1. אלה הן תביעה ותביעה שכנגד שהצדדים להן הם קבלן ראשי וקבלן משנה, כשכל צד טוען שמשנהו חב לו חוב כספי.

הרקע העובדתי

1. תובעת מס' 2 (להלן: "למפרט") נוסדה בשנת 1998. תובעת מס' 1 (להלן: "אפיק") נוסדה ביום 24.7.06. שתי החברות היו בתקופה הרלבנטית בשליטתו של יוסי בן ארי (להלן: "בן ארי"), אשר הוא זה שהפעילן. כתובותיהן של שתי החברות היא כתובתו של בן ארי.
2. בן ארי הוכרז כפושט רגל ביום 14.9.06. עם הקמתה של אפיק כחודש וחצי לפני כן נרשם בנו של בן ארי כבעל מניות וכמנהל של אפיק. בהמשך הפך בן ארי עצמו לבעל המניות ולמנהל של אפיק.
3. הנתבעת היא חברה העוסקת בתחום שירותים ופיקוח בנושאי ריתוך.
4. הנתבעת התקשרה עם מזמינים שונים לצורך מתן שירותים כקבלן ראשי. בחלק מהפרויקטים התקשרה הנתבעת עם התובעות כקבלן משנה. ההתקשרות הראשונה הייתה בפרויקט כרמל אולפינים (להלן: "פרויקט כאו"ל"), ולאחריה הייתה התקשרות בפרויקטים נוספים.
5. בתביעתן טוענות התובעות כי לנתבעת חוב עבור השירותים שסיפקו לה.
6. בתביעה שכנגד טוענת הנתבעת כי התובעות חבות לה סכומים שונים בגין דמי שכירות, נזקים שונים שגרמו לה, עבודות שביצעה עבורן ועוד.

דיון והכרעה

דיון בתביעה

1. במסגרת הדיון בתביעה יש לבחון אם הוכיחו התובעות גרסתן כי הנתבעת נותרה חייבת להן כספים עבור העבודות שביצעו עבורה. הנטל להוכיח תביעתן מוטל על התובעות, ובמסגרת זו עליהן להוכיח הן את רכיבי החוב הנטען, והן את סכומו. מן הטעמים שיפורטו להלן, אני סבורה שהתובעות לא עמדו בנטל זה.

שינויים בגרסת התובעות לגבי גובה החוב

1. ביום 1.9.09, טרם הגשת התביעה, שלחה ב"כ התובעות מכתב לנתבעת, שבו נטען כי חובה של הנתבעת הינו בסך 185,360.89 ₪ (נספח ו' לתצהיר אבישי לידור).
2. ביום 1.2.10 הגישו התובעות תביעתן בסכום של 191,262 ₪ נכון לחודש יוני 2005. בכתב התביעה אין פירוט כיצד חושב סכום התביעה, וצורפו לו עשרות חשבוניות מבלי שהובהר בו בגין איזה מהן הוגשה התביעה.
3. ביום 1.2.11 התקיימה ישיבת קדם משפט שבה הוריתי לתובעות להגיש טבלה מסכמת של החשבוניות נשוא התביעה, ולהודיע את סכום התביעה נכון למועד הגשתה תוך תשלום הפרשי האגרה המתחייבים.
4. ביום 7.3.11 הגישו התובעות הודעה שאליה צרפו טבלה שכותרתה "סיכום חשבון אבישי לידור – עבודות נוספות 2006-2007", שלפיה סכום החוב הינו 107,055 ₪.
5. הנתבעת הגישה בקשה למחיקת התביעה. לתגובתן לבקשה זו, שהוגשה ביום 1.6.11, צרפו התובעות שתי טבלאות: האחת - שכותרתה "סיכום חשבון אבישי לידור 2006-2007", שבה מצוין כי הסכום המגיע לתובעות עבור כלל העבודות הינו 814,515.15 ₪, ומתוכו שילמה הנתבעת 696,018.75 ₪, כך שיתרת החוב הינה 118,496.40 ₪ (להלן: "טבלת העבודות"), השניה – שכותרתה "סיכום חשבון אבישי לידור – עבודות נוספות 2006-2007" ולפיה סכום החוב הינו 116,696 ₪ (להלן: "טבלת העבודות הנוספות"). התובעות הודיעו כי סכום החוב הכולל הינו סיכום של החוב לפי שתי הטבלאות, דהיינו 235,192.4 ₪, ובשערוך להיום: 303,578.21 ₪.
6. ביום 27.6.11 ניתנה החלטה שבה קבעתי כי אם מבקשות התובעות לתקן את התביעה עליהן להגיש בקשה כדין לתקנו, אחרת יעמוד בתוקף כתב התביעה המקורי.
7. בעקבות החלטה זו הגישו התובעות ביום 11.9.11 בקשה לתקן את סכום התביעה לסכום של 303,578.21 ₪, מבלי לתקן את יתר פרטי כתב התביעה.
8. במסגרת ישיבת קדם משפט שהתקיימה ביום 26.10.11 התרתי את תיקון סכום התביעה כמבוקש.
9. לתצהירו של בן ארי צורפו שתי הטבלאות שהוגשו ביום 1.6.11 וחשבוניות. בסעיף 7 לתצהירו מסר בן ארי:

