כללי

1. עסקינן בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בשל תאונת דרכים מיום 26.6.2009 (להלן – "התאונה"), על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים התשל"ה-1975 (להלן - "חוק הפיצויים").

2. התובע, יליד 1.1.1972, "שיפוצניק" במקצועו, נפגע בתאונה בהיותו כבן 37. כיום, הינו כבן 46 (להלן: "התובע").

3. הנתבע 1 נהג ברכב מספר רישוי 7192465 (להלן – "הרכב הפוגע") אשר פגע בתובע בתאונה דנן (להלן – "הנתבע").

4. הנתבעת 2 הינה מבטחת הרכב הפוגע (להלן – "הנתבעת").

5. לטענת התובע, ביום 26.6.2009, בשעה 22:30 חצה את הכביש כהולך רגל, עת פגע בו הנתבע 1 עם רכבו, בעוצמה רבה. התובע נפגע בכל חלקי גופו, במיוחד בפלג גופו השמאלי. התובע הובהל לבית החולים לניאדו בנתניה ואושפז שם למשך חמישה ימים. בCT- אגן בעת האשפוז נמצא שבר ללא תזוזה של פוביס עליון ועצם האיסכיום משמאל. ב-CT כתף שמאל, הודגם שבר מולטי פרגמנטרי בשליש הקדמי של ראש הזרוע עד לבורסה. בבית החולים עבר שחזור סגור של פריקת הכתף וקיבוע במתלה וכן קיבל טיפול באגודל, הפצע נתפר וקובע בסד.

6. הנתבעת לא כפרה בחבותה לפיצוי התובע בגין התאונה. משכך, המחלוקת בין הצדדים נותרה לגבי גובה הנזק בלבד.

דיון ומסקנות

הנכות הרפואית

7. בתיק מונו מומחים על ידי בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה, האורתופדיה, האורולוגיה והנוירולוגיה.

בתחום הפסיכיאטריה

8. ד"ר רגולסקי, מונה כמומחה בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה (להלן – "ד"ר רגולסקי"). התובע סיפר למומחה אודות התאונה- נותרו לו זכרונות מן האירוע, בפרט הוא חושש ממכוניות. הוא הירבה לריב עם האישה, לצעוק עליה ועל הילד. זוגתו עזבה אותו עם הילד, כחודש וחצי לפני הבדיקה הפסיכיאטרית ומאז מצב רוחו הדרדר. כל מה שהוא מדמיין ביום הוא חולם בלילה. כך, מדמיין כי חוצה מעבר חציה ומכונית פוגעת בו. הפך לעצבני, אין לו סבלנות. מאז התאונה מעולם לא חזרה השינה הרגילה. הוא מתעורר כל שעתיים וחולם על התאונה. לוקה בכאבי ראש וסחרחורות. ניסה לחזור לעיסוקו אבל הירבה לריב עם אנשים. מעסיקיו אמרו לו שהוא מאוד עצבני ולא מתאים לעבודה זו. הוא לוקה בתחושת לחצים בחזה. הוא מטופל אצל פסיכיאטר, ד"ר לבנטל, אך שוכח ליטול את הכדורים. הוא חש רגשות אשם על כך שבנו אומר לו מדוע צעק עליו והרביץ לו.

9. ד"ר רגולסקי קבע כי בבדיקה הראשונה (4/15), היו סימנים ברורים של מצב רוח ירוד וייאוש. התובע מסר דיווח מפורט על סימנים המתאימים לסימני הפרעה בתר-חבלתית.

בבדיקה השנייה (5/15), עלו סימנים של מחשבות רדיפה, הזיות שמיעה וספק הזיות ריח. הוא קבע כי שאלון האמינות בעייתי: למרות שהוא לא משכיל הוא השיב תשובות מלאות. בניגוד לטענתו שאינו יודע קרוא וכתוב, ענה על כל השאלות זולת שאלות ידע כללי. יש חוסר רציפות קיצונית בבעיות הקוגניציה והזכרון. הפרופיל הפסיכיאטרי הצביע על סימנים חמורים בסעיפי פגיעה קוגניטיבית, הפרעה אפקטיבית, פסיכוזה ואינטליגנציה נמוכה והפרעות זיכרון. ישנו סיכוי גבוה מאוד להגזמה רבה בסימנים ובסימפטומים. ממצאים אלה אינם מבטלים את תלונות הנבדק בהכרח, אבל הם מצביעים בסבירות גבוהה על הגזמה בתלונות.

