בעניין: פקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש) התש"ם-1980

ובעניין: צבי קולירין

ע"י ב"כ עו"ד בועז ארבל

החייב

ובעניין: עו"ד עופר שפירא

הנאמן

ובעניין: כונס הנכסים הרשמי

לפניי בקשת החייב להעביר את הנאמן מתפקידו.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות סבורני שדין הבקשה להידחות, ואוסיף שטוב היה אם הבקשה דנן לא הייתה מוגשת לפתחו של בית המשפט.

כנגד החייב ניתן ביום 18.10.10 צו לכינוס נכסיו לבקשת נושה ובמסגרתו מונה עו"ד עופר שפירא כמנהל מיוחד לנכסיו. בהמשך, ביום 6.1.14, הוכרז החייב פושט רגל והמנהל המיוחד מונה כנאמן (להלן: "הנאמן").

לעמדת החייב יש מקום להורות על פיטורי הנאמן מחמת כשלים בהתנהלותו. בין אלה, טוען החייב שהנאמן טרם בדק את תביעות החוב שהוגשו על ידי נושיו חלף הזמן הרב שעבר, לגרסתו, מאז הגשתן ובעבור המועד שנקבע לכך בתקנה 93(א) לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985; כי הנאמן פועל לממש נכסים של החייב עוד בטרם התגבשה מאסת החובות, לא כל שכן נטען שהנאמן מסר שלא כדין את החזקה בדירה של החייב לנושה, מר עדי איתן; כי הנאמן לא הגיש דו"ח שנתי כמתחייב לפי סעיף 148 א לפקודת פשיטת הרגל, התש"ם-1980.

סבורני שהחייב הוא בבחינת "טובל ושרץ בידו", שכן כמפורט להלן החייב מפר באופן שיטתי את צו כינוס הנכסים שניתן נגדו ומתעלם מהחלטות שיפוטיות. לעניין זה אציין, שלפי צו כינוס הנכסים הושת על החייב תשלום חודשי בסך 500 ₪. במשך שנים מאז צו הכינוס ועד לדיון במעמד הצדדים ביום 16.6.14 לא שילם החייב כל תשלום ואף לא טרח לבקש את הפחתת הסכום. במהלך התקופה האמורה השכיר החייב דירה ברחוב בוגרשוב בתל אביב ונהנה מדמי השכירות. בדיון ביום 20.10.14 התרעתי לפני החייב שאם לא יעמוד בתשלומים במלואם ובמועדם הוא יהיה צפוי לסנקציות הקבועות בפקודה.

זאת ועוד, בצו הכינוס נקבע שעל החייב להגיש דוחות חודשים ובהם פירוט הכנסותיו והוצאותיו. גם מהוראה זו התעלם החייב ועשה דין לעצמו שעה שבמשך שנים לא הגיש את הדוחות שהיה עליו להגיש ומנע את האפשרות להתחקות אחר התנהלותו. בסופו של דבר נאלץ הנאמן להגיש בקשה להורות על מאסרו.

אציין שהחייב ממשיך בסורו, שכן גם לאחר שבית המשפט בא לקראתו והפחית את התשלום החודשי לסך של 375 ₪ לחודש החייב משלם רק 250 ₪ ואף הפסיק להגיש דוחות חודשים.

התנהלות החייב, המפר כאמור צווים של בית המשפט, מקימה לטעמי מניעות בידו להגיש בקשות מהסוג שלפניי. יתכבד החייב ויקיים את החלטות בית המשפט ואז יהיה מקום לברר את בקשותיו, לא כל שכן בקשה מהסוג שלפניי.

גם לגופם של דברים לא ראיתי ממש בטענות החייב.

בהקשר זה אציין, כי הדירה שהנאמן מסר לנושה לאחר שהחייב פינה אותה היא דירה שהחייב מכר לפני שנים רבות לאותו נושה, ועיכב שלא כדין את מסירתה. זאת ועוד, ביום 6.1.14, במהלך דיון במעמד הצדדים, הוריתי על מסירת החזקה בדירה לנושה ושבתי והבהרתי זאת בהחלטה נוספת מיום 29.1.14, תוך שהוריתי לחייב לפנות את הדירה לא יאוחר מתום 21 יום ממתן ההחלטה והסמכתי את הנאמן לנקוט בהליכי פינוי הדירה. כלומר, מסירת החזקה בדירה שעליה מלין החייב אינה פרי יוזמתו של הנאמן אלא יישום החלטה שיפוטית שניתנה ואין מקום לטרוניה שמעלה החייב כלפי הנאמן גם בהקשר זה. טענת החייב בתגובתו לתשובות שלפיה לא היה מקום שהנאמן ימסור את החזקה בדירה לנושה עצמו, אינה אלא התחכמות שכן ברור שמטרת הפינוי היא למסור את החזקה לנושה ולא להותיר את הדירה בחזקת הנאמן.

גם אין ממש בטענת החייב באשר לאי הגשת דו"ח שנתי על ידי הנאמן. לעניין זה אציין שטרם חלפה שנה מאז מונה הנאמן לתפקידו ומשכך לא חלף המועד להגיש את הדו"ח. זאת ועוד, הנאמן בכובעו כמנהל מיוחד הגיש דיווחים ועדכונים לבית המשפט באשר להליך, כאשר במקביל התקיימו דיונים שבהם נפרסה המסכת הדרושה לבית המשפט והמייתרת את הצורך בדו"ח שנתי. יתרה מזאת, אם סבר החייב שיש מקום להגשת דו"ח כאמור, טוב היה עושה אילו הקדים פנייה לנאמן ומבקש הימנו להגיש דו"ח.

טענת החייב באשר לאי בדיקת תביעות החוב על ידי הנאמן לוקה בחסר. לעניין זה אציין שאחד מנושיו הגדולים של החייב הינו מס הכנסה הנושה בו במיליוני שקלים. בנסיבות אלה, הוריתי לנאמן לבוא בדברים עם רשות המס ולבחון את המגיע לה וכאמור בהחלטה מיום 8.7.14. ואכן, הנאמן פועל לבדיקת המגיע למס הכנסה וכאמור בדיווחים שהגיש לבית המשפט. לא כל שכן, הכנ"ר האריך כסמכותו את המועד שעל הנאמן לבדוק את תביעות החוב וכאמור בסעיף 10 לתגובת הכנ"ר.

מכל הטעמים דלעיל, דין הבקשה להידחות. החלטה זו מייתרת את הדיון שנקבע בבקשה.

החייב יישא בהוצאות הנאמן בסך 3,000 ₪ והוצאות הכנ"ר בסך 2,000 ₪.

ניתנה היום, כ"ט טבת תשע"ה, 20 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.