ביום 24/2/2010 נגזר דינו של המבקש , ובמסגרת גזר-הדין הטיל השופט מסארווה על הנאשם את העונשים הבאים:- תשלום קנס בשיעור 50,000 ₪ ב-25 תשלומים, חתימה על התחייבות, תשלום אגרות, איסור שימוש במבנים וצו הריסה שיבוצע בתוך 6 חודשים במידה והנאשם לא יקבל היתר כדין.

ביום 23/5/2010 הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה בטענה כי הוא התחיל לפעול להכשרת המבנים, וביום 24/5/2010 נעתר השופט מסארווה לבקשה והורה על עיכוב ביצוע עד למתן החלטה בבקשה.

בדיון מאוחר שהתקיים בפני השופט מסארווה בבקשה, הוחלט ביום 20/10/2010 לעכב את ביצוע הצו עד למתן החלטה בבקשה.

ביום 17/1/2012 לאחר דיון במעמד הצדדים ניתנה החלטה הדוחה את הבקשה, בהעדר הצעה ספציפית על אופק תכנוני עתידי או שינוי בנסיבות.

ביום 28/6/2012 הוגשה בקשה חדשה להארכת מועד הביצוע בשנה נוספת, ובתום הדיון, ניתנה החלטה הדוחה שוב את הבקשה שהייתה מבוססת על המלצת הוועדה המקומית לדחות את התוכנית שהוצעה על ידי המבקש.

ביום 14/2/2013 הוגשה בקשה נוספת על ידי המבקש, ובהתאם להחלטת השופטת טל תדמור ניתן צו עיכוב ביצוע עד למתן החלטה , ולאחר קבלת תגובת המשיבה נקבע דיון במעמד הצדדים בפני מותב זה ליום 21/5/2013.

בתום הדיון של יום 21/5/2013, ובאותו יום שוב ניתנה החלטה על דחיית הבקשה.

על ההחלטה הוגש ערעור למחוזי במסגרת עפ"א 49131/05/13 אשר נדחה על ידי השופט אברהם אליקים בתום הדיון שהתקיים בפניו ביום 9/9/2013 ואשר קבע בשולי ההחלטה שיש לבצע את צו ההריסה לאלתר לרבות באמצעות הועדה המחוזית בתוך 4 חודשים.

ביום 26/12/2013 הוגשה בקשה נוספת להארכת מועד, וניתנה החלטה על עיכוב ביצוע עד למתן החלטה ונקבע דיון במעמד הצדדים.

בדיון שהתקיים ביום 31/12/2013 הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף החלטה לפיה עד ליום 27/3/2014 לא יבוצע הצו כאשר במשך תקופת העיכוב לא יובאו ימים אלה במסגרת מניין הימים והמועד שנקבע על ידי בית-המשפט המחוזי יחל מתום אותה תקופה.

ביום 11/8/2014 הגישה המשיבה בקשה מטעמה להארכת המועד לביצוע צו ההריסה, אשר נקבעה לדיון במעמד הצדדים ליום 16/9/2014.

לאחר שהתקיימו 3 ישיבות וניתנו אורכות להגשת הסיכומים, ניתנה ביום 11/2/2015 החלטה בבקשה במסגרתה נקבע כי בהעדר אופק תכנוני הגיע הזמן לבצע את צו ההריסה וניתנה החלטה להארכת המועד לביצוע הצו ב-6 חודשים.

על ההחלטה הוגש ערעור למחוזי במסגרת עפ"א 18468/03/15, ביום 2/9/2015 החליטה השופטת תמר שרון נתנאל לדחות את הערעור וקבעה כי מניין הימים יחל מיום מתן פסק-דינה על מנת לייתר הגשת בקשה הארכה נוספות.

ביום 22/2/2016 הוגשה בקשה חדשה נוספת להארכת המועד ולעיכוב ביצוע הצו, בה נטען כי בחודשים האחרונים המליצה הועדה המקומית לתכנון ובנייה להפקיד את התוכנית המוצעת לשינוי ייעוד הקרקע מחקלאי לבנייה וזאת בכפוף לקיום תנאים לרבות צירוף עיריית באקה אל-ג'רבייה להליך התכנוני.

