לאחר הגשת תצהירי העדות הראשית מטעם התובעים, פנתה הנתבעת לבית המשפט בבקשה להוצאת תצהירו של רוה"ח אברהם לוגסי וכן להוצאת נספח 25 לתצהירו של התובע 2, מתיק בית המשפט. בנוסף ביקשה הנתבעת כי בית המשפט יקבע כי התובעים אינם זכאים לפיצוי העולה על הסכום שנתבע על ידם במסגרת כתב התביעה המתוקן.

תמצית טענות הצדדים

1.     בבקשתה טענה הנתבעת כי התובעים פועלים לסיכול החלטת בית המשפט מיום 16.2.21, בגדרה נדחתה בקשתם להגיש חוות דעת שמאית חדשה ערוכה בידי השמאי הדר מרום.

חרף האמור בהחלטה הנ"ל, הגישו התובעים את תצהירו של רוה"ח אברהם לוגסי, שמטרתו התנצחות עם מסקנות חוות דעתו של רו"ח ירון רומנו, אותו מינה שמאי בית המשפט דב סמפולינסקי.

לטענת הנתבעת, עדותו של רו"ח לוגסי הינה עדות הנשענת על מומחיותו, ואינה יכולה להיות מועלית שלא במסגרת חוות דעת מומחה. הנתבעת הוסיפה כי המועד להפניית שאלות הבהרה לרוה"ח רומנו חלף זה מכבר, ולכן אין לאפשר מצב שבו מגישים התובעים תצהיר שמטרתו להתנצח עם מסקנות אותו מומחה מבלי שתינתן לו ההזדמנות להשיב לכך.

כן ביקשה הנתבעת להורות על הוצאת נספח 25 לתצהירו של התובע 2. לטענת הנתבעת, במסגרת תצהירו העלה התובע הנ"ל שלל טענות שבמומחיות אשר הועתקו מחוות דעתו של השמאי מרום, חוות דעת שבית המשפט לא אפשר את הגשתה. נטען כי התובע הגדיל לעשות שעה שצירף לתצהירו הצעת מחיר שאומדת את עלות השבת מצב הקרקע לקדמותו בסכום הגבוה עשרות מונים מהסכום שצוין בחוות הדעת המקורית אותה הגישו התובעים. נאמר כי אותה הצעת מחיר צורפה לחוות דעתו של השמאי מרום ושימשה למעשה את הבסיס לה. בנסיבות, ביקשה הנתבעת להורות על הוצאתה מתיק בית המשפט.

בנוסף, ולאור העובדה שבתצהיר התובע נטען שהתובעים זכאים לפיצוי בסכום העולה עשרות מונים על זה שנתבע על ידם, ביקשה הנתבעת כי בית המשפט יקבע כי התובעים אינם זכאים לפיצוי מעבר לזה שנתבע על ידם בכתב תביעתם המתוקן.

2. התובעים מצדם טוענים כי הבקשה מהווה ניסיון למנוע מהם את יומם בבית המשפט, ולחסום את דרכם מלהציג ראיות שיש בהן כדי לסייע לבית המשפט להכריע בשאלות השנויות במחלוקת.

באשר לתצהירו של רו"ח לוגסי, נאמר כי הלה משמש כרו"ח של משפחת התובעים מזה שנים רבות, וכי הוא מכיר באופן אישי את העובדות הקשורות להכנסות העסק ופעילותו. נטען כי רו"ח לוגסי עמד בתצהירו על העובדות הידועות לו מתוקף תפקידו כרואה החשבון של משפחת התובעים, והסביר מדוע רו"ח רומנו הניח הנחות הנשענות על עובדות שגויות, לרבות בכל הנוגע להוצאות שכר עבודה ותשלומים שוטפים. בהינתן האמור, אין יסוד לטענת הנתבעת לפיה מדובר בעדות סברה ושבמומחיות, שכן רו"ח לוגסי העיד בתצהירו על עבודתו ועל ידיעתו האישית אודות רווחי עסק התובעים.

