1. בפני בקשה מטעם התובעים לתיקון כתב התביעה שעניינו השבת חלקות מקרקעין במורדות הכרמל לאורך כביש 70, שהופקעו על ידי הנתבעת לטובת הקמת בסיס צבאי, ותשלום פיצויים.

במסגרת הבקשה התבקשו מספר תיקונים שעיקרם:

א. מחיקת הסעד לביטול ההפקעה ולפינוי והשבת המקרקעין.

ב. שינוי גובה דמי השימוש הנתבעים מסך של 240,000$ לסך של 4,014,446 ש"ח (לתקופה שמשנת 2003 ועד שנת 2014) ולחילופים 22,759,056 ש"ח (לתקופה משנת 1954 ועד שנת 2014).

ג. הוספת סעד חלופי של אובדן הכנסה בסך של 3,913,162 ש"ח (לתקופה משנת 2003 ועד שנת 2014) ולחילופין 21,344,520 ש"ח (לתקופה משנת 1954 ועד שנת 2014).

ד. הוספת סעד של פיצוי בגין השבת המצב לקדמותו בסך 15,683,707 ש"ח.

ה. הוספת חלקות 15, 23, ו-28 בגוש 17171 אשר הושמטו מכתב התביעה המקורי ותיקון גודלו של השטח התפוס מ-43 דונם ל- 52.683 דונם.

ו. הוספת טענה להארכת תקופת ההתיישנות מכוח סעיף 8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח - 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות").

2. רקע עובדתי

2.1. כתב התביעה המקורי הוגש ביום 5.5.10.

2.2. ביום 11.8.10 הגישה המשיבה כתב הגנה במסגרתו נטען לחוסר סמכות באשר לחלק מהסעדים הנתבעים ונכתב כי משרד הביטחון יערוך מפת מדידה אשר תבהיר את שטח המחנה הצבאי אל מול השטח הנרכש.

2.3. ביום 8.9.11 הגישו המבקשים לבית משפט השלום תביעה בסדר דין מקוצר לפינוי השטח שהופקע ביתר.

2.4. ביום 10.1.12 ניתנה רשות למבקשים להגיש בקשה סדורה לתיקון כתב התביעה באופן בו ימחק סעד הפינוי והתביעה תכלול סעד כספי לפיצוי בלבד. מאז הוגשו בקשות חוזרות ונשנות, מרביתן בהסכמה, להארכת המועד להגשת הבקשה כאמור, בנימוק כי הצדדים מצויים במגעים לצורך צמצום גדר המחלוקת וגיבוש הסדר מוסכם.

2.5. ביום 21.4.13 הגיעו הצדדים להסדר פשרה במסגרת התביעה לפינוי בבית משפט השלום, אשר קיבל תוקף של פסק דין. בהתאם להסכם הפשרה, התחייבה המשיבה לפנות את השטח שהופקע ביתר. שטח זה פונה בפועל ביום 9.2.14.

3. טענות הצדדים

3.1. לטענת המבקשים, תיקון כתב התביעה דרוש בכדי לאפשר לבית המשפט להכריע בשאלות השנויות במחלוקת וכדי לייעל את ההליך המשפטי. לטענתם, רק לאחר פינוי השטח שהופקע ביתר, התאפשר להם לפעול לאומדן הנזקים שנגרמו להם בגין ההפקעה. כך, רק אז יכלו להתקשר עם שמאי מקרקעין לצורך הערכת דמי השימוש הראויים, ועם שמאי חקלאי לצורך הערכת הנזקים בגין אובדן הכנסה והשבת המצב לקדמותו.

עוד נטען כי התנהלותה של המשיבה עד כה מעידה על הסכמתה לתיקון כתב התביעה, אולם כעת מבקשת המשיבה להתנער מכך. בהקשר זה הפנו התובעים להסכמות שהושגו במסגרת ההסדר הדיוני בבית משפט השלום בגדרן הוסכם כי עילות התביעה תצומצמנה לפינוי השטח בלבד, כאשר למבקשים שמורה הזכות להגיש תביעת פיצויים. כן הפנו להסכמותיה החוזרות ונשנות של המשיבה להארכת המועד להגשת הבקשה לתיקון כתב התביעה עד לאחר שיפונה השטח שהופקע ביתר ובידי המבקשים תהיה חוות דעת לעניין הנזקים שנגרמו להם בעקבות תפיסת השטח שלא כדין.