לפיכך כך, נטען בבקשה כי כעת קיימים סיכויים טובים להסדרת המצב התכנוני ולהשגת היתר שייתר את ביצוע צו ההריסה.

עוד נטען, כי קודם לכן עוד בשנת 2011 הגישה העירייה עתירה מנהלית נגד הוועדה המחוזית בגין אי קידום הכנת תוכנית מתאר לעיר בשל אילוצים תקציביים, שבעקבותיה נאותה הוועדה להוציא את המכרז אשר התעכב במשך יותר משנתיים בשל אילוצים תקציבים של הוועדה.

עוד טען המבקש כי במצב זה הוא נמצא בין הפטיש לסדן כאשר הוועדה המקומית מתנה את הסכמתה באישור הוועדה המחוזית בעוד שהוועדה המחוזית מעכבת את עניין המכרז להכנת תוכנית המתאר לעיר.

ביום 28/2/2016 התקיים דיון בבקשה במעמד הצדדים בנוכחות ראש העיר עוה"ד מורסי אבו מוך, בתום הדיון נשלחה לצדדים החלטה לפיה משהתברר כי רק עתה הוסר המחדל שמנע את קידום התוכנית הועדה המחוזית יש להניח כי המבקש יוכל לקדם את עניינה של התוכנית המוצעת.

לפיכך, החלטתי לעכב את ביצוע צו ההריסה עד ליום 1/11/2016.

על ההחלטה הוגש ערעור לבית-המשפט המחוזי בחיפה (עפ"א 24846/04/16), ובפסק-הדין שניתן ביום 27/7/2016 ע"י כב' השופטת תמר שרון נתנאל היא קבעה אמנם כי יש לקבל את הערעור באופן שצו ההריסה יבוצע באופן מיידי אך במטרה למנוע הגשת בקשות נוספות היא האריכה את המועד ב-4 חודשים מיום מתן פסה"ד.

ביום 22/11/2016 הוגשה הבקשה שבפני - להארכת המועד לביצוע צו ההריסה, בה נטען כי ביום 10/10/2016 קבעה הועדה המחוזית כי השטח נשוא הבקשה לא נכלל בתמ"א כשטח מרם עירוני אך יחד עם זאת הוא נכלל בתוכנית מתאר הכוללנית המצויה בשלבי הכנה וטרם גובשה סופית.

לטענת המבקש, הועדה המחוזית שכרה את שירותיו של משרד מתכנני עיר לצורך קידום תוכנית מתאר לעיר באקה אלגרבייה, אשר לפיה השטח נשוא הבקשה עתיד להפוך לשטח בנייה במקום חקלאות כפי שמופיע בתוכנית שהגישה האדריכלית מטעם הועדה גב' הילה הייבלום שהומצאה ביום 13/11/2016.

עוד מפנה המבקש, למכתב של הגב' ליאת פלד מיום 28/9/2016 אשר בו היא מציינת כי במסגרת תוכנית המתאר שנערכת בליווי ועדת היגוי משרדית ייקבעו גבולות כיווני הפיתוח של העיר באקה אלג'רבייה.

עוד לטענת המבקש, ביום 18/10/2016 הייתה קבועה ישבה לוועדת ההיגוי המשרדית שנדחתה ע"י מתכננת הוועדה ליום 6/12/2016 ואשר במסגרתה עתידה הוועדה לאשר את מתווה התוכנית של האדריכלית שנשכרה ע"י הוועדה ובכך תיסלל הדרך לקבלת ההיתר.

לפיכך, לטענת המבקש נמצא כי השטח עליו בנוי בית המגורים נצא בשלבי תכנון מוחשיים לרבות דיונים מתמשכים בעניין.

בנוסף כל אלה, נטען כי המבקש עצמו סובל מבעיות רפואיות רבות ומצבו הנפשי אף התדרדר והוא הוכרז ע"י ביה"ד השרעי בבאקה אלג'רבייה כפסול דין.

