כללי

1. מונחת לפניי בקשת עו"ד עופר שפירא הנאמן לנכסי החייב מר צבי קולירין (להלן בהתאמה: "הנאמן" ו-"החייב"), בהסכמת הנושה המובטח רשות המסים בישראל – נציבות מס הכנסה (להלן: "מס הכנסה"), ליתן הוראות בקשר למימוש זכויות החייב בנכס.

רקע

1. הנכס הוא שטח הגג של הבניין שנמצא ברחוב בוגרשוב 15 בתל אביב, גוש 6906 חלקות 110/9 ו-110/10, שצמוד לדירות שמספרן 9 ו-10 (להלן בהתאמה: "הנכס" או "שטח הגג" ו-"הדירות"). הבניין נמצא בבעלות קרן קיימת לישראל אשר מחכירה אותו לחוכרים שונים. לפי הרישום של קרן קיימת לישראל חוכרי דירות 9 ו-10 הם מר דוד גנור והגב' אביבה ארדיטי (בהתאמה) (להלן: "גנור" ו-"ארדיטי"). הוריו של החייב היו דיירים מוגנים בדירות ולאחר פטירתם, החייב ירש את זכויות הדיירות המוגנת כדייר מוגן ממשיך. במהלך השנים הורי החייב ולאחר מכן החייב ורעייתו ולימים גרושתו הגב' מריקה קולירין (להלן: "מריקה"), ניהלו בנכס מלון בשם "מלון יוסף".
2. החייב רכש את זכויות החכירה לדורות של ארדיטי בדירה 10 לפי הסכם מכר מיום 20.2.91 ואת זכויות החכירה לדורות של גנור בדירה 9 לפי הסכם מכר מיום 13.9.94. לטובת החייב נרשמו הערות אזהרה על הדירות. בהמשך, בעקבות חובות עסקיים ואי-יכולת החייב לפרוע את המשכנתא לטובת בנק אמריקאי ישראלי בע"מ, מכר החייב את זכויותיו בדירות לפי הסכמי מכר מיום 11.11.98 (להלן: "הסכמי המכר") כך שהזכויות בדירה 9 נמכרו לעו"ד איתן עדי (עדאקי) והזכויות בדירה 10 נמכרו לגב' זהבה עדאקי, אמו של איתן עדי (להלן: "עדי", "זהבה" וביחד "הרוכשים"). לטובת הרוכשים נרשמה הערת אזהרה על ההדירות. ביום 13.4.99 הוצאה שומה בגין המכירה על ידי רשות מיסוי מקרקעין.
3. באשר לשטח הגג; בסכמי המכר נקבע ש-40 מ"ר משטח הגג יוצמד לדירה 9 שכאמור נמכרה לעדי, ויתר שטח הגג ירשם על שם החייב. על שטח הגג בנויה דירה ללא היתר שבה מתגוררת מריקה עם ילדי בני הזוג (להלן: "דירת הגג"). עיריית תל אביב יפו הוציאה צו הריסה לדירת הגג, שטרם בוצע.
4. נוכח מחלוקות באשר להסכמי המכר שבין החייב לבין הרוכשים, הוגשה נגד החייב תביעה לאכיפת הסכם המכר (ת.א. 2269/99) בפסק הדין נדונה בין היתר השאלה מי חייב בתשלום מס השבח. אציין שבמהלך ההליכים נפטרה זהבה ועדי ירש את זכויותיה בדירה 10. בפסק הדין (כב' השופטת, כתוארה דאז, אסתר חיות) מיום 18.4.02 נקבע שהחייב יישא במס השבח ואילו הרוכשים יישאו בתשלום סכום מקסימלי כהתחייבותם בסך של 1,200,000 ₪, עבור חובות והתחייבויות בקשר עם המכר (להלן: "פסק הדין"). נוכח החוב לרשויות המס עקב הסכמי המכר, לא ניתנו אישורי רשויות המס לרשם המקרקעין להעברת הזכויות על שם הרוכשים.
5. בין לבין נקלע החייב להליכי חדלות פירעון ואציין בקצרה את הפרטים הבאים: ביום 18.10.10 ניתן צו לכינוס נכסיו של החייב ועו"ד עופר שפירא מונה כמנהל מיוחד לנכסי החייב; ביום 6.1.14 הוכרז החייב פושט רגל ועו"ד עופר שפירא מונה נאמן לנכסיו. במסגרת תיק פשיטת הרגל הוגשו נגד החייב 8 תביעות חוב בסכום כולל של 9,380,338 ₪, כאשר תביעת החוב שהוגשה מטעם עדי היא הגדולה ביותר, בסך של 5,740,805 ₪. נכון ליום הבקשה, יצוין כי הנאמן אישר תביעות חוב בסך כולל של 2,227,086 ₪.
6. אציין שגם מריקה היתה בהליך פשיטת רגל (פש"ר 18841-06-10) וביום 17.12.14 ניתן לה צו הפטר ועל כך בהמשך הדברים.
7. הנאמן טיפל בהסדרת החוב למס הכנסה; בהחלטה מיום 6.1.14 נקבע שעדי יפקיד את יתרת התמורה המשוערכת בקופת הנאמן ואכן תמורה זו בסך של 468,000 ₪, הופקדה על ידו; ביום 8.7.14 ניתנה החלטה שבה הורתי לנאמן לפעול להסדרת החובות למס הכנסה; הנאמן בדק את החוב למס הכנסה שבאותה העת עמד על סך של 4,000,000 ₪, ונפגש הנאמן עם נציגי מס הכנסה והכנ"ר; לפי ההחלטה מיום 28.1.15 מונה השמאי עופר עמיאל שיעריך את שווי הנכס לצורך מימושו. בחוות הדעת של השמאי עמיאל מיום 6.7.16 הוערך הנכס בסך של 3,500,000 ₪; בהמשך הצליח הנאמן להגיע להסכמות עם מס הכנסה כך שיינתנו אישורי רשויות המס בגין הסכמי המכר בתמורה לתשלום של 1,800,000 ₪ כפוף לכך שהמס ישולם בתוך 6 חודשים, אחרת יתבקש בית המשפט להורות לנאמן לממש את הנכס על מנת לשלם את המס וכאמור במכתב מיום 29.09.16. ביום 9.10.16 התקיים דיון במעמד הצדדים שבו עדכן הנאמן את בית המשפט בהסכמות עם מס הכנסה. בהחלטה מאותו היום נקבע שהנאמן יפעל למימוש זכויות החייב בנכס ויגיש בקשה בהתאם.

