1. עו"ד אורי שילה, המייצג בתובענה זו את הנתבעים 1 ו- 2, מונה על ידי לשמש ככונס לשם רישום הבית, שנבנה בשעתו על ידי הנתבעת מס' 1, כבית משותף.

בשלב זה של הדיון, עלתה שאלת תשלום שכר טרחתו, והחלטתי זו עוסקת בסוגיה זו.

2. הבית בו מדובר הוא בית דירות, המונה 43 דירות מגורים ברח' רמב"ן 29 בחיפה, במקרקעין המזוהים כחלקה 62 בגוש 10870. הבניין נבנה על ידי הנתבעת מס' 1, אשר עד עתה לא רשמה אותו כבית משותף. מטעם זה הגישו התובעים את התביעה שלפני.

הליכי רישום הבית כבית משותף הם הליכים מורכבים, ואין ספק שכונס הנכסים פעל לבצע את הרישום במיומנות, ועתה ניתן לומר, שניתן לראות את האור בקצה המנהרה.

3. החוזים שכרתה הנתבעת מס' 1 עם רוכשי הדירות בבניין, לא נערכו על ידי עורך דין אחד. 25 חוזים נערכו על ידי עו"ד יגאל כרמי, 4 חוזים נערכו על ידי עו"ד צבי הרשקוביץ, 3 חוזים נערכו על ידי עו"ד ערן ארבלי וחוזה אחד נערך על ידי משרד עו"ד יהודה רווה.

לטענת כונס הנכסים, בעריכת החוזים קיבלו עורכי הדין הנזכרים שכר טרחה מאת רוכשי הדירות, הכולל בתוכו שכר עבור רישום הבית כבית משותף. כיוון שעתה אין הם נדרשים ליתן לרוכשי הדירות את השירות של רישום הבית כבית משותף, מן הראוי שיעבירו לכונס הנכסים, אשר מבצע שירות זה, חלק משכר הטרחה שקיבלו. לעניין זה מעמיד כונס הנכסים את בקשתו על סך 2,000 ₪ בצירוף מע"מ, בגין כל חוזה שנערך על ידי מי מעורכי הדין. לטענת כונס הנכסים, אם עורכי הדין לא יחוייבו להשתתף בתשלום שכר הטרחה בגין רישום הבית המשותף, כי אז יגרם "חוסר צדק מוחלט".

4. עורכי הדין שערכו את החוזים הוזמנו לטעון טענותיהם, ולהלן אביא טענותיהם בתמצית:

(א) עו"ד יגאל כרמי, שכאמור ערך 25 חוזים, והמייצג את התובעים בתביעה שלפני, טען, כי בעת הגשת התביעה עדיין היו בבעלות החברה 9 דירות שלא נמכרו, ועל כן היה צריך למכור את אחת הדירות, ולממן בתמורה שהייתה מתקבלת את הליכי רישום הבית המשותף. לטענת עו"ד כרמי, מאז הגשת התביעה נמכרו 4 או 5 דירות (ובטיעון משלים שהגיש בכתב טען, כי שתיים מהדירות שנמכרו נמכרו לקרובי משפחתו של המשיב מס' 2). עו"ד כרמי הוסיף וטען, כי התחייבות רוכשי הדירות בחוזים שנכרתו עמם, לשלם את שכר טרחת עורך הדין, הייתה התחייבות שניתנה כלפי החברה הקבלנית, ולמעשה, שכר הטרחה ששולם לו על ידם היה שכר טרחה שהחברה הקבלנית המחתה לו. עוד טען עו"ד כרמי, כי היה זכאי לקבל מהחברה הקבלנית שכר טרחה בשיעור 1.5% עבור מכר של 45 דירות, אלא שהנתבעת מס' 1 הודיעה לו, באמצעות עו"ד הרשקוביץ, כי היא משחררת אותו מלייצגה, והעבירה את הטיפול בענייניה לעו"ד הרשקוביץ. בסופו של דבר, כך טוען עו"ד כרמי, הוא קבל שכ"ט עבור עריכת 25 חוזים בלבד, כאשר בין יתר השירותים שהעניק לחברה הוא טיפל ברכישת הקרקע, במסירת דיווחים לרשויות המס, וטיפול בליווי הבנקאי, עריכת הסכם עם האדריכל, ועוד.

