1. בקשה של המבקש להוסיף ראיות. המבקש מבקש להוסיף חלופת הודעות טקסט בינו לבין המשיב 1 (להלן: "המשיב"), מסמכים אשר נמסרו למבקש על ידי המשיב וכן תמלול קובץ שמע של שיחה שהתקיימה בין המבקש לבין המשיב.
2. אף כי הדברים לא מפורטים בבקשה, נראה כי המבקש סבור כי ראיות נוספות אלה אותן הוא מבקש להגיש, רלוונטיות לסוגיית תוקפו של הסכם הפשרה השני שהוגש זה מכבר לאישור בית המשפט ושנקבע כי הצדדים יטענו לגבי תוקפו במסגרת הסיכומים. המבקש טוען, כי מדובר בראיות שמוכרות למשיב, המשיב היה צד לשיחה שהוקלטה ולהודעות הטקסט והמסמכים שמבוקש להגיש נערכו ונחתמו על ידו. עוד טוען המבקש כי המשיב נחקר לגבי ראיות אלה והן דרושות כדי להביא לחקר האמת, על כן ראוי לקבלן גם בשלב מאוחר זה של ההליך, לאחר תום שמיעת הראיות ובטרם הוגשו סיכומי הצדדים.
3. המשיב מתנגד להגשת הראיות הנוספות, הן בשל המועד בו מבוקש להגישן, הן משום שלטעמו אינן רלוונטיות להליך זה והן משום שבית המשפט כבר דחה את הבקשה להגישן במסגרת הדיון ביום 18.5.14 ועל כן ככל שלא הוגשה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט, לא ניתן להגיש בקשה נוספת באותו עניין.

דיון והכרעה

1. אני סבורה כי הדין עם המשיב. בדיון שהתקיים ביום 30.1.14 צוינה בסעיף 2 להחלטה העובדה כי עוד לפני הדיון שהתקיים ביום 25.12.13, היה בידי המבקש הסכם הפשרה החתום והוא לא מצא לנכון לעדכן בכך את בית המשפט או את הצדדים. ייאמר כי לדיון ביום 25.12.13 המשיב לא התייצב עקב מצבו הבריאותי ועל כן על פני הדברים, היחידי באותו דיון שידע על קיום הסכם הפשרה היה המבקש.
2. על המבקש היה לגלות כי בידיו מסמך רלוונטי להליך זה מייד לאחר חתימתו וככל שהיו בידיו מסמכים נוספים רלוונטיים לחתימת הסכם זה, היה עליו לגלותם גם כן. זאת למרות ששלב גילוי המסמכים בהליך זה הסתיים זמן רב לפני חתימת הסכם הפשרה האמור. צד להליך נדרש להודיע אם הגיעו אליו מסמכים נוספים רלוונטיים לאחר שחתם על תצהיר גילוי מסמכים. הדברים נכונים ככלל, ובוודאי הם נכונים כשהליך מתנהל זמן רב ובמשך תקופת התנהלותו מתרחשים אירועים רלוונטיים, אשר לא כל הצדדים להליך שותפים להם.
3. למרות התרעומת על הסתרת קיומו של הסכם הפשרה מבית המשפט ומן הצדדים האחרים להליך, קבע בית המשפט כי הצדדים יוכלו לטעון לעניין תוקף הסכם הפשרה במסגרת סיכומיהם בהליך זה וקצב לצדדים 30 יום מן הדיון ביום 30.1.14, להודיע אם הם מבקשים לחקור עד כלשהו עקב הסכם הפשרה וכן אפשר לצדדים להגיש כל בקשה הנובעת מהסכם הפשרה תוך אותו מועד.
4. איש מהצדדים להליך לא הודיע על רצונו לחקור עד כלשהו ולא הגיש כל בקשה שהיא שנובעת מהסכם הפשרה וזאת עד ליום 22.4.14, אז הגיש ב"כ המשיב בקשה לחקור את המבקש ולקבל מסמכים הקשורים להסכם הפשרה. בית המשפט דחה את הבקשה בשל המועד בו הוגשה תוך חריגה מן המועד שקצב בית המשפט.
5. במסגרת הדיון שהתקיים ביום 18.5.14, ביקש המבקש להגיש את כל הראיות אותן הוא מבקש להגיש כעת. בית המשפט, בין היתר מן הטעם של אי גילוי מסמכים במועד, דחה את בקשות המבקש להגיש את הראיות אולם אישר למבקש לחקור את המשיב לגביהן במסגרת חקירתו של המשיב באותו מועד.
6. אשר על כן, עוד לפני שבוחנים את בקשת המבקש במסננת של הגשת ראיות בשלבים מאוחרים של ההליך, לוקה בקשתו בכך שלא גילה את המסמכים שהגשתם מבוקשת מיד כשהגיעו לידיו, בכך שלא הגיש בקשה להגשתם בעקבות החלטה מפורשת של בית המשפט ביום 30.1.14 שאפשרה לו לעשות כן ובכך שניתנה זה מכבר החלטה הדוחה את בקשתו של המבקש להגישם. כפי שמציין המשיב, מותב זה איננו יושב כערכאת ערעור על עצמו ואין מקום להגיש בקשה בה ניתנה החלטה.
7. אני סבורה כי די בנימוקים אלה כדי לדחות את הבקשה. אולם אני סבורה כי גם במבחנים המקובלים לגבי הגשת ראיות באיחור, הבקשה איננה עומדת. ברע"א 2137/02 ממן נ. פז חברת נפט בע"מ (להלן: "עניין ממן") נקבע:

"הכלל לעניין הגשתן של ראיות לבית המשפט הוא, כי בעל דין צריך להגישן ב"חבילה אחת". רק מקום בו מצביע בעל-דין על טעמים סבירים והוגנים המצדיקים סטייה מן הכלל הנ"ל, יענה בית המשפט לבקשתו להגיש ראיות נוספות (ראו:ב ע"א 579/90 מרדכי וגילה רוזין נ' ציפורה בן-נון, פ"ד מו (3) 738, 742; ע"א ג'ני בטאן נ' יעקב זאבי ואח', פ"ד יט (4) 337, 339). בשאלת הגשתן של ראיות נוספות, יתחשב בית המשפט, בין היתר, באופי הראיה הנוספת, האם היא "פשוטה"; מהו השלב אליו הגיע המשפט; ככל שהמשפט מצוי בשלב מתקדם יותר כן יטה בית המשפט שלא לקבל את הראיה; יש לבחון גם האם הצד המבקש את הבאת הראיה הנוספת ידע או היה עליו לדעת על קיומה של ראיה זו בשלב מוקדם יותר (ראו:ו ע"א 188/89 פיאד אחמד עזאיזה נ' המועצה המקומית כפר דבוריה, פ"ד מז (1) 661, 665)."

1. אין ספק כי הראיות אותן מבקש המבקש להגיש אינן ראיות פשוטות, ההליך מצוי בשלב מתקדם ביותר לאחר שנשמעו הראיות והצדדים הצהירו כי אלה עדיהם. אין ספק כי המבקש ידע על הראיות לפני חצי שנה ובית המשפט נתן לו פתח לבקש הגשתן במסגרת הדיון בינואר 2014 והוא לא עשה כן. אין ספק כי התרת הגשת הראיות הנוספות תגרור אחריה בקשה של המשיב לחקור את המבקש בעניינן של ראיות אלה, שכן אף המבקש היה צד לכל השיחות וההודעות ובהליך זה אשר הוא המרצת פתיחה המתנהלת משנת 2007, בלתי סביר יהיה כעת לפתוח מחדש את מסכת הראיות.
2. אשר לחקר האמת, סבור בית המשפט כי המשיב נחקר לגבי נסיבות חתימת הסכם הפשרה הנוסף וככל שהדבר רלוונטי, די בכך כדי לטעון טענות בנוגע לתוקף הסכם פשרה נוסף זה.
3. מעבר לכך, הנסיבות בהן שוחח המבקש עם המשיב, שהיה מיוצג על ידי עו"ד ווסר, בלא ידיעתו, נוכחותו או הסכמתו של עו"ד ווסר, בטענה כי המשיב היה מיוצג באותה עת על ידי עורכת דין אחרת, מטילות צל כבד על ראיות אלה. המבקש, אשר הוא עורך דין במקצועו, היה צריך לפחות לפנות לעו"ד ווסר ולוודא איתו כי אכן הוא איננו מייצג עוד את המשיב, לפני שפגש אותו וחתם איתו על הסכם פשרה בהליך זה המתנהל כאמור לעיל כמעט שבע שנים. המבקש, לאחר שלטענתו הבין כי המשיב כבר אינו מיוצג על ידי עו"ד ווסר, ידע כי בדיון שהתקיים לאחר חתימת הסכם הפשרה (דיון מיום 25.12.13), המשיב יוצג על ידי עו"ד ווסר וכאמור לעיל, לא מצא לנכון להביא לידיעת בית המשפט או הצדדים להליך כי נחתם הסכם פשרה והתקיימו שיחות רבות בין המבקש לבין המשיב. על כן נראה כי ראיות אלה אף אינן עומדות במבחן "הטעמים הסבירים וההוגנים" המוזכר בעניין ממן.
4. כאמור לעיל, יש לדחות את הבקשה כבר מן הטעם שניתנה בה החלטה בדיון, אולם אף אילולא ניתנה החלטה, לא היה מקום להיעתר לבקשה בשלב זה של הדיון ועל כן אני דוחה את הבקשה.
5. היות שהמשיב היה היחידי שהגיב לבקשה, המבקש יישא בהוצאות המשיב ובשכר טרחת עו"ד בסכום של 2,000 ₪. המבקש ישלם סכום זה תוך 30 יום מקבלת החלטה זו.

ניתנה היום, א' תמוז תשע"ד, 29 יוני 2014, בהעדר הצדדים.