בהתייחס לתצהיר שהוגש מטעם התובע 2, טוענים התובעים כי הלה הצהיר על העובדות נכון למועד כתיבת התצהיר, לרבות השינויים המתחייבים מחלוף הזמן, ובכך אין כל פסול. לטענתם, אין זה סביר שכיום הם יצהירו על פעולות או עלויות שהיו נכונות לעשר שנים אחורה, מבלי לאפשר להם צירוף הצעת מחיר עדכנית שנתקבלה. עוד נטען כי בניגוד לטענת הנתבעת – הצעת המחיר שצורפה לתצהיר התובע לא צורפה לחוות הדעת החדשה שבית המשפט אסר על הגשתה, וכי מדובר בהצעת מחיר עדכנית שנשלחה לבקשתו של התובע. מכל מקום, התובעים סבורים כי קיים הבדל בין קבילות הצעת המחיר לבין משקלה הראייתי, וכי לעניין זה יטענו הצדדים בבוא העת.

לבסוף ציינו התובעים כי סכום התובענה מוגבל לסכום שנתבע במסגרת התביעה, וזאת אף אם יוכח נזק גבוה מזה שנתבע.

דיון והכרעה

3. תקנה 178(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 קובעת כי "תצהיר יהיה ערוך בגוף ראשון, מחולק לסעיפים ומכיל רק עובדות שהמצהיר יכול להעיד מתוך ידיעתו הוא; בתצהיר המצורף לכתב טענות רשאי הוא להצהיר גם לפי מיטב ידיעתו או אמונתו ובלבד שיציין את מקור אמונתו או ידיעתו".

4. אין חולק כי רו"ח לוגסי הגיש תצהיר עדות ראשית מטעם התובעים, וזאת תחת הגשת חוות דעת מומחה מטעמו. מושכלות יסוד הם כי עד רגיל, להבדיל מעד מומחה, איננו רשאי להעיד אלא על עובדות בלבד. המלומד קדמי ציין בהקשר זה כי מקום בו "גולש העד הרגיל אל מעבר לגבול 'העובדות' – עדותו פסולה כ'עדות שבסברה'" (קדמי, על הראיות, התש"ע-2009, חלק שני, עמ' 756). אותו עד "רגיל" יכול להעיד רק על עובדות שקלט בחושיו, ולא על מסקנות או סברות שהסיק (ע"פ 1620/10 מצגורה נ' מדינת ישראל (3.12.13) פס' 13).

5. הפסיקה קבעה כי החריג לכלל הפוסל עדות סברה שמור למומחה המגיש חוות דעת לבית המשפט. בגדרי חוות דעת כאמור רשאי המומחה להעיד על מסקנות מקום שללא מומחיות אדם רגיל לא היה מסוגל להסיק מסקנות אלו מהעובדות הפרוסות בפניו (ע"א 1639/01 קיבוץ מעיין צבי נ' קרישוב, נח(5) 215 (2.6.2004), פס' 25 לפסק דינה של השופטת (כתוארה אז) נאור).

6. ומן הכלל אל הפרט. עיון בתצהירו של רו"ח לוגסי מעלה כי הלה גלש, באופן מהותי, מגבול העובדות.

תחילה, הצהיר רו"ח לוגסי כי התבקש על ידי התובעים לערוך ניתוח של הדוחות הכספיים שהוגשו למס הכנסה, ומתייחסים לשנים 2012-2008. תצהירו, על נספחיו, כולל תחשיבים שנערכו על ידו, במסגרתם הוא ניתח את ההוצאות העסקיות של משפחת התובעים במהלך השנים הנ"ל, ועל בסיס האמור קבע את ממוצע הרווח לדונם ירקות. עריכת תחשיב כאמור ו/או ביצוע ניתוח של מסמכים שעמדו בפני רו"ח לוגסי, הינה מלאכה השמורה, ככלל, למומחה המגיש חוות דעתו לבית המשפט.

7. הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שעיון בחלקם הארי של הנספחים שצורפו לתצהירו של רו"ח לוגסי, ובכללם דו"חות רווח והפסד ויתרות סעיפים לפי חודשים, מלמד כי אותם מסמכים נערכו ו/או הוגשו באמצעות "מוניר הלון-חשבונאות", ולא באמצעות משרדו של רו"ח לוגסי. בכך, יש כדי לחזק את המסקנה כי רו"ח לוגסי פעל למעשה כמומחה מטעם התביעה, לאחר שהוצגו בפניו מסמכים והוא ערך תחשיבים והגיע למסקנות על בסיסם.

אציין כי גם לו היה התחשיב נערך על בסיס מסמכים שהופקו באמצעות משרדו של רו"ח לוגסי, עדיין היה הדבר מחייב הגשת חוות דעת מומחה תחת הכללת המידע בתצהיר של עד "רגיל".

8. גם התייחסות רו"ח לוגסי לחוות דעתו של רו"ח רומנו, והניסיון להטיל דופי בקביעותיו ומסקנותיו, מלמדים כי מדובר בהתייחסות מקצועית הגולשת אל מעבר לגבול העובדות עצמן.