עמדות הצדדים

1. הנאמן עותר למכירת זכויות החייב בשטח הגג שהן למעשה כל שטח הגג למעט 40 מ"ר ששייכים לעדי (להלן: "הגג") ובכך ישולם הסכום המוסכם למס הכנסה בסך של 1,800,000 ₪ וביתרה מבקש הנאמן לשלם דיבידנד לנושי החייב.

התנגדות מריקה והחייב

1. מריקה טוענת שיש לה זכויות בשטח הגג. לעמדתה, חלק ממימון רכישת הזכויות בשטח הגג הוא מכספים שהיא הביאה לקשר הזוגי. לחילופין היא טוענת שזכויותיה בגג מושתתות על הסכם ממון שבינה לבין החייב מיום 26.1.00 (להלן: "הסכם הממון"), שבו הסדירו בני הזוג את רכושם. בהסכם הממון נקבע, בין היתר, שדירת הגג תהייה בבעלותה הבלעדית של מריקה ולא תהיה חלק מאיזון הנכסים שבין בני הזוג. לחילופי חילופין טוענת מריקה שגם אם ייקבע שהזכויות בדירת הגג הוענקו לה, אין לבטל הענקה זו משום שחלפו 10 שנים מאז הסכם הממון שנחתם בעת שהחייב היה סולבנטי. עוד טוענת מריקה שעדי הוא זה שחייב בתשלום המס.
2. הנאמן כופר בזכויות של מריקה בגג וטוען שהחובות למס הכנסה נוצרו בטרם שהוענקו למריקה זכויות בשטח הגג, ככל שניתנו. משכך החובות למס הכנסה קודמים לזכויותיה הנטענות. לגופו נטען שהסכם הממון הוא הסכם למראית עין ממספר טעמים: החייב חתם על הסכם הממון בעת שהיה שקוע בחובות ומריקה ידעה על כך ולכן לא ניתן לייחס לה תום לב; העברת הזכויות היתה ללא תשלום תמורה על ידי מריקה; החייב ומריקה מתגוררים בדירת הגג יחדיו ולחיזוק טענה זו צירף הנאמן אסמכתאות שונות. נוכח האמור מבקש הנאמן להגדיר את הענקה למריקה כהענקה אסורה ולהורות על בטלותה לפי סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן: "פקודת פשיטת הרגל"). עוד טוען הנאמן שהעברת הזכויות למריקה חסרת תוקף משלא דווחה לרשויות המס, בניגוד לסעיף 16 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963.

הנאמן מוסיף וטוען שגרסת מריקה רלוונטית רק לאופן חלוקת התמורה ממכירת הנכס ולא למכירה עצמה; על הנכס רובצים חובות במיליוני שקלים למס הכנסה שהוא נושה מובטח ולכן מכירת דירת הגג תטיב עם כל הצדדים לרבות מריקה; ככל שקיימות זכויות כלשהן למריקה בדירת הגג הן נדחות לחוב הנושה המובטח; ובכל אופן טענות מריקה לזכויות בדירת הגג נוגדות בין היתר את תצהיריה לבית המשפט בהליכי הפש"ר בעניינה; הנאמן טוען שלצורך סעיף 96(ב) לפקודת פשיטת הרגל לא הוכיחה מריקה שהחייב היה סולבנטי בעת שאושר הסכם הממון בשנת 2002, שהוא מועד ההענקה; טענות מריקה שמס השבח חל על עדי הוכרעו בפסק הדין.

1. החייב בתגובתו טוען שדירת הגג שייכת למריקה. לטענת החייב הוכרו הגירושין בארץ רק בשנת 2010 מאחר שהזוג התחתן בהליך אזרחי. החייב אף טוען שהוא מתגורר בשכירות בדירה אחרת. החייב מתנגד לטענת הנאמן שהיה חדל פירעון בשנת 2000. לסיום טוען החייב שלא ברור מהבקשה אילו זכויות מבוקש למכור, ומוסיף ששטח הגג שייך לדירות או לרכוש המשותף ולכן לא ניתן למכור אותו.