10. לפיכך, קבע ד"ר רגולסקי כי אף שנראה שהתובע מדוכא מאוד, יש סימנים רבים לכך שיש אי דיוקים במידע שהוא מוסר, אף מבלי לרדת לפרטי שאלון האמינות. יש מספר קשיים בהצלבת המידע ומעקב אחר ציר הזמן. כך, התיאור של התאונה שאיננו זוכר ממנה דבר וחצי דבר, אלא שאמרו לו ששכב בבית החולים ללא הכרה שלושה ימים - אין לכך כל עדות מן הכתובים. בנוסף, אם לא הספיק לקלוט דבר מהמכונית שפגעה בו – מניין החלומות והסיוטים, שהרי לא יכול לזכור מה שלא חווה. על פי הספרות, נפגע אשר איבד הכרתו, סיכוי קלוש לכך שיפתח סימנים בתר חבלתיים, בהם תכנים מן האירוע שעבר.

התובע טען כי שכח לכתוב, אבל את השאלון שניתן לו הוא מילא ללא קושי והבהרות. על פי הכתובים, התלונות הגופניות והנפשיות אינן מסונכרנות אלא מופיעות ונעלמות. השינוי בתלונותיו אצל ד"ר לבנטל מהיר: בתחילה היו רק סימנים של דיכאון, ולאחר מכן הופיעו סימנים פוסט טראומטיים שלא היו קודם בבדיקה. גם התלונות הגופניות משתנות עם השנים.

על-פי חוות הדעת, יש שאלות רבות לגבי אמינות סימני ההפרעה הבתר-חבלתית, בהפרעה בריכוז, רגזנות והיזכרויות חוזרות ("פלאשבקים"). לעומת זאת, כאשר ד"ר רגולסקי הסיע אותו במכונית לתחנת האוטובוס, הוא לא ניסה לחגור חגורת הבטיחות למרות שהעיר לו. להפתעת ד"ר רגולסקי ישב רגוע לחלוטין במכונית. לדעת המומחה, ניתן לייחס התנהגות שכזו או להיעדר סימנים של חרדה, האמורים להימצא אצל נפגעי תאונת דרכים, או לאדישות וקהות חושים אצל אדם הלוקה בדיכאון כבד. חרף כל אלה, והגם שיש חוסר עקביות בחלק גדול מהסימנים והסימפטומים הנפשיים, הוא לוקה בדיכאון רבא, וקרוב לוודאי שהוא קשור בתאונה הראשונה שבה נפגע (ד"ר רגולסקי סקר את התיעוד הרפואי לפיו ב-6.7.12 היתה תאונת דרכים נוספת, כאשר רכב נכנס ברכבו מאחור).

11. לפיכך, העריך כי הבסיס להפרעותיו היא תמונה של הפרעה בתר-חבלתית לא טיפוסית מאופיינת במרכיבים דיכאוניים. על פי תקנה 34 א'-ב' מותאם לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן – "התקנות"), קבע 9% נכות צמיתה. בנוסף, הורה על פסיכותרפיה למשך שלוש שנים בתדירות של אחת לשבוע, מעקב תרופתי בתדירות של אחת לחודש, והקפדה על הטיפול התרופתי המיועד לו.

ד"ר רגולסקי לא נחקר בפניי ולמעשה עדותו לא נסתרה.

על כן הנני קובעת כי לתובע נכות רפואית צמיתה בתחום הפסיכיאטרי בשיעור 9%.

בתחום האורתופדיה

12. בתחום זה מונה ד"ר לוי, כמומחה בית המשפט בתחום האורתופדיה (להלן – "ד"ר לוי").

ד"ר לוי ציין כי בעקבות התאונה סבל התובע מפריקה ושבר בכתף שמאל, שברים בצלעות משמאל, שבר פתוח באגודל יד שמאל, שברים באגן משמאל, חבלה בגב התחתון ובברכיים וממכה בשיניים ובמצח. בעת הליכה, צליעה קלה על רגל שמאל. לדברי התובע, בשל כאבים בגב ובאגן שמאל. הוא עדיין סובל מכאבים והגבלה בתנועות כתף שמאל, יד שמאל, גב תחתון, אגן שמאל וברכיים. בבדיקתו נמצאה הגבלה מינימלית בתנועות הכתף השמאלית וחולשה קלה בכל תנועות הכתף. צילומי רנטגן הדגימו איחוי של השבר בכתף בעמדה מצוינת ומפרק הכתף שמור לחלוטין. באגודל יד שמאל מצא הגבלה בתנועות האגודל, שינוי בתחושה וחולשה בתנועות אגודל יד שמאל. צילומי הרנטגן הדגימו שינויים בעצמות האגודל ועיוות במפרק האגודל. בגב נמצאה הגבלה קלה בתנועות. לא נמצאה הגבלה בתנועות מפרקי הירכיים או הברכיים. נמצא מתח בשרירי ההמסטרינגס. לדבריו, ממצא זה הינו המקור להגבלה בתנועות הגב ולהפרעה בהליכתו של התובע.

