להלן נימוקי החלטתי מיום 4.1.16 שלא לבטל את הכרעת הדין, אשר ניתנה בהיעדר הנאשם ביום 19.11.15.

סקירת ההליכים והדחיות בתיק

עניינו של תיק זה הינו בעבירה של נהיגה בשכרות מיום 6.4.09.

1. ביום 16.2.10 הוגש כתב אישום נגד הנאשם בגין העבירה הנ"ל ונקבע דיון ליום 27.5.10.

שבוע טרם הדיון, הוגשה בקשה מטעם ההגנה לדחיית מועד הדיון והדיון נדחה ליום 11.10.10.

1. ביום 5.10.10 הוגשה בקשה נוספת על ידי ההגנה לדחיית מועד הדיון והבקשה נדחתה. ביום הדיון, הנאשם לא התייצב, התבקשה דחיה נוספת והדיון נדחה ליום 21.10.10. בית המשפט ציין בהחלטתו "התייצבות הנאשם חובה אחרת בית המשפט רשאי לשפוט אותו בהעדר".
2. ביום הדיון הנדחה, הנאשם לא התייצב ובשל היעדר חלק מחומר הראיות נדחה הדיון פעם נוספת ליום 1.11.10, בית המשפט ציין כי לא תינתנה דחיות נוספות וכן ציין שוב את חובת התייצבות הנאשם.
3. ביום הדיון הנדחה, הנאשם לא התייצב, ובשל תקלה טכנית בתקליטור שבחומר הראיות, נדחה הדיון לתזכורת ליום 6.12.10 ובית המשפט ציין שוב את חובת התייצבות הנאשם.
4. ביום הדיון הנדחה התקבל התקליטור והדיון נדחה להקראה ליום 10.1.11. בית המשפט חזר ציין שוב את חובת התייצבות הנאשם.
5. ביום הדיון כפר ב"כ הנאשם במיוחס למרשו בכתב האישום, והתיק נקבע להוכחות.
6. ביום 5.4.11 החלו להישמע ראיות ולאחר סיומן ניתנו מועדים לסיכומי הצדדים בכתב, ביום 8.11.12 ניתנה הכרעת דין וביום 25.12.12 נגזר דינו של הנאשם.
7. על פסק דינו של בית המשפט הוגש ערעור ובית המשפט המחוזי החליט ביום 5.5.13 להשיב התיק לבית משפט זה על מנת לשמעו מההתחלה. בית המשפט קבע התיק ליום 6.6.13, בהמשך להוכחות ליום 30.4.14 ובהמשך ליום 13.7.14 אולם נדחה בשל היעדרה של ב"כ המשיב ועד התביעה בשל המצב הבטחוני.
8. ביום 5.10.14 הסתיימה פרשת התביעה ונקבע מועד לפרשת ההגנה. כן קבע בית המשפט: "הנאשם מוזהר בחובת התייצבות, והוא מוזהר כי ניתן לשמוע עדים בהעדרו בישיבה הקרובה ובכל ישיבה נדחית. ב"כ הנאשם יגיש תוך 20 יום בקשה מסודרת לזימון עדים אחרת יהיה עליו לזמנם לדיון הבא."
9. ביום הקבוע לפרשת ההגנה (11.12.14) לא התייצבו הנאשם או ב"כ וניתנה החלטת בית המשפט: "תיק זה קבוע היום להוכחות פרשת הגנה, המועד נקבע בנוכחות הנאשם ובא כוחו. בא כוח הנאשם והנאשם לא התייצבו. היה על הנאשם להגיש רשימת עדים לזימון, אולם גם לא עשה כן ולא הגיש כל בקשה לתיק. אשר על כן, הנני קובעת כי התביעה תסכם בכתב תוך 20 ימים וההגנה תסכם תוך 40 יום. המזכירות תשלח העתק החלטתי זו לב"כ הנאשם."