"הנני מליט כחלק בלתי נפרד מתצהירי זה את החשבוניות אשר הוגשו לנתבעת לתשלום. החשבוניות נערכו על ידי, "בזמן אמת", כך שמדי חודש הייתי מעביר נתונים מיומן העבודה שלי לטבלת אקסל ומוציא חשבונית לתשלום. את דרישת התשלום הייתי מעביר לנתבעת על בסיס חודשי".

פרט לכך אין בתצהירו של בן ארי התייחסות נוספת לחשבוניות ולטבלאות, ואין בו הסבר כיצד הובילו אותן חשבוניות לגרסאות שונות של התובעות ביחס לגובה החוב הנטען. לא מצאתי לכך הסבר גם בסיכומיהן של התובעות. די בטעם זה על מנת לקבוע שהתובעות לא הוכיחו את סכום החוב, ולהביא לדחיית תביעתן.

אי תקינות של החשבוניות

1. בסעיף 72 לתצהיר אבישי לידור (להלן: "לידור") ובנספחי טז לתצהירו מנויים שורה של מקרים המעידים לכל הפחות על ניהול לא תקין של החשבוניות שעל פיהן טוענות התובעות שלנתבעת חוב כלפיהן. חלק מן הליקויים הם חמורים במיוחד, כך שבהעדר הסבר מצד התובעות (והסבר לא ניתן אפילו בסיכומי התובעות חרף העובדה שמדובר בטענות חמורות) אין לי אלא להסיק כי פוברקו חשבוניות. אפרט להלן ליקויים אלה, אשר עולים מעיון בחשבוניות עצמן.
2. חשבוניות 025/06, 029/06 ו-037/06 של למפרט: החשבוניות בגרסה שצורפה לתצהיר בן ארי כעמודים מס' 65, 69 ו-28 (הראשון מבין שני הנספחים שמוספרו 28) בהתאמה שונות מהחשבוניות המקוריות.
3. חשבונית 035/06 של למפרט: אותה חשבונית צורפה פעמיים לתצהיר בן ארי כעמודים מס' 67 ו-73. בין שתי הגרסאות הבדלים מהותיים, לרבות בסכום החשבונית אשר בגרסה אחת הינו 4,164.88 ₪, ובגרסה השניה הינו 5,330.33 ₪.
4. חשבונית עבור עבודות פיקוח על יצור גשר ירושלים בחודש אוגוסט 2006: חשבונית המקור, שהועברה לנתבעת לתשלום, היא חשבונית מס' 017/06 של אפיק בסכום של 3,828.83 ₪. ואילו לתצהיר בן ארי צורפה בגין עבודות אלה כעמוד מס' 102 חשבונית מס' 055.1/06 של למפרט בסכום של 5,030.03 ₪.
5. חשבונית עבור עבודות פיקוח על יצור גשר ירושלים בחודש אוקטובר 2006: חשבונית המקור, שהועברה לנתבעת לתשלום, היא חשבונית מס' 26/06 של אפיק בסכום של 7,319.81 ₪. ואילו לתצהיר בן ארי צורפה בגין עבודות אלה כעמוד מס' 104 חשבונית מס' 056/06 של למפרט בסכום של 11,223.71 ₪.
6. חשבוניות עבור עבודות בחודש יוני 2006: בגין אותן עבודות שבוצעו בחודש יוני 2006 צורפו לתצהיר בן ארי שתי חשבוניות מתאריך 30.6.06: האחת – שסומנה כעמוד מס' 75 היא חשבונית של למפרט מס' 036/06, השניה – שסומנה כעמוד מס' 16 (הראשון מבין שני הנספחים לתצהיר שנושאים מספר זה) היא חשבונית 11/06 של אפיק, אשר בתאריך 30.6.06 כלל לא הייתה קיימת, שכן היא נרשמה ברשם החברות רק ביום 24.7.06.