13. לפיכך קבע המומחה כי לתובע נכות צמיתה, החל מ-1.12.2010, בהתאם לחלוקה הבאה: 5% בגין פריקת כתף יד שמאל לפי תקנה 41(1)ד' לתקנות; 10% בגין קישיון אגודל יד שמאל לפי תקנה 44(2); ו-5% בגין מגבלה בתנועות הגב והפרעה בהליכה לפי תקנה 35(1) א'-ב', סה"כ במעוגל 19% נכות צמיתה.

כמו כן קבע כי נכותו הזמנית הינה: 26.6.2009 – 31.12.2009 בשיעור 100%; 1.1.2010 – 30.4.2010 בשיעור 50%; ו-1.5.2010 – 30.11.2010 בשיעור 40%.

ד"ר לוי לא נחקר בפניי וחוות דעתו לא נסתרה.

על כן הנני קובעת כי לתובע נכות רפואית צמיתה בתחום האורתופדי בשיעור 19%.

בתחום האורולוגי

14. בתחום זה מונה פרופ' מצקין, כמומחה בית המשפט בתחום האורולוגיה (להלן – "פרופ' מצקין"). המומחה קבע בחוות דעתו כי מעיון בתיק הרפואי הוא מצא תיעוד משנת 1998 על "דחיפות בשתן ללא צריבה ללא חום". וכן בשנת 2000 תלונות על שריפה במתן שתן וכאבים באשך שמאל. תיעוד נוסף משנת 2002 מדבר על הפנייה לאורולוג בגין תלונות אלו כולל השתנה לילית תכופה. כבר אז מתועד הוריד המורחב משמאל. בדיקות על-קול משנת 1998, 2001, מלמדות כי מערכת השתן הייתה תקינה והוא לא טופל אז, כנראה בהיעדר ממצאים אובייקטיביים תומכים בתלונותיו. חמש שנים לאחר התאונה, מששב להתלונן על תכיפות וצריבה, הופנה שוב לעל-קול שלא הדגים ממצא פתולוגי.

בעקבות תאונות דרכים נוספות שאירעו במהלך השנים לאחר התאונה המדוברת, בוצעו לתובע בדיקות הדמיה,C.T. ומיפוי עצמות. לפיהן מערכת השתן ועצמות האגן נמצאו תקינות והשבר כנראה התאחה באופן מושלם.

15. לאור זאת, קבע את נכותו: לפי ס' 23(2) שלפוחית שתן בשיעור 5% הממוצע בין דרגת חומרה 1 לבין דרגת חומרה 2, בגין תכיפות בהטלת שתן ביום ובלילה. לציין כי לא נמצאו תאים מוגלתיים בשתן ולכן לא דרגת חומרה 2 במלואה. תלונות אלו היו קיימות שנים לפני התאונה המדוברת ואף לא הטרידו אותו יותר ובמיוחד 5 שנים מהתאונה ועד 2014. אין לקשור תלונות פונקציונליות אלו של "שלפוחית רגיזה" לתאונה, לא מבחינת התזמון כאמור לעיל, ולא למנגנון והיקף הפגיעה בתאונה. הוריד הספרמטי המורחב הוא "פגם מולד" וללא כל קשר לתאונה הנדונה. לפיכך קבע, כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה.

16. פרופ' מצקין לא נחקר על חוות דעתו ומשכך זו מתקבלת במלואה. לפיכך, לתובע אין נכות רפואית צמיתה בתחום האורולוגי.

בתחום הנוירולוגי

17. פרופ' רביי, מונה כמומחה בית המשפט בתחום הנוירולוגיה (להלן – "פרופ' רביי").

על פי בדיקתו, לתובע עצבים קרניילים תקינים; תנועות גלגלי עיניים תקינות; פונדוס תקין; מוטוריקה והחזרים תקינים; טקסיה תקינה; מבחן רומברג והליכת תנדם תקינים; תחושה תקינה. תלונות עיקריות על מצב רוח ירוד וחולשה, אין לו כוח פיזי לעבוד. דיבר בקול מונוטוני, עני בתוכן ובאוצר מילים דל. מבטא את עצמו בקושי רב. המומחה קבע בחוות דעתו כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה. הוסיף כי התלונות במישור הנפשי, באו לידי ביטוי באחוזי נכות שנתנו לתובע, על ידי הפסיכיאטר מטעם בית המשפט.

