1. בקשות לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להחלטה בערעור אשר בכוונת המבקשים להגיש.

טענות הצדדים

1. בקשה אחת הוגשה על ידי המבקשים בהמרצת הפתיחה שנדחתה (להלן: "המבקשים") ובקשה שנייה הוגשה על ידי המשיב 1 בהמרצה.
2. לטענת המבקשים, אם יעביר המשיב 4 את הנכס על שמו עלול להיגרם להם נזק בלתי הפיך ועל כן ובהתחשב בסיכויי הערעור יש מקום להיעתר לבקשה ולעכב ביצוע פסק הדין.
3. המשיב 4 מתנגד לבקשה ומציין כי רישום הנכס על שמו אינו בלתי הפיך ולמעשה מה שמבקשים המבקשים הוא סעד זמני עד להכרעה בערעור לפיו יהיה איסור דיספוזיציה בנכס.
4. המבקשים בתשובתם טוענים כי עלול להיות מצב בו יוטל עיקול על זכויות המשיב 4 בנכס עקב חובות הקיימים לו ואז ייגרם להם נזק בלתי הפיך ועל כן אין להסתפק באיסור דיספוזיציה בלבד. על כן הם עומדים על בקשתם לעיכוב ביצוע פסק הדין.

דיון והכרעה

1. דין הבקשה להידחות.
2. צודק המשיב 4 בטענתו, כי עצם העברת הרישום אינה גורמת לנזק בלתי הפיך והנזק עלול להיגרם רק מדיספוזיציה בנכס. כפי שמציין המשיב 4 המבקשים עצמם מפנים לפסיקה הקובעת זאת. אוסיף עוד כי הטענה בדבר החשש מהטלת עיקולים על הנכס, אינה טעם טוב למתן הסעד המבוקש על ידי המבקשים, שכן חשש זה קיים אף בנוגע למשיב 1 כיום ואין הצדקה לחשוף את המשיב 4 לסיכון שיוטלו עיקולים על הנכס עקב חובות של המשיב 1 לאחר שהמרצת הפתיחה נדחתה. כלל לא ברור מדוע המבקשים עצמם מעדיפים סיכון זה על פני הסיכון המוצג על ידם ובכל מקרה במאזן הנוחות בין המבקשים לבין המשיב 4 בהקשר זה, המאזן נוטה לטובת המשיב 4.
3. בע"א 1981/13 אסעיד נ. חליל ואח', אליו הפנו המבקשים, בסעיף 6 להחלטה נקבע:

"... אלא שבמקרה דנן עניין לנו בפסק דין המצהיר על זכויות הבעלות של ח'ליל במחצית המקרקעין וביצועו של פסק דין זה דהיינו - רישום אותם החלקים שעל בעלותו בהם הוצהר - הוא כשלעצמו אין בו כדי ליצור מצב בלתי הפיך. על כן לא ראיתי לעכב את הרישום האמור. יחד עם זאת, יש בהחלט מקום בנסיבות העניין להורות על סעד זמני שיבטיח כי המשיבים לא יעשו כל דיספוזיציה במקרקעין שירשמו בבעלותם עד להכרעה בערעור. זאת בכפוף לכך שהמבקש יפקיד ערובה מתאימה להבטחת הנזקים העלולים להיגרם למשיבים כתוצאה מעיכוב האפשרות להעביר את המקרקעין שבבעלותם לצד שלישי. ..."

1. לא מצאתי לנכון להתייחס לסיכויי הערעור שכן נראה כי לא ראוי יהיה כי המותב שנתן את פסק הדין יביע עמדתו לגבי סיכויי הערעור, אולם די באמור לעיל כדי לדחות את הבקשה.

סוף דבר

1. על כן בקשת המבקשים לעיכוב ביצוע פסק הדין נדחית ואני מחייבת את המבקשים לשאת בהוצאות המשיב 4 ובשכר טרחת עו"ד בסכום של 3,000 ₪ אשר ישולמו על ידם תוך 30 יום מקבלת החלטה זו. לפנים משורת הדין איני מחייבת את המשיב 1 בהוצאות ובשכר טרחת עו"ד מאחר שכל האמור בבקשתו נטען על ידי המבקשים וממילא לא נדרשה תגובה שונה ונפרדת לבקשתו.
2. שקלתי אם נכון יהיה ליתן סעד זמני בערעור כפי שנעשה במקרים דומים, אולם המבקשים חרף תגובת המשיב 4 לא ביקשו בתשובתם כי במקרה שלא יינתן הסעד המבוקש על ידם, יינתן סעד זמני עד להכרעה בערעור ונוכח העובדה כי החלטה בנוגע לסעד זמני כרוכה בקביעת ערובה מתאימה, לא מצאתי לנכון להכריע בבקשה שלא הוגשה. עם זאת, רשמתי לפני הצהרת המשיב 4 כי יימנע מעשיית כל דיספוזיציה בנכס עד להכרעה בערעור ככל שיוגש. ככל שהמבקשים מבקשים כי תינתן החלטה בנוגע לסעד זמני מעבר להצהרתו של המשיב 4, הם רשאים להגיש בקשה לסעד זמני וככל שייעתר לה בית המשפט ייקבעו אף תנאים למתן הסעד הזמני, כגון הפקדת ערובה.
3. המזכירות תעביר ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ג סיוון תשע"ו, 19 יוני 2016, בהעדר הצדדים.