ביום 24/2/2010 נגזר דינו של המבקש , ובמסגרת גזר-הדין הטיל השופט מסארווה על הנאשם את העונשים הבאים:- תשלום קנס בשיעור 50,000 ₪ ב-25 תשלומים, חתימה על התחייבות, תשלום אגרות, איסור שימוש במבנים וצו הריסה שיבוצע בתוך 6 חודשים במידה והנאשם לא יקבל היתר כדין.

ביום 23/5/2010 הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה בטענה כי הוא התחיל לפעול להכשרת המבנים, וביום 24/5/2010 נעתר השופט מסארווה לבקשה והורה על עיכוב ביצוע עד למתן החלטה בבקשה.

בדיון נוסף שהתקיים בפני השופט מסארווה בבקשה, הוחלט ביום 20/10/2010 לעכב את ביצוע הצו עד למתן החלטה בבקשה.

ביום 17/1/2012 לאחר דיון במעמד הצדדים ניתנה החלטה הדוחה את הבקשה, בהעדר הצעה ספציפית על אופק תכנוני עתידי או שינוי בנסיבות.

ביום 28/6/2012 הוגשה בקשה חדשה להארכת מועד הביצוע בשנה נוספת, ובתום הדיון, ניתנה החלטה הדוחה שוב את הבקשה שהייתה מבוססת על המלצת הוועדה המקומית לדחות את התוכנית שהוצעה על ידי המבקש.

ביום 14/2/2013 הוגשה עוד בקשה על ידי המבקש, ובהתאם להחלטת השופטת טל תדמור ניתן צו עיכוב ביצוע עד למתן החלטה , ולאחר קבלת תגובת המשיבה נקבע דיון במעמד הצדדים בפני מותב זה ליום 21/5/2013.

בתום הדיון של יום 21/5/2013 - ניתנה החלטה על דחיית הבקשה.

על ההחלטה הוגש ערעור למחוזי במסגרת עפ"א 49131/05/13 אשר נדחה על ידי השופט אברהם אליקים בתום הדיון שהתקיים בפניו ביום 9/9/2013 ואשר קבע בשולי ההחלטה שיש לבצע את צו ההריסה לאלתר לרבות באמצעות הועדה המחוזית בתוך 4 חודשים.

ביום 26/12/2013 הוגשה בקשה נוספת להארכת מועד, וניתנה החלטה על עיכוב ביצוע עד למתן החלטה ונקבע דיון במעמד הצדדים.

בדיון שהתקיים ביום 31/12/2013 הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף החלטה לפיה עד ליום 27/3/2014 לא יבוצע הצו כאשר במשך תקופת העיכוב לא יובאו ימים אלה במסגרת מניין הימים והמועד שנקבע על ידי בית-המשפט המחוזי יחל מתום אותה תקופה.

ביום 11/8/2014 הגישה המשיבה בקשה מטעמה להארכת המועד לביצוע צו ההריסה, אשר נקבעה לדיון במעמד הצדדים ליום 16/9/2014.

לאחר שהתקיימו 3 ישיבות וניתנו אורכות להגשת הסיכומים, ניתנה ביום 11/2/2015 החלטה בבקשה במסגרתה נקבע כי בהעדר אופק תכנוני הגיע הזמן לבצע את צו ההריסה וניתנה החלטה להארכת המועד לביצוע הצו ב-6 חודשים.

על ההחלטה הוגש ערעור למחוזי במסגרת עפ"א 18468/03/15, ביום 2/9/2015 החליטה השופטת תמר שרון נתנאל לדחות את הערעור וקבעה כי מניין הימים יחל מיום מתן פסק-דינה על מנת לייתר הגשת בקשה הארכה נוספות.

ביום 22/2/2016 הוגשה בקשה חדשה נוספת להארכת המועד ולעיכוב ביצוע הצו, בה נטען כי בחודשים האחרונים המליצה הועדה המקומית לתכנון ובנייה להפקיד את התוכנית המוצעת לשינוי ייעוד הקרקע מחקלאי לבנייה וזאת בכפוף לקיום תנאים לרבות צירוף עיריית באקה אל-ג'רבייה להליך התכנוני.