7. אוסיף כי אין זו החשבונית היחידה של אפיק שהתאריך שלה קודם למועד היווסדה של אפיק, אלא קיימות בנספחי תצהיר בן ארי עוד כמה חשבוניות כאלה: חשבונית מס' 7/06 מתאריך 30.4.06 עבור עבודות שבוצעו בחודש אפריל 2006 (סומנה כעמוד מס' 118); חשבונית מס' 8/06 מתאריך 31.5.06 עבור עבודות שבוצעו בחודש מאי 2006 (סומנה כעמוד מס' 145) וחשבונית מס' 9/06 מתאריך 30.6.06 עבור עבודות שבוצעו בחודש יוני 2006 (סומנה כעמוד מס' 139). כמו כן, חשבונית מס' 14/06 מתאריך 31.7.06 עבור עבודות שבוצעו בחודש יולי 2006 (סומנה כעמוד מס' 136) מתייחסת לעבודות שבוצעו בחודש שברובו אפיק לא הייתה קיימת (היא נרשמה ברשם החברות ביום 24.7.06).
8. חשבונית מס' 21/06 של אפיק הינה מתאריך 30.6.06 (סומנה כעמוד מס' 20 לנספחי תצהיר בן ארי), אך על פי הנאמר בה היא מתייחסת לעבודות שבוצעו מאוחר יותר – בחודש אוגוסט 2006.
9. חשבונית מס' 23/06 של אפיק הינה מתאריך 30.6.06 (סומנה כעמוד מס' 21 לנספחי תצהיר בן ארי), אך על פי הנאמר בה היא מתייחסת לעבודות שבוצעו מאוחר יותר – בחודש ספטמבר 2006.
10. בחשבונית 27/06 (סומנה כעמ' מס' 21 לנספחי תצהיר בן ארי) לא מופיע שם החברה שהוציאה אותה.
11. החשבוניות שעליהן מבססות התובעות את תביעתן נגועות, איפוא, בליקויים ובפגמים חמורים, אשר לא ניתן להם כל הסבר על ידי התובעות. בהעדר הסבר אחר נראה כי חלק מהן פוברקו. במצב דברים זה לא נותר לי אלא לקבוע כי החשבוניות אינן אמינות ואינן יכולות להוות בסיס להוכחת חוב כלשהו של הנתבעת לתובעות או למי מהן.

חוסר התאמה בין החשבוניות לטבלאות

1. כפי שפורט לעיל, בקשת התובעות לתיקון סכום התביעה הושתתה על שתי טבלאות שהגישו לבית המשפט, המסכמות, לטענתן, את חובה של הנתבעת על פי החשבוניות שצורפו לכתב התביעה. דא עקא כי קיימות אי התאמות בין החשבוניות לבין הטבלאות (ראה גם סעיף 72 לתצהיר לידור ונספחי טז לתצהיר זה).
2. חשבונית מס' 025/06 של למפרט הינה בסכום של 2,860 ₪ (ללא מע"מ). דא עקא כי בשורה המתייחסת לחשבונית זו בטבלת העבודות הוסף לסכום זה סכום של 910 ₪ עבור "נסיעות ק"מ".
3. חשבונית מס' 029/06 של למפרט הינה בסכום של 5,200 ₪ (ללא מע"מ). דא עקא כי בשורה המתייחסת לחשבונית זו בטבלת העבודות הוסף לסכום זה סכום של 1,820 ₪ עבור "נסיעות ק"מ".
4. חשבונית מס' 036/06 של למפרט וחשבונית מס' 11/06 של אפיק, אשר כפי שצוין לעיל הינן כפל חשבונית עבור אותן עבודות, נכללו שתיהן בטבלת העבודות, דהיינו מדובר בחיוב כפול.
5. מכאן שיש לדחות גם את טענת התובעות כי הטבלאות הינן סיכום של החשבוניות, וכי סכום החוב הוא כמפורט בהן.

