1. לפני בקשה למתן הוראות שהגישה המבקשת (הנתבעת ושולחת ההודעה לצדדי ג'), כנגד המשיבות (צדדי ג' בתיק).
2. בבקשה עתרה המבקשת לביהמ"ש שיורה למומחה מר אהוד לשם, שמונה בתיק כמומחה בתחום הביוב, שלא להשיב לשאלות ההבהרה ששלחו אליו המשיבות, משני טעמים. הראשון, שאלות ההבהרה נשלחו באיחור ניכר מבלי שהותרה הארכת מועד. הטעם השני הינו לגופן של השאלות, שהמבקשת טוענת כי רובן אינן רלוונטיות, תיאורטיות, מעלות נקודות חדשות שלא נזכרו כלל בחוות הדעת, מפנות למסמך שאינו ראיה בתיק ואינו חלק מחוות דעת המומחה, בעלות אופי קנטרני, ווכחני ואינן בגדר מומחיותו של המומחה, ולכן דינן להיפסל.

המבקשת מתייחסת לשאלות מס' 1, 2.2 , 3 ו- 4 .

1. המשיבות הגיבו לבקשה, והוגשה גם תשובת המבקשת, ואף ניתנה רשות למתן תגובה לתשובה.
2. להלן יבחנו טענות המבקשת בהתייחס לכל שאלה בנפרד:
   1. לגבי שאלות 1.2- 1.1, נדרש המומחה להשיב, האם הקביעה כי קו הביוב הוא פרטי או ציבורי, נקבעת לפי מיקומו של הקו, ומהי הקביעה לגבי הקו שקרס, נשוא התובענה.

המבקשת טענה כי אין לשאלה זו כל חשיבות ורלוונטיות לתיק, שכן השאלה הדרושה הכרעה הינה בחינת האחריות לקריסת הקו, הנגזרת משאלת זהות המבצע, וכן מדובר בשאלה משפטית שאינה בגדר ידיעתו של המומחה.

המשיבות טענו בתגובתן כי השאלה אם קו הביוב פרטי או ציבורי הינה סוגיה מהותית בהליך, שכן ככל שהקו הינו ציבורי, הרי הגורם האחראי להתקנתו ותחזוקתו היא חברת הגיחון שהינה תאגיד המים של עיריית ירושלים, ולא המשיבות.

עוד טענו המשיבות, כי המומחה ציין בחוות דעתו מספר פעמים כי קו הביוב שקרס נמצא בשטח ציבורי, וקבע כי יש להטיל אחריות על המשיבות. עם זאת, נמנע המומחה מקביעה ברורה ומפורשת האם מדובר בקו ציבורי, ויש לקבל את הבהרתו בעניין.

מצאתי להתיר את השאלה, שכן כאמור בהחלטתי מיום 28.10.14, המחלוקת אודות האחריות לקריסת קו הביוב, כורכת בחובה את השאלה האם הקו שקרס הוא פרטי או ציבורי, וחוות הדעת נועדה גם לבחינת סוגיה זו. המומחה קבע כי הקו נמצא בשטח ציבורי, אולם נמנע מלהתייחס מפורשות להיות הקו עצמו ציבורי, תוך שהוא קובע את אחריותן של המשיבות וחברת הגיחון באישור תכנית הקו (סעיף ד'4 לחוות הדעת). לפיכך נראה כי בקשת המשיבות לקבל הבהרה בעניין זה, נחוצה.

נכון הוא ששמורה לכל אחד מהצדדים הזכות לטעון בנושא בסיכומיו, ואף בהתייחס למשקל לקביעת המומחה (לרבות הטענה כי מדובר בשאלה משפטית ולא שאלה שבמומחיות).

• 1. לגבי שאלה 1.3 לפיה המומחה נדרש להתייחס לאחריות להקמת ותחזוקת שירותי מים בהתאם לחוק תאגיד מים וביוב, תשס"א-2001, מדובר בבחינה משפטית של הוראת חוק שיש להפנות לבית המשפט ולא למומחה ועל כן, המומחה פטור מלהשיב על שאלה זו.
  2. לגבי שאלה 2.2 לפיה נשאלה המומחה האם שאלת מימון הקו משליכה גם על האחריות על הקו, הרי שאכן מדובר בשאלה משפטית שבה יכריע בית המשפט, ודעת המומחה בענין זה אינה מעלה או מורידה. משכך, אינני מתיר את השאלה.
  3. לגבי שאלה 3.1, בה נשאל המומחה האם עיין בדו"ח חברת מאירי ובניו בע"מ, המאשר כי קו הביוב תקין, טענה המבקשת, כי המסמך מצוי בחוות הדעת, וכל תכלית השאלה הינה וכחנית לגבי קביעת המומחה.

המסמך אכן צורף לחוות הדעת, אולם לא מצאתי שהמומחה התייחס אליו בגוף חוות הדעת, ועל כן אתיר את השאלה שנועדה לאפשר למומחה להבהיר האם התייחס למסמך.

• 1. לגבי שאלה 3.2.1, המומחה נשאל האם הוא מסכים לכך שמכוח נספח הפיתוח היה על היזם לפקח על חיבור קו הביוב הפרטי לציבורי. המבקשת טענה כי אין מדובר בשאלת הבהרה אלא בשאלה המשפטית הדורשת מהמומחה ניתוח משפטי של סעיף בנספח לחוזה הפיתוח שבין הצדדים. כמו"כ השאלה מגמתית, מטעה ואינה רלוונטית.

