רקע

1. התובעות (להלן – תמן) והנתבעות 1-4 (להלן – אצמ) עוסקות בתחום אבזור כלי הרכב לנהיגה ולהסעה של אנשים עם מוגבלויות פיסיות ומתחרות ביניהן על אותו פלח אוכלוסיה.

הנתבע 5 (להלן – אונר) היה בעבר עובד של התובעת 1, במשך כ-17 שנים, עד לפיטוריו בחודש אוגוסט 2009. בתפקידו האחרון הוא שימש כמנהל שיווק של החברה.

הנתבעת 6 (להלן – שמחי) היתה אף היא עובדת לשעבר של התובעת 1 במשך כשלוש שנים, עד לפיטוריה בחודש אוגוסט 2009. היא עבדה שם כפקידת שיווק.

בזמנים הרלבנטים לתביעה זו עבדו אונר ושמחי בחברה הנתבעת 2.

הנתבע 7 (להלן – מורן) עבד בעבר, במשך כשנה וחצי בחברה התובעת 1, כסוכן מכירות, עד לפיטוריו בחודש מרץ 2010.

2. על פי הנטען בכתב התביעה, בעת עבודתם של אונר ושמחי באצמ, הם קיימו קשר רציף עם מורן, שעבד באותה עת בתמן, וקיבלו ממנו פרטים אודות ההתקשרויות שנעשו, או שהיו בשלב עשייה, של תמן עם לקוחות שונים. פרטים אלו כללו את פרטיו של הלקוח, תנאי ההתקשרות שנעשו עמו ופרטים רלבנטים נוספים.

            על פי הנטען, אונר, שמחי, מורן ואחד ממנהלי אצמ, פנו לאחר מכן לאותם לקוחות ושכנעום, או ניסו לשכנעם, שלא להתקשר עם תמן או אף לבטל את ההתקשרויות שנעשו עמה, ותחת זאת להתקשר עם אצמ.

לצורך כך, על פי הנטען, הטיחו הללו כלפי תמן דברי הכפשה ולשון הרע ותיאורים כוזבים אודות האביזרים הנמכרים על ידה והשירות הניתן על ידה.

בעקבות כך, טוענת תמן, השתכנעו לקוחות רבים שלה שלא להתקשר עמה או להפר את ההתקשרות עמה ולהתקשר עם אצמ.

3. עילות התביעה הן: גזל סוד מסחרי לפי פרק ב' לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999, התערבות לא הוגנת לפי סעיף 3 לחוק הנ"ל, תיאור כוזב לפי סעיף 2 לחוק הנ"ל ושקר מפגיע לפי סעיף 58 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], עוולה לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, הפרת עקרון תום הלב הכללי, עוולות גזל ותרמית וגרם הפרת חוזה לפי פקודת הנזיקין ועשיית עושר ולא במשפט.

            הסעדים העיקריים המבוקשים הם: צו מניעה קבוע האוסר על כל המבקשים לעשות שימוש כלשהו במידע שהגיע אליהם או להעבירו לגורם אחר, צו למתן חשבונות שיפרט את הרווחים שהם הפיקו מאותו מידע, מניעת המשך הפרסום הפוגע ופרסום הודעות התנצלות ופיצויים על פי פקודת הנזיקין, חוק עוולות מסחריות וחוק איסור לשון הרע, בסכום כולל של 3 מליון ₪.

4.         הנתבעים עותרים לדחיית התביעה.

            לדבריהם, המידע, שתמן טוענת לגזילתו, הוא גלוי, וכי לשם הפנייה לאותם לקוחות וההתקשרות עמם לא היה כלל צורך במאגרי המידע של תמן.

            הנתבעים גם מכחישים את התיאורים הנטענים בכתב התביעה, דוחים את קיומן של עילות התביעה וכופרים בסכומי הנזק הנתבעים.

בקשות התובעות כלפי הנתבעים 1-6

5. התובעות עותרות למתן צו שיחייב את הנתבעים להשיב על דרישה שנשלחה אליהם להודיה בעובדות ובמסמכים ולהשיב על שאלות שלא נענו או שנענו באופן חלקי במסגרת שאלון שנשלח אליהם.

הנתבעים מתנגדים למתן הצו.

