לפניי בקשה מטעם התובעת לזמן לעדות את מר רוני מהצרי, ששימש יו"ר דירקטוריון הנתבעת וראש עיריית אשקלון במועדים הרלוונטיים. על פי הבקשה, מר מהצרי סרב ליתן תצהיר עדות ראשית אך יש חשיבות רבה לעדותו.

הנתבעת מתנגדת לבקשה.

נוכח השלב הדיוני בו מוגשת הבקשה, ולאור ההשתלשלות הדיונית עד כה, לא מצאתי הצדקה להיעתר לבקשה.

מדובר בתביעה המתבררת משנת 2010.

שלב הגשת תצהירי עדות ראשית החל כבר בשנת 2014 (ר' החלטה מיום 3.2.2014 על הגשת תצהירי עדות ראשית). במהלך ניהול ההליך, התבקש גם זימונו של עד אחר ללא תצהיר (מר קובי נעים, בקשה מיום 27.9.2014). חקירתו התקיימה במרץ 2017. לאחר מכן חודשה עבודתו של המומחה מטעם ביתה משפט וחוות דעתו הוגשה ביום 4.9.2017. משנקבעו דיוני הוכחות, קבעתי (ביום 11.12.2017), כי ככל שהתובעת מעוניינת בהגשת תצהיר נוסף, תגיש בקשה מתאימה תוך 14 ימים. יצוין כי ההחלטה ניתנה לאור בקשת התובעת להגיש תצהיר של עד שניאות רק באותם ימים להגיש תצהיר. שמו של העד לא צוין. בפועל, לא הגישה התובעת בקשה להגשת תצהיר נוסף, לא בתוך 14 יום ולא בכלל.

והנה, בחלוף שנתיים, הוגשה ביום 9.1.2020 בקשה לזמן לעדות את מר מהצרי. בבקשה אין כל הסבר לכך שהבקשה מוגשת רק כעת, שבע שנים לאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם התובעת. כל שנאמר בה הוא ש"לאחרונה נפגש מנהל התובעת עם מר רוני מהצרי..." (סעיף 2). גם בתשובת התובעת לתגובת הנתבעת אין כל הסבר לעיתוי הגשת הבקשה. לא מוסבר מדוע לא נעשתה פנייה אל מר מהצרי במועד מוקדם יותר, כדי לקבל ממנו תצהיר, ומדוע זימונו מתבקש רק סמוך למועד ההוכחות.

מחדלה של התובעת חמור במיוחד לנוכח המתווה הדיוני של ההליך, בו הוגשו תצהירים ונגבתה עדות של מר קובי נעים לפני הגשת חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט. במצב דברים זה, השיהוי אינו רק מסרבל ומאריך את ההליך, אלא פוגע ממשית בהליך ולא ניתן לרפא את הדבר בפסיקת הוצאות.

הבקשה נדחית איפוא.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות בגין הבקשה, בסך של 2,000 ₪.

ניתנה היום, כ"ג טבת תש"פ, 20 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.