(ב) עו"ד הרשקוביץ טען, כי לא נכרת כל הסכם בינו ובין רוכשי הדירות, ולמעשה הנתבעת מס' 1 המחתה לזכותו סכום כסף שהייתה זכאית לקבל מרוכשי הדירות. לטענתו, בשום מקרה לא התחייב עו"ד הרשקוביץ בהתחייבות כלשהי כלפי רוכשי הדירות, וארבעת החוזים שערך, נערכו בתקופה בה נעשה ניסיון לשקם את החברה הקבלנית. עו"ד הרשקוביץ הוסיף, כי מעולם לא התחייב לרשום בית משותף, לא כלפי רוכשי הדירות ולא כלפי החברה הקבלנית, וגם לא קיבל תשלום עבור רישום הבית כבית משותף. עוד הוסיף עו"ד הרשקוביץ וטען, כי עשה עבודה רבה עבור החברה הקבלנית ומנהלה, ולא קיבל מהם תשלום. עו"ד הרשקוביץ הוסיף, כי כונס הנכסים, המייצג את הנתבעים בעניינים אחרים, ידע לקראת מה הוא נכנס, ועשה את שיקוליו, וחזקה עליו, ששכר הטרחה שקיבל מהנתבעים בעור טיפולו בענייניהם האחרים, כיסה את שכר הטרחה המגיע לו גם עבור רישום הבית כבית משותף.

(ג) עו"ד רשאד ג'ראיסי, אשר משרדו ערך חוזה אחד, אינו יודע במה מדובר, ואף אינו יכול לבדוק את טענות כונס הנכסים.

5. החובה לרשום את הבית כבית משותף היא חובתה של הנתבעת מס' 1, והיא זו שעליה לשאת בשכר טרחת עורך הדין שהיא מעסיקה לשם כך. בדרך כלל, עורך הדין שערך את החוזים בין רוכשי דירות וחברה קבלנית, יגבה את השכר המגיע לו עבור כל פעולותיו, לרבות רישום הבית כבית משותף, מרוכשי הדירות, ובכך יפטור למעשה את החברה הקבלנית מביצוע התשלום. ואולם, המקרה שלפני חורג מהכלל, שכן הנסיבות יצרו את הצורך למנות כונס נכסים שיטפל ברישום הבית כבית משותף, ואין הדבר נתון לטיפולם של עורכי הדין אשר טיפלו בעריכת חוזי המכר בין החברה הקבלנית ורוכשי הדירות.

6. כיוון שהחובה לרשום את הבית כבית משותף מוטלת על החברה הקבלנית, היא הנתבעת מס' 1, הרי שעל הנתבעת מס' 1 לשאת בתשלום שכר טרחת כונס הנכסים. אין כמובן לשלול את טענת הנתבעים, שעורכי הדין גבו מרוכשי הדירות תשלום עבור רישום הבית כבית משותף, שירות שאין הם נדרשים להעניקו, ואולם, טענות הצדדים מלמדות על כך, שבין החברה הקבלנית ועורכי הדין, קיימות מחלוקות עמוקות שלא ניתן לברר אותן, ולפתור אותן, במסגרת ההליך שלפני.

7. בתי המשפט מתבקשים למנות כונסי נכסים בעניינים שונים ומגוונים, ומידי פעם מתעוררת השאלה, עד כמה מוסמך בית המשפט לחייב צד שלישי לשלם לכונס הנכסים סכום כסף, במסגרת בקשה למתן הוראות. ההלכה שנקבעה לעניין זה, מבחינה בין מקרה בו ההכרעה הנוגעת לצד השלישי אכן דרושה לצורך מתן הוראות לכונס הנכסים, ובין מקרה בו ההכרעה דרושה לצורך פתרון סכסוך עם הצד השלישי, אך אין בצידה צורך ליתן לכונס הנכסים הוראות בנושא הכינוס. כך למשל, בע"א 380/89 מדינת ישראל נ' כוכב השומרון בע"מ, פ"ד מ"ה(4) 741, (1991), בעמ' 746, נקבע:

"ככלל, אין ההליך של בקשה למתן הוראות לפי סעיף 310(ב) לפקודת החברות [נוסח חדש] יכול לשמש תחליף לתביעה של כונס או של מפרק נגד צד שלישי. ייתכנו מקרים, שבהם יכול בית המשפט, במסגרת הליך כזה, להכריע בפלוגתא בין המפרק לבין צד שלישי, אגב הדיון בבקשתו של המפרק. תנאי הוא, שהכרעה באותו סכסוך עם צד שלישי תהיה דרושה כדי להחליט מה הן ההוראות שתינתנה למפרק. הוראות למפרק הינן מרכזו ולבו של הליך כזה. כאשר לא מתבקשות הוראות כלל, וההליך מיועד אך ורק לבירור הסכסוך עם צד שלישי - אין בקשה למתן הוראות ההליך המתאים. במקרה כזה, על המפרק להתכבד ולהגיש תובענה לאחר נטילת אישור מבית המשפט או מוועדת הביקורת."

