<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה – עו"ד רוטמנש

ב"כ הנאשם – עו"ד קולקר

הנאשם – בעצמו

פרוטוקול

התובעת לעונש:

מדובר בעבירה של שכרות מכח סירוב לבצע בדיקות לצורך איתור סמים.

הנאשם נוהג משנת 90', לחובתו 55 הרשעות קודמות. עבר מכביד לכל הדעות.

בין היתר עבירות של תאונת דרכים בקלות ראש ואי מתן זכות קדימה, אי ציות לתמרור עצור, מהירויות, טלפון, אי ציות לתמרורים, פרסה, אור אדום, אי מתן זכות קדימה. אין עבר פלילי.

מדובר בנהג ציבורי, נהג מונית, שכמובן מצופה ממנו סטנדרט התנהגות גבוה מזה של נהג רגיל, שכן כל עיסוקו למעשה זה הסעת נוסעים בבטחה ולכן החומרה בתיק עוד מתחדדת. כמו גם בשל העובדה שמדובר בעבירת סירוב לצורך איתור סמים. עבירה שהיא חמורה אף יותר מעבירת שכרות כי יש בה אלמנט של חוסר מורא וחוסר ציות להוראות החוק, ואם אין מה להסתיר אין סיבה שלא לבצע את הבדיקה.

בנוסף, לא ניתן לזקוף לטובת הנאשם הודיה מיידית.

לאור כל זאת, התביעה תעתור למאסר בפועל, מאסר על תנאי, פסילה ממושכת של שנים מעבר למינימום, פסילה על תנאי וקנס.

מפנה לפס"ד תעבורה חיפה, גם שם דובר בסירוב ליתן בדיקת שתן, עם נאשמת נורמטיבית, שמשנת 87' לחובתה היו 9 הרשעות קודמות וביהמ"ש דיבר על החומרה ביחס למי שנוטל את ההגה כאשר הוא עושה שימוש בסם מסוכן. במקרה שלנו מסרב לעשות בדיקה לאיתור סם מסוכן, וביהמ"ש גזר 3 חודשי מאסר בפועל שיכול שירוצו בעבודות שירות, 30 חודשי פסילה בפועל, מאסר על תנאי וקנס.

נבקש לשים לנגד עיני ביהמ"ש את האינטרס הציבורי, גם לצורך ההרתעה בעבירה מסוג זה שהפכה למכת מדינה, וגם לאור העובדה שמדובר בנהג מונית.

מפנה גם לכתב האישום, שם צויין בסעיף ד' שהתביעה מודיעה שקיימת אפשרות שתעתור למאסר בפועל, בלי קשר לעובדה שהוא מיוצג.

הסניגור:

אני רוצה לתקן את חברתי – הנאשם הודה שהוא סירב מהרגע הראשון ולא היה צריך להוכיח זאת. המשפט לא התנהל על בעיות תעבורתיות, לא על הנאשם שהוא איש שאין לו שמץ של רבב בענייני סמים, המשפט התנהל אך ורק על השאלה החוקתית – האם התקיימו נסיבות המצדיקות. שוטר שקיבל מידע אנונימי על נהג מונית לעקוב אחריו, לעצור אותו כשהוא בשעת נהיגה, במקום למנוע ממנו קודם את הנהיגה ולדרוש ממנו בעיבורה של עיר לעשות חיפוש על גופו, להפשיט אותו ולדרוש בדיקת שתן. על זה היה המשפט. שום דבר מהדברים שחברתי אומרת על מסוכנות, שום דבר לא נוגע כהוא זה בתיק זה. התיק עסק בשאלה עקרונית. ביהמ"ש פסק כפי שפסק.

