1. המבקשים, ה"ה תמיר וגלולה, מבקשים פסק דין הצהרתי על פיו מלוא הזכויות הרשומות על שם המשיב 1, מר טל, אצל המשיבה 3 (מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל) בנחלה 19 במושב מבקיעים, הועברו למבקש 1 כדין ובהתאם להורות למשיבה 3 לרשום את המבקש 1 כבר רשות בפנקסיה ולמשיב 2 (מבקיעים מושב עובדים שיתופי בע"מ) לרשום את המבקש 1 כבעל הזכויות החוזיות בנחלה האמורה. כן מבקשים המבקשים, פסק דין הצהרתי לפיו ההסכמים שנחתמו בין המשיב 1 לבין המשיב 4, עו"ד שמעוני, בקשר לנחלה זו או כל חלק ממנה, מבוטלים וחסרי תוקף משפטי. המבקש 2, התקשר עם המבקש 1 בהסכם לפי הם יהיו שותפים ברכישת הנחלה האמורה (להלן: "הנחלה").

רקע כללי

1. מדובר בהליך שהדיון בו אוחד עם הדיון בה"פ 158/07 עו"ד שמעוני נ. טל ואח' (להלן: "ה"פ 158/07"). בה"פ 158/07, המבקש היה המשיב 4 כאן (להלן: "עו"ד שמעוני"), והמשיבים 1-3 הם אותם משיבים. תחילה היו אף המבקשים כאן, משיבים 4 ו - 5 בה"פ 158/07, אולם בשלב מסוים ביקש עו"ד שמעוני למחוק את הבקשה נגדם, ביום 28.4.09 הם נמחקו מה"פ 158/07 ולאחר מכן הגישו המרצת פתיחה זו.
2. ייאמר עוד, כי בה"פ 158/07 ניתן פסק דין על פי הסכם גישור שנערך בין עו"ד שמעוני לבין המשיב 1 (להלן: "מר טל"), שעניינו העברת הזכויות של מר טל בנחלה לעו"ד שמעוני, אולם הוסכם בין הצדדים והדבר נקבע בפסק הדין, כי הוא יהיה כפוף להכרעה בהליך כאן.
3. בין המבקש 1 (להלן: "מר תמיר") לבין מר טל, נחתם הסכם ביום 11.11.07 למכירת הנחלה למר תמיר. הסכם זה בוטל על ידי הצדדים לו ביום 17.6.08, לאחר ובעקבות הגשת ה"פ 158/07. לטענת המבקשים הודעת הביטול ניתנה נוכח דרישת רשויות המס לתשלומי מס גבוהים ועל מנת לצמצם נזקיהם. בד בבד עם ביטול אותו הסכם, התחייב מר טל כי ככל שבסיום הדיון בה"פ 158/07, ייקבע כי הזכויות בנחלה שייכות לו, הוא יחתום על הסכם מכר עם מר תמיר בהתאם להוראות ההסכם מנוב' 2007. ביום 25.12.08, עוגנה הסכמה זו בהסכם נוסף בין מר תמיר לבין מר טל. הסכם נוסף זה, זהה לחלוטין להסכם מיום 11.11.07, למעט פסקה אחת שנוספה בסופו, על פיה התחייבויות הצדדים להסכם אחרון זה מותנות בתנאי מתלה, על פיו יינתן פס"ד במסגרת ה"פ 158/07 ממנו עולה כי לצד ג' אחר אין כל זכות בנחלה ואין מניעה להעברת הזכויות בנחלה על שם מר תמיר.
4. במסגרת ה"פ 158/07, ניתן צו מניעה זמני (החלטה מיום 20.12.07) המורה למר טל שלא לעשות כל שינוי בזכויותיו בנחלה ומורה למשיבים 2 (להלן: "מבקיעים") ו – 3 (להלן: "המנהל") שלא להעביר את זכויותיו של מר טל בנחלה, עד להחלטה סופית בתובענה. כנגד משיבים 4 ו – 5 (הם המבקשים כאן) לא התבקש סעד זמני ומטבע הדברים אף לא ניתן סעד כזה.

