לפני עתירה לגילוי ראייה חסויה.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו בתאריך ה-06/04/09בשעה 10:15 או בסמוך לכך נהג ברכב מונית תוצרת סקודה מ.ר 71-976-25 ברח' ברשבסקי 8 ראשון לציון, בהיותו שיכור בכך שסירב לדרישת השוטר להיבדק בדיקת שתן או דם לצורך איתור סמים , בניגוד לסעיפים 64 ד (א)+ 62(3) +39 א + 64ב לפקודת התעבורה.

בפני ביהמ"ש זה הוצגה תעודת חיסיון שהוצאה ע"י שר הפנים מתוקף סמכותו לפי סעיף 45 לפקודת הראיות, לפיה קיים חיסיון על זהות המודיע אשר מסר את הידיעה מס' 090140422 לרבות מועד מסירת המידע בחלק מתוכן המידע: "בשורה 2 מילים 18-9. שורה 3 במלואה".

תוכן הגילוי הינו: "אליהו ג'ארסי מראשון לציון נוהג תחת השפעת סמים על מונית מספר 7197625 מסוג סקודה לבנה. אליהו נמצא בדרך כלל באזור תחנת המוניות "ראשון לציון" ברח' רוטשילד 30 ראשל"צ".

הוגש ערעור על פסק הדין שניתן בתיק וכב' השופט אברהם יעקוב קבע :

"לפיכך, אני מבטל את פסק דינו של בית משפט קמא ומורה על החזרת הדיון לבימ"ש על מנת שידון באותו עניין מתחילת שמיעת הראיות כאשר הסניגור יגיש בקשה לגילוי ראיה חסויה תוך 14 יום מהיום לבימ"ש קמא ."

ב"כ הנאשם אכן הגיש בקשה בכתב לגילוי ראיה , לטענתו המחלוקת המרכזית בתיק נעוצה בקיום חשד סביר לדרוש מתן דגימת שתן או דם לאיתור סמים והסתרת אותן ראיות מרכזיות מונעת מהנאשם זכויותיו על פי דין להתמודד עם הראיות המוגשות כנגדו .

ב"כ הנאשם אף ציין בבקשתו כי במידה ובית משפט יקבע כי על העתירה להיות מוגשת אליו ולידון בפניו מיד תוגש עתירה עם הנמקה משפטית מלאה.

ב"כ המאשימה בתגובתה לבקשה ציינה כי הבקשה נעדרת הנמקה משפטית .

התקיים דיון במעמד הצדדים בתאריך 16/6/13 וב"כ הנאשם הבהיר כי אינו מבקש גילוי זהות מוסר המידע וגם לא מה בידיוק מסר במידע אלא שמי שקיבל את המידע יתייצב להעיד כי המידע קיים והוא אותנטי היות ויש אפשרות כי שהמידע הזה לא התקבלה ע"י איש: "אני לא מבקש להסיר את חיסיון התעודה אלא לחקור את כותב המידע"

באותו דיון קבעתי כי ב"כ הנאשם יגיש בקשה בכתב מסודרת תוך 10 ימים.

בקשה כזאת לא הוגשה ע"י ב"כ הנאשם אולם לאור הנימוקים שפורטו בהחלטתי מיום 11/7/13 וע"מ לקיים את החלטתו של כב' השו' אברהם יעקב הוריתי על קיום דיון בבקשה לגילוי ראיות .

בדיון שהתקיים ב22/10/13 התייצבו ב"כ הצדדים וקצין מודיעין ימ"ר את"ן.

ב"כ הנאשם , עו"ד דרזי אישרה קבלת הפראפרזה וביקשה לקבל את זהות המודיע ועצם קבלת המידע , מועד קבלת המידע , הגורם שמסר את המידע והאם המידע נמסר למישהו נוסף וזמן השימוש בסמים המתייחס.

באשר לטענה כי טרם התקבלה החלטה אם להגיש את הבקשה בבית משפט זה או בבית משפט עליון אין לי אלא להפנות אותה להתייחסות מפורשת בעניין זה בהחלטת כב' השופט אברהם יעקב והחלטתי מיום 16/6/13 .

התקיים דיון בדליים סגורות .

מטעם התביעה העידה רפ"ק אבי רז שהינו קצין המודיעין של היחידה המרכזית באגף התנועה במשטרת , אשר מסר לבית המשפט את המידע המלא שהועבר להגנה וחשף בפני את זהותו של המקור, הבהיר את טעמי החיסיון, וענה לשאלות שנשאל על ידי. פרוטוקול המפגש עם קצין המודיעין הוקלד מחוץ למערכת הרגילה, בתום המפגש נחתם הפרוטוקול ,הוכנס למעטפה לעיונו של ביהמ"ש בלבד ונשמר בכספת בית משפט.

