בהמשך להחלטתי מיום 10/11/2016 ולאחר בחינת עמדת הנהלת בתי משפט בסוגיית האגרה, ועיון בתגובת התובעים (שהוגשה בעקבות תגובת הנהלתי בתי משפט), הגעתי לכלל מסקנה כי יש לחייב את התובעים בתשלום הפרשי אגרה, ואבאר.

אודה כי סברתי שהתובעים לא יתנגדו לתשלום הפרשי אגרה, זאת לנוכח נימוקי בקשתם מיום 13/11/2016 לשלם הפרשי אגרה – בקשה שנועדה לייתר את הצורך בעצם הפנייה להנהלת בתי המשפט בסוגיית האגרה הנ"ל. אך למרבה הפלא, התובעים בחרו להגיש תגובה, שממנה משתמע כי הם לא מסכימים עם עמדת הנהלת בתי משפט ומבקשים לחלוק עליה.

מבלי לעמוד על פרטי התגובה, אסתפק להפנות לסעיפים 10 ו- 11 לתגובה, במסגרתם התובעים עצמם מבהירים כי הם מבקשים מבית המשפט לקבוע בפסק הדין כי "מסכום הנזק שהוכח יכול התובע לנכות את סכומי פסקי הדין שנפסקו לחובתו ולזכות הנתבעת" , "המדובר בפסק דין האמור להכיל הוראת קיזוז". ללמדך, כי התובעים מודעים כי לשם מימוש הקיזוז הם צריכים לקבל סעד בדמות הוראה מפורשת בפסק הדין המאפשרת להם לנכות מכל סכום שייפסק בתביעה דנא את הסכומים שהם חויבו לשלמם לנתבעת בפסקי דין חלוטים שניתנו בהליכים אחרים (חיובים המבוצעים היום בלשכת ההוצאה לפועל).

בעניינו, התובעים ביקשו להוכיח בתביעתם את זכאותם לסך של 938,000 ₪, אך שילמו אגרה על סכום התביעה "המופחת" שהועמד על סך 280,000 ₪, לאחר שהפחיתו את שוויה של טענת הקיזוז הנטענת על ידם. מדובר בסעד שיש לו שווי כספי ושאמורה להיות משולמת בגינו אגרה, ככל סעד אחר.

משכך, אני מורה לתובעים לשלם הפרשי אגרה בגין שוויה של טענת הקיזוז כפי שעולה מכתב התביעה המתוקן, דהיינו בגין הסכום 658,0000 ₪ שבגינו לא שולמה אגרה.

התובעים יסדירו את תשלום האגרה מול המזכירות תוך 10 ימים מיום קבלת עותק מהחלטתי זו . ככל שלא ישולמו הפרשי האגרה הנ"ל תוך המועד שנקבע לתשלומם, כמפורט לעיל, לא ינתן במסגרת פסק הדין סעד בגין טענת הקיזוז הנ"ל.

להמשך טיפול המזכירות בהוצאת הודעת חיוב לתובעים.

ניתנה היום, י"ג כסלו תשע"ז, 13 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.