לפיכך - נטען בבקשה - כעת קיימים סיכויים טובים להסדרת המצב התכנוני ולהשגת היתר שייתר את ביצוע צו ההריסה.

עוד נטען כי קודם לכן עוד בשנת 2011 הגישה העירייה עתירה מנהלית נגד הוועדה המחוזית בגין אי קידום הכנת תוכנית מתאר לעיר בשל אילוצים תקציביים, שבעקבותיה נאותה הוועדה להוציא את המכרז אשר התעכב במשך יותר משנתיים בשל אילוצים תקציבים של הוועדה.

עוד טען המבקש כי במצב זה הוא נמצא בין הפטיש לסדן כאשר הוועדה המקומית מתנה את הסכמתה באישור הוועדה המחוזית בעוד שהוועדה המחוזית מעכבת את עניין המכרז להכנת תוכנית המתאר לעיר.

ביום 28/2/2016 התקיים דיון בבקשה במעמד הצדדים בנוכחות ראש העיר עוה"ד מורסי אבו מוך, בתום הדיון נשלחה לצדדים החלטה לפיה משהוסר המחדל שמנע את קידום התוכנית הועדה המחוזית יש להניח כי המבקש יוכל לקדם את עניינה של התוכנית המוצעת.

לפיכך, החלטתי לעכב את ביצוע צו ההריסה עד ליום 1/11/2016.

על ההחלטה הוגש ערעור לבית-המשפט המחוזי בחיפה (עפ"א 24846/04/16), ובפסק-הדין שניתן ביום 27/7/2016 ע"י כב' השופטת תמר שרון נתנאל נקבע כי יש לקבל את הערעור באופן שצו ההריסה יבוצע באופן מיידי אך במטרה למנוע הגשת בקשות נוספות היא האריכה את המועד ב-4 חודשים מיום מתן פסה"ד.

ביום 22/11/2016 הוגשה בקשה נוספת - להארכת המועד לביצוע צו ההריסה, בה נטען כי ביום 10/10/2016 קבעה הועדה המחוזית כי השטח נשוא הבקשה לא נכלל בתמ"א כשטח מרם עירוני אך יחד עם זאת הוא נכלל בתוכנית מתאר הכוללנית המצויה בשלבי הכנה וטרם גובשה סופית.

קבעתי שעניין העתירה המנהלית שהוגשה ביון הדיון בבקשה ההיא לא יכול להכריע את הכף לטובת הנאשם, שבניגוד לעניין שנדון בע"פ 9019/09 – כאן לא מדובר בצו הריסה מנהלי אלא בפסק דין חלוט שניתן בהליך פלילי ומזה למעלה מ 16 שנים איננו מבוצע.

בערר שהוגש הפך בית המשפט המחוזי את ההחלטה ההיא והורה כי יש להמתין להכרעה בעתירה המנהלית תוך שהוא מחייב את המבקש בהפקדת ערובה כספית של 100,000 ₪ להבטחת ההריסה וקובע שהיה והעתירה המנהלית תידחה יש להניח שהדבר יהיה סוף פסןק – כלומר לא תהיינה ארכות נוספות.

הבקשה שבפני כיום היא לאורכה של 9 חודשים נוספים.

היא מנומקת בכך שהעתירה המנהלית התקבלה והוחלט שהתכנית תועבר לוועדה ליישובי מיעוטים – לבדיקתה.

ברור שבמצב דברים זה מצבו של המבקש כיום טוב לאין ערוך ממצבו לפני הגשת העתירה המנהלית, ולכן יש לתת את האורכה המבוקשת, אחרת ישאל המבקש: מדוע חיכינו להחלטה בעתירה המנהלית אם אין בה כדי להועיל?

באשר לטענת המאשימה על שימוש ובניה לאחר שניתן גזר הדין – טענות אלו לא רק שלא הוכחו בדרך שיש להוכיחן, אלא עלו גם בדיון בפני בית המשפט המחוזי ולא הועילו למאשימה.

סיכומו של דבר – ניתנת אורכה של 9 חודשים מהיום לביצוע צו ההריסה.

המזכירות תמציא החלטה זו לבאי כח הצדדים

ניתנה היום, י"ט סיוון תשע"ז, 13 יוני 2017, בהעדר הצדדים.