18. פרופ' רביי העיד כי התובע התלונן בפניו על עצבנות יתר, נדודי שינה, לחצים במקומות שונים וכאבי ראש. העיד כי בבדיקה התובע דיבר מעט "והבנתי ממנו שהוא עצבני שיש לו כאבי ראש, שיש לו כאבים בגפיים" (עמ' 24 ש' 8-21).

המומחה הבהיר כי העיקר אצלו לא היו כאבי הראש. התובע אמר לו כי לפעמים כואב הראש (עמ' 26 ש' 1-4, ש' 11-18, עמ' 29 ש' 9-12). אכן, המומחה העיד כי יתכן ולא שמע או הבין את התובע כיוון שהוא ממלמל (עמ' 49 ש' 12-14). אך לצד אמרה זו, יש לייחס משקל לתיעוד הרפואי ולבדיקת המומחה.

19. עיינתי בסיכום מחלה מבית החולים לניאדו (1.7.09). נכתב ברשומה כי התובע אושפז באופן דחוף דרך חדר מיון עם תלונות על כאבים בכתף שמאל, אגודל שמאל ורגל שמאלית. במיון נבדק על ידי כירורג אשר שלל בעיה כירורגית חריפה. בהתאם לבדיקה הגופנית מצבו הכללי טוב, בהכרה מלאה ונוירולוגיה תקינה. לא צוינה פגיעה או חבלת ראש. בפנים, פצע שטוח מעל גבה ימנית 1.5 ס"מ, מעט מדמם. המומחה העיד כי אין תיעוד שהייתה חבלה בגולגולת. חבלה בפנים אינה כחבלה בראש (עמ' 31 ש' 26-32, עמ' 50 ש' 6-11). לגבי המסמך, המדובר על חתך במצח, בפנים, ולא על חבלה בראש (עמ' 35 ש' 24 – עמ' 36 ש' 8). תמוהה הטרוניה לפיה המומחה לא ידע להשיב אם התובע קיבל מכה בראשו בתאונה. המומחה העיד כי כתב בחוות דעתו מה שמתועד- "מה שלא ציינתי זה מה שלא מצאתי" (עמוד 31 ש' 26).

20. בקדם משפט מיום 24.12.12, התובע לא ציין כלל פגיעת ראש, סחרחורות או בעיות זיכרון. התובע הצביע על בעיות גב, עמוד שדרה, רגל, כתף בצד שמאל. התובע לא ציין חבלת ראש בתצהירו מ- 25.11.14. התובע לא הצהיר ממתי ובעקבות איזה אירוע החל לסבול מכאבי ראש, סחרחורות וירידה בזיכרון. לא הוגש תצהיר מתוקן. גם בעדותו התובע לא הזכיר תלונות במישור הנוירולוגי. כך, התובע נשאל מה קשה לו לעשות בשל מצבו והפנה לחבלותיו בתחום האורתופדי בלבד (עמוד 10 ש' 18 ואילך).

21. התאונה הנדונה בפניי הינה משנת 2009. בדיקות סי.טי. מוח (14.1.13) ו-EMG תקינים ללא ממצאים קליניים.

המומחה העיד כי לא היו ממצאים נוירולוגיים, במסמכים הרפואיים מהשנים 2009 -2012. העיד כי חבלת ראש משמעותית אמורה לתת סימנים. בבדיקה הנוירולוגית לא היו ממצאים וכך גם בבדיקות קודמות (עמ' 48 ש' 7-10, עמוד 50 ש' 19, עמוד 51 ש' 18).

22. המומחה העיד כי התובע נבדק בראשו לאחר תאונה שעבר ב-15.7.2011 ולא נמצא דבר (ר' תיעוד רפואי אשר צורף על ידי הנתבעת, לפיו ביום 27.7.11, ביקר התובע במרפאה, בשל תאונה מיום 15.7.11, נבדק במיון בית חולים סורוקה ובוצעו צילומי רנטגן).

במשך השנים יש רישום על כאבי ראש רק אחרי 2012. באוקטובר 2012 יש תיאור על חבלה בראש ושבר בצלעות עקב תקיפה בקטטה עם "אנשים סודנים". CT מוח תקין (עמ' 50 ש' 29 ואילך).

23. בחוות דעתו, מוזכר ביקור מיום 6.11.14 אצל נוירולוגית, ד"ר מרקין זבורסקי אילנה, בקופת חולים. שם התלונן על כאבי ראש, סחרחורות ומצב רוח ירוד. המומחה ציין בחוות דעתו, תלונות דומות- במעקב אצל רופא פסיכיאטר, 5 שנים לאחר התאונה מ-2009.

