הריסה מנהלי שנמסר לה.
11. בנסיבות העניין, ומאחר והנאשמת מנעה מהמפקח לערוך ביקורת במקום מנועה הנאשמת מלטעון כי לא בוצע ביקור במקום והמאשימה לא הוכיחה טענתה כמפורט בכתב האישום הקושרת את הנאשמת עם השימוש והשהות הלא חוקית במקום. לא למותר לציין בהקשר זה כי אין מחלוקת שהנאשמת נמצאת במקום והדבר נלמד גם מהודעת ב"כ דאז "היא מתגוררת במבנה כמעט-4 שנים". ומהחלטת בית המשפט בתיק לפיה יש למצוא לנאשמת מקום מגורים חלופי (ראה פרוטוקול הדיון מיום 28.10.2010).

סוף דבר

1. מארג הראיות שצוין לעיל מהווה הבסיס הראייתי הדרוש בשלב זה לדחות הטענה של אין להשיב לאשמה. על כן, אני דוחה את טענת הנאשמת וקובע כדלקמן:
2. דיון במעמד הצדדים יתקיים ביום 14.2.2019 בשעה 14:30.
3. בדיון זה תינתן החלטה בבקשת המאשימה לצרף ראיות חדשות.
4. בדיון זה ,ובהתאם לסעיף 159 לחסד"פ ,תודיע הנאשמת האם היא מתכוונת להביא בפני בית המשפט את ראיות ההגנה.

ניתנה היום, י' שבט תשע"ט, 16 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.