10. ביום 6.1.15 הגיש הסניגור בקשה לקבוע את התיק לשמיעת ראיות ההגנה וטען כי היעדרותו והיעדרות הנאשם נבעו מטעות אנוש במשרדו. בית המשפט קבע את הבקשה לדיון ביום 25.1.15 אך הנאשם וב"כ לא התייצבו לתיק ולא התקיים בו דיון.
11. ביום 29.1.15 נימקה ההגנה את היעדרותה: "...ביום 25.01.2015 אכן התייצבה הח"מ יחד עם עו"ד קולקר לדיונים, אולם, למרבה הצער בתום הדיונים בתיקים האחרים, נזנח בשגגה תיק זה בצד ובסופו של יום לא התקיים בו הדיון..." ועתרה לקביעת מועד חדש. בית המשפט קבע הבקשה לדיון ליום 9.2.15 ובהמשך, ביטל את החלטתו בדבר הסיכומים וקבע מועד חדש לשמיעת ראיות ההגנה ליום 4.5.15.
12. בבוקרו של הדיון פנה ב"כ הנאשם בבקשת דחיה בשל נפילתו למשכב ובית המשפט דחה את התיק לתזכורת ליום 12.5.15.
13. ביום זה עתר ב"כ הנאשם לדחיית המועד לשמיעת ראיות ההגנה לאחר הפגרה ובית המשפט דחה את הדיון ליום 27.10.15 וכן הזהיר את הנאשם בדבר חובת התייצבותו.
14. יומיים טרם הדיון הגיש הסניגור בקשת דחיה בה ציין כי הנאשם סובל מפריצת דיסק וכי לא יתייצב לדיון הקבוע. בהמשך, עתר הסניגור לדחיית מועד הדיון ובית המשפט דחה את הדיון ליום 1.11.15.
15. ביום 28.10.15 הגישה ההגנה בקשה לדחיית מועד הדיון בה ציינה כי הנאשם טרם קם ממשכבו וכן כי ביום הדיון קבועים לסניגור דיונים נוספים בבתי משפט אחרים. בית המשפט לא דחה את הדיון מאחר ולא הוצגה בפניו תעודת רופא וביום הדיון נעדרו הנאשם וסניגורו. המאשימה עתרה לקביעת התיק לסיכומים ובית המשפט קבע: "תיק זה נקבע היום להוכחות. אציין שתיק זה היה קבוע לסיום פרשת הגנה לתאריך 27.10.2015 והדיון נדחה עקב מחלה של הנאשם. עוד אציין, כי עד כה לא צורף תעודת רופא בהתאם לפקודת הראיות והאישור שצורף מתייחס רק לאפשרותו של הנאשם לעבוד. לפנים משורת הדין קובעת מועד לסיום פרשת הגנה ליום 19.11.2015 שעה 12:30. לא יינתנו דחיות נוספות. ההגנה תזמן את עדיה. הנאשם מוזהר בחובת התייצבות, והוא מוזהר כי ניתן לשמוע עדים בהעדרו בישיבה הקרובה ובכל ישיבה נדחית."
16. ביום 11.11.15 הגיש הסניגור בקשה נוספת לדחיית מועד הדיון בה עתר לדחייתו בשל נסיעתו לאנגליה "בפרשת הינשוף", ציין כי כרטיסי הטיסה הובטחו לפני כחודש אך העניין הפך סופי בימים האחרונים. כן ציין הסניגור "אינני מכיר כל סחבת בניהול התיק". בית המשפט דחה את הבקשה בציינו כי המדובר בתיק משנת 2010 וכי לא ברור ממתי היה ידוע לסניגור מועד הנסיעה וכן האם ניתן לדחות הנסיעה למועד אחר. בהמשך, עלה מאסמכתאות שצירף המערער כי כרטיסי הטיסה הוזמנו ביום 22.9.15 (ראה הודעת ב"כ הנאשם מיום 11.11.2015).