התנגדות עדי

1. עדי אינו מתנגד למכירת זכויות החייב בגג, אך טוען ששטח הגג של החייב הוא של 128 מ"ר בלבד, בניגוד לטענת הנאמן שלפיה לחייב זכויות בשטח של 140 מ"ר בגג. לחיזוק טענתו מפנה עדי לפסק הדין, לנסחי הרישום ולתשריטים של הדירות המצויים בלשכת רישום המקרקעין, לחוות דעת של השמאי עמיאל ולדיווח המס משנת 1999. הנאמן מתנגד לטענות עדי וטוען שהלה רכש 40 מ"ר משטח הגג המשויך לדירה 9 וטענותיו הן ניסיון להתעשר שלא כדין על חשבון נושי החייב. בהמשך, ולאחר הדיון השאיר הנאמן את ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט בפשרה.
2. הכנ"ר מצטרף לבקשת הנאמן במלואה. באשר להתנגדות החייב לגישת הכנ"ר לא ברור מה המעמד של החייב בכל אופן התנגדות זו מעידה על חוסר שיתוף פעולה עם תיק הפש"ר וחוסר תום לב ובכך מסתכן החייב שההליך לא יגמר בהסדר ויחזור להוצאה לפועל. באשר לטענות מריקה, טוען הכנ"ר שאלו נוגדות את תצהיריה. עוד נטען לאור שזכויות החייב בדירות לרבות שטח הגג הועברו אליו בירושה אלו אינן יכולות להיות של מריקה. הכנ"ר מוסיף וטוען שטענותיה של מריקה אינן מפחיתות מדרישת מס הכנסה לגבות את החוב המובטח כלפיו. הכנ"ר מדגיש שטענות מריקה מהוות עילה לביטול צו ההפטר שניתן לה.
3. ביום 25.10.17 התקיים דיון במעמד הצדדים במהלכו נחקרה מריקה והצדדים חזרו על טענותיהם וחידדו אותן.

דיון והכרעה

שתי מחלוקות דרושות להכרעה בבקשה זו. האחת זכויותיה של מריקה בגג והשנייה החלק של עדי בשטח הגג.

אדון במחלוקות כסדרן.

זכויות מריקה בגג – האמנם?

1. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובחנתי את מכלול הראיות שהוצגו בפניי, סבורני שיש לדחות את התנגדות מריקה הן מטעמים דיונים והן מטעמים מהותיים ואפרט;

טעמים דיוניים

1. במסגרת הליכי הפש"ר של מריקה היא הצהירה מספר פעמים שאין לה נכסים לרבות נכסי נדל"ן ומבלי שסייגה הצהרתה בקיום נכסים שבבעלותה אך אינם רשומים על שמה. אפנה בהקשר זה ל-"דין וחשבון על חובות ונכסים" טופס 5, של מריקה מיום 14.11.10. בחלק ו' סעיפים 1-2 לדו"ח מצהירה מריקה באופן מפורש שהיא אינה בעלת נכסי דלא ניידי ואינה בעלת נכסי דלא ניידי שהועברו לאחרים בתמורה ושלא בתמורה.

עוד אפנה לבקשת מריקה למתן צו הפטר בפשיטת רגל (בקשה 28) בתיק הפש"ר שבעניינה. בבקשה ובתצהיר שתומך בה מיום 23.6.14 הוצהר על ידה במפורש בסעיף 2.3:

"אין לי נכסי מקרקעין, רכב, חסכונות או נכסים מהם ניתן להיפרע.".

(ההדגשה אינה במקור –א.א.)

לפנינו הצהרות חד משמעיות של מריקה שבאופן עקבי ושיטתי מצהירה שאין לה כל נכסים לרבות נדל"ן. והנה בבקשה שלפניי שבה מבקש הנאמן בפש"ר של בעלה לשעבר לממש זכויות בנכס מקרקעין, מריקה טוענת שיש לה זכויות באותו הנכס. זכויות שנוצרו לה לפני שנים רבות ועל אלה לא זו בלבד שלא הצהירה בהליך פשיטת הרגל שלה אלא שהצהירה היפוכו של דבר. סבורני שמריקה מנועה מלטעון היום מכוח תורת ההשתק השיפוטי שיש לה זכויות בשטח הגג.

1. ההלכה הפסוקה קובעת שהשתק שיפוטי חל על בעל דין שטען טענה בהליך אחד באופן שהוא מושתק מלטעון טענה סותרת בהליך אחר, זאת אף אם הצדדים להליך האחר אינם אותם צדדים. אפנה לע"א 513/89 S/interlego a נ' lines bros. S.a-exin, מח(4) 133, 196 (1994) (להלן: "הלכת אינטרליגו") ולרע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ, נט(6) 625, 632-633 (2005); ע"א 4170/14 אילן כהן נ' יהודה (אריק) כהן (פורסם בנבו, 14.01.2016) פסקה 8.

