בפניי בקשה מטעם הנתבעת לחייב את התובעות, שתי חברות בע"מ, ליתן ערובה לתשלום הוצאותיה אם תזכה בדין.

התובעות מתנגדות לבקשה.

הנושא של מתן ערובה להוצאות על ידי חברה בע"מ מוסדר בסעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 הקובע:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

ההלכה הפסוקה קובעת כי בהתאם להוראה זו קיימת חזקה שלפיה חברה בע"מ מחויבת להפקיד ערובה להבטחת הוצאות נתבע שדרש זאת. חזקה זו ניתנת לסתירה בשתי דרכים: אם הוכיחה החברה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, או אם סבור בית המשפט כי נסיבות העניין אינן מצדיקות חיוב בערובה. נטל ההוכחה בעניין זה מוטל על החברה. עוד נפסק כי אם לא ניתן להעריך את סיכויי התביעה כגבוהים במיוחד או כקלושים במיוחד, אין מקום ליתן להם משקל מכריע בהחלטה בעניין הפקדת הערובה (ראה:  רע"א 9618/11 ארט יודאיקה בע"מ נ' טלי עד שינוע בע"מ (29.12.11) בפסקה 6 להחלטה (להלן: "עניין ארט יודאיקה")).

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, לא מצאתי כי התובעות הוכיחו שבמקרה זה מתקיים אחד מהחריגים לכלל כי יש מקום לחייבן במתן ערובה להוצאות.

התובעות טוענות בתגובתן כי מצבן הכלכלי איתן. דא עקא כי התובעות הסתפקו בצירוף תצהירים לאקוניים וסתמיים של רואה החשבון של תובעת מס' 1 מאז שנת 2012 ושל מר בן ארי, בעל המניות ומנהלן של שתי התובעות. פרט לכך לא צורפו אסמכתאות כלשהן המצביעות על כך שאומנם מצבן הכלכלי של התובעות איתן כטענתן. בעניין ארט יודאיקה קבע בית המשפט העליון כי אין די בצירוף תצהיר רואה חשבון ללא אסמכתאות לצורך עמידה של חברה בנטל להוכיח כי תוכל לשלם הוצאות אם יזכה הנתבע בדין (ראה בפסקה 6 להחלטה).

לא מצאתי כי במקרה זה קיימות נסיבות אחרות המצדיקות להימנע מחיוב התובעות ליתן ערובה.

אציין כי אין מקום בשלב זה להתייחס לסיכויי התביעה, שכן לא ניתן בשלב זה להעריכם כגבוהים במיוחד או כקלושים במיוחד.

גם העובדה שלבקשה לא צורף תצהיר אינה מצדיקה דחייתה. משלא צרפה הנתבעת תצהיר לבקשתה אין מקום ליתן משקל לטענות העובדתיות המועלות בבקשה. דא עקא כי נטל ההוכחה בעניין זה רובץ על התובעות. בחינת תגובתן על נספחיה מלמדת כי הן לא עמדו בנטל זה.

לפיכך מן הדין לחייב את התובעות ליתן ערובה להוצאותיה של הנתבעת.

אשר על כן הנני מורה כי התובעות יפקידו בקופת בית המשפט סכום של 20,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית להבטחת הוצאותיה של הנתבעת, וזאת תוך 30 יום מהיום.

לתזכורת פנימית ביום 19.6.13.

אני דוחה את ישיבת קדם המשפט ליום 6.10.13 בשעה 9:00.

ניתנה היום, ז' סיון תשע"ג, 16 מאי 2013, בהעדר הצדדים.