אופן עריכת החשבוניות

1. כאמור לעיל, בן ארי מסר בסעיף 7 לתצהירו כי מידי חודש העביר נתונים מיומן העבודה שלו לטבלת אקסל והוציא לנתבעת חשבונית לתשלום. התובעות לא הגישו את יומן העבודה. כשנשאל בן ארי על כך בחקירתו הנגדית לא נתן תשובה עניינית, ואף שינה גרסתו ומסר כי ערך טבלאות אקסל מידי יום, וכי לא צריך לנהל יומן עבודה (עמ' 16 שו' 8-16). אי הגשתו של יומן העבודה, אם אומנם נוהל כזה כפי שטוענות התובעות, מהווה הימנעות מהגשת ראיה רלבנטית ופועל לחובת התובעות.
2. טבלאות האקסל עצמן אינן אמינות, דבר המהווה נימוק נוסף לחוסר אמינותן של החשבוניות שהופקו על פיהן, כפי שמלמד המקרה הבא. לתצהיר בן ארי צורפה חשבונית מס' 013/06 של למפרט בצירוף טבלאות האקסל שעליהן היא מבוססת (סומנו כעמודים מס' 35-41 בנספחי התצהיר). עיון בדו"ח השעות של בן ארי (עמוד שסומן במס' 37) מלמד כי ביום 1.11.05 עבד בן ארי משעה 02:30 עד שעה 22:30, דהיינו 20 שעות, ואולם בעמודות חלוקת השעות לפי פרויקטים מפורטות שעות המסתכמות ב-23 שעות עבודה.

בעמוד האחרון של אותו דו"ח (עמוד שסומן במס' 38) בשורה הראשונה נרשמו שעת עבודה אחת, שעת משרד אחת ו-42 שעות נסיעה. ואולם כפי שעולה מהחשבונית הכוונה היא ל-42 ק"מ, שכן בחשבונית חויבה הנתבעת בגין 6,890 ק"מ, שהם סך הק"מ שבטבלה – 6,648 ק"מ, בתוספת 42 ק"מ. ואולם היה על התובעות לנכות 42 ממספר השעות לחיוב, ולחייב את הנתבעת רק ב-143.75 שעות נסיעה, ולא ב-184.75 שעות, אך התובעות לא עשו כן, וחייבו את הנתבעת ב-42 שעות ביתר.

סיכום

1. התובעות לא הוכיחו תביעתן. חישוביהן הוכחו כשגויים, כשהבסיס להם הינם מסמכים בלתי אמינים, חלקם אף לכאורה מפוברקים. כפי שנאמר בפתח הדברים, נטל ההוכחה רובץ על התובעות. עליהן להוכיח טענותיהן לגבי קיומו של חוב ואת שיעורו. הנתבעת אינה חייבת להציג חישוב משלה. די בכך שהפריכה את חישובי התובעות על מנת להביא לדחיית התביעה. בנסיבות אלה אף התייתר הצורך לדון ביתר המחלוקות בין הצדדים, כולל המחלוקת לגבי רכיבי התשלום שעליהם הוסכם בפרויקטים השונים, שכן אף אילו הייתי מקבלת את טענות התובעות, לא היה בכך כדי להועיל להן לנוכח קביעותיי ביחס למסמכים שעליהם מבוססת התביעה.
2. התוצאה היא כי דין התביעה להידחות.

דיון בתביעה שכנגד

1. בתביעה שכנגד תובעת התובעת שכנגד (להלן: "שירותים ופיקוח") את הנתבעות שכנגד (להלן: "החברות") בגין נזקים שגרמו לה ובגין חובות כספיים עבור דמי שכירות ועבור עבודות שביצעה עבורן.
2. התביעה שכנגד נגועה באותו פגם שעליו הצביעה שירותים ופיקוח כפגם בתביעה – חוסר אבחנה בן הישויות המשפטיות השונות של החברות (ראה: סעיפים 23-25 לסיכומי הנתבעת תחת הכותרת "התובעות מציגות את עצמן כגוף משפטי אחד ללא כל הפרדה ביניהן"), ואף בין הישויות המשפטיות שלהן לאישיותו המשפטית של בן ארי, שאינו נתבע בתביעה שכנגד. כך, למשל, בנושא דמי השכירות מציינת שירותים ופיקוח בסעיף 72 לסיכומיה: "בן ארי והתובעות נותרו חבים בגין כך לתובעת סך 15,000 ₪ ...". שירותים ופיקוח מפנה להודאה של בן ארי בסעיף 14 לתצהירו בחוב דמי השכירות. דא עקא כי אין באמור בסעיף זה כדי להועיל לה. בסעיף זה נאמר: "הנני מודה בקיזוז הסך של 11,713 ₪ (כולל מע"מ) כחלקי בדמי שכירות לשנים: 2005-2007, כולל". לא ניתן לקבוע לפי סעיף זה מהו סכום חובה של כל אחת מהחברות. אזכיר כי אפיק הוקמה רק ביולי 2006.