כך, למשל, ציין רו"ח לוגסי שהוצאות לבני משפחה שהינם שותפים בהפקת רווחים חקלאיים מן הקרקע אינן נחשבות כהוצאה אלא כרווח של השותפים, כך שלא היה מקום לנטרל את ההוצאות דנן;

עוד, ציין רו"ח לוגסי בתצהירו ששנת 2008 הייתה שנת שמיטה, וכי בשנה זו המגזר החרדי קונה ירקות ממגדלים ונוכרים, שההיצע בתקופה זו הוא נמוך והביקוש גבוה, ושנוכח האמור גייסה משפחת התובעים שותפים מהמגזר בכדי להתמודד עם הביקוש הגבוה. לטענת רו"ח לוגסי, התשלום שניתן לאותם שותפים מהווה חלק מרווחי התובעים, אשר איננו ניתן לניכוי.

בנוסף, ציין רו"ח לוגסי בתצהירו כי מקדם היוון עתידי שנלקח על ידי רו"ח רומנו בשיעור של 7% הינו מוגזם, שכן מדובר בשנים של אינפלציה וריבית אפסית. לתמיכה במסקנתו, הפנה רו"ח לוגסי, בין היתר, לשיעור הפריים העומד על שיעור מירבי של כ- 2%, לכך שהבנקים לוקחים תוספת סיכון המגיעה לריבית של 4%, ולכך שרשות המיסים אינה גובה ריבית העולה על 4% לשנה. לפיכך, ציין רו"ח לוגסי כי יש להעמיד את שיעור ההיוון לפי ערך מקסימלי של 4%.

9. ממקבץ האמור לעיל מתקבל הרושם כי הגשת תצהירו של רו"ח לוגסי מהווה "התחכמות" דיונית וניסיון להתגבר, בעקיפין, על החלטתי מיום 16.2.21 אשר דחתה את בקשת התובעים להגשת חוות דעת משלימות. בהחלטה זו ציינתי כי עיקר המחלוקת בתיק הנה שמאית, וכי לשיטתי היה ניתן לוותר על הגשת תצהירי עדות ראשית. יחד עם זאת, ועל מנת שלא לפגוע בזכותם של הצדדים להביא טענותיהם העובדתיות במלואן בפני בית המשפט, הוריתי על הגשת תצהירי עדות ראשית.

10. לאחר שנדחתה בקשת התובעים להוסיף חוות דעת מטעמם, הם בחרו להגיש תצהיר עדות ראשית מטעם רו"ח, אשר עיון בו מלמד כי הוא שופע טענות שבמומחיות, וכולל עדות סברה, הסקת מסקנות וניתוח של נתונים ומסמכים. יש להצר על בחירתם של התובעים להכניס בדלת האחורית חוות דעת של מומחה, לאחר החלטה מפורשת שאסרה זאת.

11. חרף האמור לעיל, המגמה בדיני הראיות היא לעבור מקבילות למשקל, דהיינו צמצום מספר המקרים בהם תוגדר ראיה כבלת קבילה, תוך שימת דגש על משקלה (ע"א 119/05 אמין מחמוד חליפה נ' מדינת ישראל (10.9.2006), פס' 32). בהקשר זה ראו את דברי כב' השופט עמית, אשר לגישתו עדיפה הגישה המקלה אשר אינה פוסלת מראש את הראיה ואינה מורה על מחיקת חלקים מתצהיר:

"יש שופטים אשר מקדישים משאבי שיפוט בשלב הגשת תצהירי עדות ראשית וטרם שמיעת הראיות, ולבקשת מי מהצדדים מורים על מחיקת חלקים מתצהיר זה או אחר, פוסלים ראיה כזו או אחרת וכיו"ב. שופטים אחרים מעדיפים לדחות הכרעות של קבילות ורלוונטיות ככל שניתן לסוף הדיון. אעיד על עצמי, כי בשבתי כשופט בערכאות הדיוניות, העדפתי לנקוט בגישה בתרא, באשר פעמים רבות בעיות שנראו קרדינליות וסבוכות לפני תחילת מסע, נמוגו בהמשך הדרך. לעיתים, החלטה על מחיקה של חלקים מתצהיר או פסילת ראיה בשלב מקדמי, אף עלולה להתברר כהחלטה שגויה, מאחר שבקעת המחלוקת האמיתית נגלית אך בהמשך הדרך או בסופה. מנגד, יש לזכור כי בעל דין אמור לדעת מהן הטענות המשפטיות והעובדתיות עמן הוא צריך להתמודד, ובהתאם, כיצד עליו להיערך מבחינת עדים והבאת ראיות לסתור. לא ניתן אפוא לקבוע מסמרות, ושופט הערכאה הדיונית נדרש ל"תפירה ידנית" בכל תיק בהתאם למאפיינים הייחודיים של התיק ושל הנפשות הפועלות במסגרתו." (רע"א 368/13 הרשות הפלסטינית נ' אירנה ליטבק נורז'יק ואח' (23.4.13).