24. העיד כי הנוירולוגית שבדקה את התובע ב-2015, ציינה תלונות על כאבי ראש מזה 3 שנים (עמ' 38 ש' 1 – עמ' 39 ש' 10). בביקור התלונן על כאבי ראש, סחרחורות ומצב רוח ירוד. המומחה סבר כי מניין השנים הוא מ-2012. עיון במסמך על ידי בית המשפט מעלה כי הביקור המתועד מ-6.11.14 הוא לגבי תאונה מ-15.7.11. על פי תוכנו "עבר תאונת דרכים לפני כ-3 שנים. לפי דבריו מאז סובל מכאבי ראש וסחרחורות מצב רוח ירוד, לא ישן טוב בלילות." על פי תיעוד הבדיקה הגופנית מאותו יום, הממצאים תקינים. ב-4.11.15, תלונות דומות במעקב אצל רופא פסיכיאטר (ר' בהמשך מסמך בגין התאונה מיום 15.7.11). בתלונותיו, עדיין סובל מכאבי ראש, פנים, סחרחורות ושינויים במצב רוח עם סיוטים קשורים לתאונה. במעקב אצל רופא פסיכיאטר מטופל ישנה ירידה בזיכרון. בבדיקה- ערני, דיבור ברור ולעניין, עצבי גולגולת תקינים, גפיים-כוח שמור, טונוס תקין. החזרים מעט ערים ברגליים. תחושה שמורה. הליכה יציבה. לא צוינו ממצאים נוירולוגיים.

להשלמת התמונה, המומחה ציין בחוות דעתו, ביקור במיון בסורוקה ב-14.7.15 עם תלונות על כאבי ראש, סחרחורות ובחילות מזה יומיים.

25. הנני דוחה את טענותיו הדחוקות של ב"כ התובע בעניין זה. ב"כ התובע לא טרח לפרט את "מכלול הראיות", התומכות בטענותיו. לא הובא בפניי תיעוד רפואי אחר, השולל את התשתית העובדתית בבסיס חוות הדעת. החסר בתיעוד הרפואי, בממצאים קליניים והדמייתיים נותר במלוא עוזו. עדות המומחה מבוססת כדבעי על נסיונו וממצאיו.

לאור האמור לעיל ולאחר שלא נסתרה חוות דעתו, אני מקבלת את חוות דעת פרופ' רביי במלואה. משכך, אין לתובע נכות רפואית צמיתה בתחום הנוירולוגי.

26. סיכום נכותו הרפואית של התובע- שקלול הנתונים מעמיד את נכותו הרפואית של התובע, במעוגל, בשיעור 26.1%.

נכות תפקודית:

27. תכליתה של הנכות התפקודית לאמוד את מידת הפגיעה בכושר התפקוד של הנפגע. בשים לב לכך שמידה זו לא זהה בהכרח לשיעור הנכות הרפואית שנקצב לנפגע (ע"א 3049/93 גירוגיסאן נ' רמזי פ"ד נב(3) 792 (1995); אליעזר ריבלין תאונת הדרכים - תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים 633 (מהדורה רביעית, 2012)).

הקביעה בדבר הפגיעה התפקודית מסורה לבית המשפט, על פי שיקול דעתו וזאת בהתחשב בדרגת הנכות הרפואית שנקבעה לנפגע (ע"א 7871/10 חורי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פסקה 8 לפסק הדין (פורסם במאגרים, 22.5.2011)).

התובע טען כי נכותו התפקודית עולה על נכותו הרפואית. התובע הדגיש בעיקר את מגבלותיו בתחום האורתופדי. הנתבעת טענה מנגד, כי נכותו התפקודית נמוכה מזו הרפואית. פגיעתו שטחית וחולפת. גרסתו בלתי מהימנה.

28. התובע הצהיר כי מאז התאונה לא שב לעבודתו. בהמלצת רופא תעסוקתי הוא עודנו מצוי באי כושר מלא. הוא לא יוכל לשוב לעבודה הקשה והפיזית המצריכה כושר רב. המדובר בעבודה הדורשת בריאות תקינה לחלוטין ומלווה בעמידה ממושכת, בטיפוס וביציבות. הוא נעדר השכלה ואינו שולט בשפה העברית. קשת העיסוקים הפתוחה בפניו הצטמצמה.

התובע העיד כי הוא מבין עברית, אך איננו קורא וכותב עברית (עמ' 7 ש' 17-20).