בית משפט שוב דחה את הבקשה בהחלטתו מיום 18.11.2015 וקבע:

"...מדובר בבקשה שנדחתה בתאריך 11/11. לגופו של עניין, עיינתי בהודעת ב"כ הנאשם ולא מצאתי מקום לשנות החלטתי הקודמת. מדובר בתיק ישן (עבירה מחודש אפריל 2009), בתיק דחיות רבות מסיבות שונות. על פי סע' 4 להודעת ב"כ הנאשם רכש כרטיס עוד בחודש 22/9/2015. הבקשה לא נתמכת בלוח פגישות ודחיפות הנסיעה".

במועד הדיון, וחרף החלטת בית המשפט, לא הופיעו הנאשם וסניגורו ועל פי בקשת המאשימה, הרשיע בית המשפט את הנאשם בהיעדרו וקבע את התיק לטיעונים לעונש ליום 2.12.15.

1. שבוע לפני מועד הדיון הקבוע פנה הסניגור בבקשה לדחיית מועד הדיון בשל עומס יומנו והדיון נדחה ליום 4.1.16. ביום הדיון ביקש הסניגור לבטל את הכרעת הדין וכן ביקש לחזור על דברים ("חוזר על מה שאמרתי בתיק 8698-08-14 ומבקש לעשות קופי פייסט."), אשר טען בתיק מס' 8698-08-14בנסיבות דומות:

"החלטתי לקבל את העצות של חבריי למקצוע ולשים בצד את העלבון שלי ואת הגאווה שלי ומבקש מבית המשפט לבטל את שני פסקי הדין. ראשית, את ההחלטה השנייה של בית המשפט שלא לבטל את הדיון אני קיבלתי רק כשהייתי כבר בלונדון. שנית, באותו בוקר שלפני הטיסה אני נקראתי לדיון דחוף בשאלה של מעצר של בחור משם פנסו גיא, והגענו עם המעצר הזה לבית המשפט כדי לשחרר אותו ומותב זה יצא בשעה 11:30 לישיבת שופטים מבלי שהבחור שוחרר כי הייתה מחלוקת עם המזכירות ובגלל שלא יכולתי להישאר הלכתי מפה לפני שהוא שוחרר. באותו יום הייתי שלוש פעמים בפני מותב זה, ובית משפט לא רמז לי אפילו שיש החלטה כזו. לא יכולתי לעשות משהו כי כבר הייתי בנסיעה. הייתה לי הפתעה כשהגעתי לונדון קיבלתי הודעה מהמזכירה שלי. הנסיעה הזו ללונדון אני ביליתי אותה אך ורק בעבודה ועשיתי עבודה חשובה, גם ברשות שנותנת את איזו באנגליה וגם במשטרת לונדון. זה כל מה שיש לי להגיד. אני לא זלזלתי בבית המשפט. בית משפט מכיר אותי מספיק זמן ואני לא מזלזל בבית המשפט. אני מציע שבית משפט יוציא את הערמונים מן האש."

כן הוסיף הסניגור כי מיד לאחר שקיבל את החלטת בית משפט, פנה לכב' סגן הנשיאה (כתארו אז), השופט צימרמן, ביקש את התערבותו, והניח כי סגן הנשיאה שוחח עם מותב זה וכי הבקשה תענה בחיוב.

הסניגור צירף את המכתב בו פירט טענותיו הכלליות כנגד מותב זה ומדיניותו בנוגע לדחיית מועדים וציין את טענותיו לעניין דחיית מועד הדיון:

"6. עניין נוסף, ביום 18.11.15 אני יוצא למספר ימים לבריטניה בענייני הינשוף, שם נקבעו לי מספר פגישות. בימים הללו נאלצתי לבקש מספר בקשות דחייה וכולן באו על פתרונן למעט אלו שבפני השופטת כהן, שאת חילופי הבקשות וההחלטות בעניין זה עמה, אני מצרף בזה. עובדה היא שאנו מצויים ביום א' 15.11.15, מועד יציאתי לחו"ל הוא כאמור 18.11.15 ולטעמה של כבוד השופטת יהיה עלי להתייצב לדיון ביום 19.11.15.

7. יש לי כמה דרכים יצירתיות, משפטיות להימנע מכך, אבל אינני מבין מדוע עלי להלך כבשדה מוקשים."

בית המשפט דחה הבקשה לביטול הכרעת הדין, המאשימה טענה לעונש ומפי הסניגור נרשם: "לא אטען לעונש, אני מוותר על הטיעונים לעונש, רק אבקש לעכב ביצוע גזר הדין כאשר יינתן ב- 60 יום."

דיון והכרעה

עניין לנו בבקשה לביטול הכרעת דין שניתנה בהיעדר הנאשם. הנושא מוסדר בסעיף 130(ה) לחוק סדר הדין הפלילי:

"התנהל דיון שלא בפני הנאשם ושלא בפני סניגורו, לפי סעיף זה, רשאי בית המשפט, על-פי בקשת הנאשם, אף בשעת הדיון, לבטל את הדיון שנערך בהעדרם, לרבות הכרעת הדין, כל עוד לא ניתן גזר הדין, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין."

