האישום:

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו בתאריך 6/4/2009 בשעה 10:15 או בסמוך לכך, נהג הנאשם במונית תוצרת סקודה מספר רישוי 71-976-25 (להלן:"המונית") ברחוב ברשבסקי 8 בראשל"צ בהיותו שיכור בכך שסירב לדרישת שוטרים להיבדק בבדיקת שתן או דם לצורך איתור סמים, עבירה לפי סעיף 64ד(א)+ 62(3), 39(א) ו 64(ב) לפקודת התעבורה.

הכפירה:

בדיון ההקראה שהתקיים בתאריך 10/1/11 הודה הנאשם באמצעות ב"כ במקום ובזמן וכפר בשאר עובדות כתב האישום ובחוקיות הדרישה למתן בדיקת שתן וטען כי הדרישה נעשתה תוך תקיפת הנאשם וביצוע עוולות אחרות, שהתביעה העלימה ראיות וכי הראיות שהוצגו הינן מבוימות.

בנוסף, במהלך ההקראה ביקש ב"כ הנאשם לעיין בתעודת החיסיון ולקבל את שמו של הצלם שצילם את האירוע.

התיק נקבע להוכחות.

פרשת התביעה:

מטעם התביעה העידו שני עדים:

1.שמריהו מוטי, (להלן:עת/1) בלש באגף התנועה. ערך והגיש:דוח פעולה ת/1 , דוח עיכוב ת/2, דוח פעולה באכיפת נהיגה בשכרות ת/3, דרישה למתן דגימת שתן ת/4.

העד סיפר כי במהלך פעילות שנערכה נגד הנאשם על פי מידע ולאחר שהזדהה כשוטר דרש קבלת דגימת שתן מן הנאשם לשם גילוי סמים בגופו והנאשם סירב. העד סיפר כי הסביר לנאשם את מהות הסירוב והנאשם עמד על סירובו.

עוד סיפר העד כי ביצע חיפוש על גופו של הנאשם וכן ברכבו.

כמו כן ציין כי על פי בדיקת מאפיינים לא ניתן לקבוע כי נהג תחת השפעה ולכן דרש בדיקת שתן.

עוד הסביר העד כי הנאשם עוכב ולאחר מכן הפך לעצור

2. פטריק סולטן, (להלן:עת/2) ערך דוח פעולה ת/5.

סיפר כי הפעולה התקיימה על פי מידע שהתקבל ביחידה לפיו הנאשם נוהג תחת השפעת סמים. העד ציין כי בנוסף לעת/1 ובנוסף אליו היה בניידת צלם של עמותת אור ירוק שהתלווה לפעילות באישור מפקדיו. העד סיפר כי ביצע חיפוש ברכבו של הנאשם ועל גופו כיוון שאלו ההנחיות כשמתקבל מידע על נהיגה תחת השפעת סמים ובמקרה הזה לא נמצאו סמים בחיפוש ובכל זאת דרשו בדיקת שתן. לטענתו הנאשם לא שיתף פעולה, סירב לעיכוב ולבדיקה ולכן הוא נעצר.

במהלך עדותו צירפה התביעה תעודת חיסיון ופרפראזה לגבי המידע חסוי.

עדותו של העד חגי טמיר לא נשמעה לאור אי הופעתו לדיון האמור (עמ' 19 שורה 12 לפרוטוקול).

פרשת ההגנה:

הנאשם בחר להעיד וסיפר כי קם בבוקר ליום עבודה רגיל, הוריד נוסע ולאחר כמה מאות מטרים שמע כריזה מאחוריו. הוא עצר, ניגש אליו אדם שהזדהה בפניו כשוטר וביקש רשיונות.לאחר שבדק את הרשיונות ביקש ממנו לצאת מהרכב וביקש לבצע עליו חיפוש. הנאשם טוען כי ביקש ממנו שיקח אותו לתחנת המשטרה כיוון שהיתה התקהלות של אנשים והשוטר לקח אותו "כביכול" לצד, כשזה לא ממש בצד וכולם ראו אותו. שם ביצע לו חיפוש תוך הורדת מכנסיים ונעליים. עוד סיפר הנאשם כי השוטר שאל אם הוא משתמש בסמים והנאשם השיב בשלילה. בוצע לו חיפוש ברכב ולא נמצא דבר.