6. באשר לדרישה להודות בעובדות ובמסמכים:

בית המשפט אינו מוסמך לחייב בעל דין להשיב על דרישת הצד שכנגד להודות בעובדות או במסמכים. הסנקציה היחידה הקבוע בתקנה 103(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן – התקנות) על בעל דין שסירב להודות בעובדה או במסמך היא חיובו בתשלום ההוצאות שנדרשו לשם הוכחת אותה עובדה או אותו מסמך (ראו גם: אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, עמ' 185).

משכך, דין דרישה זו של התובעות להידחות.

7. באשר לדרישה הנוגעת לשאלון, קודם שאדון בגוף הבקשה מן הראוי להבהיר מספר כללים:

א. על אף המגמה המרחיבה בפסיקה בסוגיית הגילוי והעיון במסמכים, הכלל המנחה נותר כפי שהיה: הרלבנטיות של המסמכים הנדונים למחלוקות בין הצדדים ולהכרעות שבית המשפט יידרש להן.

            עם זאת, עקרון אי הגילוי אינו עומד לבדו. כנגדו ניצבים ערכים אחרים, ובהם יעילות ההליך המשפטי, הגנה על אינטרסים לגיטימיים של הצד המגלה, ומניעת פגיעה באינטרסים של צדדים שלישיים. האיזון ההולם בין עקרונות אלה נגזר מנסיבותיו של כל מקרה.

            ראו: רע"א 2534/02 שמשון נ' בנק הפועלים, פ"ד נו(5) 193, 195-196.

ב. כלל נוסף הוא שאין להפוך את הליך השאלון לשלב של הבאת ראיות. לפיכך, גם אם לטעמו של השואל, המשיב לא השיב על השאלה בפירוט או שתשובתו זו אינה עומדת במבחן הסבירות, עדיין ניתן לברר את התשובות שניתנו בשלב הראיות ותוך שימוש בכלי החקירה הנגדית. כלל זה דרוש גם כדי למנוע את "התשת" הצדדים ובית המשפט בחקירה ובדיקה דקדקנית של כל שאלה ותשובה, בטרם החל שלב הראיות עצמו.

ג. כלל נוסף הוא, ששאלון לא נועד להצגת מסמכים, ויש להפריד בין שני ההליכים הללו (ראו: החלטות כב' השופט זמיר בת.א. (ת"א) 1482/05 יהלומי עירוני שותפות רשומה נ' בנק אגוד לישראל בע"מ (2008, פורסמה בנבו) ובת.א. (ת"א) 2534/07 אורט ישראל נ' WORLD ORT (2011, פורסמה בדינים ועוד); החלטת כב' הרשם ברנר ב-ת.א. (ת"א) 2170/06 ניו אלי בע"מ נ' אתרים (2010, פורסמה בנבו) והחלטתי בת.א. (ת"א) 2498-02-11 מדר נ' אגמי (2012, פורסמה בדינים ועוד)).

ד. ואחרון – אין לנסח בשאלון שאלה בדרך של הודיה בעובדות, מאחר שמדובר בהליכים נפרדים, שהסנקציה הקבועה לסירוב להשיב עליהם שונה, כאמור לעיל.

8. בהתחשב באמור לעיל ובהתייחס לשאלות שפורטו בסעיף 8 לבקשה, אני מחליט כדלקמן (ההתייחסות להלן הינה לפי סימון הסעיפים בבקשה):

שאלוני הנתבעות 1-4:

א. תמן טוענת כי יש לחייב את כל חברות אצמ כאחת בשל מעשי מי מהן או בשל מעשיהם של אונר ושמחי, לאור הקשר שביניהן.

אצמ טוענת כי חברות אצמ פועלות באופן עצמאי ונפרד, וכי אונר ושמחי הועסקו על ידי הנתבעת 2 בלבד.

גילוי שמותיהם של מורשי החתימה, רואי החשבון ומנהלי החשבונות של חברות אצמ עשוי להשליך על מחלוקת זו.

לפיכך על הנתבעים לגלות את השמות הללו, אך אין כל נחיצות לגילוי יתר הפרטים הנוגעים אליהם.

ב. על הנתבעים להשיב לשאלות הללו, מן הטעם האמור בס"ק (א).