מעבר לכך, נטען כי המשיבה לא הצליחה להראות איזה עוול יגרם לה אם תתוקן התביעה ומטרתה בהתנגדותה לבקשה הינה להביא לסרבול ההליך.

3.2. המשיב מצדה טענה כי תיקון כתב התביעה ביחס לסעד לדמי שימוש ראויים, יגרום עוול למשיבה ויפגע בהוגנות ההליך. זאת, היות ומדובר בעילה מתמשכת, המתחדשת מדי יום. מכאן, שתיקון כתב התביעה כמבוקש יוסיף עילות תביעה שהתיישנו ביחס לארבע שנים. כך גם ביחס להוספת טענת התובעים להתיישנות שלא מדעת מכוח סעיף 8 לחוק ההתיישנות, אשר תוסיף לכתב התביעה עילות המתייחסות לתקופה שבין השנים 1954 ל-2003. לגישת המשיבה, מדובר בנזק שאינו ניתן להטבה על דרך של פסיקת הוצאות ולכן אין להתירו. עוד נטען כי שינוי הסעד הנתבע מהסכום שנתבע במקור לסכום המבוקש, כמוהו כהוספת עילה.

לטענת המשיבה, אין בתיקון המבוקש כדי להביא לדיון את השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים, שכן כתב התביעה עוסק בעיקר בהפקעה ובתוקפה, בעוד דמי השימוש נתבעו באופן סתמי, ללא פירוט או חוות דעת. לעומת זאת, כתב התביעה המתוקן מהווה תביעה נזיקית הכוללת מספר ראשי נזק, כך שמדובר למעשה בכתב תביעה חדש ושונה בתכלית.

נטען, כי הטעם היחיד להותרת התביעה על כנה, אף שהדיון בה התייתר, הוא ניסיון לעקוף את תקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 5 לחוק ההתיישנות. לגישת המשיבה, בנסיבות העניין לוקה התנהלות התובעים בחוסר תום לב ושימוש לרעה בהליכי בית המשפט, תוך פגיעה בזכויותיה הדיוניות והמהותיות של המשיבה ובהוגנות ההליך.

דיון והכרעה

4. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

5. תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1982 (להלן: "תקסד"א") קובעת כי:

"בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין".

6. ככלל, נוקטת הפסיקה בגישה ליברלית ביותר ביחס לתיקון כתבי טענות, אשר מטרתם להביא להכרעה בשאלות השנויות במחלוקת "האמיתית" בין בעלי הדין. כך, למשל, צויין ברע"א 2345/98 דנגור נ' ליבנה, פ"ד נב(3) 427:

"מלשון תקנה 92 לתקנות ומהפרשנות לה, כפי שעוגנה בפסיקה, עולה כי כאשר בעל דין מבקש לתקן את כתב תביעתו, כך שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין - נעתרים לו ברוחב לב (ע"א 3092/90 אגמון נ' פלדבוי פ"ד מו(3) 214; ר"ע 330/85 אלבו נ' רבינטקס תעשיות, פ"ד לט(2) 556). ברם, זיקתו האמיצה של התיקון המבוקש לפלוגתא האמיתית בין הצדדים אינה חזות הכל. חריגים לכלל זה הינם מקרים שבהם נהג המבקש בשיהוי רב או בחוסר תום לב או מקרים שבהם התיקון ישלול מהצד שכנגד הגנה שהינה קמה לו אם היתה מוגשת הבקשה מחדש".