הנאשם העיד כי בניידת היה צלם והכל מצולם. לאחר החיפוש אמרו לו שהוא מעוכב לחקירה וביקשו ממנו להגיע לתחנת המשטרה לתשאול והוא הסכים. פתאום השוטרים החלו להיות אלימים ואף החלו לכפות אותו באזיקים, נסעו בניידת לתחנת המשטרה ברחובות ושוטר נוסף ששמו חגי טמיר ביצע לו בדיקת מאפיינים והצלם המשיך לצלם עד תום הבדיקה, לדבריו רשיון הנהיגה שלו נשאר אצל הקצין ומסרו לו טופס לפיו עליו להגיע למחרת לימ"ר את"ן לקצין המודיעין.

עוד טוען הנאשם כי לא חתם על שום מסמך ולא התבקש לחתום על מסמך למעט הזמנה לקצין המודיעין, הכחיש את חתימתו בת/2 , ת/3 ובת/4 ועל אף ה"הודעה תחת אזהרה".

הנאשם טוען שביקש להיוועץ עם עו"ד והשוטר סירב.

הנאשם הודה כי נדרש לתת בדיקת שתן והוסבר לו כי אם יסרב לבדיקה ייחשב כמי שנוהג תחת השפעת סמים ושעשה טעות שסירב כי לא ידע את החוק (עמ' 22 ש' 25).

כן הוגשו בהסכמה:

נ/1 - תמונה

נ/2 - העתק צילומי של יפוי כוח המצוי בתיק הנושא את חתימתו של הנאשם

נ/3 - יפוי כוח נוסף

נ/4 - העתק צילומי של טופס שימוע

נ/5 - מזכר מפרקליטות רחובות באשר לצילום האירוע

נ/6 - דיסק ובו צילום האירוע

נ/7 - מזכר מתאריך 9.6.2010 בן אהרון אבי

נ/8 - מזכר מתאריך 9.6.2010 גיל מטרי

דיון ומסקנות:

אין מחלוקת לעניין הנהיגה במקום ובזמן (עמ' 1 לפרוטוקול).

אין מחלוקת כי הנאשם נדרש ע"י שוטר לתת דגימת שתן לאיתור סמים והנאשם סירב.

אין מחלוקת כי הוסבר לנאשם שאם יסרב למתן דגימת שתן ייחשב כמי שנוהג תחת השפעת סמים והנאשם עמד על סירובו.

המחלוקת סבה סביב שאלת חוקיות הדרישה למתן שתן וסבירותה.

כמו כן מעלה ב"כ הנאשם טענות באשר לחקויות החיפוש, אופן עריכתו ונסיבות האירוע.

הדרישה - ההסבר - הסירוב

אין מחלוקת כי הנאשם נדרש לבצע בדיקת שתן לשם גילוי סמים בגופו.

הנאשם בעדותו לא חולק שהוסברה לו משמעות הסירוב וכי אם יסרב אזי ייחשב כנוהג תחת השפעת סמים/שיכור ונראה כי הנאשם אף הבין לאשורו את משמעות הסירוב, כדבריו:"הוא אמר שאם אני לא נותן אז יש אשמה של נהיגה תחת השפעת סמים" (עמ' 24 שורה 4 לפרוטוקול, עמ' 25 שורה 20 לפרוטוקול). בנוסף, ניתן לראות בסרט המצולם (נ/6) כי השוטר מסביר לנאשם משמעות הסירוב באופן שאינו משתמע לשתי פנים.

על פי סעיף 64 ד(א) לפקודת התעבורה, סירב נוהג ברכב לתת דגימה לפי דרישת שוטר, יראו אותו כשיכור לפי סעיף 62(3). לפי ס' 64(ב) שיכור הוא גם מי שבגופו מצוי סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן.

במקרה שלפני, משסירב הנאשם למתן דגימת שתן, נחשב הוא כשיכור.