בדיון היום התברר שהוועדה המחוזית – בישיבתה ביום 6.12.16 – לא קיבלה החלטה סופית אלא דחתה את החלטתה למורך בדיקת החלופות.

בשל כך הוגשה היום עתירה מינהלית ( 23190-12-16) נגד הוועדה המחוזית, ובהקשר זה הפנה ב"כ הנאשם להחלטת כב' השופט ג'ובראן בע"פ 9019/09 – שם הוארך עיכוב ביצועה של הריסה מנהלית נוכח עתירה מינהלית תלוייה ועומדת.

דיון והכרעה:

אינני סבור שעניין העתירה המנהלית שהוגשה היום יכול להכריע את הכף לטובת הנאשם.

בניגוד לעניין שנדון בע"פ 9019/09 – כאן לא מדובר בצו הריסה מנהלי אלא בפסק דין חלוט שניתן בהליך פלילי ומזה למעלה מ 16 שנים איננו מבוצע.

אינספור בקשות להארכת המועד בתיק הזה נדונו וערעור המבקש נדחה, תוך שערעור המדינה התקבל.

פסק הדין בערעור האחרון ניתן ביולי 2016, כלומר לפני מספר חודשים ובו ביהמ"ש המחוזי קובע "לא יתכן שבכל פעם שקיימת התקדמות כלשהי ידון העניין מחדש, רק התקדמות שמביאה לכך שהיתר הבניה ימצא בהישג יד, י כולה להצדיק לעיתים (וגם זה לא תמיד) עיכוב ביצוע. אין חולק שלא זה המצב במקרה דנן. אין חולק שזה לא המצב כיום. לא מדובר בתוכנית מאושרת ולא בהיתר בניה שהוא בהישג יד".

ביהמ"ש המחוזי מצוטט מ-רע"פ 3146/07 בעניינו של חוסין ג'דיר, שבעצם התיק הזה אפילו לא נמצא באותו מצב שנמצא בו ההליך התכנוני באותו עניין שנדון בעניין ג'דיר, וגם שם, למרות שההליך התכנוני היה מתקדם יותר, גם שם ביהמ"ש לא מצא סיבה להתערב ולא עיכב את ביצוע ההריסה.

ככלל – רק כאשר מדובר בהיתר בהישג יד, ורק כאשר יש עיכוב פורמאלי שצריך להתגבר עליו, רק אז צריך לעכב את הביצוע ולהאריך את המועד של הצו השיפוטי, וזה לא המצב שלנו.

באשר להליכים עתידיים, צריך להבין שמדובר בתוכנית כוללנית של הישוב באקה אל גרביה, שכעת רק נבחנות חלופות של התוכנית, ורק כאשר התוכנית תאושר - ואין לדעת מתי זה יקרה - מכוחה אין להוציא היתרים, אלא צריך יהיה להעביר תוכנית מיתאר שרק מכוחה ניתן יהיה להוציא היתרים, במקרה שההליך התכנוני יושלם.

נכון להיום המקרקעין מוכרזים כייעוד חקלאי, ולכן אנחנו לא במצב שמדובר בהיתר בניה שהוא בהישג יד.

לטעמי, כאשר סברתי בהחלטתי הקודמת שקיים אופק תיכנוני – צדקתי. בית המשפט המחוזי סבר אחרת וההחלטה המחייבת היא של בית המשפט המחוזי – שהורה לבצע את ההריסה בתום 4 חודשים מהחלטתו.

היום אנו מצויים במצב דברים שבו האופק התכנוני רחוק יותר משהייה אז – לאור גרירת הרגליים של הרשויות.

מכאן שאין לי אלא לדחות את הבקשה להארכת מועד נוספת.

הבקשה נדחית וניתנת לוועדה המחוזית / למדינה אורכה בת חודשיים להיערכות מחדש לביצוע הצו בסיוע משטרת ישראל.

המזכירות תמציא החלטה זו לבאי כח הצדדים

ניתנה היום, י"ב כסלו תשע"ז, 12 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.