בהלכת אינטרליגו הוסברה התכלית של ההשתק השיפוטי (שם, בעמוד 202):

"מטרתו של השתק זה היא כפולה: (א) במישור המשפט הציבורי, הוא נועד לשמור על טוהר ההליך המשפטי, ולמנוע מבעל דין לנצל לרעה את בתי המשפט ובכך לפגוע בהשלטת הצדק; (ב) במישור המשפט הפרטי, תכליתו היא למנוע תוצאות בלתי צודקות המתחייבות לכאורה על-פי הדין (בהנחה שהטענה המאוחרת היא הטענה הנכונה), וזאת על-ידי השתקת בעלי הדין מלטעון ומלהוכיח בבית המשפט טענות עובדתיות ומשפטיות גם אם הן נכונות. כאמור, השתק זה, שביסודו גם שיקולים במישור המשפט הציבורי, רחב מן ההשתק מכוח מצג או מכוח הבטחה, שלהקמתו נדרשים הסתמכות בעל הדין על הטענה המקורית שבעטייה ניתן הסעד, ושינוי מצבו לרעה עקב כך."

(ההדגשות אינן במקור – א.א.)

ביישום לענייננו:

1. כאמור מריקה טענה במפורש בתיק פשיטת הרגל שלה שאין לה כל נכסים לרבות נכסי נדל"ן. לא כל טענה זו הועלתה על ידה מספר פעמים בתיק הפש"ר בעניינה, תוך היותה ערה להשלכה שתהייה לטענה במסגרת הליכי הפש"ר של החייב ורצון הנאמן לממש את הזכויות של החייב בגג. נוכח האמור אין מריקה יכולה לבוא מאוחר יותר, בתיק הפש"ר של החייב ולטעון היפוכו של דבר, קרי, שיש לה זכויות בגג. הדבר עומד בניגוד מפורש לעקרון "ההשתק השיפוטי" שעליו עמדתי לעיל. אין מריקה יכולה בבית משפט אחד לטעון "שחור" שעה שנוח לה הדבר ובבית משפט אחר לטעון "לבן" שעה שזה מתאים עתה.
2. בדיון נשאלה מריקה באשר לסתירה בגרסאותיה. בתחילה טענה מריקה שכתבה בתצהיריה שיש לה זכויות בדירה בשטח הגג (עמ' 2 ש' 26 ואילך). בהמשך היא הופנתה לסעיפים בתצהיריה שבהם נטען היפוכו של דבר והתבקשה להסביר את הסתירה בין גרסאותיה (עמ' 3, ש' 15-21):

"ש: תקריאי את סעיף 2.3?

ת: "אין לי נכסי מקרקעין...". אמרתי זאת כי זה פשוט לא רשום על שמי אז אני לא יכולה למכור את זה."

ובהמשך (עמ' 3 ש' 20-21):

"ש: אז למה לא כתבת שזה לא רשום על שמך אבל זה שלך?"

ת: אני גרה כרגע בדירה שקיימת, אבל לא קיימת."

ובהמשך (עמ' 4 ש' 4-5):

"ת: יש לי זכויות במשהו שקיים שלא קיים. הדירה קיימת אבל לא קיימת ולא רשום, זה לא נפרע.

ש: אז למה לא כתבת שיש לך זכויות בדירה שהיא לא רשומה?

ת: אין לי תשובה. (העדה מסתכלת על עוה"ד שלה)."

(ההדגשה אינה במקור – א.א.)

מריקה לא סיפקה הסבר לסתירה בגרסאותיה. מריקה הגישה תצהירים שבהם נכתב באופן מפורש שהיא איננה בעלת זכויות בנכסים, לרבות נכסי מקרקעין. ככל שמריקה סברה שיש לה זכויות בנכסים אך אלו אינן רשומות היה עליה לציין דבר זה במפורש במסגרת תצהיריה ולא להמתין להליך פשיטת הרגל של החייב בעלה לשעבר, כדי לטעון שהזכויות שלה.

למעשה די בכך כדי לדחות את ההתנגדות של מריקה.

1. לאחר הדיון הפנה ב"כ של מריקה לכך שבתיק הפש"ר של מריקה התעוררה מחלוקת באשר לקיומן של זכויות מריקה בנכס. עם זאת, לא ראיתי בכך לשנות את המסקנה. קיומה של המחלוקת האמורה לא מאיין את תצהירי מריקה בתיק הפש"ר בעניינה שאין לה נכסים. זאת ועוד, המחלוקת לא היתה דרושה להכרעה לאור תצהיריה אלו, ומשכך ניתן לה צו הפטר.
2. טעמים מהותיים
   1. החייב הצהיר גם הוא במסגרת הליך פשיטת הרגל של מריקה, שהנכס נרכש על ידו בלבד, ללא שהזכיר את מריקה כרוכשת ביחד איתו. אפנה לתצהיר החייב מיום 15.11.11 בקשה 2 בהליך הפש"ר של מריקה, שבסעיף 5 מצהיר החייב:

"מאחר שאני מי שרכש את זכויות החכירה בהן נרשמה לזכותי הערת אזהרה על שתיהן בלשכת רישום המקרקעין."

(ההדגשות אינן במקור – א.א.)

ובהמשך בסעיף 6.2:

"המבקש (הכוונה לעדי – א.א.) עם אימו ז"ל ... רכשו ממני את זכויות החכירה בשתי הדירות הנ"ל עפ"י ההסכמים שיפורטו דלמטה."