חוקיות הדרישה למתן דגימת שתן

סעיף 64 ב(ב) קובע:

"שוטר רשאי לדרוש מנוהג רכב או מממונה על רכב, שהיה מעורב בתאונת דרכים או שיש לשוטר חשש סביר כי הוא שיכור, לתת לו דגימת שתן או דגימת דם לשם בדיקה אם מצוי בגופו אלכוהול ובאיזה ריכוז, או אם מצוי בגופו סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן..." (הדגשה שלי מ.כ.)

קיומו של חשד סביר אצל השוטר מהווה תנאי ובסיס חוקי לדרישת השוטר.

רק בנסיבות בהן היה לשוטר חשד סביר כי הנאשם שיכור בסמכותו לבקש דגימת דם או שתן (סעיף 64ב(ב) לפקודת התעבורה).

על פי עדותם של השוטרים, דרשו מהנאשם מתן דגימת שתן עקב מידע מודיעיני שהגיע ליחידתם טרם הפעולה.

האם מידע מודיעיני יכול לבסס את החשד הסביר הנדרש על מנת ששוטר יהא רשאי לדרוש מנוהג רכב לתת לו דגימת שתן לשם בדיקה אם מצוי בגופו סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן?

בעפ"ת 13735-04-11 בן שמעון נ' מדינת ישראל, כב' השופטת חני סלוטקי, ביהמ"ש המחוזי ב"ש בתאריך 11.7.11 , ובעמ"ת (תל אביב יפו) 30596-08-10, כב' השופט מודריק נקבע כי מידע מודיעיני אכן יכול לבסס חשד סביר כלפי אדם והעובדה שהנאשם סירב לתת דגימה לפי דרישת השוטרים, מקימה בסיס להגשת כתב האישום נגדו.

ב"כ הנאשם מפנה בסיכומיו לע"פ 325/84 אברג'יל נ' מ"י שם נעצר הנאשם לאחר ששמו נרשם ברשימת הכללה הדורשת את מעצרם של הרשומים בה ואילו במקרה דנן לא מדובר ברשימת הכללה כלל וכלל אלא במידע מודיעיני ספציפי לגביו הוצאה תעודת חיסיון חתומה בידי השר לבטחון פנים כדין אשר עולה כדי חשד סביר בידי השוטרים לשם בדיקתו של הנאשם בדבר נהיגה תחת השפעת סמים.

חשוב לציין כי לבחינת קיומו של חשד סביר בית המשפט אינו בוחן את מהימנות המידע ואת אמיתותו אלא בודק האם התגבש בלבו של השוטר חשד סביר להיותו של הנאשם שיכור מכוח שימוש בסמים על פי המידע המודיעיני שהיה לפניו.

במקרה שלפני, לשוטרים היה מידע מודיעיני המבסס חשד סביר ומקנה לשוטרים סמכות חוקית לדרוש מהנאשם מתן דגימת שתן.

תעודת החיסיון

ב"כ הנאשם מעלה טענות רבות לגבי תעודת החיסיון כפי שעולה מפרוטוקול דיון הקראה חקירת עדי התביעה וסיכומים .

בבש"פ 5221/08 מוחמד נ' מדינת ישראל הובהר כי תעודת החיסיון אינה משחררת את התביעה מלהכין רשימה לגבי החומר החסוי, רשימה שלא יהא בה כדי לגלות את תוכנו של החומר החסוי וכי על התביעה לציין ברשימה המועברת לסנגור כי היא כוללת חומר חסוי שלא ניתן לפרטו. שלב זה כולו מצוי בגדר ההליך לפי סעיף 74 לחסד"פ. יתכנו מקרים שהדיון יסתיים בנקודה זו והסנגור יסתפק ברשימה שנמסרה כך שלא יהיה צורך בדיון לגופו של החיסיון. עם זאת, לאחר שמסרה התביעה את רשימת החומר החסוי לסנגור, וטענה כי לא ניתן לפרט מעבר לכך בשל כך שהפירוט עצמו חותר תחת תעודת החיסיון, הרי שנקודה זו מעבירה את שלב הדיון למסגרת של עתירה לגילוי ראיה חסויה, לפי סעיפים 44-46 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971.