בהתאם לאמור, על בית המשפט, טרם מתן גזר הדין, לבחון האם התקיים אחד מהשניים: (1) סיבה מוצדקת להיעדרות הנאשם; (2) עיוות דין בשפיטה בהיעדר.

מובן כי הנטל להוכחת השניים מוטל על הדורש ביטול ההחלטה והסניגור בחר להטיל את מלוא יהבו על היות סיבת ההיעדרות מוצדקת.

עוד קודם הדיון, אומר, כי הבקשה נאמרה בעל פה, במהלך הדיון בבית המשפט בלא תצהיר ופירוט הנסיבות העובדתיות הנטענות בה, לרבות היעדר אפשרות להמנע מן ההיעדרות ומטעם זה בלבד – ניתן היה לדחותה. אופן הגשה לביטול, עמד בית המשפט העליון בעניין ע"פ 4808/08, מדינת ישראל נ' שרון מנחם:

"נחזור, אפוא ונדגיש כי בקשה לביטול פסק דין אין להגיש באופן סתמי וללא ביסוס הטענות המועלות בה. כפי שנקבע בעניין איטליא על המבקש להעלות בבקשתו לביטול פסק הדין את כל טענותיו, כולל אסמכתאות להן ותצהיר מטעמו התומך בבקשתו, ככל הנדרש. בית המשפט המעיין בבקשת הביטול מוסמך לדחותה על סמך האמור בה בלבד; כך ייעשה בוודאי אם הטענות אינן מאומתות והבקשה אינה מגלה עילה לביטול פסק הדין."

סיבה מוצדקת להעדרות הנאשם

לגופה של בקשה, אומר כי אין המדובר בנסיעה מפתיעה אשר בשלה נעדרו הנאשם והסניגור מהדיון, הדיון נקבע מספר שבועות טרם קיומו, הוגשה בקשה לדחייתו והבקשה נדחיתה. בנסיבות אלו, לא יכולה היתה ההגנה לעשות דין לעצמה, להתעלם מהחלטת בית המשפט, להיעדר מן הדיון.

הנאשם עצמו אף לא התייצב על אף חובת התייצבותו ולא ניתן עד כה הסבר על כך.

יתרה מכך, עיון בדברים אותם ציין הסניגור וכן בנתונים שבתיק מעלה כי לא היתה סיבה מוצדקת להיעדרות. הסניגור ידע על נסיעתו עוד ביום 22.9.15 (ומאז נקבעו ונדחו מספר דיונים) אך חרף זאת, וחרף העובדה כי המדובר בתיק בן יותר מחמש שנים לא סבר הסניגור כי יש לעדכן את בית המשפט מבעוד מועד (ולא שבוע טרם קיום הדיון) על אי יכולתו להתייצב בתאריך המבוקש.

לא זו, אף זו, עיון בתיק, כפי שפורט בהרחבה ברישא ההחלטה מעלה כי התיק נדחה פעמים רבות במשך שנות התנהלותו בבית משפט זה, בתחילה בשל מחדלי המאשימה, אך החל משנת 2014 בשל בקשות ההגנה (דיון הוכחות מיום 13.7.14 נדחה בשל היעדרה של ב"כ המשיב ועד התביעה, ביום 11.12.14 בשל אי התייצבות הנאשם ובא כוחו בשל טעות אנוש במשרדי ההגנה, ביום 25.1.15 בשל זניחת התיק בשגגה, ביום 9.2.15 בשל נפילתו למשכב של הסניגור, ביום 12.5.15 בשל בקשת ההגנה לדחיית המועד לאחר הפגרה, ביום 27.10.15 בשל פריצת דיסק ממנה סובל הנאשם, וזאת מבלי שצורפה תעודת רופא על פי דרישת בית המשפט, וביום 1.11.15 מכיוון שהנאשם טרם קם ממשכבו) בנסיבות אלו, אינני יכולה לקבל את דברי הסניגור בבקשתו לדחיית הדיון הקבוע ליום 19.11.15. אינני מקבלת דברי ב"כ הנאשם כי: "אינני מכיר כל סחבת בניהול התיק".

השתלשלות העניינים בתיק כפי שפורט מעידה על סחבת.