(ההדגשה אינה במקור – א.א.)

הצהרות דומות הושמעו בסעיפים 6.4, 6.8, 6.9, 7.5, 13 לאותו התצהיר שבהם מתבטא החייב כבעלים היחיד של הנכס. משמע, טענת מריקה עומדת גם בניגוד לתצהירי החייב ונוגדת את אופן רכישת הזכויות בגג.

עוד אציין שמריקה לא מופיעה כבעלת זכויות בנכס בכל מסמך שהוא, בין בפנקס רישום המקרקעין ובין בהסכמי המכר. בהקשר זה אפנה להערת האזהרה בפנקס רישום המקרקעין, שרשומה לטובת החייב בלבד. באשר לכוחו המחייב של מרשם המקרקעין אפנה לסעיף 125(א) לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969; הסכם המכר שבין ארדיטי לבין החייב מיום 20.2.91 שלפיו רק החייב הוא שרוכש את דירה 10; הסכם המכר שבין גנור לבין החייב מיום 13.9.94 שלפיו רק החייב הוא שרוכש את דירה 9; זיכרון הדברים שבין החייב לבין עדי שלפיו החייב הוא שמוכר את הדירות וחלק משטח הגג, בהמשך הסכם המכר שבין החייב לבין עדי שלפיו מכר החייב את דירה 10 ולהסכם המכר שבין החייב לבין זהבה שלפיו החייב מכר את דירה 9. אין בידי לקבל את טענת החייב שאין העובדה שהוא טיפל בעסקי בני הזוג כדי להוריד מזכויות מריקה בנכס. ככל שהיו למריקה זכויות בנכס הרי שעליה לשמור עליהן והיה מקום לציין זאת בהסכמים הנ"ל.

• 1. החייב ומריקה נישאו בשנת 1992 ולכן חל עליהם חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 (להלן: "חוק יחסי ממון"). החייב ומריקה אף הסכימו לתחולת חוק יחסי ממון בהסכם הממון מיום 26.1.00 שקיבל תוקף של פסק דין ביום 12.5.02 בתמ"ש 48251/98 (כב' השופטת סיון). החייב ירש את זכויות הדיירות המוגנת בנכס לרבות שטח הגג הכולל את דירת הגג מהוריו, ברי, כי זכויות אלו שייכות לחייב בלבד לפי סעיף 4 לחוק יחסי ממון. מעבר לדרוש אוסיף שלפי סעיף 5(א)(1) לחוק יחסי ממון פקיעת נישואין אינה מקנה לבן הזוג זכויות שקיבל בן הזוג האחר בירושה.

לא נעלם מעיני שלאחר שהחייב ירש את זכויות הדיירות המוגנת של הוריו בדירות, הוא רכש את הדירות, כאשר מריקה טוענת שהמימון לרכישה זו נעשה גם באמצעות כספים בסך של 50,000$ שהיא הביאה לקשר. עם זאת, מריקה לא הוכיחה את טענותיה שרכישת הנכס לרבות שטח הגג מומן ממקורותיה ולו בחלקו, ולא הציגה אסמכתאות למתן הכספים כמתחייב.

• 1. לא מצאתי לקבל את טענות מריקה שמפנה לאמירות עדי הנכס שייך לה. בהקשר זה אפנה לפרוטוקול הדיון מיום 15.2.10 בה"ט 21676-01-10 עמ' 2, ש' 17-18 ועמ' 3, ש' 2-4; לעדכון הכתובת של החייב על ידי עדי בה"ט 61460-05-16 כ-"גן – גינת ארלוזרוב (אוהל חסרי דיור) לשיטתו של המשיב תל אביב – יפו"; פרוטוקול הדיון מיום 8.6.16 באותו ההליך, עמ' 1, ש' 17. בכל הכבוד עדי אינו בעל סמכות לקבוע למי שייכת דירת הגג והעובדה שהתבטא בלשון שדירת הגג "של" מריקה אינה מלמדת על זכויותיה בה.
  2. עוד לא ראיתי לקבל את הכללת החייב ברשימת דרי הרחוב במסגרת עת"מ 18790-10-14 כאסמכתה לכך שהחייב אינו בעל זכויות בשטח הגג. העתירה כוללת מגוון תנאים שדרי הרחוב נדרשים לעמוד בהם על מנת לקבל סיוע לרבות סיוע בשכר דירה וזכאות לדיור מוגן. כלומר, לא הוכח בעתירה שכל מי שמופיע ברשימת דרי הרחוב אינו בעל זכויות במקרקעין אלא רק שדר ברחוב.

נוכח האמור אני קובע שלמריקה אין זכויות בנכס לרבות דירת הגג.

1. הענקת זכויות בדירת הגג למריקה

ככל שיש למריקה זכויות בשטח הגג בניגוד למסקנתי, אזי דינן להתבטל שכן עסקינן בהענקה אסורה וכעמדת הנאמן ולכן היא בטלה מכוח סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל ואבאר:

סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל קובע:

"(א) העניק אדם נכסים ונעשה פושט רגל לפני שעברו שנתיים מיום ההענקה, ההענקה בטלה כלפי הנאמן.