בדיון ההקראה שהתקיים בתאריך 10/01/11 ציינה התביעה בפני בית המשפט בנוכחותו של ב"כ הנאשם קיומה של תעודת חיסיון באשר למידע המודיעיני, תעודה הנמצאת בתהליך אישור בפני השר לביטחון פנים לחתימתו. מדברי ב"כ הנאשם באותו דיון עולה כי הוא ידע על קיומה של תעודת חיסיון בעת מתן תשובה לאישום: "חברתי ציינה משהו על תעודת חיסיון, מבקש לעיין בתעודות",

בדיון שהתקיים ב 5/4/11 במהלך חקירתו של עת/1 ציין ב"כ הנאשם בעמ' 2 ש': "...אתה ראית את זה אחרי שבישיבה הקודמת אמרתי שאני מבקש שהקצין יגיע לחקירה או שאדרוש להביא אותו לחקירה פתאום אמרתם שיש לכם מידע ותעודות חיסיון אבל את החומר לא גיליתם עד הרגע הזה ..."

באותו דיון צורפה תעודת חיסיון ביחס לידיעה מספר 09-0140-422 והפרפראזה לתיק והצוגו לב"כ נאשם.

בדיון הנ"ל ב"כ הנאשם ביקש לראות את המידע/המסמך המקורי עם המחיקות, בית משפט קבע כי ההחלטה תשלח לצדדים (עמ' 5 ש' 24 לפרוטוקול) בהמשך הדיון מסר ב"כ הנאשם בעמ' 7 ש' 13 לפרוטוקול: "כשצילמתי את החומר הייתה הידיעה עצמה שהמספר שלה 9-0140-405 " וחוקר על בסיס המידע (עמ' 7 ש' 23-25). כך שלכאורה הוא כבר ראה את כלהחומר ומתן החלטה בעניין זה מתייתר.

נראה שבכך הסתפק ב"כ הנאשם שכן דרישה נוספת בעניין לא הועלתה בפני בית המשפט, שכן התנהל כל המשפט. ובדיון מיום 26/09/12 מסר ב"כ הנאשם כי לא מבקשים לקיים דיון נוסף בנוגע לראיות, כך גם עולה מהודאתו מיום 21.10.12.

בכל אופן, הצדדים זנחו את העניין שכלל לא הוזכר אפילו בסיכומים.

כך שגם אם נשמט מלתת החלטה מפורשת כפי שעולה מעמ'5 ש' 24 לפרוטוקול לאור המפורט לעיל התייתר הצורך במתן החלטה.

יובהר כי ב"כ הנאשם לא העלה הן בעל פה הן בכתב כל בקשה לגילוי ראיה חסויה.

בנוסף לכך ב"כ הנאשם מעלה טענה נוספת לפיה היה על התביעה לציין בכתב האישום את קיומה של תעודה זאת ואת היותה חסויה, אולם אין בטענה הנ"ל כדי לפסול את הראיה.

בע"פ (י-ם) 7663/03 גל עזרא עוזי נ' מדינת ישראל נקבע כי :

נאשם זכאי על-פי סעיף 74 לחסד"פ לעיין בחומר החקירה מיד עם הגשת כתב אישום נגדו. לכן, על התביעה להצטייד בתעודת חיסיון עובר להגשת כתב האישום. בהיעדר תעודת חיסיון, זכותו של נאשם לעיין בחומר החקירה והסנקציה היא כי ראיה שלא ניתן לנאשם לעיין בה - אין להגישה כראיה לבית המשפט (סעיף 77 לחוק סדר הדין הפלילי). הוראה זו אינה חלה על ראיות שהוצאה לגביהן תעודת חיסיון (בש"פ 687/96 גיל נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(3) 804, 813-814; בש"פ 3403/98 סוויסה נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(2) 620, 624). מכאן החשיבות שבהוצאת תעודת חיסיון במועד. במקרה כזה, יערוך בית המשפט איזון בין זכותו של הנאשם להגנה לבין אינטרס הציבור, ויכריע בהתחשב בנסיבות המקרה (בש"פ 687/96 גיל נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(3) 804, 814-815; ע"פ 1152/91 סיקסיק נ' מדינת ישראל, פ"ד מו (5) 8, 38); בש"פ 1444/03 נטשה נ' מדינת ישראל, תק-על 2003(1), 205).