בהקשר זה הובהר על ידי כב' השופט עמית ברע"א 3162/14 גזנטהייט נ' אייזנברג (12.10.14), כי בין היתר, על בית המשפט לבחון גם את השלב הדיוני בו מוגשת הבקשה, האם נהג המבקש בשיהוי בהגשת בקשת התיקון, והאם היעתרות לבקשה תגרום להכבדה והארכת ההליך וסרבולו.

במקרה זה, ובהתחשב גם בשיקולים לעיל, אני סבור כי מאזן השיקולים מטה את הכף לטובת מתן היתר למשיבים לתקן כתב תביעתם.

7. איני מקבל את טענת המשיבה לפיה אין בתיקון המבוקש כדי להביא בפני בית המשפט את השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים. אמנם, התיקון המבוקש כולל סעדים כספיים נוספים אשר לא נתבעו בכתב התביעה, בגדרו נתבע סעד כספי לדמי שימוש ראויים בלבד. ואולם, יש ממש בטענת המבקשים כי רק עם פינוי השטח שהופקע ביתר היה באפשרותם לאמוד את נזקיהם בגין ההפקעה. דומה כי כך היתה גם גישתה של המשיבה עצמה, שהרי נתנה הסכמתה פעם אחר פעם להארכת המועד להגשת הבקשה לתיקון כתב התביעה עד לאחר פינוי השטח התפוס. כזכור, פונה השטח בפועל אך ביום 9.2.14.

מסיבה זו גם אין לומר כי המבקשים נקטו בשיהוי בהגשת הבקשה, אשר יש בו כדי להביא לדחיית הבקשה.

8. כך גם איני סבור כי הגדלת הסכום הנתבע כמוהו כהוספת עילה חדשה לכתב התביעה, אף כי מדובר בפער משמעותי בין הסכום שנתבע לבין הסכום המבוקש. שהרי, מדובר בפיצוי בגין הנזקים שנגרמו למבקשים בגין אותה תפיסת מקרקעין, ואף ראוי כי כתב התביעה יכלול את מלוא הסעדים המבוקשים בגין עילות התביעה, וזאת על מנת לייעל את ההליך המשפטי ולמנוע התדיינויות נוספות. ויצויין, כי על פי התנהלות הצדדים, ברור היה גם למשיבה כי הבקשה לתיקון כתב התביעה עניינה מיקוד התביעה בסעדים הכספיים אותם יבקשו המבקשים לתבוע בכתב התביעה לאחר שאלה יתבררו להם במלואם.

9. לאור האמור, אני דוחה את טענת המשיבה כי תיקון כתב התביעה באופן המבוקש יגרום לה עוול ויפגע בהוגנות ההליך. אף טענתה ביחס להארכת תקופת ההתיישנות בארבע שנים נוספות אין בה ממש, משמדובר בעילת תביעה המתחדשת מדי יום ביומו וממילא ההליך השיפוטי המתנהל עוצר מירוץ ההתיישנות ביחס לעילה זו.

10. באשר לשלב ההתדיינות, אף כי חלפו למעלה מארבע שנים מאז הגשת כתב התביעה, עדיין נמצא ההליך בראשיתו, וטרם התקדם מעבר לשלב קדם המשפט. זאת, כאמור, בעיקר נוכח הסכמות הצדדים להמתין עד לסיום ההליך בבית משפט השלום ופינוי השטח שהופקע ביתר על פי הסדר מוסכם. על כן, אין בתיקון כתב התביעה בשלב זה, לכשעצמו, כדי להביא להארכת ההליך מעבר לצורך או להכביד על ההליכים באופן שיצדיק דחיית הבקשה.

11. לאור המקובץ, אני מתיר למבקשים לתקן את כתב תביעתם על פי המפורט בבקשה. כתב תביעה מתוקן יוגש עד ליום 10.11.2014.

12. המבקשים ישלמו למשיבה הוצאות משפט בסך 3,000 ₪ וזאת תוך 30 יום אחרת יישא הסכום ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל מהיום ועד סילוקו בפועל.

קדם המשפט הקבוע ליום 23.10.14 נדחה ליום 5.1.15 שעה 9:00.

ניתנה היום, כ"ח תשרי תשע"ה, 22 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.