(ב) העניק אדם נכסים ונעשה פושט רגל אחרי שעברו שנתיים ולפני שעברו עשר שנים מיום ההענקה, ההענקה בטלה כלפי הנאמן, אם לא הוכיחו התובעים מכוח ההענקה כי בזמן שנעשתה ההענקה היה המעניק כשר-פרעון של כל חובותיו בלי להיזקק לנכס הכלול בהענקה וכי משנעשתה ההענקה עברה זכות המעניק באותו נכס לנאמן על ההענקה.

(ג) "הענקה", לענין סעיף זה – לרבות כל העברה, אך למעט הענקה –

(1) בשל נישואין ולפניהם;

(2) לטובת קונה או בעל שעבוד בתום לב ובתמורה בת-ערך;

(3) לאשת המעניק או לילדו או לטובתם, של נכס שהגיע למעניק אחרי נישואיו בזכות אשתו."

הסעיף מבחין בין הענקה שנעשתה על ידי החייב לפני שעברו שנתיים ממועד הכרזתו פושט רגל כקבוע בסעיף 96(א) לפקודת פשיטת הרגל, לבין הענקה שבוצעה על ידי החייב אחרי שעברו שנתיים ולפני שעברו 10 השנים לאחר שהוכרז החייב פושט רגל וכקבוע בסעיף 96(ב) לפקודת פשיטת הרגל. עוד יש להתחשב בחריגים להענקה שקבועים בסעיף 96(ג) לפקודת פשיטת הרגל.

באשר למטרתו של סעיף 96 אפנה לדברי בית המשפט העליון (כב' השופטת פרוקצ'יה) בע"א 5709/99 זיוה לוין נ' גד שילר עו"ד, נה(4) 925, 938-939 (2001) (להלן: "עניין שילר"):

"מטרתו של סעיף 96 הינה לבטל בתנאים מסוימים הענקות נכסים שנעשו על-ידי חייב ללא תמורה נאותה לפני תחילת פשיטת הרגל, אשר תוצאתן הינה הקטנת מאסת הנכסים שלו, תוך סיכון כי כאשר ייכנס לפשיטת רגל תעמוד יתרה קטנה יותר לחלוקה בין נושיו. הרעיון ביסוד הוראה זו הוא, בתמצית, כי בגדר התקופה הקובעת הקודמת לתחילת פשיטת הרגל הענקת נכס על^-ידי חייב ללא תמורה או בתמורה מופחתת פוגעת בכושר הפירעון שלו כלפי נושיו ומצדיקה את ביטולה כדי לקדם את אינטרס הציבור בהגנה על הנושים בכפוף לנסיבות מיוחדות..."

עוד אפנה לע"א 8147/13 גרנות ונצ'ורס בע"מ נ' ארנון גיצלטר (פורסם בנבו, 08.11.2015) בעמוד 16; פש"ר (מחוזי ת"א) 42784-07-11 דן ורנר נ' בלסי אחזקות ונכסים בע"מ (פורסם בנבו, 07.05.2017) בעמוד 3; שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל 317-332 (מהדורה שלישית, 2010).

הטעם הערכי לפעולת ביטול הענקה נקבע בע"א 3853/98 סדן נ' רוזנטל ואח', פ"ד נז(4) 699, 706 (2003):

"הטעם הערכי העומד ביסוד פעולת הביטול הוא כי כאשר אדם מודע למצבו הכלכלי הרעוע, דרישת ההגינות היא כי יעמיד את מלוא מצבת נכסיו לפירעון חובותיו לנושיו, ולא יגרע מהם על דרך הענקה ללא תמורה לאחרים"

ראו גם עניין שילר בפסקה 11.

מן הכלל אל הפרט;

1. משחל על הזוג חוק יחסי ממון, מועד ההענקה של זכויות החייב בדירת הגג למריקה היה בעת אישור הסכם הממון, קרי, ביום 12.5.02, וכזכור ניתן צו כינוס נכסים לחייב ביום 18.10.10. משכך אנו נכנסים בגדר גבולות הזמן שבסעיף 96(ב) לפקודת פשיטת הרגל.
2. סולבנטיות החייב

מבחן כושר הפירעון של החייב הוא מבחן שבעובדה שעל מריקה להוכיחו ואין עניינו ידיעתו של המקבל מכוח ההענקה. אפנה לע"א 4619/15 עו"ד יניב אינסל - נאמן על נכסי החייב שמואל ינקוביץ נ' שמואל ינקוביץ (פורסם בנבו, 14.08.2017) (להלן: "עניין ינקוביץ"). מארג הראיות והאסמכתאות מלמד שהחייב היה חדל פירעון עוד בטרם הגשת הבקשה לאישור הסכם הממון. החייב הגיש ללשכת ההוצאה לפועל בקשה להכרזתו כמוגבל אמצעים ביום 15.5.02, שלושה ימים בלבד לאחר שהסכם הממון אושר. בסעיף 3 לתצהיר שצורף לבקשה טען החייב:

"הנני להצהיר כי אנוכי שקוע בחובות רבים עצומים וכבדים אשר מסתכמים בסך של 456,887.67 ₪ נכון ליום 21.03.02, וחוץ מהתיקים שמתנהלים כנגדי בלשכות ה-הוצל"פ עומדים ותלויים כנגדי הליכים משפטיים שונים אשר במסגרתם הוטלו עיקולים והליכים שונים אחרים."