העובדה שתעודת החיסיון במקרה שלפנינו לא הוצאה לפני שהוגש כתב האישום ואניח לטובתו של הנאשם שגם לא בסמוך להגשת כתב אישום , אינה פוגעת בתוקפה ביחס לחומר חקירה שבמועד הגשת כתב האישום היה בידי התביעה, על כן לא מצאתי לקבל טענת ב"כ הנאשם בעניין זה.

באשר לטענת עדכניותו של המידע המודיעיני אציין כי מועד מסירת המידע נכלל בתעודת החיסיון ומאחר וב"כ הנאשם לא עתר לגילוי ראיה חסויה על אף שיכול היה לעשות כן הרי שהטענה נדחית. זה הדין גם לגבי שאלת מקור המידע המודיעיני והיותו כלי רביעי.

חוקיות החיפוש ונסיבות האירוע

ב"כ הנאשם העלה טענות באשר לחוקיות החיפוש שבוצע לנאשם אופן החיפוש ונסיבות האירוע.

סעיף 22(א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט – 1969, קובע:

"22 (א) שוטר העוצר אדם, או המקבל עצור או אסיר למשמורתו, רשאי לערוך חיפוש על גופו; בסעיף זה, "חיפוש על גוף האדם" – חיפוש על פני גופו של אדם, בבגדיו או בכליו, שאינו חיפוש חיצוני או פנימי כהגדרתם בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי), תשנ"ו-1996."

מהסעיף הנ"ל עולה כי לשוטר סמכות לערוך חיפוש על גופו של אדם כשהוא עצור או אסיר.

על פי עדותם של עדי התביעה, הנאשם עוכב ולאחר מכן הפך לעצור. אולם, מעיון בסרט נ/6 עולה כי החיפוש בוצע בסמוך לעצירת רכבו של הנאשם ולפני שנודע לו על כך שהוא מעוכב, כך גם עולה מת/1.

כמו כן מעיון בת/2, דוח על עיכוב/מאסר/שחרור, עולה כי הוקפה גם המילה עיכוב והמילה מעצר.

בסרט המצולם נ/6 שתיעד את הרגעים לפני עריכת החיפוש רואים שכלל לא הודע לנאשם שהוא עצור, כך שלא ניתן לקבוע שהנאשם היה עצור בעת עריכת החיפוש, וכתואצה מכך גם לא לעשות שימוש בסעיף הנ"ל.

יחד עם זאת, סעיף 28 (ב) (2) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג – 1973:

" 28 (א) ...

(ב) מבלי לפגוע בסמכות הכללית הניתנת לשוטר לערוך חיפוש, רשאי שוטר לערוך חיפוש בלא צו חיפוש:

(1) ...

(2) על גופו של אדם כאמור בסעיף 22 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 אף אם לא עצר אותו, אם יש לו יסוד סביר להניח שאותו אדם נושא עמו שלא כדין סם מסוכן"

מצאתי אף לנכון להזכיר דברי כב' השופטת בייניש בעניין חוקיות החיפוש ברע"פ 10140/09:

"מבחן החשד הסביר הוא בעיקרו מבחן אובייקטיבי שבו נדרש ביהמ"ש להעריך את סבירות שיקול דעתו של השוטר שערך את החיפוש לשם הכרעה בשאלת חוקיות החיפוש. יחד עם זאת, התנאים בהם יתקיים חשד סביר המצדיק עריכת חיפוש ללא צו שיפוטי אינם ניתנים להגדרה ממצה וחד-משמעית. יישום המבחן מבוסס על נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה ומקרה, על המידע שהיה בידי השוטר בעת עריכת החיפוש ועל ניסיונו ושיקול דעתו המקצועיים של השוטר שערך את החיפוש"

במקרה שלפינו לשוטרים היה מידע מודיעיני שהנאשם נוהג תחת השפעת סמים על מונית מס' 71-976-25.

הנאשם אף לא הביע הסתייגות מהחיפוש ואף שיתף פעולה עם השוטרים (תמליל נ/6 עמ' 1 שורה 48,59,64) לפיכך הסכים לביצוע החיפוש שנערך על גופו, בבגדיו ובכליו.