אף בדברי ב"כ הנאשם בתיק 8698-08-14, אשר הובאו לעיל, כי בית המשפט לא רמז לו שיש החלטה הדוחה את בקשת הדחיה יש עזות מצח. לאור זאת, כמו גם ותקו של התיק וידיעת מועד הטיסה עוד חודשיים טרם הדיון, לא היתה כל הצדקה לבית המשפט להמשיך ולתת להגנה להמשיך ולדחות עוד ועוד דיונים מסיבות שונות ומגוונות.

בעניין זה יפים דברי כב' השופט רובינשטיין ברע"א 5281/06 צ'מפיון מוטורס (ישראל) בע"מ נ' שירלי עוז, עמד בית המשפט העליון על חשיבותה של העמידה במועדים אשר נקבעים על ידי בית המשפט והביא לכך אסמכתאות רבות:

"זכותו של כל אדם שעניינו בבית המשפט יישמע תוך זמן סביר: "הזכות למשפט הוגן חובקת ניהול וסיום יעיל ככל שניתן של ההליך המשפטי" (בג"ץ 6972/96 התנועה למען איכות השלטון נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נא(2) 757, 782 (השופטת שטרסברג כהן); ש' לוין "חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וסדרי הדין האזרחיים" הפרקליט מב (תשנ"ו) 451, 455; א' ברק "כבוד האדם כזכות חוקתית" הפרקליט מא (תשנ"ג-תשנ"ד) 271, 281). הגם שבאותה פרשה נאמרו הדברים בקשר להליך הפלילי, יפים ונכונים הם אף להליך האזרחי. על כן נאמר, כי "על בית המשפט לעמוד על המשמר שמשפטים יתחילו ויסתיימו תוך זמן סביר" (רע"א 890/98 פז רן השקעות בע"מ נ' משרד התחבורה-מנהלת נמל יפו (לא פורסם) (השופטת שטרסברג כהן)). אחד הגורמים המרכזיים להתמשכות הליכים בבתי משפט הוא דחיית מועדי דיון. על מנת לסבר את האוזן אציין, כי שופט ממוצע דוחה שבעה דיונים מידי יום, ובסך הכל נדחים 3800 דיונים ליום (ראו דין וחשבון שנתי של נציבות תלונות הציבור על שופטים לשנת 2005, בעמ' 62). לבד מאינטרס הפרט, בקשת הדחייה מחייבת אף את שקילתו של האינטרס הציבורי בדבר עבודתם התקינה של בתי המשפט, ניצול הזמן השיפוטי בצורה מיטבית ובירורן המהיר של תובענות (רע"א 8327/05 צדיק נ' פנימי (טרם פורסם) (השופט גרוניס), להלן פרשת צדיק; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה 7 בעריכת ש' לוין, 1995) 474), ובדין ינהג בית משפט שיבקש לקיים דיון במועד שנקבע, על מנת לנצל את זמנו השיפוטי כדבעי. מטעם זה נקבע, כי הסכמת הצדדים אינה מטילה, מיניה וביה, חובה על בית המשפט להיעתר לבקשה: "בית המשפט אינו פועל כאוטומט הנעתר לבקשות דחייה מוסכמות, אלא גם בדונו בבקשת דחייה תפקידו לשקול את האינטרסים הנוגעים בדבר" (רע"א 3136/00 סלמאן נ' שוקייר, פ"ד נה(2) 97, 100 (המשנה לנשיא ש' לוין); ראו גם רע"א 425/98 נקי נ' פרוש (לא פורסם) (השופטת שטרסברג כהן)). בפרשת צדיק עמד השופט גרוניס על השיקולים שעל בית המשפט לשוות לנגד עיניו בהכריעו בבקשה לדחיית דיון, וביניהם מועד הגשת הבקשה וסמיכותו למועד הדיון וכן עילת הבקשה. בהקשר זה צוין, כי "לעיתים תתקיימנה נסיבות שבגינן לא יהא מנוס מדחיית הדיון ... אם חס וחלילה חלה פרקליטו של אחד מבעלי הדין באופן פתאומי ואין אפשרות שעורך דין אחר יתייצב במקומו" (לעניין מחלתו של עורך דין כנימוק לדחיית הדיון ראו גם רע"א 4094/02 P.D.A.C טכנולוגיות בע"מ נ' מק מרקורי סחר בע"מ (לא פורסם) (השופטת דורנר); וכן זוסמן, שם, בעמ' 473)..."