הסוגיות הטעונות הכרעה

1. בסיכומים שהגישו המבקשים הם טוענים כי יש לקבל בקשתם ראשית משום שעו"ד שמעוני לא רכש מעולם זכות טובה בנחלה בשל כך שמסמכי הרכישה שלו בטלים. שנית, משום שאף אם עו"ד שמעוני רכש זכות טובה בנחלה, הרי שבתחרות בין העסקה של עו"ד שמעוני לבין העסקה של המבקשים, גוברת עסקת המבקשים (ליתר דיוק העסקה של מר תמיר).
2. אני סבורה, כי אילו לא נחתם הסכם גישור בין מר טל לבין עו"ד שמעוני, אשר קיבל תוקף של פסק דין במסגרת ה"פ 158/07, השאלות שהעלו המבקשים לעיל, אכן היו השאלות בהן היה מקום להכריע על מנת לקבוע אם יש לקבל את בקשת עו"ד שמעוני בה"פ 158/07, או שמא את בקשת המבקשים כאן. אולם זה איננו המצב כיום. המצב כיום הוא כי ניתן פסק דין בה"פ 158/07 אשר נתן תוקף להסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים על פיו:

"1. התובע או מי מטעמו הוא אשר זכאי להירשם כבעל זכות בר רשות בנחלה והינו רשאי להירשם כחבר באגודה בכפוף לנהלי האגודה. 2. כל זכויות הנתבע (בר רשות) במושב מבקיעים יעברו על שם התובע או מי מטעמו בכפוף ל....".

1. כשהתובע אליו מתייחס ההסכם, הוא עו"ד שמעוני. הסכם הגישור שקיבל תוקף של פסק דין, משנה את התמונה, לא משום שהצדדים לו הכריעו בעצמם בדבר תוקף ההסכמים בינהם, שכן הסכמה כזו לבדה כמובן אין בה די, נוכח טענות צדדים שלישיים כי ההסכמים חסרי תוקף. פסק הדין בה"פ 158/07 משנה את התמונה בשל התנאי המתלה בהסכם בין מר תמיר לבין מר טל, לפיו ההסכם ייכנס לתוקף רק אם בה"פ 158/07 יינתן פס"ד לפיו לצד ג' אחר אין זכויות בנחלה ואין מניעה להעברת הזכויות על שם מר תמיר. נוכח העובדה כי פסק הדין שניתן בה"פ 158/07 וודאי אינו קובע קביעה כזו, על פני הדברים, ההסכם בין מר טל לבין מר תמיר כלל לא נכנס לתוקף ועל כן השאלה שיש להכריע בה תחילה היא אם למבקשים קיימת זכות כלשהי לדרוש את שהם מבקשים.
2. אבחן אם כן את זכויות המבקשים לדרוש סעד הצהרתי ומתן הוראות כפי שמבוקש על ידם בהליך זה ולאחר מכן אבחן אם יש שיקולים נוספים שראוי לקחת בחשבון, נוכח העלאת טענות רבות במסגרת הליך זה, אשר התנהל משך שנים ארוכות, לגבי מצבו הבריאותי והנפשי של מר טל ולגבי טיב ההסכמים עליהם חתם ומערכת היחסים שלו עם עו"ד שמעוני.
3. בטרם אבחן סוגיות אלה, אציין כי המנהל בסיכומים שהוגשו על ידו, סקר את השתלשלות העניינים בהליך זה ובעיקר ציין כי בין מר טל לבין עו"ד שמעוני נכרתו הסכמים מספר אשר הועברו לידי המנהל וצורפו לכתבי הטענות במסגרת ה"פ 158/07. לעמדת המנהל, אין בהסכמים האמורים, כל הסכם המתייחס למלוא שטח הנחלה ואף אם נבחן את ההסכמים במצטבר אין בהם כדי להעביר את הזכויות במלוא הנחלה. המנהל הדגיש, כי הוא אינו מאפשר בשום מקרה פיצול של נחלה.
4. עו"ד שמעוני בסיכומים מטעמו, הביע דעתו כי בסופו של יום נחתם בינו לבין מר טל הסכם לרכישת כל זכויותיו של מר טל בנחלה. אינני מכריעה בשאלה זו, משום שאין לה עוד חשיבות לאחר מתן פסק הדין בה"פ 158/07, שכן המנהל איננו חולק על כך שהסכם הגישור בין הצדדים שקיבל תוקף של פסק דין, מתייחס למלוא זכויותיו של מר טל בנחלה ואין בו משום פיצול הנחלה.

