בפני בקשת התובעת בת.א 23637-01-12 לראות את האגרה ששילמה בתחילת ההליך כתשלום מלוא האגרה בתיק וכן להשיב לה את סכום ששולם לטענתה ביתר במסגרת תשלום האגרה הראשונה.

לטענת המבקשת, נוכח דחיית תביעתה לפס"ד הצהרתי ולסעד של מתן חשבונות בת.א 10651-02-14 (שהדיון בו אוחד עם התיקים דנן) הרי שסכום התביעה שהגישה הופחת, באופן שהוא עומד על סך 1,008,288.8, בעוד שסכום התביעה במקור עמד על סך 2,089,688.8 ₪.

הבקשה הועברה לתגובת המדינה, אשר התנגדה לה, וזאת מן הטעם שסכום התביעה מחושב לפי סכום התביעה המקורי, וזאת אף אם הופחת בהמשך, תוך שציינה את הראציונל לכך שהוא מניעת מניפולציות בתביעות כספיות וכן היות האגרה בגדר תשלום לשירות הניתן בעתיד.

המבקשת בתגובתה לתגובת המדינה מציינת כי אין ענייננו בתביעה שניתן להגדירה כתביעת סרק וכן מדגישה כי לא היא שהפחיתה את סכום התביעה אלא למעשה בית המשפט הוא שהפחיתו, עם ההכרעה בתביעה לפס"ד הצהרתי ומתן חשבונות.

לאחר עיון בעמדות הצדדים סבורני כי דין הבקשות להידחות.

ככלל, "הנחת היסוד היא כי האגרה משתלמת ביום הגשת התובענה בעד שירות שיינתן בעתיד, ואין בתיקון הסכום כדי להביא להפחתתה" (ע"א 1964/13 מ"י נ' קרמזה ג'יין ואח' (פורסם במאגרים) (2014); ע"א 2623/02 סיס עיצוב ריהוט ציבור בע"מ נ' בזק (פורסם במאגרים) (2002)). ברע"א 2623/02 הנ"ל אישר בית המשפט העליון את החלטת בית המשפט המחוזי אשר נענה לבקשת התובעת להפחית את סכום תביעתה במחצית, בקשה שהוגשה בטרם החלה פרשת ההוכחות, אולם דחה את בקשתה להקטנת האגרה – הן לגבי המחצית הראשונה והן לגבי המחצית השניה. וכך נפסק מפי כב' המשנה לנשיא ש' לוין:

"גם אנו כמו השופט המלומד והשופט ביין סבורים שרשימת המקרים שבהם זכאי בעל-דין להשבת אגרה היא רשימה סגורה, כאשר התפיסה הבסיסית של התקנות היא כי האגרה משתלמת ביום הגשת התובענה בעד שירות שיינתן בעתיד. לדעתנו, אין בתיקון הסכום על-ידי הפחתתו ולא כלום עם עניין הפחתת האגרות, ואין הוא משפיע עליו. לדעתנו, המתכונת הבסיסית של תכנית האגרות היא כי החיוב בתשלום האגרה חל ביום הגשת התובענה. כך למשל אם נתבע בתובענה סכום כסף גדול, ונפסק רק סכום קטן, לא יהיה התובע זכאי להקטנת האגרה; כך למשל אם יחזור בו התובע מהתובענה, הוא לא יזכה בהשבת האגרה אלא במקרים שהתקנות מזכות אותו בהחזרת האגרה. ומה ההבדל בין מקרים אלה למקרים שבהם בחר התובע להקטין את סכום התביעה?

מטעמים מהותיים כיצד? שהשיטה הקיימת עשויה למנוע מניפולציות בהגשת תובענות כספיות מופרזות כדי להטיל אימה על הצד שכנגד, תובענות שסכומן יוקטן אך לקראת שלב ההוכחות. קביעת סכום התביעה במקרים אלה יכולה לשמש תמריץ לתובע, כבר מלכתחילה, לקבוע את סכום התביעה בשיעור ריאלי.ב

אכן, אם תזה זו היא נכונה – ואנו סבורים שהיא נכונה – צדק השופט המלומד בקביעתו כי גם את השיעור השני של האגרה יש לחשב לפי סכומה המקורי של התובענה".