בפרשת צדיק (רע"א 8327/2005) אשר הוזכרה לעיל, ציין כב' השופט גרוניס:

"...דחיות של דיונים מונעות ניצול מיטבי של הזמן השיפוטי, שהינו המשאב היקר ביותר של הרשות השופטת. כמו-כן, יש בדחייתם של דיונים כדי להוסיף נטל מינהלי על מזכירות בית המשפט. הבעיה המרכזית בדחיית דיונים הינה פגיעה ביכולת של בית המשפט לנצל באופן מיטבי את הזמן השיפוטי. בעיה זו מחמירה ככל שהמועד בו מוחלט על דחיית הדיון סמוך למועד שנקבע לשמיעה. ההסבר הוא פשוט: דחייתו של הדיון מותירה "חור" או "חלון" ביום הדיונים, בשל כך שלא ניתן לקבוע תיק אחר תחת התיק שנדחה. כמובן, שאין להסתכל על הבעיה על בסיס פרטני, היינו, לגבי תיק מסוים, אלא כבעיה כללית-מערכתית. במילים אחרות, דחייתם של דיונים גורמת לאובדן זמן שיפוטי. כתוצאה מכך נפגעים מתדיינים אחרים, שניתן היה לשמוע את תיקיהם במועד מוקדם יותר, אלמלא הדחיות המרובות. כלומר, אחת התוצאות של דחיית מועדי דיון הינה התארכות משך הזמן הממוצע החולף מעת הגשתו של הליך ועד לסיומו על דרך מתן פסק דין. מכך עולה, כי לא ניתן לבחון בקשת דחייה ספציפית אך ורק על רקע האינטרסים של בעלי הדין בתיק המסוים, אלא על בית המשפט לשקול אף את האינטרס הקיבוצי של כלל המתדיינים, ולמעשה את האינטרס של כלל הציבור... ריבויין של בקשות דחייה והיעתרות להן ביד קלה מביאים לתקלה נוספת. הגורם הקובע את שיבוץ התיקים לשמיעה יוצא מנקודת הנחה שחלקם של התיקים הקבועים ביום מסוים יידחה. לאור הנחה זו, לעתים קרובות נקבעים תיקים רבים יותר מאשר ניתן לשמוע ביום מסוים. אם ההנחה איננה מתממשת לקראת יום הדיונים, אין מנוס לפעמים מאשר לדחות חלק מן התיקים ביוזמת בית המשפט, וזאת קרוב מאד ליום הדיון. אין צורך לומר כי דחיות מן הסוג האמור גורמות, מטבע הדברים, לתסכול אצל בעלי הדין והפרקליטים. ברגע שמספרן של הדחיות יפחת, לא יהא עוד מקום להנחה הנזכרת ולא תהא הצדקה לקבוע לשמיעה ליום מסוים מספר תיקים העולה על יכולת הטיפול.

6. כמובן, שיש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו. שיקול מרכזי שעל בית המשפט להביאו בחשבון הינו המועד בו הוגשה בקשת הדחייה. ככל שמועד הגשתה של הבקשה קרוב ליום הדיון, תגבר הנטייה שלא להיעתר לבקשה בשל אובדן הזמן השיפוטי והשיבוש שעלול להיגרם לתיפקוד בית המשפט... בצד השיקול האמור, יש לבחון את עילת הבקשה. ברור, כי לעיתים תתקיימנה נסיבות שבגינן לא יהיה מנוס מדחיית הדיון, אף שהבקשה מוגשת קרוב מאד ליום הדיון. למשל, אם חס וחלילה חלה פרקליטו של אחד מבעלי הדין באופן פתאומי ואין אפשרות שעורך דין אחר יתייצב במקומו..."

נמצאנו למדים, אם כן, מהמובאות דלעיל, כי הכלל הוא שבקשות הדחיה, תענינה בחיוב במשורה וזאת תוך שקילת שיקולי יומן בית המשפט, ניצול יעיל של הזמן השיפוטי ועוד. יש לציין כי במקרה דנן, המדובר היה בדיון הוכחות - פרשת ההגנה, אשר פונה לו מקום, בשל ותקו הרב ביומנו העמוס של מותב זה. מובן כי בשל היעדרות הנאשם והסניגור נפגעו ערכי היעילות וההוגנות, כלפי נאשמים אחרים, אשר היו יכולים להישמע באותו התאריך ולא נשמעו בשל קביעתו של התיק.