התובע העיד בקדם משפט כי איננו יכול לעלות את מספר הקומות שעלה בעבר, איננו יכול לעלות על הסולם. אינו יכול להשתמש בשפכטל בשל הפגיעה באגודל. היום איננו עובד בכלל. אין לו 12 שנות לימוד והוא חי מהבטחת הכנסה (דיון מיום 24.12.12 ).

התובע העיד כי בין השנים 2002-2005, בשל שבר בידו הימנית, קיבל הבטחת הכנסה ולא עבד. הייתה תקופה שלא מצא עבודה. בהמשך סייג כי סבל מ-30% נכות ולא יכול היה לעבוד במשך שלושה חודשים בלבד (עמ' 8 ש' 6-14). עבד כגנן ובנגרייה. עבד בקביעות אצל גדי כהן בשיפוצים במשך כחמש שנים עובר לתאונה (עמ' 8 ש' 5, עמ' 9 ש' 21-26). העיד כי כעבור שלוש שנים מקרות התאונה, ניסה לחזור לעבוד. כעבור שבוע אמר לו גדי שלא יכול להעסיק אותו במצבו (עמ' 9 ש' 5-11, ש' 29-32). במהלך אותו שבוע, עסק בעבודת ניקיון וניסה להרים דברים בידו הימנית. התובע העיד כי היה ביחסים טובים עם גדי אך לא ביקש ממנו להעיד בנושא האמור (עמ' 10 ש' 1-4).

העיד כי כיום איננו עובד וחי מהבטחת הכנסה (עמ' 3 ש' 11-15), (עמ' 10 ש' 32 – עמ' 11 ש' 1). פנה ללשכת העבודה, שם לא מצאו עבורו עבודה מתאימה. העיד כי יש לו אישור לפיו היה בלשכה מדי שבוע (עמ' 10 ש' 12-17). אומנם התובע לא הציג אישור מעין זה, אך בהתאם לראיות הנתבעת, אכן שולמה הבטחת הכנסה.

התובע העיד כי כל יד שמאל שלו מרוסקת ואם הייתה לו אפשרות היה חוזר לעבודה (עמ' 10 ש' 19-21). התובע העיד כי איננו יכול להרים את יד שמאל, ידו הדומיננטית, עד הסוף, והוא לא יכול לתפוס או להרים עם יד זו (עמ' 10 ש' 25-26). עדותו אינה מתיישבת עם חוות דעת המומחה בתחום האורתופדי, אשר לא נסתרה.

התובע העיד כי אחרי תאונת הדרכים "הייתה לו בעיה בלחץ ועצבים", היה שובר דברים ומרביץ. בגלל זה הלך לפסיכיאטרית כדי לקחת "תרופה להרגעה" (דיון מיום 2.3.14, עמ' 12 ש' 1 ואילך).

29. לא נשללה הצהרת התובע כי הינו בעל השכלה של 11 שנות לימוד בלבד (סעיף 11 לתצהירו). על כן, קשת המקצועות הפתוחה בפניו קטנה יותר והסיכוי שיידרש למאמץ פיזי כזה או אחר, גדול יותר. לעניין זה חשיבות על רקע אזור מגוריו של התובע, אשר אינו שופע מקומות עבודה ויכולת הבחירה בו מצומצמת. לצד זה הוסף העדר רישיון נהיגה.

המומחה הצביע על שיעור נכות נמוך בגין מגבלה בתנועות גב והפרעה בהליכה (5%) לצד העדר הגבלה בתנועות מפרקי ירכיים או ברכיים. לא שוכנעתי כי בהיבט זה קיימת פגיעה תפקודית העולה על נכותו הרפואית, כגון בעת טיפוס קומות או עליה על סולם. אולם, נכויותיו בגין קישיון אגודל יד שמאל (10%) ופריקת כתף יד שמאל(5%), עשויות להיות בעלות משמעות תפקודית, העולות במידת מה על נכותו הרפואית. הוסף לכך נכותו הנפשית בעלת מאפיינים תפקודיים (9%), כמו גם גילו של התובע.

מכל אלה, הנני מעמידה את נכותו התפקודית של התובע על שיעור של 30%.