באשר לאופן החיפוש

עיינתי בסרט (נ/6)לא נראה בסרט המצולם כי היתה התקהלות וכי הנאשם נדרש להפשיל מכנסיו. מהצילום עולה כי הנאשם נלקח הצידה, החיפוש בוצע על פני גופו של הנאשם, בבגדיו ובכליו, הנאשם אכן חולץ נעליו, אולם אין אני רואה בכך פגיעה בפרטיות שאינה מידתית ואינה תואמת את הוראות אליהן התייחסתי לעיל.

גם אם סבור היה הנאשם כי הצילום לא משקף את מה שארע יכול היה להוכיח זאת לדוגמא ע"י זימון הצלם שהיה נוכח בעת האירוע.

מעבר לנדרש אציין כי מאחר והנאשם סירב למתן דגימת שתן הרי שסירובו עולה כדי עבירה והוא נחשב כשיכור על פי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה, ועניין החיפוש אינו רלוונטי לביסוס האשמה כנגדו, מה גם שבחיפוש לא התגלה דבר ולא נתפסו כל ראיות.

גם אם אניח לטובתו של הנאשם כי החיפוש נערך שלא כדין ופגע בכבודו, טענה זו אינה מקימה הגנה לנאשם על סירובו למסור דגימת שתן ואינו יכול להצדיק אי ציות להוראות החוק.

באשר לטענות בעניין צילום האירוע

טוען ב"כ הנאשם כי הסרט ערוך באופן מגמתי וקטעים ממנו חסרים כגון הפשתה ואלימות פיזית. גם אם אניח לטובתו של הנאשם שהסרט ערוך באופן מגמתי על מנת להסתיר התנהגות של השוטרים כלפיו, אין כל קשר בין סירובו למתן דגימת שתן שכן הנאשם הודה בפה מלא כי הוסברה לו משמעות הסירוב ושהוא אכן סירב.

על פי עדותו של הנאשם נקלח לתחנת המשטרה, ולא מעלה כל טענה שהוא הסכים לבצע את הבדיקה בתחנה.

אחזור ואציין כי ב"כ הנאשם ידע של פרטי הצלם שנכח באירוע שהיה ואף הציג כראיה את נ/1 והיה יכול לזמנו למתן עדות ולחקור אותו על התרחשות האירוע אולם נמנע מכך וסיבותיו עמו.

לא הועלתה כל טענה בפני לפיה הנאשם סירב לצילום הוידאו, במספר פעמים לאורך הצילום נראה כי הנאשם אף מישיר מבטו אל המצלמה. מדובר בצילום הנעשה באישור משטרה תוך ידיעתו של הנאשם שמצלמים אותו, ב"כ הנאשם לא העלה כל בקשה לקבל את אישור המשטרה לצילום וטענתו כי בוצע שימוש בסרטון שצולם הינה טענה בעלמא, ואינה נתמכת במסמך או בעדות, וכן לא הוכח כי בוצע שימוש בסרט שצולם מעבר לנדרש לשם הדיון בבית המשפט ועל פי בקשת ההגנה, לפיכך הנני דוחה את הטענה.

טענות נוספות

ב"כ הנאשם העלה טענות נוספות לעניין סתירה בדוחות שהגישו השוטרים, לעניין זיוף חתימתו של הנאשם בדוחות הנ"ל, ביום ראיות והעלמתן. מאחר ומדובר בנהיגה תחת השפעת סמים בשל סירוב ומאחר ואין חולק כי הנאשם סירב, הרי שכל הטענות הנ"ל אינן רלוונטיות כי הנאשם הודה בפה מלא כי נדרש לבצע את הבדיקה, הסבירו לו את משמעות הסירוב והוא סירב.

טענת הנאשם כי ביקש להיוועץ עם עו"ד, לא ציין באיזה שלב, מהסרט המצולם עולה כי השוטר ענה לו שיאפשר לו ואלחר מכן הנאשם נלקח לתחנת המשטרה כאשר הנאשם לא העלה טענה ששוב ביקש להתייעץ וסורב או שכלל לא נתנו לו להתייעץ.

מכל הנימוקים הנ"ל מצתאי כי התביעה הוכיחה מעל כל ספק סביר את יסודות העבירה והחלטתי להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

ניתנה היום, כ"ב חשון תשע"ג, 07 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.