יתרה מכך, אף המכתב אשר כתב הסניגור לכב' סגן הנשיאה דאז, מהווה נסיון בוטה להתערבות בשיקול דעתו השיפוטי העצמאי של מותב זה. בידוע הוא שבהליך פלילי אין ערעור על החלטות ביניים (ואף בהליך אזרחי, בהתאם לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט–2009, לא ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על החלטה בעניין מועדי דיון) והסניגור ניסה למצוא נתיב עוקף ערעור והוא בפניה לסגן הנשיאה.

משלא נעתנה הבקשה בחיוב, לא יכול היה הנאשם או הסניגור לעשות דין לעצמו ולהמנע מלהגיע לדיון. אף בהיעדר מענה למכתבו של הסניגור לסגן הנשיאה אין לראות כמתן אישור לדחיית הדיון. נסיבות דומות נדונו ברע"פ 6436/07 בנימין בן נתן נ' מדינת ישראל בו חזר בית המשפט העליון על הקביעה לפיה בעל הדין אינו רשאי לעשות דין לעצמו ולהניח כי בקשת דחייה שהוגשה על ידו תענה באופן אוטומטי ומשכך לא להתייצב לדיון וכך פסק כבוד השופט א' א' לוי:

"דין הבקשה להדחות... מערכת משפט אינה יכולה להשלים עם כך שבעלי דין נוטלים לעצמם חרות שלא להתייצב לדיון, מבלי שהקדימו ונטלו רשות לכך מבית המשפט. חמורה במיוחד החלטתו של הסנגור שלא להתייצב לדיון, הואיל והוא היה אמור לדעת כי לא די בהגשתה של בקשת דחייה, אלא יש לוודא כי בית המשפט נעתר לה".

ודאי וודאי במקרה דנן, בו נדחו פוזיטיבית בקשות לדחיית מועד הדיון.

ברע"פ 11070/08 יורם לוי נ' מדינת ישראל נדונה סוגיה דומה - שם הודיע המבקש, טרם מועד הדיון כי לא יהיה בארץ ביום הדיון, למרות שלא ניתנה כל החלטה למכתבו, גם הוא החליט לעשות דין לעצמו ולא להופיע.

הערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה וכמוהו גם רשות הערעור שהוגשה לבית המשפט העליון ונדונה בפני כבוד  השופט ג'ובראן אשר קבע כי:

"לא ניתנה כל החלטה בעקבות מכתבו של המבקש אך על אף זאת לא התייצב הלה בבית המשפט במועד שנקבע.  ........בקשה שהגיש המבקש לביטול גזר הדין שניתן בהעדרו נדחתה על יד בית המשפט בנימוק כי מאחר ולא ניתנה כל החלטה לדחיית מועד הדיון, לא יכול המבקש לעשות דין לעצמו ולהחליט כי אינו מגיע לדיון. ...... אין מחלוקת בענייננו כי המבקש הוזמן לדיון כדין וכי לא ניתנה כל החלטה הדוחה את מועד הדיון. משכך לא נפל פגם בפסק הדין שניתן נגד המבקש ובדין קבעו הערכאות הקודמות כי, המבקש אשר לא התייצב לדיון על דעתו הוא, אין לו להלין אלא על עצמו".

אף התנסחותו של הסניגור כפי שעולה מהמכתב שכתב לכב' השופט צימרמן: "יש לי כמה דרכים יצירתיות, משפטיות להימנע מכך (מלהופיע לדיון, מ.כ.) מעידה על כוונתו של הסניגור להיעדר בכל מקרה מן הדיון, בהינתן החלטה הדוחה אותו או בהיעדרה.

בנסיבות אלו, אין לי אלא לקבוע כי לא התקיימו נסיבות המצדיקות את היעדרות ההגנה מן הדיון.

עיוות דין

לעניין עיוות הדין, מצאתי להתייחס על אף שההגנה לא טענה לכך.