(ההדגשה אינה במקור – א.א.)

כלומר החייב היה שקוע בחובות כבר מיום 21.3.02, טרם אישור הסכם הממון שכאמור אושר ביום 12.5.02, ואף טרם הגשת הבקשה לאישור הסכם הממון על ידי בני הזוג שהוגשה ביום 9.4.02.

בשולי הדברים; יוער שמטענותיה של מריקה עולה שהחייב היה חדל פירעון גם לאחר כריתת הסכמי המכר עם עדי. לטענת מריקה ככל שעדי היה משלם לחייב סך של 247,721 ₪ בגין עסקת המכר, היה יכול החייב לפרוע את חובותיו לבנק ולא להיכנס להליך פשיטת הרגל (ראו פסקאות 135-136 לתגובת מריקה). טענה זו מחזקת את המסקנה שהחייב היה חדל פירעון עוד בטרם הצהרותיו ללשכת ההוצאה לפועל, אך לאור הצהרות החייב איני נדרש להכרעה בכך.

1. החריגים בסעיף 96(ג) לפקודת פשיטת הרגל

הסעיף קובע 3 חריגים להענקה אסורה: הענקה שנעשתה בשל נישואין; הענקה לטובת קונה או בעל שעבוד בתום לב ובתמורה בת ערך; הענקת לאשת המעניק של נכס שהגיע למעניק אחרי נישואיו בזכות אשתו. בענייננו רלוונטי החריג הענקה לטובת קונה או בעל שעבוד בתום לב ובתמורה בת ערך.

1. הענקה לטובת קונה או בעל שעבוד בתום לב ובתמורה בעלת ערך

בעניין ינקוביץ נדרש בית המשפט העליון לשאלה האם הענקה של דירת מגורים לאישה במסגרת הסכם גירושין היא הענקה פסולה לצורך סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל כאשר זו נעשתה 5 שנים טרם הכרזת החייב פושט רגל. באותו העניין בית המשפט העליון התמקד בשאלת קיומו של החריג השני שבסעיף 96(ג)(2) שלפיו הענקה תהא כדין ככל שיוכחו הרכיבים: קונה או בעל שיעבוד, תום לב ותמורה בת ערך. בפסק הדין נקבע גם שהנטל הראשוני להוכיח שמקבל הענקה לא עומד בחריגים מוטל על התובע לביטולה, ובענייננו זהו הנאמן (שם, בעמוד 14). סבורני שהנאמן עמד בנטל זה כמפורט לעיל. באשר לטענות מריקה לגבי זכויותיה בשטח הגג מכוח הסכם הממון; הסכם הממון אמנם נושא את התאריך 26.1.00 אך כאמור ניתן לו תוקף של פסק דין רק ביום 12.5.02 ולפי סעיף 2 לחוק יחסי ממון הסכם ממון מקבל תוקף רק מרגע אישורו על ידי בית המשפט לענייני משפחה. גם אם הייתי רוצה לבוא לקראת מריקה, הבקשה לאישור הסכם הממון הוגשה רק ביום 9.4.02, קרי, ההליך כולו התנהל בשנת 2002. יתרה מזאת, טענת מריקה שהסכם הממון נחתם בשנת 2000 סותרת הצהרות שונות של החייב ומריקה; בהקשר זה אפנה לתצהיר החייב בהליך הפש"ר של מריקה 18841-06-10 בו הצהיר בסעיפים 3 ו-4:

"3. בשנת 2002 עלו נישואינו על שרטון ונפרדו דרכינו.

4. הסכם הממון אשר נחתם בנינו בשנת 2002 קיבל תוקף של פסק דין ע"י בית המשפט לעניני משפחה."

(ההדגשה אינה במקור – א.א.)

עוד אפנה לסעיף 4 לתגובת מריקה לבקשה 8 במסגרת הליך זה טענה היא: "הזכויות בדירה הוקנו למשיבה (הכוונה למריקה – א.א.) עוד בשנת 2002 בפסק דין אשר חילק את נכסי המשפחה בין המשיבה לבין הגרוש שלה."

כן אפנה להחלטתי במסגרת ההליך מיום 6.1.14 שם ציינתי בעמוד 7 שורות 4-5: "זה המקום לציין כי החייב העביר את הזכויות בגג לחייבת עוד בשנת 2002, לטענתו. לעמדת החייבת, היא מתגוררת ביחידה על הגג." קביעה שלא נסתרה על ידי מי מהצדדים לרבות החייב ומריקה.

עוד יש לתהות על סמיכות הזמנים שבין הגשת הבקשה לאישור הסכם הממון מיום 9.4.02, אישורה על ידי בית המשפט לענייני משפחה ביום 12.5.02 והתצהיר שתומך בבקשה להתרת הנישואין מיום 1.5.02, לבין הגשת בקשת החייב להכרזתו כמוגבל באמצעים מיום 15.5.02. מריקה כמי שקיבלה זכויות בדירת הגג לא פעלה כדי לרשום זכויות אלו על שמה. לא נעלם מעיני שנוכח החוב למס הכנסה מריקה וכן יתר הצדדים לא יכלו לשנות את רישום הזכויות בנכס, עם זאת מריקה לא עשתה דבר כדי להגן על זכויותיה ככל שסברה שאלו קיימות בדירת הגג ומחדל זה עומד לחובתה. בהקשר זה אפנה לת"א (מחוזי חיפה) 595/02 כהן דבי נ' כהן יוסף (פורסם בנבו, 09.04.2008) אציין ששם דובר בהסכם גירושין אך הדברים יפים גם לענייננו.