ג. אצמ זכאית שלא לחשוף מידע עסקי זה השייך לה. אין הכרח לקשור בין מספר לקוחותיה של הנתבעת 1 בתקופות המנויות בשאלה ובין הטענה כי לקוחות אלה או חלקם "נלקחו" מתמן שלא כדין ומתן היא שצריכה להוכיח טענה זו.

ד. על הנתבעת 2 להשיב רק על שאלת מועד התקשרותה עם הלקוחות שנמנו בסעיף 5 לשאלון שנשלח אליה ושהיא אישרה כי הם לקוחותיה.

בשלב זה, וכל עוד תמן לא הוכיחה את טענותיה, זכאית הנתבעת 2 שלא לחשוף את יתר הפרטים שנדרשו ממנה.

ה. כאמור בס"ק (ד).

ו. הנתבעות הבהירו את המבוקש בתגובתן לבקשה זו (סעיף 17).

ז. כאמור בס"ק (ד).

ח. די בשלב זה בתשובה שניתנה בתגובת הנתבעות (סעיף 19), ושמורה לתמן הזכות לחקור אותן בשאלה זו בשלב ההוכחות.

ט. שאלה 17 בשאלון שנשלח לנתבעת 2 הוא המשך לשאלה מס' 16 באותו שאלון. כיוון שהנתבעת 2 השיבה לשאלה 16, עליה להשיב גם אילו פרטים נאספו מאותם מקורות.

שאלוני הנתבעים 5-6

א. שאלה מס' 9 היא המשך לשאלה מס' 8 שהיא המשך לשאלה מס' 7.

שאלה מס' 7 מתייחסת במפורש לטלפון נייד ששימש את שמחי לצורך עבודתה, ותשובתה ניתנה בהתאם.

ב. מלבד זאת שאונר השיב לשאלה, ועדיין תמן יכולה לחקור אותו על כך במסגרת ההוכחות, הרי שניסוחה של שאלה זו מתאים לדרישה להודות בעובדה, וכאמור לעיל, לא ניתן לצוות על הנתבע להודות בעובדה.

ג. בשלב זה ניתן להסתפק בתשובות שניתנו ושמורה לתמן הזכות לחקור את אונר ושמחי על כך בשלב ההוכחות.

בקשת התובעות כלפי הנתבע 7

9. התובעות שלחו למורן דרישה להודות בעובדות ובמסמכים.

לאחר עיכובים אחדים מסר מורן את תשובתו לדרישה.

התובעות סברו שאין די בתשובה שניתנה והציגו לו שאלות נוספות.

בדיון שהתקיים ביום 4.9.12 הוריתי לנתבע להשיב על השאלות שנשאלו.

מורן לא עשה כן והתובעות מבקשות עתה לתת פסק דין נגדו "בהעדר הגנה".

10. כאמור לעיל, הסנקציה הקבועה למי שסירב להודות בעובדה או במסמך היא חיובו בתשלום ההוצאות שנדרשו להוכחת אותה עובדה או אותו מסמך.

משכך, בקשה זו המופנית כלפי מורן נדחית ושמורה לתמן הזכות לדרוש בהמשך לחייב אותו בתשלום ההוצאות שתידרשנה להוכחת העובדות, שהוא נדרש להודות בהן, ושלא הודה בהן, לטענתן.

החלטה על המשך ההליכים

11. הנתבעים 1-6 ישיבו לשאלות, אשר חויבו להשיב עליהן במסגרת החלטה זו, עד יום 15.11.12.

בשל התוצאה המאוזנת, אין צו להוצאות בקשר לבקשות אלה.

12. ניתן בזה צו להגשת תצהירי עדות ראשית, כדלקמן:

התובעות, עד יום 31.12.12;

הנתבעים, עד יום 17.2.13.

גם חוות דעת מומחים תוגשנה במועדים האמורים.

לא תורשה העדת עד שלא הוגש תצהיר מטעמו, אלא אם היתה פנייה לאותו עד לתת תצהיר וזה סירב לתיתו. בקשה להעדת עד כזה תיתמך בתצהיר מתאים ותוגש יחד עם הגשת תצהירי העדות הראשית במועדים שנקבעו.

נקבע לקדם משפט ליום 4.3.13 שעה 08:30.

למועד זה יתייצבו גם נציגים מוסמכים מטעם כל הצדדים (נוסף לב"כ).

ניתנה היום, ט' חשון תשע"ג, 25 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.