מטעם זה דין התביעה שכנגד להידחות.

1. מעבר לכך, הרי שמרבית ראשי הנזק הנתבעים לא הוכחו כדבעי, כפי שיודגם להלן.
2. פגיעה במוניטין – לא הובא לעדות עד מכאו"ל לתמיכה בטענה של פגיעה במוניטין שהתבטאה בכך שכאו"ל לא העבירה לשירותים ופיקוח עבודות נוספות בשל התנהלות החברות בפרויקט כאו"ל.
3. נזקים נוספים (סעיף 77 לסיכומי שירותים ופיקוח) – לא הובא עד ממע"צ לאישור טענתה של שירותים ופיקוח כי לא קיבלה סכום של 20,000 ₪ ומע"מ בשל התנהלות החברות בפרויקט זה.
4. אי סיום העבודות בפרויקט כאו"ל – לא הוכח מה היקף העבודות שעליו הסכימו הצדדים מראש. לא נטען כי שירותים ופיקוח שילמה לחברות עבוד עבודות שלא ביצעו.
5. עבודות ששירותים ופיקוח ביצעה עבור התובעות – אין חולק כי שירותים ופיקוח ביצעה עבודות, המחלוקת היא לגבי גובה התמורה המוסכמת לשעת עבודה (ראה: סעיף 83 לתצהיר לידור לעומת סעיף 16 לתצהיר בן ארי). מעיון במסמכים שצורפו כנספח כ' לתצהיר לידור עולה כי מדובר בעבודות שבוצעו בשנת 2005 עבור למפרט (אזכיר כי אפיק לא הייתה קיימת בתקופה זו). תמוהה בעיני העובדה שחרף טענת שירותים ופיקוח כי ללמפרט חוב בגין עבודות שבוצעו בשנת 2005, היא לא הגישה תביעה בגינו עד להגשת התביעה על ידי החברות בשנת 2010; ואף עבדה עם החברות בפרויקטים שונים בשנים שלאחר מכן, ושילמה להן עבור העבודות שביצעו מבלי לקזז את החוב הנטען. בנסיבות אלה אני קובעת כי שירותים ופיקוח לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה לגבי חוב זה.
6. התוצאה היא כי דין התביעה שכנגד להידחות.

סוף דבר

1. לפיכך אני דוחה את התביעה ואת התביעה שכנגד.
2. באשר להוצאות המשפט – התובעות הגישו תביעה המבוססת על מסמכים בלתי אמינים, ועמדו על ניהולה עד תום, גם לאחר שהנתבעת הצביעה בתצהיריה על הפגמים הרבים במסמכים אלה. התובעות עצמן שינו גרסתן לגבי סכום התביעה מספר פעמים, מבלי שנתנו לכך כל הסבר. התנהלותן של התובעות הובילה להתמשכות ההליך ולסרבולו, דבר שעליו עמדתי לא אחת בהחלטותיי. נסיבות אלה ראוי שיבואו לידי ביטוי בפסיקת ההוצאות (ראה: תקנה 512(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). אביא בחשבון גם את העובדה שהוגשה תביעה שכנגד שנדחתה, אלא שהתביעה שכנגד כשלעצמה לא הובילה להארכת ההליכים מעבר לנדרש לצורך בירור התביעה.
3. לפיכך ישלמו התובעות לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 40,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
4. המזכירות תעביר לנתבעת, באמצעות ב"כ, את הסכום שהפקידו התובעות בקופת בית המשפט כערובה להוצאותיה.
5. זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, ד' תמוז תשע"ה, 21 יוני 2015, בהעדר הצדדים.