1. באשר לתום הלב;

קיים העדר איזון בחלוקת הנכסים בין בני הזוג. לפי הסכם הממון, קיבלה מריקה את הנכס היחיד ולמצער המשמעותי ביותר של בני הזוג בנוסף לדמי מזונות שישולמו לה על ידי החייב, תוך שהחייב לא קיבל דבר למרות היותו מצוי בקשיים כלכליים. מריקה אף לא טענה ששילמה תמורה כלשהי לחייב עבור זכויותיו בדירת הגג.

גם אם היתה מוכחת תמורה כלשהי שניתנה על ידי מריקה לחייב עבור הזכויות בדירת הגג, ברי, שהענקה זו לא בוצעה בתום לב. חזקה על מריקה שידעה על קשייו הכלכליים מהיותה רעייתו ואפנה לעניין שילר בעמ' 935 ולעניין ינקוביץ בעמ' 14. יתרה מזאת, מכלול הראיות מלמד שמריקה ידעה על קשייו הכלכליים של החייב ואציין בין היתר: מריקה ידעה שהחייב נאלץ למכור את הדירות בגלל חובותיו לבנק; עוד ידעה מריקה על כך שהחייב נותר בעל חובות למרות שמכר את הדירות לעדי, שכן טענתה שככל שעדי היה משלם את התמורה המלאה שהתחייב אליה כביכול בהתאם להסכמי המכר החייב היה יכול לפרוע את חובותיו.

נוכח האמור אני קובע שהענקת הזכויות בשטח הגג למריקה לפי הסכם הממון היא הענקה אסורה לפי סעיף 96(ב) לפקודת פשיטת הרגל ולכן בטלה.

1. הנטל בתשלום מס השבח

אין בכוונתי להידרש לטענות מריקה שעדי נטל על עצמו לשלם את מס השבח במסגרת הסכמי המכר, שכן עניין זה הוכרע במסגרת פסק הדין. ככל שמריקה סברה שנפלה שגגה בפסק הדין שומה היה עליה להשיג לפני ערכאת ערעור במועד הקבוע לכך בדין ולא במסגרת הליך זה, כ-18 שנה אחרי. לא נעלם מעיני שמריקה לא היתה צד בהליך הנ"ל, אך ההליך התנהל בתקופה שבה בני הזוג היו נשואים לכן החייב יכול היה לערער בשם בני הזוג. יתרה מכך, העובדה שמריקה לא היתה צד להליך של פסק הדין, מחזקת את מסקנתי שלמריקה אין זכויות בנכס לרבות דירת הגג, שכן אם סברה שיש לה זכויות בנכס היתה צריכה להיות צד להליך.

מעל ומעבר; גם לאחר שבחנתי את המסכת העובדתית והראיות שהוצגו על ידי מריקה בהתנגדותה, נראה שכל אלו עמדו לרשות בית המשפט בהליך של פסק הדין, כלומר מריקה לא חידשה בעובדה או ראיה חדשה שלא עמדה לנגד בית המשפט של פסק הדין וזהו טעם נוסף לדחיית בקשתה.

1. לאור התוצאה שהגעתי אליה, לא מצאתי לטענה להתייחס לטענת הנאמן שההעברה חסרת תוקף משלא דווחה לרשויות המס.
2. חלוקת זכויות החייב ועדי בנכס

בדיון הסכימו הנאמן ועדי ששטח הגג הוא 168 מ"ר והותירו את ההכרעה במחלוקת בניהם לשיקול דעת בית המשפט.

מרישומי הלשכה לרישום מקרקעין ברור ששטח הגג הכולל הוא 168 מ"ר. שטח הגג המוצמד לדירה 9 הוא 87 מ"ר והשטח שמוצמד לדירה 10 הוא 81, ובסך הכול שטח הגג המשויך לדירות הוא 168 מ"ר. מעיון בהסכמי המכר עולה בבירור שלעדי נמכר שטח בגג של 40 מ"ר במסגרת רכישת דירה מספר 9. קביעה זו מקבלת חיזוק נוסף מפסק הדין שקובע במפורש שלעדי נמכר שטח גג בגודל של 40 מ"ר.

נוכח זאת, הנאמן יוכל למכור את שטח הגג ששייך לחייב למעט 40 מ"ר ששייכים לעדי, קרי שטח הגג שהנאמן יוכל למכור הוא 128 מ"ר.

סוף דבר;

הנאמן ימכור את השטח גג למעט 40 מ"ר ששייכים לעדי. התמורה תשמש לתשלום המס ולחלוקת דיבידנד לנושי החייב.

מריקה תישא בהוצאות מופחתות של הנאמן, לפנים משורת הדין, בסך של ­­­­­­5,000 ₪.

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ד חשוון תשע"ח, 13 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.

חתימה