1. ביום 24/2/10, לאחר שהרשיע את הנאשם בבניה לא חוקית על קרקע חקלאית, גזר כב' השופט מסארווה על הנאשם עונשים שונים והורה להרוס את המבנים נשוא כתב-האישום בתוך 3 חודשים, אחרת תהיינה המאשימה ו/או הועדה המחוזית רשאיות לבצע את צו ההריסה בתוך 3 חודשים נוספים.

משתמו כל האורכות שניתנו וההריסה לא בוצעה, לא הרסה גם המדינה את המבנים במועד שהוקצב לה.

2. הבקשה שבפני היא בקשה להארכת מועד ביצועו של צו ההריסה על ידי המדינה, והיא מנומקת בכך שביצוע הצו עוכב למעלה מארבע שנים, במהלכן היו, מבחינה מבצעית, מצבים שמנעו את הביצוע, בין היתר התגייסות המשטרה לטובת ביקור האפיפיור, יום האדמה, יום העצמאות, התפרעויות כאלה ואחרות, לפני, במהלך ואחרי מבצע צוק איתן, וחגים של העדות השונות, במהלכן נמנעת המשטרה מביצוע צווי הריסה.

המדינה מבקשת אורכה של 6 חודשים נוספים.

3. הנאשם מתנגד לבקשה הן מנימוקים פרוצדורליים והן מבחינה מהותית, ולכן נשמעו עדים רבים והדיון בבקשה נמשך זמן רב מאז הגשתה, שכן בחלק מהישיבות נבצר מחלק מהעדים להעיד.

4. לטענת הנאשם יש לסלק על הסף את בקשת המדינה להארכת המועד, הואיל ואינה עומדת בדרישות תקנות התקנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק) תשס"ט – 2008.

על פי התקנות, בקשה להארכת מועד לביצוע צו הריסה צריכה להיות מוגשת לא יאוחר מ- 21 יום בטרם חלוף המועד לביצוע צו ההריסה.

המועד הקובע כאן הוא 27/7/14 והבקשה הוגשה ביום 11/8/14 – כלומר באיחור רב.

תקנה 6 קובעת שבקשה שהוגשה שלא כדין לא תידון, אלא מנימוקים מיוחדים שירשמו.

5. המאשימה בסיכומיה מפנה לפסיקתו של בית המשפט המחוזי בחיפה ב-עפ"א 41356/04/14 (מחוזי חיפה) אגבריה נ. מדינת ישראל (ניתן ביום 12/5/14), שבו קבע בית המשפט המחוזי:

"בל נשכח את "התמונה הגדולה" כאשר אנו דנים בסוגיות שעל הפרק – "דיוניות ומהותיות", דהיינו שאף אם נפלו פגמים בהגשת הבקשה – יש לבחון מה תהא המשמעות של החלטה לגבי כך שאין להעניק למשיבה (המדינה) אורכה לביצוע הצו. יש לראות כי לו תתקבל עמדתו של המערער – לפיה אין מקום להעניק למשיבה ארכה לביצוע הצו, אזי שהתוצאה תהא שהמבנה הלא חוקי ישאר לעולם ועד. תוצאה זו לא תעלה על הדעת. כלומר, שאף אם נפלו פגמים בהגשת הבקשה – יש לבחון מה תהא המשמעות של החלטה לגבי כך שאין להעניק למשיבה ארכה לביצוע הצו, שהרי המערער עצמו לא מתכוון לבצע את הצו (והוא עיקש לגבי אי קיום צווים של בתי המשפט, לרבות בית המשפט העליון, מאז שנת 2003 ועד היום) – ואם המשיבה לא תבצע את הצו הנוכחי – צו חלוט של ערכאה מוסמכת משנת 2010 – כנראה שאף אחד אחר לא יבצע את הצו".

6. בבקשה לרשות ערעור על פסק הדין הנ"ל (רע"פ 4025/14) ציין בית המשפט העליון כי לסעיף 207 א' (א) אין תחולה על המקרים הנדונים בבקשה זו, ושהמדינה אינה חייבת פעול במתווה שנקבע בסעיף 207 א' לחוק, ורשאית לבצע את ההריסה כי "הגיעה העת לשים סוף לדבר" (הכוונה לבניה הבלתי חוקית).

7. לפיכך הטענה הפרוצדורלית שהעלה הנאשם – נדחית.

נותר איפוא לדון בשאלה האם מבחינה עניינית יש להתיר למדינה לבצע את ההריסה.

8. ספק אם היה מלכתחילה מקום להגביל את המדינה בזמן לביצוע צו ההריסה מקום שהנאשם ממאן לבצע את ההריסה בעצמו. הגבלה כזו היא מקור לתקלות שתחייבנה התדיינויות חוזרות ונשנות ויש בה משום מתן פרס למפר-החוק.

משנעשתה ההגבלה בגזר הדין, היא תקפה כמובן, אך לבית המשפט נתונה סמכות להאריך את המועד.

9. העדים הרבים שהעידו בתיק זה, בהליך שבפני (בבקשה להארכת המועד) אישרו את טענת המדינה – שהיו קשיים אובייקטיביים בביצוע צו ההריסה על ידי המדינה, שהמשטרה לא יכלה, בשל אירועים מתחלפים, להקצות את כוח האדם הדרוש, ובמיוחד שלא רק שהנאשם לא ביצע את ההריסה בעצמו, במהלך השנים התעצמה הבניה והתרחבה.

10. כמעט 5 שנים חלפו מאז גזר הדין – והבניה עודנה וקיימת. אופק תכנוני – אין (מדובר בקרקע חקלאית) והגיע הזמן שגזר הדין יבוצע.

11. אשר על כן אני נעתר לבקשה ומורה כי המועד לביצוע צו ההריסה מוארך ב- 6 חודשים מהיום.

המזכירות תמציא העתק החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ב שבט תשע"ה, 11 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.