הנזק

בסיס שכר-

30. התובע הצהיר כי עובר לתאונה, עמד שכרו על 5,000 ₪. מעסיקו אילץ אותו לקבל חלק משכרו במזומן ובכך גרע מזכויותיו הסוציאליות (תע"ר 2/12). התובע העיד כי היה "עובד קבוע עם תלוש". עובר לתאונה הרוויח 4,500-5,000 ₪. כאשר עבד חודש מלא, קיבל 5,000 ₪, אולם אין לו תלושים המצביעים על כך (עמ' 9 ש' 6-26). עיון בתלושי השכר מצביע כי מספר ימי העבודה המתועדים בהם, הינם 20 ומטה ימי עבודה. כיום, התובע, על פי עדותו, איננו עובד וחי מהבטחת הכנסה (עמ' 3 ש' 11-15), (עמ' 10 ש' 32 – עמ' 11 ש' 1). בחקירתו, העיד כי לא חיפש עבודה, אלא הלך ללשכת העבודה. לא נמצאה עבורו עבודה מתאימה. העיד כי יש לו אישור לפיו היה בלשכה מדי שבוע (עמ' 10 ש' 12-17).

לטעמי, בנסיבות רגילות, כשיר כל עובד לעבוד יום עבודה מלא המזכה אותו בשכר מינימום. כישורי התעסוקה שלו כוללים מגוון נתונים ותכונות ובהם מצבו הגופני.

לאור כלל נתוני התובע ולאחר שמצאתי את עיקר גרסתו מהימנה, אני סבורה כי יש לחשב את בסיס שכרו, לעבר ולעתיד, בהתאם לשכר מינימום, הידוע כיום על סך של 5,300 ₪.

הפסדים לעבר:

31. בהערכה גלובלית ובדיעבד, אפסוק הפיצוי בראש נזק זה. בהערכתי שקלתי את תקופות אי הכושר והנכויות הזמניות, לצד בסיס השכר. כמו כן, לקחתי בחשבון את תרומת התאונה בתשלום קצבת הבטחת הכנסה ודמי אבטלה. אשר על כן, בראש נזק זה הנני פוסקת לתובע באופן גלובלי סך של 100,000 ₪, כולל הפסדי פנסיה וזכויות סוציאליות.

הפסדים לעתיד:

32. לא שוכנעתי, כטענת הנתבעת, כי מלוא תגמולי הבטחת הכנסה שולמו לתובע בעקבות התאונה.

כאשר נקבעה לתובע נכות תפקודית בשיעור 30%, הותוותה למעשה, השפעת התאונה על כלל כישורי העבודה שלו. כיום, התובע איננו עובד- אך לא בשל התאונה לבדה. 'תרומת' התאונה לכלל כישורי העבודה שלו- ולכן גם לסיבת אבטלתו הינה בשיעור של 30%. מכאן, התרומה שמפיקה אבטלתו, מיוחסת בשיעור 30% לתאונה.

בהעדר נתוני אמת מספקים אשר הובאו על ידי הצדדים, אין מנוס אלא לחלץ את הנתונים באופן גס.

לפיכך, מיום מתן פסק הדין ועד לגיל 67, יחושב אובדן השתכרותו של התובע בהתאם לשכר מינימום הידוע היום, בסך של 5,300 ₪ וכן שיעור נכות תפקודית (30%). בהתאם, ינוכה סכום יחסי של גמלת הבטחת הכנסה או קצבת אבטלה. על כן, בהערכה גסה, הפסד כושר עבודתו היחסי של התובע הינו כ-1600 ₪ לחודש. הפיצוי הרעיוני הינו סך של כ- 600 ₪, המהווה שיעור של כ- 30% מגמלת הבטחת הכנסה.

פועל יוצא, ההפסד החודשי הנגרם לתובע בקירוב, הינו סך של כ- 1,000 ₪ לחודש, עד גיל 67.

לפיכך, בראש נזק זה הנני פוסקת לתובע פיצוי על דרך האומדן, בסך של 200,000 ₪, כולל תנאים סוציאליים והפרשות.

עזרת צד ג' לעבר ולעתיד:

33. התובע הצהיר כי עובר לתאונה סייע בניהול משק הבית. ביצע פעולות יומיומיות כטיפול בתינוק, עריכת קניות, כביסה, גיהוץ. בעקבות התאונה הוא מתקשה בכך. עקב מצבו הכלכלי, הוא נמנע מלהעסיק מטפלת. התובע הצהיר כי הוא נזקק לעזרה צמודה 24 שעות ביממה. זוגתו סעדה אותו במהלך השנה הראשונה לשיקום, הרבה מעבר לעזרת רעיה. העיד כי בשנה הראשונה לאחר התאונה נזקק לעזרה של 24 שעות ביממה (עמ' 11 ש' 21-29). העיד כי אינו מעסיק עוזרת (עמוד 11 ש' 21).

סייג בכך שהושטה לו עזרה בשל מצוקתו הנפשית לאחר התאונה (עמ' 12 ש' 1-9). כיום, עזרת אשתו באה לכדי ביטוי, בשיחה נעימה (עמ' 12 ש' 10-13). זוגתו לא מסרה תצהיר וכן לא זומנה להעיד (עמ' 11 ש' 2-16).