פסה"ד הנ"ל ניתן בטרם תוקנו תקנות האגרות בשנת 2007. במסגרת התיקון האמור הוספה תקנה 10(ד) לתקנות, המאפשרת לבית המשפט שהתיר לתקן את כתב התביעה על דרך של הקטנת הסכום הנתבע, להורות על החזרת הפרש האגרה בין האגרה לפי כתב התביעה המקורי לבין האגרה לפי כתב התביעה המתוקן, וזאת כל עוד לא הסתיימה ישיבת קדם המשפט השניה ומטעמים מיוחדים שיירשמו. תנאי תקנה זו לא מתקיימים בענייננו. המבקשת מעולם לא הגישה בקשה לתיקון כתב התביעה על דרך של הפחתת הסכום הנתבע וממילא לא ניתה החלטה על תיקון התביעה, ומכל מקום המועד הקבוע בתקנה חלף זה מכבר.

המבקשת טוענת כי יש לאבחן את ענייננו בכך שהיא לא ביקשה להפחית את סכום התביעה, אלא "הופחת סכום התביעה למעשה בידי בית המשפט" נוכח דחיית תביעתה בת.א 10651-02-14. אף מבלי להידרש לטיעון בדבר "הפחתת" סכום התביעה בידי בית המשפט, שלא ברור לי היסוד המשפטי לו, אינני רואה כיצד יש בטענה זו כדי לסייע למבקשת. הכלל באשר למועד הקובע לעניין שיעורה של אגרת בית המשפט הוא כפי שצויין לעיל – מועד הגשת התביעה, והחריגים לכך מנויים ברשימה סגורה בתקנות. המבקשת איננה נכנסת לאיזה מהחריגים בעניין זה, כפי שעולה אף מטענותיה, ואין היא מצביעה על כל מקור אחר שבדין המאפשר להיענות למבוקש על-ידה. יוער כי ענייננו איננו בא בגדר סעיף 6(ג) לתקנות, הקובע את הנסיבות בהן פטור בעל דין מתשלום המחצית השניה של האגרה בתביעתו, שכן התביעה נדונה בפועל ולא נסתיימה באף אחת מהדרכים המנויות בסעיף.

אציין כי אף בתמונה הכוללת של ההליכים במקרה דנן, במסגרתם פעלה המבקשת על דרך של הגשת תביעה כספית בה כימתה את נזקיה, ולאחריה הגישה תביעה למתן פס"ד הצהרתי ומתן חשבונות, כאשר המחלוקת בכל הנוגע לחבות שנטענה על-ידה נדונה והוכרעה לגופה לאחר שמיעת ראיות, סבורני כי אין מתקיים הרציונאל המהותי להקטנת סכום האגרה בתביעה הכספית בשל טענה "להקטנת" סכום התביעה. ממילא אף לא מתקיימים "טעמים מיוחדים" שיש בהם להצדיק הדבר. לכל האמור יש להוסיף, כי המבקשת במסגרת סיכומיה בתיק ביקשה לכלול בסעידה את אותו סכום עצמו שהיא מבקשת להפחית לגביו את האגרה (סעיף 173 לסיכומים).

יצויין כי המבקשת בתגובתה ציינה כי ככל שבקשתה תדחה, תבקש היא לתקן את תביעתה על דרך של הוספת נזק שלטענתה נגרם למוניטין שלה בסכום המשלים את סכום התביעה, אולם לכך אין מקום. ראשית, ככל שהמבקשת סברה כי עומדת לה עילה לבקש לתקן את כתב התביעה הרי שהיה עליה לעשות כן, ואין לתלות הגשת בקשה מעין זו בהחלטה כזו או אחרת של בית המשפט לעניין האגרה. שנית, ומעבר לנדרש, אין הצדקה לתיקון כתב התביעה בשלב כה מתקדם של ההליך לאחר הגשת סיכומים, ולגופו של עניין אף אין בכך תוחלת שכן הפסדיה הנטענים של המבקשת בכל הנוגע למכרז השני נבעו מהפרת ההסכם בינה לבין הנתבעת בקשר לאותו מכרז וביטולו ע"י האחרונה, ביטול לגביו קיימת הכרעה חלוטה כי נעשה כדין.

אשר על כן הבקשה נדחית.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים ולפרקליטות מחוז צפון

ניתנה היום, ל' אב תשע"ז, 22 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.