בסיום חקירתו נכנסו לאולם ב"כ הצדדים, ב"כ הנאשם בקשה לקבל שם קצין המודיעין ולאחר התייעצות עם עו"ד קולקר ציינה כי אין לה שאלות לקצין המודיעין .

בדיון בהתקיים ביום 3/11/13 בית משפט שמע סיכומי הצדדים בעניין.

עיינתי בראייה החסויה, שמעתי את קצין המודיעין ואת טענות הצדדים ומצאתי לדחות את הבקשה.

סעיף 45 לפקודת הראיות קובע:

"אין אדם חייב למסור, ובית-המשפט לא יקבל, ראיה אם שר הביע דעתו, בתעודה חתומה בידו, כי מסירתה עלולה לפגוע בעניין ציבורי חשוב, אלא אם מצא בית -המשפט הדן בדבר, על-פי עתירת בעל-דין המבקש גילוי הראיה, כי הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שיש לא לגלותה".

בבוא בית המשפט לדון בהסרת החיסיון של הראיה עליו לאזן בין שני אינטרסים מנוגדים. מחד קיים אינטרס הנאשם וזכותו להליך משפטי הוגן אשר יעשה הצדק בו ומאידך קיים האינטרס הציבורי בו חשיפת הראייה וגילויה עלולים לפגוע בעניין ציבורי.

בע"פ 889/96 "מאזריב מוחמד נ' מ. י." נקבע כדלקמן:

"אם חומר חקירה חיוני ומהותי להגנתו של נאשם יגבר השיקול של עשיית צדק, חשיפת האמת ומניעת עיוות דין לנאשם".

וכך נקבע בפס"ד הנ"ל :

"די בכך שמחומר החקירה עשוי לעלות ספק סביר באשמת הנאשם כדי לראות בו חומר חקירה חיוני...השאלה אינה אם הנאשם סבור שיש ספק באשמתו. השאלה הינה אם בעדות טמון פוטנציאל ראייתי שיש בכוחו להעלות ספק סביר".

המבחן שנקבע הינו מבחן חיוניות הראיה להגנת הנאשם, כלומר, אם יש בראיה פוטנציאל מזכה, תטה הכף לחשיפת הראיה .

לאחר שעיינתי בידיעה הכולל בין היתר תאריך קבלת המידע והשימוש בסמים, וזהות המודיע והקשבתי להסבריו של קצין המודיעין איני מתירה את גילוי הפרטים המבוקשים ע"י ב"כ הנאשם.

אין בחשיפת שמו של המודיע, או בפרטים נוספים שיובילו לזיהויו, כולל במועד מסירת המידע למשטרה , מידע שיש בכוחו, פוטנציאל מזכה כי גם אם יחשף המידע, לא יהיה בכך כדי לתרום מאומה להגנתו. שכן מכתב האישום עולה לכאורה, כי הראיות לעבירה התגבשו לאור התנהגותו של הנאשם לאחר שנדרש למסור את דגימות הדם/השתן, עקב סירובו לעשות כן.

על כן, הראיות העיקריות שעל בית משפט לשקול, הן הראיות הקשורות לסירובו של הנאשם .

מאידך, חשיפת המידע המודיעיני עלולה לפגוע באינטרס הציבורי לשמור על מקורות המידע ועל מניעת החשש לפרסום שם המודעים הינו מהותי וראוי, חשיפה שכזו במקרה זה עלולה לפגוע בפעולותיה ובתפקודה של המשטרה.

באשר לטענת ב"כ הנאשם לגבי קיום המידע אומר כי לאור עדותו של קצין המודיעין בפני שוכנעתי כי מדובר במידע אותנטי.

כך שבמקרה אשר לפנינו ועל פי הפרטים שמסר קצין המודיעין מדובר במידע אותנטי ורלבנטי על כן האיזון הראוי הינו כי האינטרס הציבורי בשמירה על המידע החסויה גובר על האינטרס האישי של הנאשם להליך הוגן מה גם שגילוי המידע אינה חיוני להוכחת חפותו של הנאשם ואינה מעלה או מוריד לעניין אשמתו.

מכל הנימוקים הנ"ל מצאתי לדחות את הבקשה.

נקבע מועד להמשך דיון ליום 3.2.14 בשעה 10:30.

המזכירות תשלח העתק החלטתי זו לצדדים.

ניתן היום במעמד הצדדים.

ניתנה היום, 9 ינואר , בהעדר הצדדים.