12. גישתו של כב' השופט עמית, המשקפת את אחת הגישות שבפסיקה, מקובלת עלי. משקלה של עדותו הצפויה של רו"ח לוגסי, בהתחשב בכלל האמור לעיל, יילקח בחשבון בסוף ההליך, וזאת בהתייחס למכלול הראיות שיובאו בפני בית המשפט. אינני סבור כי בשלב זה, חרף הבעייתיות עליה עמדתי לעיל, יש מקום להיעתר לבקשת הנתבעת ולהורות על הוצאת התצהיר כולו מתיק בית המשפט. הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שהנתבעת טענה בבקשתה כי אין המדובר בעד המעיד על עובדות בלבד, והפנתה למספר חלקים מתוך התצהיר המציגים סברות שבמומחיות.

13. שקלתי האם לנוכח האמור יש מקום להורות על מחיקת אותם חלקים ספציפיים בתצהיר המהווים באופן מובהק עדות סברה, אך בסופו של דבר החלטתי שלא לעשות כן. מקובלת עלי בהקשר זה קביעתו של כבוד השופט א. קיסרי בת"א (מחוזי חיפה) 751/06 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' אי.ג'י.תעש ג'י. איי. אס בע"מ (22.10.08), לפיה מחיקת חלקים מתצהיר, שעה שהעדויות בתיק בית המשפט מוגשות בתצהירים, עלולה להוביל לכך שהעדות תהיה בלתי ברורה. לכן, ועל מנת שלא לחסום את העד מטעם התובעים, רו"ח לוגסי מלהעיד על אותן עובדות הידועות לו מידיעה אישית, החלטתי להותיר את תצהירו בתיק בית המשפט, וליתן לעדותו את משקלה הראוי במסגרת פסק הדין שיינתן.

14. יחד עם זאת, ועל מנת שחוטא לא ייצא נשכר, מובהר בזאת כי אין בכוונתי להתייחס לאותם חלקים בתצהירו של רו"ח לוגסי המהווים עדות סברה שבמומחיות באופן מובהק, ואלה לא ישמשו בסיס ראייתי מטעם התובעים. מכאן, מתייתר גם הצורך לחקור אותו בחקירה נגדית לגבי אותם חלקים או לעמת עדים אחרים בממצאיו.

15. הוא הדין, אף מקל וחומר, באשר לבקשת הנתבעת להורות על הוצאת נספח 25 לתצהירו של התובע, שהינו הצעת מחיר מטעם "משק דור" המתייחסת לעלות השבת מצב הקרקע לקדמותו.

16. טענות הנתבעת כי העלות המוערכת של העבודות בהצעת המחיר הנ"ל גבוהה בעשרות מונים מזו שהוערכה על ידי שמאי התובעים, או שהצעה זו צורפה לחוות דעתו של השמאי מירום, אינן מצדיקות את הוצאת הצעת המחיר מתיק בית המשפט. בדומה לתצהירו של רו"ח לוגסי, גם משקלה של הצעת המחיר הנ"ל - בין היתר נוכח העובדה שזו נשענת על תחשיב כמויות שערך השמאי מירום, אשר כאמור לא התרתי את הגשת חוות דעתו לתיק בית המשפט - יילקח בחשבון במסגרת מתן פסק הדין.

17. לא נעלמה מעיניי בקשת הנתבעת לקבוע כי התובעים אינם זכאים לפיצוי בסכום העולה על זה שנתבע במסגרת כתב תביעתם המתוקן. דומה כי בקשה זו התייתרה נוכח העובדה שתגובתם של התובעים מלמדת כי הם אינם חולקים על כך.

18. על יסוד האמור, אני דוחה את בקשת הנתבעת וקובע כי טענותיה תלקחנה בחשבון במסגרת פסק הדין.

אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י' אייר תשפ"א, 22 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.