זכויות המבקשים

1. כאמור לעיל, מר תמיר חתם על הסכם מכר עם מר טל ביום 11.11.07. הסכם זה דווח לרשויות המס ולרשות מקרקעי ישראל. אין מחלוקת כי הסכם זה בוטל ביום 17.6.08. על כן, אין ספק כי הזכויות הנטענות של המבקשים, לא יכולות לנבוע מהסכם זה משנת 2007, שכן כאמור, הסכם זה בוטל בהסכמה על ידי הצדדים לו.
2. מר תמיר ומר טל חתמו על הסכם נוסף בינהם ביום 25.12.08, לאחר הגשת ה"פ 158/07 ולאחר שניתן צו מניעה לבקשת עו"ד שמעוני, בו כאמור לעיל כללו תנאי מתלה המכפיף למעשה את כניסת ההסכם לתוקף לתוצאות ה"פ 158/07. וחשוב לשים לב כי מר תמיר לא הכפיף תוקף ההסכם מיום 25.12.08 לקביעה של בית המשפט בה"פ 158/07, כי להסכמים קודמים עליהם חתם מר טל אין תוקף, או לכך שניתן יהיה להסיק מפסק הדין בה"פ 158/07 כי להסכמים קודמים עליהם חתם מר טל אין תוקף, אלא לקביעה על פיה לצד שלישי כלשהו אין זכויות בנחלה וניתן להעביר את זכויותיו של מר טל בנחלה למר תמיר. כאמור לעיל, פסק הדין בה"פ 158/07, לא קבע כי לצד שלישי כלשהו אין זכויות בנחלה וניתן להעבירן למר תמיר ומכאן כי התנאי המתלה שנקבע בהסכם מיום 25.12.08 בין מר תמיר לבין מר טל לא התקיים וההסכם מעולם לא נכנס לתוקף.
3. הדברים כתובים באופן ברור למדי בהסכם, וחיזוק נוסף למסקנה זו התקבל כשבדיון שהתקיים ביום 25.12.13, הסכים מר תמיר במסגרת חקירתו הנגדית, כי משמעות פסקה זו שנכתבה בהסכם מיום 25.12.08 היא כי רק אם בקשת עו"ד שמעוני במסגרת ה"פ 158/07 תידחה, ייכנס ההסכם האמור בין מר תמיר לבין מר טל לתוקף (ע' 144 ש' 1-4).
4. אציין כי על אף שהמבקשים הגישו את הסיכומים מטעמם לאחר שמר טל ועו"ד שמעוני הגישו לבית המשפט הסכם גישור בה"פ 158/07, לא התייחסו המבקשים בסיכומיהם להשלכות של הסכם גישור זה על ההליך כאן, למעט טענה כללית כי עצם הגשת הסכם פשרה מעידה כי אף עו"ד שמעוני הטיל ספק בהסכמים הקודמים שנחתמו בינו לבין מר טל וכי אף הסכם הפשרה מעיד על התנהלות חסרת תום לב של עו"ד שמעוני. לסוגיית תום הלב אתייחס בהמשך הדברים, ובכל הנוגע לתוקף ההסכמים שנחתמו קודם לכן, כפי שציינתי לעיל, התנאי המתלה בהסכם מיום 25.12.13 לא דרש קביעה בנוגע לתוקף ההסכמים שנחתמו בין מר טל לבין עו"ד שמעוני, או אף שניתן יהיה להסיק מסקנה לעניין תוקפם ועל כן אין רבותא בטענה זו.
5. נראה אם כן, כי לאחר שלא התקיים התנאי המתלה שנקבע בין הצדדים וההסכם לא נכנס לתוקף, ממילא למר תמיר ובעקבות כך אף למר גלולה, אין כל זכות לדרוש סעד הצהרתי כפי שביקשו ודין בקשתם לסעד הצהרתי להידחות.
6. בשולי הדברים אציין, כי עו"ד שמעוני בסיכומיו הדגיש את העובדה כי ההסכם בין מר תמיר לבין מר טל נחתם בניגוד לצו המניעה שעמד בתוקף בעת חתימתו ואני סבורה כי אין ממש בטענה זו. ראשית, משום שצו המניעה לא הופנה כלפי מר תמיר ועל כן לא ניתן לטעון כלפיו כי הפר אותו. שנית וחשוב מכך, משום שההסכם שנחתם הכפיף עצמו להליך בו ניתן צו המניעה ועל כן לא נחתם תוך הפרתו של צו המניעה, אלא תוך ציפייה לביטולו. ציפייה כזו היא לגיטימית ואינני סבורה כי עצם חתימת ההסכם ביום 25.12.08 על ידי מר תמיר ומר טל היה בה פגם.
7. ניתן היה לסיים פסק דין זה כאן, אולם, נוכח טענות רבות וקשות שעלו במהלך הדיונים הרבים שהתקיימו במסגרת שמיעת הליך זה במאוחד עם ה"פ 158/07, בנוגע לאופן התנהלותו של עו"ד שמעוני, לא אוכל שלא להתייחס אף לטענות נוספות אלה ולהתנהלותם של הצדדים להליך.