34. ראש נזק זה נכלל בגדר נזק מיוחד. אומנם לא הוצגו בפניי ראיות בדבר עזרה מיוחדת שקיבל התובע מצד בת זוגו. אולם, סביר כי התובע נאלץ להיעזר בה ובבני משפחתו באופן אינטנסיבי, בחודשים הסמוכים לתאונה. בהתחשב במהות הפגיעה, בתקופות הנכות הזמנית שנקצבו לתובע ובשיעור נכותו הצמיתה, הנני קובעת על דרך האומדנא, פיצוי בגין עזרת צד ג' לעבר בסך של 10,000 ₪ ולעתיד בסכום של 30,000 ₪.

סה"כ הפיצוי בראש נזק זה הינו 40,000 ₪.

הוצאות רפואיות, נסיעה וניידות לעבר ולעתיד:

35. התובע הצהיר כי עבר תקופה ארוכה של שיקום, נטילת כדורים ובעיקר משככי כאבים, טיפולי פיזיותרפיה וטיפולים מצד רופאים שונים, לרבות מרפאת כאב ושימוש בקביים. הצהיר כי ייזקק גם בעתיד לטיפולים רפואיים רבים. התובע הצהיר כי לא שמר את כל קבלותיו שכן התמקד בשיקומו ובהחלמתו.

הצהיר כי לשם הגעה לטיפולים ולאור מגבלותיו הרפואיות לא יכול היה לנסוע בתחבורה ציבורית. על כן, נדרש להוצאות נסיעה מוגברות במוניות. נוכח מצבו הבריאותי הירוד יידרש להוצאות אלה גם בעתיד. עוד העיד כי במשך ארבע שנים לא הלך לטיפול שכזה, מסיבות אחרות, שכן אחיו התאבד בכלא ולא היה לו חשק ללכת (עמ' 12 ש' 14-22). העיד כי עבר טיפול פיזיותרפיה "לפני שבועיים", אך לא תמך זאת באסמכתא.

36. למוצגי התובע צורפו מסמכים חלקיים לפיהם התובע ערך מעל 20 טיפולי פיזיותרפיה עד לשנת 2011 (נספח י"ב לתיק מוצגי התובע; תוספת לתיק המוצגים). אומנם, לא צורפו מלוא הקבלות בגין כלל הוצאותיו, אך אין בהיעדרן כדי למנוע כל פיצוי מן התובע, שהרי, אין המצופה כי קבלות יישמרו במלואן למשך תקופת זמן שכזו. לעתיד, אכן הומלץ לתובע לעבור פסיכותרפיה. לכאורה, התובע טרם החל בטיפולים אלה והדבר פועל לחובתו. אפשר ובעתיד, התובע יפעל למימוש המלצה זו. אכן, האורטופד, ד"ר לוי לא המליץ על טיפולים עתידיים.

משכך, על דרך האומדנא, יוערך הפיצוי בגין ראש נזק זה, לעבר ולעתיד, בסכום של 10,000 ₪.

נזק לא ממוני - כאב וסבל

37. בהתאם לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו-1976, על פי גילו של התובע ושיעור נכותו, אני פוסקת לו פיצוי בסכום של 48,507 ₪ בראש נזק זה.

סוף דבר

38. התובע זכאי לפיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה:

הפסדי שכר לעבר 100,000 ₪

הפסדי השתכרות לעתיד 200,000 ₪

עזרת הזולת 40,000 ₪

הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה 10,000 ₪

כאב וסבל 48,507 ₪

____________________

ובסה"כ- 398,507

39. אשר על כן, הנני פוסקת לתובע פיצויים בסך של 398,507 ₪. מסכום זה ינוכה שכ"ט פרופ' רביי, משוערך להיום בסך של 4,523 ₪ וכן שכ"ט פרופ' מצקין, משוערך להיום: 6,006 ₪. כמו כן, יש לנכות תשלום תכוף שניתן ביום 1.2.2010, על סך 45,000 ₪, והמשוערך להיום, כולל ריבית מאמצע תקופה, על סך של 50,094 ₪.

40. ליתרת הפיצויים, בסך של 337,884 ש"ח, יתווספו הוצאות משפט בגין אגרה וכן שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 51,392 ₪.

סכומים אלו - בתוספת תשלום ריבית והצמדה מיום פסק הדין ועד לתשלומם בפועל - ישולמו תוך 30 יום מהיום.

ניתן היום, ו' אדר תשע"ח, 21 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.