השאלה, מה הם העניינים שניתן לבררם על דרך בקשה למתן הוראות, התעוררה למשל גם ברע"א 259/99 חברת פליצ'ה הראובן בע"מ נ' סופיוב, פ"ד נ"ה(3) 385 (2001), ושם נקבע בעמ' 394 (מפי כב' השופטת א' פורקצ'יה):

"הליך מתן הוראות נושא בדרך-כלל אופי של הליך פנימי המתנהל בבית-המשפט ביוזמת נושא התפקיד שמטרתו להנחות את פעולתו ולכוונה, בין בעניין נקודתי ובין לצורך גיבוש קו פעולה מקיף וארוך טווח. אין הליך זה מיועד לפתרון מחלוקות מהותיות בין נושא התפקיד לבין צדדים שלישיים, ובוודאי כך כאשר הכרעה במחלוקת מחייבת דיון מורכב הכורך הכרעה בעובדות. אולם לכלל זה יש חריגים. יש שבית-המשפט חורג ממנהגו ומכריע במחלוקות לגופן גם במסגרת הליך מתן הוראות. תנאי לכך הוא שהשאלות הטעונות הכרעה לא תצרכנה בירור עובדתי מורכב באמצעות ראיות אלא תתמקדנה בהיבטים משפטיים, או כאשר העובדות לבירור הן פשוטות ומעטות, והצדדים מסכימים לבירורן בדרך מהירה ומקוצרת."

באותו מקרה, סבר בית המשפט שהיה מקום לברר את המחלוקות עם כונסת הנכסים במסגרת בקשה שהוגשה למתן הוראות, וכך קבע (שם, בעמ' 396):

"מדובר בעניין שהכרעה בו דרושה לביצוע תפקידה של כונסת הנכסים ברישום הבית המשותף. בלא הכרעה כזו הרישום היה מתעכב, והעברת העניין לדיון בתובענה רגילה היה עלול להימשך שנים. אמת, כי היוזמה להליך מתן ההוראות ננקטה על-ידי דיירי הבניין, אולם המטרה ביסודה קשורה קשר הדוק לתפקידה של הכונסת ברישום הבית המשותף, ובמובן זה היא מתיישבת עם הצורך בקיום הנחיה ופיקוח מטעם בית-המשפט על פעולותיה. יתר-על-כן, ההליך שיזמו המשיבים הינו חוליה נמשכת להליך קודם שיזמה הכונסת עצמה לקבלת הוראות בית-המשפט בנוגע לאופן רישום הבית המשותף (ראה ה"פ 941/98 מיום 24.6.1997 הנוגעת לגג ולחניות). יוצא אפוא כי מדובר בהליך הקשור במישרין למילוי תפקידה של הכונסת לעניין רישום הבית המשותף; יש חשיבות בפתרון יעיל של המחלוקת כדי שלא לעכב את הרישום לתקופה ארוכה והעובדה בלבד כי ההליך ננקט על-ידי דיירים, ולא על-ידי הכונסת עצמה, אינה צריכה להעלות או להוריד."

8. במקרה שלפני, עניין השתתפותם של עורכי הדין שערכו את החוזים עם רוכשי הדין, אינו מצוי בסכסוך עם כונס הנכסים. מדובר למעשה בסכסוך בין הנתבעת מס' 1 ובין עורכי הדין. בשלב זה על הנתבעת מס' 1 לשאת בתשלום שכר טרחת כונס הנכסים, וככל שהיא סבורה, שעל עורכי הדין לתרום את חלקם, עליה להגיש נגדם תביעה מתאימה לבית המשפט המוסמך, במסגרתה תתבררנה כל העובדות הדרושות, ולעורכי הדין אף תינתן האפשרות להתגונן כראוי.

9. כיוון שכונס הנכסים מייצג את הנתבעים גם בעניינים אחרים, הנני מניח, כי נושא תשלום שכר טרחתו על ידי הנתבעים, יוסדר בינו ובין הנתבעים בלא צורך בהתערבות שיפוטית. עם זאת, ככל שעניין תשלום שכר טרחת כונס הנכסים לא יוסדר על ידי הנתבעים (ובראש ובראשונה עם הנתבעת מס' 1), ניתן יהיה לכאורה לברר נושא זה במסגרת בקשה למתן הוראות שכונס הנכסים יגיש.

10. אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן:

(א) הנני דוחה את בקשת כונס הנכסים לחייב את עורכי הדין להשתתף בתשלום שכר טרחתו.

(ב) יובהר, כי דחיית בקשת כונס הנכסים לא תמנע מהנתבעים לברר את חובת עורכי הדין להשתתף בתשלום שכר טרחת כונס הנכסים במסגרת תביעה מתאימה שתוגש לבית המשפט המוסמך.

(ב) בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ב' חשוון תשע"ז, 03 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.