התנהלות הצדדים להליך

1. לאורך כל ההליך, טענו בא כוחו של מר טל וב"כ המבקשים, כי התנהלות עו"ד שמעוני היה בה משום ניצול של מצוקתו הפיסית והנפשית של מר טל וכן כי הוא פעל כעורך דין באופן אשר לעיתים חרג מכללי האתיקה המקצועית ולעיתים אף מעבר לכך. אתייחס להלן לסוגיות העיקריות שעלו במסגרת זו.
2. טענה קשה הייתה למבקשים בנוגע לייפוי הכוח הנוטריוני שאחז בו עו"ד שמעוני, על פיו לכאורה ייפה מר טל את כוחו של עו"ד שמעוני לפעול בשמו למכירת הנחלה. לטענת עו"ד שמעוני, המקור של ייפויי כוח זה אבד והמבקשים טענו כי בדיקה של יומן הנוטריון של הנוטריון שאישר את ייפוי הכוח הנוטריוני הראתה כי לא אושר ייפוי כוח כזה ביום בו הוא נחזה להיות מאושר (הנוטריון עצמו נפטר ולא ניתן היה לברר סוגיה זו איתו באופן ישיר). אף מר טל טען כי ככל שנחתם ייפוי כוח ייתכן שנחתם לגבי עסקה אחרת של מכירת נחלה של הוריו במושב מבקיעים. עו"ד שמעוני בסיכומים מטעמו מפנה לכך שבחקירתו הנגדית, מר טל אישר כי חתימתו היא שמופיעה על גבי ייפוי הכוח וכך אף עולה מן הסיכומים שהגיש מר טל בעצמו.
3. ייפוי הכוח, אשר המקור שלו לא נמצא, אכן מעורר תהיות. עם זאת, אינני סבורה כי הובאו בפני ראיות שדי בהן כדי לקבוע ממצאים חד משמעיים בעניין זה. לבית המשפט צורף מכתב מאלמנתו של הנוטריון, הגב' בירם זהבי יעל (מיום 18.4.13), על פיו היא לא מצאה זכר לאישור נוטריוני זה בניירת של בעלה המנוח מאותה שנה בה לכאורה נעשה. עם זאת יש לזכור כי הגב' בירם זהבי יעל לא נתנה תצהיר ולא נחקרה על הדברים וכאמור לעיל, מר טל אישר את חתימתו על המסמך, גם אם לא היה בטוח כי חתם עליו בהקשר לנחלה. על כן, גם אם ייפוי הכוח מעורר סימני שאלה רבים, הדברים יישארו בגדר תהיה ולא למעלה מכך. נוכח הסכם הגישור, בכל מקרה, רישום הזכויות לא ייעשה באמצעות ייפוי כוח זה.
4. עוד התריעו ב"כ המבקשים ובא כוחו של מר טל, על מצבו הבריאותי והנפשי של מר טל ועל הניצול של מצב זה לכאורה על ידי עו"ד שמעוני. אין ספק כי מר טל כשרי משפטית ולא מונה לו אפוטרופוס. עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שלאורך שנות התנהלותו של הליך זה, הוגשו מספר הסכמי פשרה בין הצדדים כשבכל פעם חזר בו מר טל מהסכמתו לכאורה וציין בפני בית המשפט כי היה במצב נפשי וכספי קשה ונאלץ להסכים לדברים להם הוא למעשה איננו מסכים. למרות זאת, אני סבורה כי הסכם הגישור שקיבל תוקף של פסק דין, שיקף את רצונו של מר טל ולו רק מן הטעם כי בית המשפט נתן למר טל, פרק זמן של מספר חודשים בין הגשתו של הסכם הגישור לבית המשפט ביום 11.7.14, לבין מתן תוקף של פסק דין להסכם, בהם יכול היה מר טל לחזור בו מהסכמתו ולטעון כל טענה בעניין זה. פסק הדין ניתן בסופו של יום ביום 30.11.14, כלומר כחמישה חודשים לאחר שהוגש לבית המשפט לראשונה הסכם הגישור בין הצדדים. על כן נראה כי הסכם זה משקף את רצון הצדדים לה"פ 158/07 ועל כן אושר בסופו של יום.
