1. לתיאור התביעה ועמדות הצדדים לגביה אני מפנה להחלטותיי בבקשות הקודמות של הצדדים, מיום 25.10.12 ומיום 24.4.13.

כיוון שכבר הכרעתי בכל הבקשות המקדמיות שהיו תלויות ועומדות עד להגשת תצהירי העדות הראשית, ולאור החלטות קודמות שלי, לא אדון מחדש בכל בקשה שניתן היה להגישה קודם לכן.

נותרו עוד להכרעה שלוש בקשות מקדמיות נוספות של הנתבעים 1-6 (להלן – הנתבעים), בהן אדון עתה.

הבקשה "להורות למשיבות להעביר למבקשים את חומרי הגלם ששימשו בסיס לחוות-דעת המומחה"

2. במסגרת תצהירי העדות הראשית של התובעות הוגשה גם חוות דעת מומחה של רו"ח דוד גולדברג, הכוללת ניתוח מצבה הכלכלי של החברה בתקופה נשוא התביעה (להלן – חוות-הדעת).

בקשת התובעות להורות על חסיון חוות-הדעת בפני הנתבעים, כך שהיא תיחשף רק לעיני בית המשפט, נדחתה על ידי, תוך מתן אפשרות לתובעות לבחור בין הגשתה כראיה, תוך חשיפתה וחשיפת כל המסמכים הנלווים אליה בפני הנתבעים, ותוך מתן צווים מגנים מתאימים, או לוותר על הגשתה במסגרת הבאת הראיות.

התובעות בחרו בחלופה הראשונה.

בינתיים, הגישו גם הנתבעים (למעט הנתבע 7) את תצהיריהם.

3. בבקשה זו עותרים הנתבעים להורות לתובעות להעביר להם את חומרי הגלם אשר שימשו את רו"ח גולדברג כבסיס לכתיבת חוות-דעתו, בהתאם להוראות תקנה 134 א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן – התקנות).

הנתבעים מונים סידרה ארוכה של מסמכים, שלטענתם שימשו חומר גלם להכנת חוות-הדעת כאמור, והם מבקשים להורות על המצאתם.

4. התובעות מתנגדות לבקשה, בעיקר משום שעל פי החלטות קודמות שניתנו על ידי, לא ניתן להגיש בקשות מקדמיות נוספות, וכן משום שהמסמכים הרלבנטים צורפו בפועל לחוות-דעת המומחה.

5. הנימוק הראשון של התובעות צריך להידחות. כמובן, שהנתבעים לא יכלו להגיש בקשה זו בטרם קיבלו לידם את חוות-דעת המומחה, לאחר החלטתי בענין זה.

נותר, אם כן, לדון בשאלה: אלו מסמכים צריכות התובעות להמציא לנתבעים בקשר לחוות-הדעת?

6. תקנה 134א לתקנות קובעת:

"חוות דעת של מומחה מטעם בעל דין או שמינה בית המשפט תוגש בצירוף רשימת האסמכתאות אשר המומחה הסתמך עליהן בחוות דעתו; אסמכתאות אשר לא ניתן לאתרן בנקיטת אמצעים סבירים, יצורפו לחוות הדעת."

בית המשפט העליון ב-ע"א 3079/08 מדינת ישראל נ' הקדש קרן עזרה ע"ש יעקב הייטנר (4.7.12, פורסם בנבו) הרחיב את המשמעות הפשוטה של המושג "אסמכתאות" (סעיף 31 בפסק דינו של כב' השופט עמית):

"פשוטו של מקרא כי במילה "אסמכתאות", להבדיל מניירות עבודה של המומחה, נתכוון מתקין התקנות למאמרים, ספרים וכיו"ב ספרות מקצועית שהמומחה מסתמך עליהם בחוות דעתו, וכך עולה גם מהסיפא של התקנה לגבי אסמכתאות שלא ניתן לאתרן באמצעים סבירים. עם זאת, אני סבור כי יש ליתן פירוש מרחיב למילה אסמכתאות, במובן זה שעל מומחה המגיש חוות דעת לבית המשפט לצרף את מסד הנתונים והחומרים עליהם הסתמך בחוות דעתו, כמו חשבוניות, חוזים, קבלות וכיו"ב."

7. במקרה דנן, על פי דברי המומחה (סעיף 2 למבוא לחוות-הדעת), חוות-הדעת התבססה על כתב התביעה של התובעות וכתב ההגנה של הנתבעים, על "מסמכים שונים שהומצאו, לבקשתי, ע"י החברה", וכן על פגישות ושיחות שניהל עם שניים ממנהלי החברה, דב שטקלר ומרטין אלנבוגן.

