בשלהי פרשת ההגנה, התבקשתי להתיר לנתבע 3 לצרף ראייה נוספת מטעמו, בדמות חוות דעת מומחה לייעוץ כלכלי וארגוני.

התובעת עתרה לחיוב הנתבעים בתשלום דמי ארנונה כשוכריו של נכס ברחוב חיים שפירא 16 בעיר ראשון-לציון (להלן: "הנכס"). ניתן פסק דין כנגד הנתבע 4 בהעדר הגנה ועם הנתבעים 1, 2, 5 ו - 6 הושג הסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק דין.

לא עלה בידי התובעת והנתבע 3 להגיע להסכמות וחזית המריבה היחידה שהעמיד האחרון, התמצתה בטענתו לפיה אינו שוכר הנכס ואך סייע לשוכרים – יתרת הנתבעים, לשוכרו. לגישת הנתבע 3, הוא אינו צד להסכם השכירות כפי שנכרת ביחס לנכס ומאלו, אין הוא חב בתשלומי חובה לתובעת.

מהות הראייה הנוספת, הנה התייחסות לסווג הנכס והערכה תואמת של חיובי ארנונה מופחתים מאלו להם עתרה התובעת.

הנתבע 3 הפנה לצורך בראייה המתבקשת, על מנת שמלפני בית המשפט יעמוד סיווגו האמיתי של הנכס לצורך הירידה המתבקשת לחקר האמת ועל מנת שהתובעת לא תעשה עושר פסול על חשבונו, ככל שבית המשפט ידחה את טענותיו. לגישתו, לא נשמעה עד כה אמירתו בנושא זה, מאחר ששימש אך כמתווך בעסקה להשכרת הנכס.

התובעת מתנגדת לבקשה. לטענתה, הנתבע פועל בהרחבת חזית אסורה ובקשתו מהווה תיקון למעשה של כתב הגנתו, במסווה של צירוף ראייה חדשה.

עוד הפנתה התובעת להתנהלותו הדיונית של הנתבע במסגרת ההליך ולסדר הדין המהיר בו מתבררת התובענה, בטענה כי היעתרות לבקשה בשלב מתקדם זה, תוביל לעיכוב לא מוצדק בבירור המחלוקת.

התובעת מוסיפה כי לבית המשפט אין סמכות לדון בטענות נשוא הראייה הנוספת, שהגשתה מתבקשת מכח סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על ארנונה כללית), תשל"ו – 1976 והנתבע מנוע מלטעון כנגד שומת הארנונה כעת, משלא טען בנושא זה קודם לכן.

לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, נחה דעתי כי המסגרת הדיונית בה מתבקשת הגשת הראייה הנוספת, אינה תואמת את מכלול נסיבות העניין ובמתכונתה זו, דחיתי את הבקשה.

בסוגיה שלפניי יש לשקלל בין שלושת האינטרסים – של הנתבע, של התובעת ושל הציבור. אינטרס הנתבע להביא ראיות נוספות מטעמו ולשטוח את מלוא טענותיו, אינטרס התובעת להביא לסיום בירור המחלוקת תוך חסינות מפני התמשכות הליכים ואינטרס הציבור לחזות בבירור מהיר ויעיל של ההליכים. בבוא בית המשפט לאזן בין אינטרסים אלו, נבחן מגוון של רכיבים ובין היתר, אופי הראיה הנוספת, השלב בו מצוי המשפט והאם צד המבקש הבאת הראיה ידע או היה עליו לדעת על קיומה בשלב מוקדם יותר (ר' רע"א 2137/02 אליהו ממן נ' פז חברת נפט בע"מ (30.7.02); בש"א 3780/98 רוזן ואח' נ' כפר הרי"ף כפר שיתופי להתיישובת חקלאית ואח', פד"י נב(3) 695 (1998); ע"א 3857/96 שגיא נ' תעשיות רוגוזין בע"מ, פד"י נב(2) 706 (1998)).

העדפתי את אינטרס הנתבעת המשולב באינטרס הציבור, להביא לגמר מלאכה בבירור המחלוקת שמלפניי וזאת על פני גחמותיו הדיוניות של הנתבע. הלה, קיבע טענותיו בחזית המריבה בין הצדדים, דבר לא מנע ממנו הערכות ראייתית כוללת במועד שנדרש לכך, אין לו הסבר מספק מדוע לא הגיש את הראייה נשוא בקשתו יחד עם חבילת תצהיריו והתובענה מצויה בסיום בירור הראיות וטרם קבלת סיכומי הצדדים.

יכול וחלוקה לא מוסברת של חבילת ראיות הנתבע על פני ציר הזמן, לבדה, הייתה מאפשרת העתרות לבקשה בכפוף לפסיקת הוצאות הולמת, תוך העדפת הירידה המתבקשת לחקר האמת.

הנתבע טען לעדיפות בירור האמת על פני שיקולים שבפרוצדורה ואכן, זו אינה "מיטת סדום", אך גם: "... מזרן סתם אין היא שאתה מקפלו וזורקו ממקום למקום" (ר' ע"א 103/71 נורדיה נ' בכר, פ"ד כו(1) 320, 323 (1972)).

בעניין שמלפניי, לא נפתחה חזית בשאלת סיווגו של הנכס במסגרת התצהיר שהוגש בבקשת רשות להתגונן והעלאת טענה זו כעת ובמסגרת בקשה להגשת ראייה נוספת, מהווה הרחבת חזית אסורה אליה מתנגדת התובעת.

יפים לעניין זה הדברים כפי שהובאו בע"א 6799/02 משולם נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ-סניף בורסת היהלומים, פ"ד נח(2) 145, (2003):

"האיסור 'להרחיב חזית' עיקרו בכך שבעל דין אינו רשאי לחרוג מגדר המחלוקת, כפי שהוצבה בכתבי-הטענות, אלא אם כן נענה בית-המשפט לבקשתו לתקן את כתבי-טענותיו, או אם הצד שכנגד נתן לכך את הסכמתו, במפורש או מכללא".

חזית המריבה הקיימת מהווה את כל הנדרש לשם "ציור" "התמונה המלאה" ולהכריע במחלוקת בין הצדדים. בהעדר הכרעה לעניין שינוי חזית המריבה הקיימת, לא קיים כל חסר ב"חלק מהותי מהתשבץ", כהפניות הנתבע בטיעוניו.

למעלה מן הצורך, אציין כי גם גופה של הראייה הנוספת המתבקשת, מעלה ספק לכאורי אשר להגשתה כחוות דעת מומחה, משלא ברורה זהותו המקצועית של עורך חוות הדעת; מרביתה ככולה מהווה סברת פרשנות משפטית הנסמכת על הלכה פסוקה כנטען ועל נוסח סעיפים מהוראות הדין ועולות ממנה אף עובדות חלופיות שאינן יכולות לדור בכפיפה אחת עם הראייה כהגדרתה.

לאור המקובץ – דחיתי את הבקשה. בהעדר עתירה לתיקון כתב הגנה מטעם הנתבע בתוך 3 ימים, ששימת ליבו לשקילת סוגית פסיקת הוצאות הולמת לטובת התובעת ואוצר המדינה, גם ככל שתתקבל - הצו לסיכומים כפי שניתן יעמוד בעינו.

אני זוקף יתרת זכות לתובעת בהוצאות בקשה זו. לדיון בסוף ההליך וגם בהתאם לתוצאותיו.

ת.פ. בחלוף המועדים לכתיבת פסק דין.

לידיעת הצדדים.

ניתנה היום, ח' תמוז תשע"ג, 16 יוני 2013, בהעדר הצדדים.