5. יתר על כן, חשוב לשים לב, כי טענות המבקשים שעניינן ניצולו המחפיר לכאורה של מר טל על ידי עו"ד שמעוני (ראה המרצת הפתיחה ודיונים מיום 5.1.14 ו – 30.1.14), אינן עומדות במבחן המציאות, לפחות ככל שמשווים בין ההסכם שנחתם בין מר טל לבין עו"ד שמעוני לבין ההסכם שנחתם בין מר טל לבין מר תמיר.
6. התמורה שהתחייב עו"ד שמעוני לשלם למשיב 1 עמדה על 30,000$ למגרש (ע' 42 ש' 16,17) ולאחר מכן 306,000 ₪ לנחלה וסכום של בין 40,000 ₪ ל – 45,000 ₪ בגין החלקה החקלאית (ע' 62 ש' 16,17; ע' 90 ש' 2). התמורה על פי ההסכם שנחתם בין מר תמיר לבין מר טל עמדה על 110,000$, כלומר מדובר בסכומים דומים. על כן הניסיון להציג את ההסכמים בין מר טל לבין עו"ד שמעוני כעושק, אשר היעתרות לבקשת המבקשים תמנע, אין בו ממש. נראה כי מר טל הסכים להיפרד מנחלתו כנגד תמורה מסוימת ולבית המשפט אין כלים כדי לקבוע אם מדובר בתמורה הוגנת אם לאו, אולם מבחינה זו אין עדיפות להסכם של מר תמיר על זה של עו"ד שמעוני.
7. מר תמיר טען כי ההסכם איתו מיטיב עם מר טל בכך שנתן לו זכות לגור בנחלה לכל ימי חייו. עם זאת הסכים מר תמיר כי זכות זו לא מופיעה בהסכם וטען שהצדדים החליטו לעשות נספח נפרד בעניין זה. (ע' 146 ש' 1-6). בהמשך התברר כי לא נחתם נספח כלשהו אולם נטען כי הייתה הסכמה בעל פה (ע' 146). ראוי לציין, כי נראה כי לא במקרה לא נכתב דבר בעניין הסכמה זו, שכן הסכמה כזו מנוגדת לנוהלי המנהל וממילא לא הייתה מאושרת על ידי המנהל. על כן אני סבורה כי מבחינת מצבו של מר טל לא ניתן לומר כי ההסכם עם עו"ד שמעוני שונה במהותו מזה שנחתם עם מר תמיר.
8. המבקשים הרבו לטעון כנגד עו"ד שמעוני על כך שלא דיווח לרשויות המס על ההסכם שנחתם בינו לבין מר טל וכי מדובר בהסכם בלתי חוקי שדינו בטלות. בית המשפט, במסגרת ההחלטה בבקשה לצו מניעה, התייחס לסוגיה זו וסבר כי אין לומר כי הסכם שלא דווח בטל, אלא שדיני המס קובעים את דינו. אינני נדרשת לקבוע בשלב זה מה דינם של ההסכמים עליהם חתמו מר טל ועו"ד שמעוני ולו רק משום שהסכמים אלה בוטלו במסגרת הסכם הגישור, אולם ראוי בהקשר זה לציין כי נראה כי אף ההסכם מיום 25.12.08 בין מר תמיר לבין מר טל לא דווח לרשויות המס. מכל מקום מר תמיר לא יכול היה לזכור אם דיווח על הסכם זה לרשויות המס, להבדיל מן ההסכם מנוב' 2007, לגביו נעשה דיווח והוא אף צורף לבקשת המבקשים (ע' 147 ש' 23). מר תמיר נתלה בכך שלפי סעיף 3.3 להסכם מי שנדרש לדווח הוא מר טל (ע' 152 ש' 1-12). אינני קובעת כל קביעה לגבי המועד בו נדרש הדיווח על הסכם זה, אולם נראה כי נוכח הטענות הקשות כנגד עו"ד שמעוני בעניין זה, היו המבקשים צריכים לפחות להתייחס לסוגיה זו בהקשר להסכם עליו חתם מר תמיר.