מדובר באדם שחצה את גיל 40, אין לו שום עבירה, לכאורה גם לא יכול להיות שתהיה, משום שעשו חיפוש במכוניתו ולא מצאו דבר. העובדה שלא מצאו חיפוש בביתו ולא ניסו לערוך חיפוש בביתו. אין לו עבר פלילי. זה מה שהוא אומר בסרט, אני בן 40 אין לי שום עבר פלילי, מה אתם רוצים ממני? ועכשיו – על המחשבה הזאת, שאי אפשר להגיד שהיא בלתי סבירה, על זה שבן אדם חשב שאין להם זכות לעשות לו כזה דבר, הם רוצים להפוך אותו לעבריין, מסוכן... אם חשבו שהוא מסוכן – למה נתנו לו לנהוג? למה נסעו אחריו ונסעו אחריו? היה להם חשוב לעשות הצגה, היה להם צלם של אור ירוק איתם. עכשיו גם לקחת לו את הרישיון? למה? בתיק הזה אין שמץ של קשר לנהיגה בשכרות, למעט אותו סעיף שאומר איזה עונש להטיל על שיכורים וזה לא דומה למקרה הזה. אין לזה שום קשר. לביהמ"ש יש שיקול דעת, ומי שעדכן את סעיף 64 ד' של סירוב, שאותו העונש יהיה כזה, שהם חשבו שהסעיף הזה ינוצל לעניינים שאינם שכרות נטו. לא נראה לי שחשבו על זה. החיבור לשכרות נעשה בצורה די עקומה בסעיף 64 ב' רבתי (2), ששם כתבו שסם הפך להיות שכרות. כל אדם מבין שאין קשר בין זה לבין שכרות.

אם היה שיכור – גם אחר כך היה צריך למנוע ממנו לנהוג. היו צריכים לעשות חקירה בעניין הזה. שום דבר לא היה. הכל היה בעצם עבירה טכנית של סירוב בלי שיהיה לה תשתית במציאות של שכרות או של שימוש בסמים. אני חושב שזה מקרה קלאסי שביהמ"ש צריך להגיד "אני לא אוטומט, יש לנו עסק עם בן אדם, כבוד האדם וחירותו" והעונש צריך להיות מדוד ובהתאם. אין סיבה לגזול ממנו את פרנסתו, אפשר להטיל עליו קנס. הוא למד את הלקח. עכשיו הוא יודע שזאת עבירה והוא לא יסרב יותר. אין ספק בזה. איזה תועלת יש בענישה מחמירה? לא צריך לגמול אותו... העונש צריך להיות טכני בהתאם, תנאי, קנס, אבל לא יותר מזה.

<#3#>

גזר דין

הנאשם הורשע בביצוע עבירה של נהיגה בשכרות (סירוב להבדק בדיקת שתן לאיתור סמים).

אכן צודק ב"כ הנאשם כי הנאשם הודה בסירוב לבצע בדיקה, ובהסדר ואכן התיק התנהל בעניין נקודות מסויימות, באשר לחוקיות הדרישה והתנהגות השוטרים.

נסיבות ביצוע העבירה פורטו בהרחבה בהכרעת הדין, כך שאין צורך לחזור עליהן.

המדובר בנאשם שמתפרנס מהנהיגה, נוהג משנת 90', וצבר לחובתו 55 הרשעות קודמות. עבירה אחרונה הינה ממאי 2011. רוב העבירות הן מסוג ברירות משפט, אין לו עבירות דומות בעברו התעבורתי. אין לו עבר פלילי.

שקלתי את כל הנתונים הנ"ל, הפסיקה הרלוונטית לעניין מתחם הענישה, הוראות החוק הקובעות פסילת מינימום של 24 חודשים, ומצאתי כי נוכח הנתונים הנ"ל לגזור על הנאשם:

קנס

אני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 1,500 ש"ח או  30 ימי מאסר תמורתו.

תשלום הקנס בתוך   90 ימים.

הנאשם הונחה לגשת למזכירות לקבל שוברי תשלום.

פסילה בפועל

אני פוסלת את הנאשם מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של  24 חודשים בפועל בניכוי 30 ימי פסילה מנהלית.

ריצוי הפסילה יחל ביום 3.2.13 שעה 12:00.

בית המשפט מסביר לנאשם כי עליו להפקיד את רישיונו - גם אם פקע תוקפו במזכירות בית המשפט, ואם אין בידיו רישיון נהיגה עליו להפקיד תצהיר ערוך כדין ואישור משרד הרישוי אודות מצב הרישיון.

פסילה על תנאי

אני פוסלת את הנאשם מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 4 חודשים על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור אותה/ן עבירה/ות שעליה/ן הורשע או אחת העבירות המפורטות בתוספת הראשונה או בתוספת השנייה לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א - 1961 ויורשע בגינה.

מאסר על תנאי

הנני גוזרת על הנאשם עונש מאסר על תנאי לתקופה של 7 חודשים שלא יעבור בתוך 3 שנים עבירה של נהיגה בשכרות, עבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, נהיגה בפסילה.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז תוך 45 ימים מהיום.

<#4#>

ניתנה והודעה היום י"ב טבת תשע"ג, 25/12/2012 במעמד הנוכחים.

מזל