עוד מוסיף המומחה (סעיף 5 למבוא) כי חוות הדעת "מבוססת ­­­ על נתונים כפי

שהומצאו לי ע"י החברה ומנהליה. הנתונים הכלולים בחוות דעתי לא נסקרו ולא בוקרו על ידי".

המומחה רו"ח גולדברג איננו מפרט מהם המסמכים ומהם הנתונים שהומצאו לו על פי בקשתו.

8. הנתבעים מונים, כאמור, סדרה ארוכה של מסמכים ונתונים שלדעתם שימשו לצורך הכנת חוות-הדעת.

אולם, תקנה 134א איננה מחייבת המצאת מסמכים ונתונים, שצריכים היו לשמש כבסיס לצורך הכנת חוות-הדעת, על פי הפרשנות המרחיבה של בית המשפט העליון, אלא היא מחייבת המצאת המסמכים והנתונים ששימשו בפועל לצורך הכנת חוות-הדעת.

אם המומחה לא ביסס את חוות-דעתו על מסמכים ונתונים, שנדרשו לשם ביסוס חוות-הדעת, לדעתם של הנתבעים, הדבר יכול לשמש כטענה בדבר משקלם החסר של הנתונים, שנכללו בחוות-הדעת או אף כטענה בדבר משקלה החסר של חוות-הדעת כולה ופגם באמינותה.

אין בכך כדי לחייב המצאת מסמכים שלא שימשו בפועל לצורך הכנת חוות-הדעת.

9. מאחר, וכאמור לעיל, המומחה לא פירט מהם המסמכים ששימשו בפועל לצורך הכנת חוות-הדעת, הרי שכל שניתן בשלב זה הוא להורות לתובעות להעביר לעיונו של המומחה רו"ח גולדברג את הרשימה שפורטה בסעיף 29 לבקשת הנתבעים, כדי שהמומחה יפרט מה מתוך כל המסמכים האלה הומצאו לו בפועל על ידי התובעות או מי מטעמן, ואילו מסמכים מתוכם שימשו לצורך הכנת חוות דעתו.

את המסמכים האלה בלבד, על התובעות לדאוג להעברתם לנתבעים.

נתונים שהומצאו לו בעל פה בלבד, על המומחה לפרט מי המציאם לו, והנתבעים יוכלו לטעון בהמשך, כאמור, לענין משקלם ומהימנותם, וכן לחקור את עדי התובעות בקשר אליהם.

כמו כן פטור המומחה מהמצאת ניירות עבודה שלו, בהם הסתייע לצורך הכנת חוות-הדעת (פסק דין הקדש קרן עזרא הנ"ל).

10. התובעות ימציאו לנתבעים את הפירוט והמסמכים כאמור בסעיף 9 לעיל, עד יום 16.2.14. הפירוט (ללא המסמכים) יומצא גם לבית המשפט, עד אותו מועד, ויהווה חלק מחוות-הדעת.

הבקשה "למתן פרטים נוספים"

11. בחודש יוני 2013 פורסמה בתקשורת כתבה אודות מכירת החברות התובעות לשני קונים בסכום של 20 מליון ₪.

הנתבעים מבקשים מבית המשפט להורות לתובעות ליתן פרטים נוספים ומפורטים אודות עסקת המכירה של המשיבות, וזאת מכיוון שקיים, לטענתם, חשש ממשי שהתובעות אינן פעילות עוד ואין בכוונתן להמשיך ולנהל את התביעה, ומשום החשש שהן לא יצליחו לשלם את הוצאות המשפט אם תביעתן תידחה.

יצוין, כי הנתבעים הגישו גם בקשה נפרדת לחייב את התובעות בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשפט, בעקבות מכירה זו, והיא תידון בנפרד בהמשך.

הנתבעים סומכים את בקשתם על תקנה 65 לתקנות.

12. התובעות מתנגדות לבקשה.

לטענתן, הסכם הרכישה בוצע בין התובעות ובין עצמן, במסגרתו נמכרה פעילותן של התובעת 1 ו-2 לתובעת 3, כך שמדובר בשינוי פנים אירגוני שלא שינה את מצבן הכלכלי המאוחד של כל התובעות.

13. אני סבור שאין הצדקה להיענות לבקשה.