אכן, אין מקום לשאלה זו שנועדה לנתח סעיף בחוזה, שכן אין הדבר בתחום מומחיות המומחה שאינו משפטן. ענין משפטי זה יוכרע ע"י בית המשפט ועל כן אינני מתיר את השאלה.

• 1. לגבי שאלה 3.2.2, בה נשאל המומחה האם בהתחשב בהוראות נספח הפיתוח, יתכן מצב ובו היזם שתכנן את קו הביוב הוא שנדרש לפקח ולהציג אישורים לתקינות הקו שקרס.

המבקשת טוענת כי אין מדובר בשאלת הבהרה, אלא שאלה שהמענה לה יהווה עדות סברה של המומחה. עוד נטען כי השאלה אינה רלוונטית, ווכחנית, ואין בה כדי להשפיע על שאלת אחריותן של המשיבות כמבצעות קו הביוב.

מצאתי כי אכן מדובר בשאלה היפוטטית, שאין מקומה בשאלות הבהרה. ככל שהדבר עולה מהוראות נספח הפיתוח, הרי שמדובר בשאלה משפטית שעל בית המשפט להכריע בה ולא ע"י המומחה.

• 1. לגבי שאלה 4 נשאל המומחה, האם לאור אישור חברת הגיחון שהתקבל, יש לתקן את חוות הדעת. המבקשת מתנגדת להצגת השאלה למומחה ולהגשת המסמך, שכן לטעמה, אינו מהווה ראיה בתיק וצירופו מהווה הרחבת חזית אסורה, ובפרט לאור השלב בו מצוי המשפט, לאחר הגשת ראיות מטעם הצדדים. אף לגופו של מסמך, נטען שאינו רלוונטי.

המשיבות טענו כי אישור חברת הגיחון רלוונטי, שכן בו מאשרת החברה כי בוצעו הדרישות ההנדסיות והמקצועיות הקשורות לחיבור הביוב של הנכס למערכת העירונית. לטענתן, לצורך כתיבת חוות הדעת, ביקש המומחה עצמו מהצדדים אישורים שונים המצויים בידיהם הנוגעים לאופן ביצוע הקו, אישורים שלא היו בידיהם באותה העת, ואת מסקנותיו בחוות הדעת ביסס לאור העדרם של אישורים בנוגע לחיבור הקו. לטענת המשיבות, על המבקשת היה להתנגד לבקשה טרם מתן חוות הדעת.

בתשובתה טוענת המבקשת, כי אישור חברת הגיחון שהוצג בתיק והטענות שנטענו לגביו, הינם בגדר הרחבת חזית אסורה. לטענתה, אף לא ניתן להגיש את האישור האמור, שכן חברת הגיחון אינה צד לתיק, ולפיכך, מבחינת דיני הראיות, לא ניתן להגיש את המסמך כראיה לאמיתות תוכנו, אלא לעצם קיומו בלבד.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, מצאתי להתיר את השאלה וההפניה למסמך וזאת מבלי לגרוע מטענות המבקשת בדבר הרחבת חזית או בדבר משקלו של המסמך ו/או כבילותו. המומחה ציין בסעיף ד' 11 לחוות דעתו, כי לא הוצגו לו המסמכים הנדרשים בנוגע להקמת קו הביוב. המסמך האמור מטעם חב' הגיחון, שהומצא לידי המשיבות, לטענתן, רק ביום 29.12.14, נחזה להיות נחוץ לצורך הכנת חוות הדעת. לפיכך, אין מנוס מהצגתו לעיונו של המומחה אשר יוכל לסכם ממצאיו לאחר בחינת מלא החומר הרלוונטי.

1. לעניין האיחור במשלוח שאלות ההבהרה, ב"כ המשיבות טענה כי הינה מייצגת יחידה בתיק, ומסיבות בריאותיות נאלצה להעדר מעבודתה ולא היה סיפק בידה לעמוד במועדים שנקבעו.

אין צורך להכביר מילים על חשיבות העמידה במועדים שנקבעו ע"י בית המשפט, ובתיק זה ספציפית (שכן עסקינן בתיק המתנהל משנת 2010 וכבר נקבעו לו דיוני הוכחות), ויש לחייב בעל דין לעתור מראש להארכת מועד ולא בדיעבד. חרף זאת ובמסגרת סמכותי לפי תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, ונוכח הצהרת ב"כ המשיבות אודות מצבה הבריאותי, וע"מ לברר את השאלות שבמחלוקת, אני מאריך המועד האמור למשלוח שאלות ההבהרה.

1. המשיבות יעבירו למומחה את שאלות ההבהרה בהתאם להחלטתי זו בתוך 10 ימים והמומחה ישיב עליהן בתוך 20 יום מקבלת השאלות לידיו.
2. מעיון בדף הנלווה לחוות הדעת, הבחנתי כי המומחה ציין שנכון למועד ההגשה (ביום 14.12.14), טרם קיבל את שכרו. לפיכך, ב"כ המבקשת (הנתבעת) יוודא הסדרת התשלום למומחה כאמור בהחלטה מיום 10.7.14.

המזכירות תשלח ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ל' שבט תשע"ה, 19 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.