9. אשר לסוגית תום הלב, אציין כי מר תמיר אישר כי בין ההסכם הראשון שחתם עם מר טל לרכישת מגרש (הסכם שלא צורף להמרצה) ובין ההסכם השני לרכישת הנחלה (בנוב' 2007) הוא הבין מעו"ד שמעוני כי האחרון חתם הסכמים עם מר טל לרכישת הנחלה. מר תמיר טען כי הבין שהסכמים אלה אינם "מחזיקים מים" ולכן חתם על ההסכם בנוב' 2007 (ע' 148 ש' 12-14). מר תמיר הסכים אף שראה בשלב כלשהו גם את מסמכי המשכון שהוגשו על ידי עו"ד שמעוני לרשם המשכונות, אולם סבר כי היות שלא ציינו גוש וחלקה אין מקום לייחס להם חשיבות. כמו כן טען מר תמיר כי מר טל הסביר לו שביטל את ההסכמים עם עו"ד שמעוני (ע' 150).
10. עו"ד שמעוני הפנה את מר תמיר בחקירה הנגדית, לכך שבסעיף 3.5 להסכם מדצמ' 2008 נדרש מר טל להמציא אישורים מרשם המשכונות על כך שהצהרותיו לעניין הזכויות הנקיות שיש לו בנחלה אכן תקפות. מר תמיר לא ידע לומר אם קיבל אישור כזה (ע' 152).
11. על כן בבואנו לבחון את תום הלב של הצדדים, ניתן בהחלט לתהות אף לגבי תום ליבם של המבקשים. מקובל עלי כי עו"ד שמעוני התנהל לעיתים בחוסר תום לב ואף תוך הטעיה של בית המשפט. כך למשל, כשנכח בדיון הוכחות שלם כשתחת ידיו הסכם פשרה חתום אותו לא מצא לנכון להציג לצדדים, או לבית המשפט, כשהסכם הפשרה נעשה על ידי מייצג אחר למר טל, למרות שבאותו דיון הוכחות נכח בא כוחו של מר טל מטעם הסנגוריה הציבורית וייצג אותו. אין ספק כי מדובר בהתנהלות לא ראויה ובית המשפט אף ציין זאת בהחלטתו, אולם כאמור לא רק עו"ד שמעוני התנהל באופן המעורר תהיות.
12. אוסיף עוד, כי מבחינת כוונת הצדדים, גם אם ההסכמים בין מר טל לבין עו"ד שמעוני כשלעצמם לא היו עונים על דרישות המנהל וייתכן כי לא היו מביאים לרישום זכויותיו של מר טל בנחלה על שם עו"ד שמעוני, הרי שהם משקפים כוונה של צדדים אלה להתקשר בהסכם, תחילה לרכישת מגרש מתוך הנחלה ולאחר שהבינו כי לא ניתן לעשות כן, לרכישת הנחלה כולה. ייתכן והם כשלו בניסוח הדברים ומרוב הסכמים, לעמדת המנהל, לא קיים הסכם להעברת מלוא הזכויות בנחלה, אולם הכוונה וודאי עולה משלל ההסכמים בין הצדדים שנחתמו בטרם חתם מר טל על הסכמים שונים עם מר תמיר, אשר גם הם כאמור לעיל, בתחילה לקו באותה תקלה של פיצול הנחלה. על כן, שוב, לא ברור לבית המשפט כי צריכה להינתן עדיפות מוסרית כלשהי להסכם עם מר תמיר, שכרונולוגית היה מאוחר להסכמים עם עו"ד שמעוני.
13. אני מוצאת לנכון לציין כי אף מר טל, התנהל באופן מעורר תהיות במסגרת הליך זה ורק כדוגמא אציין אותו מקרה בו פעל מר טל בלי ליידע את בא כוחו ולאחר מכן חזר בו וכך קרה שישיבת הוכחות שלמה התנהלה מבלי שבא כוחו ידע כי הוא חתם על הסכם פשרה בו יוצג על ידי עורכת דין אחרת.

סוף דבר

1. מכל האמור עולה, כי אני דוחה את בקשת המבקשים.
2. עם זאת ולנוכח התנהלותם של מר טל ועו"ד שמעוני לאורך הליך זה אינני מוצאת לנכון לפסוק הוצאות לטובתם, על אף דחיית בקשת המבקשים. מבקיעים, לא נטל חלק פעיל בהליכים אלה ועל כן אין מקום לפסוק לטובתו הוצאות והמנהל לא ביקש שייפסקו לטובתו הוצאות ועל כן אף למנהל אינני פוסקת הוצאות.
3. על כן ההמרצה נדחית ללא צו להוצאות.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.

ניתן היום, כ"ה טבת תשע"ה, 16 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.