ראשית, תקנה 65 דנה במתן פרטים נוספים "לכל ענין הנזכר בכתב הטענות או נוגע לו" המכירה איננה נוגעת לענינים הנזכרים בכתב התביעה.

שנית, שינוי זהות בעלי המניות אינו משנה גם זהות התובעות-החברות, בעלות האישיות המשפטית הנפרדת.

שלישית, הבקשה נוגעת גם לצד שלישי, הקונים, ולזכותם לסודיות מסחרית. אלה לא צורפו לבקשה ולא נשמעה דעתם.

רביעית, החשש שהתובעות אינן פעילות עוד נטען בעלמא, ועינינו הרואות כי הן חפצות בהמשך ניהול התביעה.

14. סיכומו של דבר, לא מצאתי כל הצדקה להיענות לבקשה, והיא נדחית.

הבקשה לחייב את התובעות בהפקדת ערובה

15. הנתבעים מבקשים לחייב את התובעות בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשפט אם התביעה תידחה, בעקבות הפרסומים אודות מכירת החברות התובעות.

הנתבעים תומכים את בקשתם על סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן – חוק החברות) ועל תקנה 519 לתקנות.

לטענת הנתבעים, מכירת החברות התובעות לאנשים פרטיים, כמו גם "שמועות" אודות פיטורים של כל עובדיהן, מקימה את החשש שהן לא תוכלנה לעמוד בתשלום ההוצאות שייפסקו.

הנתבעים סומכים את חששם גם על עדויותיהן הראשיות של התובעות, בהן נטען להפסדים ולנזקים גדולים שגרמו להם הנתבעים.

16. התובעות מתנגדות לבקשה.

לטענתן, הנתבעים מנועים מלהגיש בקשה זו שלא הוגשה קודם לכן.

התובעות טוענות כי מכירת החברות בסכום של כמה מיליונים דווקא מוכיחה את יציבותן.

הן שבות וטוענות כי המכירה היא בעצם שינוי פנים אירגוני שלא שינה את המאזן הכלכלי הכולל של כל התובעות.

התובעות צירפו תצהיר של דב שטקלר, בעל מניות ומנהלן של התובעות 1 ו-2, לפיו, מעשי הנתבעים אכן גרמו להן להפסדים ולנזקים, אך אלה מיוחסים לשנים 2008-2009, ומאז השתנה מצב הדברים, קבוצת ת.מ.ן היא מהחברות המובילות בתחום אבזור כלי הרכב לנכים ופעילותה משגשגת.

17. הגעתי למסקנה, שיש לדחות גם בקשה זו.

אילו רצו הנתבעים לסמוך את בקשתם על החזקה הכלולה בסעיף 353א לחוק החברות, לפיה, ככלל, יש לחייב חברה תובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשפט (רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים (11.2.09)), היה עליהם להגיש בקשה זו כבר בתחילת ההליכים, שהרי כל תכליתה של הוראה זו היא לחסוך מהנתבע להוציא הוצאות בניהול המשפט, שאולי לא יוכל לקבלן בחזרה אם התביעה תידחה, ואצלנו כבר התנהלו הליכים מקדמיים רבים והוגשו תצהירי עדות ראשית.

כאמור לעיל, כבר הוריתי שאין להגיש בקשות מקדמיות שניתן היה להגישן קודם לכן.

18. ואם העילה להגשת בקשה זו נוצרה עכשיו, לאור הנתון החדש בדבר מכירת החברות התובעות לאחרים, הרי שדווקא מכירה זו בסכום של 20 מיליון ₪ (כטענת הנתבעים), יש בה כדי להצביע על איתנותן הכלכלית, משום שחזקה על הקונים שהשקיעו סכום זה רק לאחר שבדקו את מצבן הכלכלי של החברות הנרכשות.

בענין זה אני מפנה גם לתצהירו של שטקלר.

הנתבעים, לעומת זאת, לא צירפו כל תצהיר התומך בטענותיהם ובחשדותיהם, כולל הטענות החדשות שנטענו לראשונה רק בתשובתן לתגובת התובעות.

19. לאור האמור לעיל נדחית גם בקשה זו.

תוצאה

20. א. התובעות יפעלו כאמור בסעיף 10 לעיל.

ב. הבקשות הנוספות של הנתבעים – נדחות.

ג. אין צו להוצאות.

ד. נקבע להוכחות לימים 1.4.14 ו-2.4.14, שניהם החל משעה 09:30.

ניתנה היום, י"ג שבט תשע"ד, 14 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.