במספר עניינים, קבעה הפסיקה מהו עיוות דין. כך בע"פ (חי) 2119/02 כהן עופר נ' מדינת ישראל, בו נדונה השאלה, האם מניעת אפשרות ניהול ההוכחות (ובמקרה דנן – פרשת ההגנה), הינה עיוות דין:

"ברור כי הגדרת "עיוות דין" בסעיף 130(ח) אינה כוללת בחובה מקרים בהם ניהול משפט הוכחות לכשלעצמו עשוי להביא לזיכויו של המערער...אין זה סביר להניח, כי בכל מקרה שבו תיטען טענה, כי למערער הגנה טובה לגופו של עניין, תינתן לו תוך שימוש בטענה של "עיוות דין", הזכות לגרום לביטולו של פסק הדין המרשיע. פרשנות  כזו משמעותה, כי אף שהמחוקק ראה נאשם כזה, כמודה בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום, מאפשר לו בית המשפט באמצעות דיון מקיף בראיות, לחזור בו למעשה מהודאתו. פרשנות כזו היתה מסכלת את מטרת המחוקק, שכן משמעותה היא, כי כל מי שאפשר שיש לו הגנה טובה, יכול שלא להופיע לישיבות בית המשפט, ומאוחר יותר לאחר הרשעתו, יוכל לגרום לביטולו של פסק הדין המרשיע."

אף בע"פ 6920/07 אורי חסון נ' מדינת ישראל, קבע בית המשפט העליון את חומרתו של המקרה אשר יוגדר כ"עיוות דין":

"המונח עיוות דין פורש בפסיקתו של בית משפט זה כמקרה שבו תוצאת המשפט הייתה יכולה להיות שונה עקב פגם מסוים שנפל בהליך... או כמקרה שבו נפל בהליך פגם פרוצדוראלי כה חמור היורד לשורשו של עניין עד שקמה חזקה שנגרם עיוות דין...."

כאמור, ב"כ הנאשם לא העלה כל טענה בעניין עיוות הדין וכל מה שמבוקש הוא להחזיר את העניין ללפני ההרשעה, דבר אשר לא מתאפשר לאור הפסיקה שצוטטה לעיל.

שפיטה בהיעדר – עבירת נהיגה בשכרות

זה המקום להזכיר הלכות בעניין ביטול פסקי דין שניתנו בהעדר התייצבות:

ברע"פ 222/13 מחמוד נ' מדינת ישראל, נדון עניינו של הנאשם אשר הוגש נגדו כתב אישום המייחס לו נהיגה בשכרות. בקשה לדחיית מועד שהגיש המבקש, נדחתה, המבקש או ב"כ לא התייצבו לדיון ומבקש הורשע ונשפט בהעדרו. בית המשפט לתעבורה דחה שתי בקשות לביטול גזר הדין, ואף בית המשפט המחוזי דחה ערעור על פסק הדין. בית המשפט העליון (כב' השופט מלצר), דחה את הערעור תוך הבעת ביקורת על התנהלותו של הסניגור וכלפי טיעוניו אשר נטענו בלא כל ביסוס, גיבוי או סימוכין. הנאשם לא הראה סיבה מוצדקת להיעדרותו מהדיון או חשש לעיוות דין והבקשה נדחתה.

כמו כן, בשורת פסקי דין, קבע בית המשפט העליון כי בהתאם לסעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי רשאי בית המשפט לדון נאשם שלא בפניו, אם הוא סבור שלא יהיה בכך משום עיוות דין לנאשם., אף בעבירה זו (ראה: רע"פ 3507/11 ימין נ' מ"י, הש' ס. ג'ובראן, 30.6.11; רע"פ 4047/11 לייני נ' מ"י, הש' ס. ג'ובראן, 4.7.11; רע"פ 4955/11 קרסניק נ' מ"י, הש' ס. ג'ובראן, 14.7.11; רע"פ 8322/11 יעקב בן טוב נ' מ"י, הש' ס. ג'ובראן, 15.12.11; רע"פ 9320/11 יוסף מחיסין נ' מ"י, הש' א. רובינשטיין, 24.1.12; רע"פ 9183/11 הרש מנדל הסנפרץ נ' מ"י, הש' ס. ג'ובראן, 7.2.12; רע"פ 4340/12 יצחק איבגי נ' מ"י, הש' מ. נאור, 3.6.12.)

אשר על כן, אני קובעת, כי לא מתקיים במקרה דנן, אף בהרשעה בהיעדר בעבירה זו, עיוות דין.

מכל המפורט – דחיתי את הבקשה.

ניתן היום, י"א שבט תשע"ו, 21 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.